Women Behind the Wheel III: Have They Come A Long Way?

Our previous post discussed the opposing stances of Rav Shmuel Wosner and Rav Binyamin Zilber on the propriety of women driving; this one surveys the views of numerous other contemporary authorities.

Rav Avraham Yosef

R. Avraham Yosef was widely reported as having declared that it is generally inappropriate for a woman to drive, “especially in a Haredi city like Benei Brak”:

פסק הלכה: אשה לא צריכה לנהוג בבני ברק
את פסק ההלכה החדש הוציא הרב אברהם יוסף, בנו של הרב עובדיה, מאחר ולטענתו אישה שנוהגת זה דבר לא צנוע, במיוחד בערים חרדיות

פסק הלכה חדש קובע כי יש למנוע מנשים לנהוג ברחבי הערים בחרדיות בהן הרבנים אינם מתירים זאת. ראוי להבהיר כי פסק ההלכה של הרב אברהם יוסף, רב העיר חולון ובנו של מנהיג ש”ס, הרב עובדיה
יוסף, לא נקבע בשל יכולת הנהיגה של נשים, אלא בשל בעיות צניעות.

בתשובה לשאלה באתר “מורשת”1 קובע הרב יוסף כי נהיגת נשית ברכב היא אינה מעשה צנוע, במיוחד לא בעיר חרדית דוגמת בני ברק. עוד טוען הרב כי אין לתת לאישה ללמוד נהוג בשביל מותרות אלא רק אם מדובר בהכרח גדול. …

יש לציין כי למרות פסקי ההלכה האוסרים נהיגת נשים ברכב, התופעה מאוד נפוצה בקרב המגזר החרדי ובשנים האחרונות ניתן למצוא לא מעט נשים המשמשות כמורות נהיגה, זאת על מנת לעמוד בכללי הצניעות הנדרשים.

ח”כ ציפי חוטובלי מהליכוד, המכהנת כיו”ר הוועדה לקידום מעמד האישה הביעה הסתייגות מפסק ההלכה שפרסם הרב יוסף הן כאישה והן כאדם דתי. לדבריה: “אין בכוחן של פסיקות מסוג אלה למנוע השתלבות נשים באחת הפעולות היומיומיות כדוגמת נהיגה. דווקא המגזר הדתי בו ישנן הרבה משפחות ברוכות ילדים, משתמשות ברכב ככלי חיוני למשפחה. לאמהות חלק בלתי נפרד בנטל המשותף של חיי המשפחה כדוגמת קניות בסופר-מרקט, ביקור משפחתי או הסעת הילדים”.

R. Yosef subsequently repudiated this report, however, calling it a “deliberate distortion” (and not merely an imprecise citation of his position). He actually maintains that there is no fundamental prohibition against women driving, although one should always follow the guidance of local Rabbinic authorities:

באתרי תקשורת כלליים וחרדיים פורסם בשמו של הרב אברהם יוסף, רב העיר חולון, כאילו הוא אוסר על נשים לנהוג מפאת חוסר צניעות. בשיחה עם סרוגים אומר הרב שמדובר ב”סילוף מכוון” ואילו הרב מעולם לא אמר את הדברים בשום מקום.

אתרי התקשורת התבססו על דברים שהרב כתב באתר מורשת. שם הרב נשאל האם מותר לאישה לנהוג. זו תשובת הרב יוסף המדוייקת, שמשום מה, שום אתר לא בחר לצטטה במלואה: “בכל מקום יש לנהוג כפי הוראות הרבנים במקום, ולכן בבני ברק ראוי להימנע. וככלל אין להתיר לצורך מותרות אלא במקום שיש הכרח.”

כלומר, הרב יוסף מעולם לא אמר שאסור לאישה לנהוג אלא תלוי הדבר בכל מקום ואתר לפי מנהג המקום. במאה שערים, סביר להניח, שלא מקובל שאישה תנהג ולכן “ראוי” לאסור אבל במקומות אחרים אין בעיה הלכתית שאישה תנהג.

הרב יוסף, למעשה, חוזר על הדברים במספר מקומות באתר מורשת שם אפשר לראות שמעולם הוא לא אסר באופן גורף שאישה תנהג. “אין תשובה אחת לשאלת הנהיגה, ובמקום שהורו שלא תנהג חובה לקיים את הוראת הרבנים, ובמקום שאין הוראה, פעמים הרבה שהנהיגה מונעת תקלות אחרות, לכן יש לדון כל דבר לגופו”, כותב הרב יוסף בתשובה מתאריך ט”ז חשוון תשע”א.

או בתשובה אחרת שם, שוב, חזר הרב יוסף על טענתו כי כל מקרה לגופו “לא כל המצבים שוים, ויש לדון בכל ענין לגופו. אם האשה תיסע במונית מעיר לעיר או בלילה גם בתוך העיר, יש איסור יחוד, וכדי למנוע איסור יחוד מותר ללמוד נהיגה. ויש עוד פרטים.”

בשיחה עם אתר סרוגים אומר הרב יוסף כי מדובר בסילוף מכוון. “יש הבדל בין חוסר דיוק שזה נובע מחוסר הבנה אבל כאן זה סילוף מכוון. אתרי תקשורת הם כולם מסחריים, לכן אני עונה שאלה בהלכה מי שרוצה ללמוד ילמד מי שרוצה לטעות יטעה. הדברים מבוארים וכתובים בצורה הכי ברורה.”

ולגופו של עניין מסביר הרב יוסף שבמקומות שרבני המקום, כמו בני ברק, אסרו על אישה לנהוג יש לכבד את הפסיקה, אך אין מדובר באיסור גורף ומוחלט. “כתבתי שבבני ברק יש הסכמה של הרבנים שנשים לא תנהגנה וצריך לכבד את מנהג המקום.”

לשאלה האם יש איסור במקומות אחרים בערים אחרות? הרב יוסף אומר ש”תלוי בכל מקום בדעתם של רבני המקום”.

כלומר, שאין איסור מבחינה עקרונית לאישה לנהוג?

“נכון”.

There is a claim by the “רבני בית ההוראה” of the “בית ההוראה המרכזי שעל ידי מכון ירושלים לדיינות” that R. Yosef’s venerated father, Rav Ovadya, considered it inappropriate for women to drive:

רבים מגדולי הרבנים הורו שאין ראוי לאשה לנהוג ברכב, ובראשם, בעל שבט הלוי הגרי”ש אלישיב והגר”ע יוסף. אולם, בשו”ת אז נדברו חי”ג סי’ פ תמה מאוד מה מקור מצאו לאיסור זה, וצידד להיפך, שבאופנים מסוימים אף יסייע הדבר לבעל ולילדים ללמוד תורה בהתמדה יותר וכו’. ויעוי”ש שהוסיף, שאף הגר”ש וואזנר לא סבר שיש בכך איסור גמור אלא בתורת חומרא בעלמא, והכל לפי הענין. כמו כן ידוע לי שהגרי”ש אלישיב התיר זאת לנשים הדרות בישובים מבודדים וכיוצא בזה שנצרכות לכך ביותר.

The attribution of stringency to Rav Ovadya is unsourced, however, and given his son R. Avraham’s remarks on the topic, I am skeptical of the claim’s accuracy. Indeed, there is apparently a manuscript responsum of R. Ovadya permitting women to drive:

הגר”ע יוסף זצ”ל, בתשובה כת”י שהובאה בחוברת “כי בא מועד” הלכות פסח, התיר נהיגה לנשים.

בנו, הרב אברהם יוסף, בניגוד לשמועות שהופצו בשמו בתקשורת, כתב בתשובה באתר ‘מורשת’: “אין תשובה אחת לשאלת הנהיגה, ובמקום שהורו שלא תנהג חובה לקיים את הוראת הרבנים, ובמקום שאין הוראה, פעמים הרבה שהנהיגה מונעת תקלות אחרות, לכן יש לדון כל דבר לגופו”. באופן כללי כתב ש”למותרות” אין לנהוג, ורק במקום צורך מותר (כלומר, לקחת את הילדים לגן ולא שופינג בקניון).

[האמירה שלו היא בעצם אמירה של הרמב”ם, שכתב בהלכות אישות (פרק י”ג הלכה י”א), וזה לשונו: “כל אשה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו, ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לרעותיה או לקרובותיה, כדי שיבואו הם לה, שאינה בבית הסוהר עד שלא תצא ולא תבוא. אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה. ולא יניחנה לצאת אלא פעם אחת בחודש או כמה פעמים בחודש לפי הצורך. שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה, שכך כתוב כל כבודה בת מלך פנימה”. לאו דוקא ברכב).

Rav Elyashiv

Similarly, the “רבני בית ההוראה” claim that Rav Yosef Shalom Elyashiv also maintains that it is inappropriate for women to drive, and that he permitted it (only) to “women who live in isolated settlements and similar situations who have a particularly strong need [to drive]”. Israeli Chief Rabbi R. David Lau, however, is quoted as claiming that R. Elyashiv’s stance is similar to that of R. Avraham Yosef, that women may drive insofar as this is in accordance with local mores:

הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו שליט”א, העיד בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל להתיר נהיגה בכל מקום שנהגו בכך, אף בירושלים (דלא כמו שטוענים בשמו שהתיר רק במקומות מרוחקים), והתיר גם הוא עצמו: “מפי הגרי”ש אלישיב למדתי שתלוי הדבר בחילוק המקומות. יש מקומות שבהם אישה הנוהגת חרגה מהמקובל במקומה (הוא הזכיר את שכונת מאה שערים), שבת השכונה שתנהג מגלה בהתנהגותה חריגות ביחס למנהג המקום, לעומת מקומות שבהם שכיח הדבר (הוא הזכיר את שכונת הר נוף בירושלים), שמי שאינה נוהגת הדבר חריג… אגב, רעיתי נוהגת”.

Another (similar) account of R. Elyashiv’s stance:

ובס’ אוהל יעקב (על יחוד, התרחקות מן העריות ולא ילבש), כתב הרב יעקב סקוצילס: “ושמעתי שהגרי”ש אלישיב זצ”ל פסק שאין לנשים לנהוג במקומות שלא מקובל שהנשים ינהגו ויש לדון אז משום לא ילבש, אבל במקומות שנשים רגילות לנהוג כמו אנשים אין חשש של לא ילבש, ואפילו לנהוג אין שום איסור בדבר במקומות שהנשים רגילות בזה”.

Rav Chaim Kanievsky

Rav Chaim Kanievsky is rumored to have advised an “אברך” against getting a driver’s license, since this will result in his becoming the “family driver”, and this will cause ביטול תורה:

ישנה שמועה גם בשם הגר”ח קניבסקי שליט”א, שאברך אחד שאלו, מאחר והוא מעניין לקנות רכב לצרכי המשפחה, הוא מתלבט מי עדיף שיעשה את רשיון הנהיגה הוא או אשתו, והשיב לו הגר”ח שמאחר ומי שנוהג מטבע הדברים הופך לנהג של המשפחה שלוקח/מחזיר את הילדים מהגן, קניות, הקפצות, הובלות וכו’ וכו’ וכל זה יגרום לו לביטול תורה, ולכן עדיף שאשתו תנהג, כי ממילא היא עסוקה רוב שעות היום בטיפול בבית ובילדים.

[In our previous post, we have seen R. Binyamin Zilber’s correspondent mention having heard a very similar story featuring “one of the Gedolei Ha’Dor”.]

Elsewhere, Rav Chaim is quoted as absolutely forbidding women to drive, even in difficult circumstances, due to the general prohibition against cross-dressing. R. Yisrael Pesah Feinhandler reports:

העיד העיד לפני אברך אחד שאמר לו הגאון הגדול הרב חיים קניבסקי שליט”א שאסור לאשה אף בשעת הדחק לנהוג ברכב משום האיסור של לא תלבש אשה שמלת גבר.2

R. Feinhandler himself finds this baffling, as it is clear that the modes of conduct forbidden by this prohibition are not absolute, but dependent upon the prevailing custom. Since women drive throughout Israel, as well as in every country that contains vehicles and a “modern population”, “it seems clear that the matter is permitted”:

ותמהתי מאד כי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים. … הרי מבואר שהכל תלוי במנהג המדינה, ולא קבעה התורה דברים ברורים בזה כיון שהם דברים שמשתנים בכל דור ודור ובכל מדינה ומדינה.

וכיום שאנחנו יודעים שהמציאות היא שהנשים נוהגות ברכב בכל המדינה כולה. וכן בכל מדינה ומדינה שיש שם כלי רכב והוא צבור מודרני, כך הוא המנהג שהנשים נוהגות. ונמצא שברור הדבר שמנהג המדינה הוא שאין זה מלבוש גברים רק מלבוש של כולם. ולכן לא זכיתי להבין את דברי הגאון הנ”ל שאסר, אלא נראה ברור הדבר להתיר.

We have seen above that R. Elyashiv is also cited as invoking the prohibition against cross-dressing to prohibit women driving, but only “in places where it is not accepted that women drive”. The work לבושה של תורה also invokes the prohibition agaist cross-dressing against women driving in general, and adds that “everyone will agree that if a woman drives a large vehicle like a large truck … she is engaged in something that is associated with the world of men, and this involves an aspect of the prohibition of לא תלבש, since this is the work of men”:

כל אחד יודה שאם אשה תנהג רכב גדול כמו מסעית גדולה כו’ היא עוסקת בדבר השייך לעולם הגברים, ויש בזה בחינת לאו דלא תלבש דהוי עבודת אנשים עכ”ל.

[Citation and discussion here.]

Some of the foregoing citations (of R. Elyashiv and R. Kanievsky) are taken from an interesting responsum on our topic in the “Ask the Rabbi” section of kaduri.net:

שאלה

שמעתי רב אחד אומר בדרשה שאסור לנשים לנהוג. זה נכון? אני נוהגת כבר 20 שנה, ואצלנו יש הרבה נשים חרדיות שנוהגות.

אפרת ד.

תשובת הרב שליט”א:

אמנם יש בודדים שאסרו נהיגה לנשים, כהגר”ש וואזנר והגר”מ גרוס. אולם טעם האיסור אינו ברור כלל, וכן תמה עליהם מרן הגר”ב זילבר בשו”ת אז נדברו חלק י”ג סימן פ’. ונפרט להלן את הטעמים והדחיות:

א. טוענים שהדבר מבליט את האשה וגורם משיכת תשומת לב רבה – טעם זה אינו שייך בימינו כלל, כי בכל מקום (כולל כל הערים החרדיות) פשט המנהג שנשים נוהגות, ואיזה הבלטה יש כאן? וגם בקהילות סגורות שמקובל שם שנשים אינן נוהגות, מצויות נשים מבחוץ שנוהגות ובאות עם רכבן לאותו מקום.

מה גם שהאלנטרטיבה גרועה הרבה יותר: במוניות יתכן איסור ייחוד, וגם כשאין איסור ייחוד ישנן בעיות נוספות שנגרמות כתוצאה משיחה עם נהג פטפטן; באוטובוס מצוי יותר שגברים יסתכלו עליה; בעלייתה לאוטובוס צריכה היא לטפס על מדרגות כשגברים מאחריה; עליה לדבר עם גבר זר – הנהג; ולעתים קרובות לעמוד בדוחק רב ממש מגע עם גברים זרים לזמן ממושך, כך שאין ספק שרכב פרטי עדיף.

ב. טוענים שהדבר דומה לרכיבה על סוס שנאסר לאשה – הדין לגבי סוס הוא שאם 2 רגליה בצד אחד של הסוס, מותר לה לרכוב, דהיינו שאין איסור בעצם הרכיבה, אלא רק בגלל הפישוק, מה שלא שייך כלל ברכב.

ג – טוענים שהדבר גורם סכנה של תאונות דרכים – ע”פ הסטטיסטיקה, נשים מעורבות פחות מגברים בתאונות (בנתוני הלמ”ס: נשים מעורבות ב26% מהתאונות אל אף שהם 42% מהנהגים), ובפרט בתאונות קטלניות (אז שיעור הנשים המעורבות יורד ל11% בלבד).

ד – טוענים שישנה בעיה בלימוד נהיגה עם מורה גבר – היום אין בעיה למצוא מורות ללימוד נהיגה.

רוב גדולי הרבנים התירו נהיגה לנשים

הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו שליט”א, העיד בשם הגרי”ש אלישיב …

הגר”ע יוסף זצ”ל …

בנו, הרב אברהם יוסף, בניגוד לשמועות שהופצו בשמו בתקשורת, כתב בתשובה באתר ‘מורשת’ …

ישנה שמועה גם בשם הגר”ח קניבסקי שליט”א …

הגר”מ מאזוז התיר, וכך כתב באתר האינטרנט של ישיבתו: “הרב שבט הלוי נר”ו אוסר ויש מתירין. אבל גם למתירין אין לאשה ללמוד נהיגה אצל נהג רק אצל נהגת. כי כמה מכשולות יצאו מזה. ואחר שלמדה מותר לה לנהוג בעת הצורך”.

הגר”ב זילבר זצ”ל …

אף הגר”ש מחפוד שליט”א התיר לאשה לנהוג, כך ע”פ השמועה, ובלבד שתלמד נהיגה אצל אשה, משום שבשנים האחרונות הדבר נפוץ יותר ואין בזה משום חוסר צניעות, וכן הגראי”ל שטיינמן שליט”א הורה לאחת שנוהגת וגרה בקרית ספר שהיא יכולה לנהוג שם. עוד התירו ע”פ השמועה, הרב יעקב אדלשטיין, הרב משה פיינשטיין, והרב חיים פנחס שיינברג זצ”ל.

הרב יוסף שיינין שליט”א, רב העיר אשדוד, כתב בתשובה: “לא נראה לי שיש בכך בעיות צניעות. אשה ההולכת ברחוב היא יותר נראית מאשר היא בתוך הרכב, ולכן בעיני אין בעיה.

ידוע לי שישנם רבנים ששוללים את זה, אני לא יודע למה, לא באתי איתם בדברים ולכן אינני יודע מה הנימוק להם. אולי צריך היה לשלול מנשים ללכת ברחוב. לדעתי לאשה שהולכת ברחוב יש בעיה יותר מאשר אשה הנוהגת ברכב”.

הרב מרדכי מלכה שליט”א, רב העיר אלעד, כתב: “אני כתבתי תשובה ארוכה שיש להתיר לאשה, והבאתי לכך מקורות בהלכה. כל הנקודה היא השאלה של גדר דבר שלא ילבש, וצניעות. למעשה, הנהיגה היתה גם בבהמות בזמנם – אם זו רבקה כאשר היא נעזרת כשהיא רכבה על גמלים. יש גמרות על זה שכשהאישה נוהגת היא יושבת בצורה יותר צנועה מאשר האיש.

על כל פנים, מבחינת מעשה הנהיגה אנחנו מוצאים שעצם הנהיגה לא אסורה אלא העניין שהאישה צריכה לנהוג בצניעות, עכשיו בימינו שמדובר בכורח המציאות למשק הבית שזהו קיומו של הבית – אם זה הסעת הילדים או קניות, ובמידה והאישה לא תנהג, הבעל יצטרך לעשות זאת ויהיה זה ביטול תורה, אז ודאי שנהיגת האישה היא מצווה. לכן כתבתי שבהחלט אפשר להקל”.

Rav Shlomo Aviner

Rav Shlomo Aviner also maintains that there is no fundamental objection to women driving, although he emphasizes that schools and institutions have the authority to establish their own rules, “and whoever does not wish to follow these rules, let him go somewhere else”. [It is unclear whether he also requires following local mores and Rabbinic authority outside of specific institutions and schools.]:

שאלה:

שמעתי שבחסידות בעלזא בלונדון, הרבנים אסרו לנשים לנהוג ברכב כי יש חוסר צניעות בהבאת ילדים לבית הספר, ואם הן נוהגות ,הילדים שלהן לא יתקבלו למוסדות של חינוך שלהם? האם אכן ההלכה?

תשובה:

התשובה מתחלקת לשני חלקים:

1. יש לכל בית ספר ומוסד הזכות לקבוע מה החוקים שלו, ומי שלא רוצה ללכת על פי החוקים האלה, ילך למקום אחר.

2. יש פוסקים שאכן אסרו נשים לנהוג משום חוסר צניעות, וכל כבודה בת מלך פנימה. וכן פסקו הג”ר מנשה קליין האדמו”ר מאונגוואר (שו”ת משנה הלכות יב ש) והגר”ש הלוי וואזנר (שו”ת שבט הלוי ד א).

אבל נראה שאין דבריהם מוכרחים ע”פ כמה מקורות:

כידוע רבקה אמנו ונערותיה רכבו על גמלים (בראשית כד סא), ובדיון בגמרא פסחים (ג א) על הפסוק הזה ועל רכיבת אשה על גמל, רבנו חננאל מסביר איך אשה יכולה לרכוב באופן צנוע.

וכתב בשולחן ערוך (חושן משפט שג א): “השוכר בהמה לרכוב עליה איש לא ירכיב עליה אשה”, ופירש הסמ”ע (סק”א) שיש שינוי משקל בין איש לאשה. ואין שום חשש של חוסר צניעות (וכן המפרשים על תוספתא בבא מציעא ז ו על הדין הזה לא מזכירים בעיית הצניעות).

ובשו”ת אבני ישפה …

ובס’ אוהל יעקב …

זאת ועוד, בגמרא ברכות (יז א), רב שואל: איך נשים זוכות בעולם הבא, הרי הן פטורות מלימוד תורה, והיא מצוה עצומה?! אמר לו רבי חייא, שנשים מביאות את בניהם לתלמודי תורה ללמוד ומשאירות בעליהם ללמוד תורה, ולכן הן זוכות בלימוד התורה.

וכידוע, כתוב בפרקי אבות (ב ח) על רבי יהושע: אשרי יולדתו. ומסביר התפארת ישראל שכתוב בירושלמי יבמות (ד א) שאמו הוליכה עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אוזניו בדברי תורה (תפא”י יכין ס”ק עח).

R. Aviner asserts that from the halachah of rental animals, we see that the only objection to a woman riding is based on her weight, but there is no lack modesty entailed. It should be noted, however, that while R. Aviner only cites the interpretation of the Sema, there is a dissenting opinion (cited in our first post in this series) that understands the issue to be the presumed incompetence of woman drivers. According to this view, the halachah in question may actually support one of the arguments against the propriety of women driving made by R. Wosner (cited in our previous post) – an argument rooted not in modesty, but in the danger involved.

Here is a related ruling of R. Aviner, allowing women to ride bicycles (“on condition that she does this with modesty, while dressed in clothing appropriate for this”):

אין לאסור רכיבת אשה על אופניים ממה שהגמרא אומרת שגנאי לה לרכב על סוס, משום שהדבר נעשה בפיסוק רגליים (פסחים ג א), כי יש לומר שאין הגמרא דנה אם מותר לאשה לרכב על סוס או גמל, ולא נזכר בפוסקים איסור זה, אלא שבנקיות הלשון, “לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו”, “ותבחר לשון ערומים”, שמפני זה אין להשתמש בלשון רכב לגבי אשה אלא בלשון ישב, חוץ ממקרים שלשון ישב בלתי אפשרי. וזה לשון רבנו חננאל: “ומפני מה לא הזכיר באשה מרכב שהמרכב והוא בפיסוק רגלים, והא דרך גנאי באשה הזכרת פיסוק רגלים במקום שאפשר לו להזכירו בלשון שבח אבל ברכיבת הגמל וכיוצא בה משום פחד שמתיראה לרכוב דרך ישיבה שלא תפול אי אפשר שלא להזכיר רכיבה אין עליו כלום”. ואפילו נפרש שלא כר”ח שעצם הרכיבה, אסורה, משום פיסוק רגליים (ועיין הגהות וחידושים לרא”ם הורוויץ שם, מודפס בסוף המסכת) הרי מותר במקום שאי-אפשר אלא ברכיבה, כגון על גמל, שחייבת להחזיק בידיים או ברגליים שמא תיפול, וכן אף על חמור בלילה מפחד החשיכה. וכן, אין אפשרות לשבת על אופניים מן הצד ואין דרך אחרת אלא לרכב בפיסוק רגלים. אבל כאמור לא מצאנו בפוסקים שאסור לאשה לרכוב, לכן משמע שהם סוברים, שכל הדיון הוא לגבי נקיות הלשון, כדברי הר”ח.

על-כן מותר לאשה לרכב על אופניים, בתנאי שתעשה זאת בצניעות, בלבישת בגדים מתאימים לכך.

Rav Yitzhak Ratzabi

Here’s Rav Yitzahk Ratzabi‘s typically erudite and interesting discussion of the question:

ברצוני לשאול את כב’ הרב, מה ההשקפה לגבי נהיגה לנשים באופן כללי, כי תמיד יש בכך צורך ותועלת, ובפרט למי שרגיל בזה, שהרבה יותר קשה לו בלי זה. ואפשר ממש לומר, שמי שרגיל לרכב, מרגיש מוגבל בלי. ויותר קשה למי שרגיל להשתמש באמצעי חילופי- תחבורה ציבורית וכו’..

ככל שאני אהיה יותר ניידת, זה יוריד מהעומס של בעלי האברך.

אשמח לדעת יותר מה הבעיות ההלכתיות של נהיגה.

בכבוד רב
א.מ.

להלן תשובת מרן שליט”א:

מבחינה השקפתית, הצורך והתועלת והקושי וכו’ ואפילו הורדת העומס מהבעל שהוא אברך, אינם שקולים כנגד כל כבודה בת מלך פנימה, אם אכן זה פוגע בגדרי הצניעות (כדלקמן אות ט’) ואפילו ביטול תורה אינה סיבה להתיר. כי הצניעות והקדושה הן העיקר באשה, וידוע מה שכתוב בחסד לאלפים כי על זה הוא רוב שכרה בעולם הבא:

מבחינה הלכתית, קשה יותר לענות, יען כי לא כל הנשים שוות ולא כל המצבים, ואין כל הרבנים מסכימים לאיסור או להיתר, וגם יש חילוק בין הארצות והמקומות והישובים, וגם מסתבר שיש שינוי קצת לטובה בין הזמנים, כגון מאז שנפוצים הפלאפונים שאז אשה שאירעה תקלה במכוניתה או בגלגלים, אינה צריכה לצאת ממנה ולבדוק ולתקן או להיעזר בנהגים החולפים בכביש, כמו שהיה בשָׁנִים הקודמות, אלא קוראת תכף ומיד לעזרה בפלאפון מתוך הרכב לבעלה שיבוא, או לחברת גרירה, בלי לצאת כלל ועיקר מתוך הרכב (מה־גם בקיץ שיש מזגן תוך הרכב, ובחורף מפני הגשם או הצינה שבחוץ) ומתקיים שפיר כל כבודה בת מלך פנימה:

אילו זכינו והיה מתקיים בזמנינו לפי האמת לאמיתה כל כבודה בת מלך פנימה כמשמעו, היה מקום יותר ויותר לצאת חוצץ נגד נהיגת נשים, ואפילו לגדור גדרים וסייגים. אבל מאחר שהפרוץ מרובה על העומד, ואין בכוחנו למנוע, אם כן מאי שנא. וכי זה מוסיף פריצות חס ושלום, אתמהא. ואעיקרא לפי המציאות המרה בזמנינו, מה שתהיה פנימה בבית, עדיין אינו מונע ממנה מלהיות שקועה וטבועה בכל התועבות, על־ידי המכשירים־ המכשילים הטמאים הקטנים שנפוצו לדאבונינו, ואפשר להסתירם מאין רואה. אוי לנו, אהא עלינו:

ולפי מצב זמנינו שבעוה”ר נתהפך העניין בהכרח, שבמקום הכתוב בת מלך בתי”ו, מתקיים בן־מלך בנו”ן, דהיינו שכל כבודו של־בן מלך פנימה, כיון שהשווקים והרחובות מלאים נשים, והדבר בבחינת (איכה ד’, י”ח) צדו צעדינו מלכת ברחובותינו, ממילא מוכרח כל מי שנשמתו הקדושה יקרה לו לבל תיפגם ותיטמא, להסתופף בצל קורות ביתו ככל האפשר. ובדרך רמז אפשר לומר כי זהו כל כבודה בת מלך, ר”ל הנשמה הקדושה שנקראת כבוד, כמו שמצינו (תהלים ל’, י”ג) למען יזמרך כבוד ולא ידום, שהיא בתו של־מלך מלכי המלכים ברוך הוא, פנימה:

והאמת אגיד, כי בזמן שחיברתי והיכנתי לדפוס את הספר שלחן ערוך המקוצר (בשנת ה’תשס”ב) וכתבתי בס”ד בחלק אבן־העזר את הלכות מלבושי הנשים וצניעותן, סימן ר”ב, ושם סעיף י’ פירטתי דרכי הצניעות וגדריהן, לפי מצב זמנינו, הוספתי מעיקרא גם שאשה לא תנהג ברכב. כי חשבתי לסתום להלכה ולמעשה כדעת הגר”ש ואזנר שליט”א בשו”ת שבט הלוי חלק ד’ סימן א’ אות ב’ שכתב בזה”ל, מן הנסיון למדתי שהוא דבר שראוי לאסרו איסור גמור, כי עצם הלימוד [של־נהיגה] גרם כבר וגורם לפריצות, והוא ההיפך הגמור מכל כבודה בת מלך פנימה, כמו שעצם הנהיגה הוא ממש להיפך כל כבודה וגו’. האשה חושפת עצמה בזה בשווקים ורחובות לעין כל רואה, נכשלת ומכשלת את האחרים. ואין דרכה של־אשה במרכב, עיין פסחים דף ג’ ע”א. אעפ”י שהמציאות של־רכיבה על גבי בהמה אינו דומה לגמרי להא דידן, מכל־מקום בעצם אין דרכה בכך דומה בכמה דברים שקשה לפרש בכתב וכו’ עכ”ל. ועוד שם בחלק ז’ סימן י”א אות ב’, נהיגת הנשים, אי בעית אימא שגורם מכשול רוחני להן ולאחרים, ואי בעית אימא כידוע שטבע הנשים שאינן שולטות על עצמן בעת צרה ודוחק ומעורבים כמה פעמים בתאונות האלה עכ”ל. ואדיר חפצי היה להעלות זאת:

ברם חזקו עלי אז דברי אחד מחבירינו שטען לאידך גיסא, כי אדרבה הויא צניעות טפי שתנהג ברכב, מאשר באוטובוס ציבורי, או שתהלך בשווקים וברחובות וכו’. ומתוך הספק נמנעתי והשמטתי זאת סמוך לפני ההדפסה:

וכעת שמחתי לראות בספר לבושה של־תורה חלק ב’ סימן ע”ד אות י”ב שהאריך בזה, והקדים כי נהיגה על־ידי בנות ונשים, הוא דבר הכרוך בכמה חסרונות ונסיונות בענייני צניעות. ולכן כמה מגדולי התורה והיראה של־דורנו ביטאו התנגדותם לזה, כאשר אפשר בלעדה. ובתוכם בולט במיוחד בעל שבט הלוי עמוד הצניעות של־ימינו, שכבר שנים רבות הוא מודיע דעת דעת תורה שאין זה רצוי במקום דאפשר בלעדו. וכן כתב בספרו שבט הלוי. ועוד יש כמה אדמורי”ם מגדולי החסידות, שהביעו דעתם נגד נהיגה על־ידי אשה ואסרו זה לבני עדתם, אלא אם־כן יש מצב מיוחד וכו’ עכ”ל:

ומונה בפרוטרוט שם עשר חסרונות, ונביאם בקצ”ר אמיץ, בצירוף עיקר מה שיש להעיר עליהם ולפום רהטא. נקודה ראשונה, במקום שלא נהגו בנהג אשה, יש בזה בחינה של־לא תלבש, כי היא עוסקת בדבר השייך לעולם הגברים וכו’. [הדבר נראה תמוה לחדש כזאת, ולא עוד אלא לפתוח בטעם זה כאילו שהוא עיקר. גם מה שהוסיף שם, דכשם שבכל מלבושיהן מהראש ועד כף הרגל הנשים שונות מאנשים, והקב”ה עשה צורת גופן וגם קולן ותכונתן שונה מאד מזה של־אנשים, כך לדעתם נהיגה שייכת לעולם הגברים, ויש בה מעין לאו דלא תלבש, וכשם שאמרו חז”ל דאין דרך נשים לצאת למלחמה. ושוב ראיתי בשו”ת שבט הלוי חלק ד’ סימן א’ אות ב’ שכתב וז”ל, ואין דרכה של־אשה במרכב, עיין פסחים דף ג’ ע”א. אעפ”י שהמציאות של־רכיבה על גבי בהמה אינו דומה לגמרי להא דידן, מכל־מקום בעצם אין דרכה בכך דומה בכמה דברים שקשה לפרש בכתב עכ”ל. לא הבנתי כלל, כי לא רק שאינו דומה לגמרי, אלא לגמרי אינו דומה, כי מרכב הוא גנאי מצד פיסוק הרגליים כמבואר בעליל בפירוש רש”י ושאר הראשונים שם. ולא שייך לנדון דידן כלל, ואולי הוא קרוב לעניין מה שדנו על רכיבתן על גבי אופניים. וכבר כתב הגרי”ח בבן יהוידע שם, כי בערי אירופה מלמדים את הנשים לרכוב על גבי בהמה מן הצד ללא פיסוק רגליים, מה שאין כן בארצות ערב שאנו דרים ביניהם, כיון שאין דרך הנשים לרכוב לשם טיול אלא רוכבות בפיסוק רגליים יעו”ש. ולכאורה מיירי בגמלים דוקא, שבזה קא עסיק מר התם. ועיין עוד בתוספות שם ד”ה שהרי, ובחידושי שפת אמת. ועל־כל־פנים הורינו שאין צנוע שנשים תרכבנה כך אפילו על חמורים במקום שנמצאים שם גם אֲנשים, כיון דהאידנא השתא הכא בארעא דישראל אין רוכבים לצורך אלא לשם טיול ותענוג. יב”ן]:

נקודה שנייה, נהיגה מביאה רגשי גאוה, שמראית עצמה מוכשרת. [שמעתי כי זה נכון, וזה גורם לתאונות רבות רח”ל בגלל שנוסעת יותר מהר להראות שהיא מומחית, ולא נותנת זכות קדימה לאחרים וכו’. יב”ן]:

נקודה שלישית, רואים בחוש שנוהגות צעירות מחזיקות את עצמן יותר חשובות משאר נשים ובנות:

נקודה רביעית, מסתכלים בה יותר כשהיא נוהגת, מאילו הלכה ברגל, כי טבע הנוסעים במכוניות להסתכל ולהרגיש בנהג של־כמעט כל מכונית ומכונית העוברת. וכן טבען של־חלק גדול מהולכי רגל שמרגישים בנהגים. ונמצא שאשה שנוהגת רכב, מזמינה עצמה שכל העובר עליה ירגיש בה וכו’. [רבים שמעתי מכחישים זאת, כי מסתכלים במה ששייך לנהיגת עצמו, שלא יפגע בו, או שמא אותו נהג הוא עסוק בשיחה או בפלאפון וכו’. אדרבה יותר צנוע שרובה ככולה מכוסה בתוך המכונית, והוי פנימה טפי. כל־שכן אותן המעיזות להלך לעיני־כל בפאות נכריות ארוכות ומתנפנפות, ובגדים צרים וכו’. כל־שכן שבבני־ברק ובירושת”ו מצוי שהמדרכות הסמוכות לכבישים צרות, ושמעתי תלונות על שהולכות הנשים עם חברותיהן ותופסות כל רוחב המדרכה, וכל־שכן ההולכות בקבוצות, או עומדות בתחנות, ולא יזוזו ממקומן מפני האנשים וכו’ ולא יתרחקו, כי בעוה”ר אינן מחונכות לכך מקטנותן. יב”ן]:

נקודה חמישית, יש שנכשלות בנסיונות בנוגע לסוג ליופי או לצבע של־המכונית. [זה שייך בעיקר אצל עשירים ובעלי יכולת. יב”ן]:

נקודה ששית, על־ידי נהיגת מכונית, יותר קל להיות יצאנית שגינו חז”ל:

נקודה שביעית, לימוד נהיגה יכול לגרום בעיות חמורות בצניעות. לימוד נהיגה הוא דבר שבקל מביא לידי חסרון בצניעות, דקשה בהרבה מקומות להשיג מחנכת אשה ללמד מלאכת הנהיגה לבת או לאשה. וכל שהמחנך גבר, קרוב הוא לפריצות, לא רק בזה שיושבים קרובים מאד זה אצל זה, אלא בזה שהוא מתעסק בה ומסתכל בכל תנועה ותנועה שהיא עושה, ואגב העסק מתעניין בה וכו’. [שמעתי שזה היה אמת לשעבר, ולא עוד אלא שמצוי שיגע בה בידים כדי להעביר הילוכים, בהגה וכו’. אבל כיום זה אוטומטי, ואין צורך, וגם יש הרבה נשים מלמדות נהיגה. יב”ן]:

נקודה שמינית, שכיח ששוכחת להיזהר ממכשולים בכניסה ויציאה ממכונית. [זה לאו דוקא בנהגת, אלא גם בכל נוסעת. יב”ן]:

נקודה תשיעית, לפעמים נהיגה על־ידי צעירים וצעירות הוי אופן של־ תערובת. כי בדור פרוץ שלנו, יש צורך להדגיש שנהיגה במכונית על־ידי צעירים וצעירות, נעשה למקור נוסף של־ערבוב וקלות ראש. למשל, דבר מצוי הוא שבחור רחוק מרוח התורה הנוסע ומרגיש שמתקרבת אליו מכונית מונהגת על־ידי בת צעירה, יעפעף אורות של־ המכונית שלו, או יצפצף, כדי להראות לה שהוא הרגיש בה ושולח לה דרישת שלום רח”ל, ודברים כיוצא באלו. ועל־ידי שאנו נשמור בנותינו מלהנהיג מכונית כשאין צורך בדבר, אנו מצילין אותן מצרות ורדיפות מפחותי העם המבלים ימיהם ברדיפת ההבל. ומעניין לעניין יש לציין שבת הנוהגת מכונית, בקל תעפעף אורותיה כלפי בת שנייה שהיא מכירה שהיא פוגשת, או במכונית שנייה או שהולכת ברחוב, וזה גופא גם־כן מעורר הסתכלות עליה וכו’. [במקומות דשייך זאת רח”ל, הרי זה אפילו שלא בנהיגה, אלא גם בהילוך רגיל ברחובות קריה. יב”ן]:

והנקודה העשירית, קשה לאשה להיזהר מסכנת דרכים, כפי שאפשר לאיש להיזהר. תגובת ונסיגת אשה, אינה מהירה כתגובת האיש, ובפרט כאשר האשה אינה צעירה כל־כך. ולכן בתוך ציבור הנוסעים במהירות רבה (וכפי שהוא לצערנו המצב בארץ ישראל) ויש כמה פעמים צורך לעצור פתאום כדי למנוע תאונה רח”ל, יש קצת סכנה בנהיגת נשים (מול נהיגת אנשים). ואם אפשר בלעדה, הוי בכלל ונשמרתם מאד לנפשותיכם וכו’ עכת”ד, בצירוף הערותינו תוך היקף חצאי לבינה, שכתבתי כחותה על הגחלים. אבל גם מה ששתקנו, אינה הודאה וכל־שכן שלא הסכמה, אלא שאכמ”ל:

ומלבד הצידודים בכל האמור, יש לעורר ולהזכיר כי לפעמים אדרבה נהיגת האשה עצמה, מונעת מנסיעה קבועה עם אותו נהג, אשר בודאי לא זו דרך הצניעות. כמו־כן מצוי בשעות עומס, שהאוטובוסים צפופים מאד נדחפים ונדבקים רח”ל. ואף אם בתחילה האוטובוס כמעט ריק, מתמלא לפתע בנוסעים ונוסעות באחת מן החנות, ואז אפילו איש או אשה שירצו לרדת, אינם יכולים מרוב הדוחק:

ולטענה שביעית הנזכרת לעיל, וכן בשו”ת שבט הלוי המובא לעיל ד”ה והאמת, שעצם לימוד ממורה איש, גורם לפריצות וכו’, מובן דזה לא שייך לבעלות תשובה שכבר למדו לנהוג בעבר. ואולי לכן נתרבו בזמן האחרון נשים נוהגות, ומתוכן אפילו צנועות ביותר, כאשר שמעתי:

ולא עוד אלא שמלשון ספר לבושה של־תורה עצמו דנקט כי כמה גדולים ביטאו התנגדותם וכו’ ועוד יש כמה אדמורי”ם וכו’ כנזכר לעיל ד”ה וכעת, מובן כי לנגדם רבים וטובים שמו מחסום לפיהם, מסתמא מפני שלדעתם לכל־הפחות הדברים שקולים, ולכן קשה בעיניהם לאסור איסר בפרהסיא. מה־גם שלאידך גיסא, מדברי בעל שו”ת אז נדברו (שעסק וחיזק טובא גם את גדרי הצניעות, וחיבר ספר מיוחד בשם תורת ההסתכלות וכו’) בחלק י”ב סימן נ”ו אות א’ מתבאר שדעתו כי רק בתחבורה ציבורית אין זה מדרכי הצניעות שתהיינה הנשים נוהגות יעוש”ב. וכיוצא בזה הבנתי מתוך דברי כמה מחכמי דורנו שליט”א שאינם מונעים זאת:

הנה כי כן מובן שקשה להכריע הדבר בפה־מלא, רק העלינו את הצדדים והשיקולים לכאן ולכאן. הלכך מובן כי צריך בכל אופן שאלת חכם, והיה י”י עם השופט, והוא יתברך יגדור כל פרצותינו, ובדרך ישרה ינחנו, ובקרוב יצמיח ישועתו לנו, אכי”ר:

  1. The only responsum on the מורשת website on this topic by R. Avraham Yosef that I have been able to locate is this one: האם יש איסור לבת ללמוד נהיגה אצל מורה – גבר כשיש יותר סיכוי לקבל רשיון בלי להתעכב. תודה רבה! התשובה: [מאת: הרב אברהם יוסף] אסור. אלא אם כן המורה הגבר ירא שמים. []
  2. שו”ת אבני ישפה חלק ו’ יו”ד סימן קי”ח ענף ב’‏. ועיין להלן שגם רב יצחק רצאבי תמה על סברא זו: “הדבר נראה תמוה לחדש כזאת …”.‏ []

Women Behind the Wheel II: The Hardliners and Their Discontents

This post is dedicated to the merit of certain people – may Hashem help them do well!

Our previous post discussed women riders and drivers in the context of rental animals and vehicles; this post considers the propriety of women driving in general.

A recent C-SPAN Q&A:

Saudi Arabian women’s rights activist Manal Al-Sharif talks about her book, Daring to Drive: A Saudi Woman’s Awakening, about her decision to challenge the Saudi government’s ban on women drivers, an act which landed her in prison.

The Saudi government’s hardline opposition to women driving has a counterpart within reactionary circles of Orthodox Judaism. The most notable opponent is Rav Shmuel Halevi Wosner, who argues that the practice is immodest:

בענין הצניעות מה שנשים לומדות ומרגילות עצמן לנהוג מכונית אוטא, הנה מן הנסיון למדתי שהוא דבר שראוי לאסרו איסור גמור, כי עצם הלמוד גרם כבר וגורם לפריצות והוא ההיפך הגמור מכל כבודה בת מלך פנימה, כמו שעצם הנהיגה הוא ממש להיפך כל כבודה וגו’, האשה חושפת עצמה בזה בשוקים ורחובות לעין כל ראה נכשלת ומכשלת את האחרים, ואין דרכה של אשה במרכב עיין פסחים ג’, אף על פי שמציאות של רכיבה על גבי בהמה אינו דומה לגמרי להא דידן מכל מקום בעצם אין דרכה בכך דומה בכמה דברים שקשה לפרש בכתב.

He then adds that “his heart tells him that [the practice] is one of the causes of the great accidents that occur on the roads in Israel”:

ולבי אומר לי שהוא אחד הסבות של האסונות הגדולות שנעשים בדרכים בא”י המפילים כל כך חללים והרגו כבר טובים וצדיקים, וזה מצורף להעבירות הנעשים בדרכים המולידים המלאכים המחבלים שמסכנים הדרכים כאשר בארתי כבר במקום אחר על פי גמרא דפסחים קיב: ע”ש עובדא דר’ חנינא בר דוסא ודאביי.1

The implication here is that the accidents are a spiritual consequence of the impropriety of women driving. In a later responsum, however, R. Wosner adds that there is a temporal causal relationship as well “as it is known that the nature of women is that they do not control themselves in a time of trouble and pressure”:

ואשר עורר בענין אסונות תאונת דרכים שנחרבו בעו”ה בזמן האחרון, ואשר חלילה לעבור עליהם מבלי לעורר, … והעיר ממ”ש אני בעניי בתשובה בענין נהיגת הנשים.

הנה האי גברא נמי בהאי פחדא יתיב, כי קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה, ולפי ענ”ד כמה גורמים לזה: …

נהיגת הנשים אב”א שגורם מכשול רוחני להן ולאחרים, ואב”א כידוע שטבע הנשים שאינם שולטות על עצמן בעת צרה ודחק ומעורבים כמה פעמים בתאונות האלה.2

[Regarding R. Wosner’s assertion that “it is known” that women are particularly accident prone, in our previous post we noted that the data are apparently somewhat inconclusive.]

Rav Yitzchok Zilberstein echoes the views of R. Wosner:

הרב יצחק זילברשטיין, מהרבנים הבולטים במגזר החרדי, טען השבוע כי הסיבה לתאונות דרכים היא נהיגת נשים. “לבי אומר לי שזוהי אחת הסיבות לאסונות הגדולים בדרכים בארץ ישראל, שהרגו כבר טובים וצדיקים”, אמר. “טבע הנשים, שאינן שולטות על עצמן בעת צרה ודחק, גורם לתאונות הללו”.3

זילברשטיין בן ה-83, משתייך לזרם הליטאי ומכהן גם כחבר מועצת גדולי התורה של סיעת דגל התורה. את דבריו כתב בחוברת שאלות ותשובות, לאחר שנשאל על ידי תלמידו אם ראוי לאישה לנהוג ברכב. כשהציג בפניו התלמיד את האפשרויות הנוספות, בהן נסיעה באוטובוס, מונית או הליכה ברגל, טען הרב כי “הנהיגה ברכב היא הגרועה ביותר מכל שאר האפשרויות עבור נשים. מדובר בניגוד גמור לכללי הצניעות, שכן האישה צריכה להתעסק עם גברים ומכשולים נוספים”.

הרב הרחיב בתשובתו וסיפר בין היתר על אישה “חשובה מאוד, אשת חסד דגול, שנסעה ברכבה, נתקעה בעץ ונעשתה בעלת מום לכל ימי חייה. זה קרה לה בגלל שאין ראוי לאישה לנהוג ברכב”. כמו כן, קבע כי מדובר ב”מכשול רוחני” לנשים ולכן אסור לעודד אישה לנהוג. עם זאת, הבהיר כי במקרים של “אילוצים מיוחדים” יש לשקול את הדבר מחדש. את תשובת הרב פרסם לראשונה ישראל כהן באתר “כיכר השבת”.

קביעתו של הרב זילברשטיין בנושא זה אינה היחידה שנשמעה בקרב רבנים. הרב שמואל הלוי ואזנר, מבכירי פוסקי ההלכה החרדיים, קבע בעבר גם כן כי לימודי הנהיגה מפרים את כללי הצניעות, ונהיגת נשים היא הגורם לתאונות הדרכים הרבות. יש לציין כי נשים חרדיות רבות נוהגות כיום, כאשר חלקן לומדות אצל מורות נהיגה, על מנת לא לשבת לצד גבר במכונית.

Here is Kikar HaShabbat’s account of R. Zilberstein’s stance, in which he is cited as declaring that “Maran Hagaon R. Shmuel Wosner was the פוסק הדור, and they rule according to him even in Heaven”. He concludes, though, by conceding that even R. Wosner allowed women to drive in exceptional circumstances:

בימים אלו מלאו השלושים למותם הטראגי של הרוגי “אסון 402” שנהרגו בתאונת אוטובוס הדמים בקו 402 של ‘אגד’ שנסע מירושלים בדרכו לבני ברק והאסון הקשה עדיין מותיר את חיתומו על הציבור החרדי הכואב את פטירתם בטרם עת של אותם ששה הרוגים.

במהלך אחת מדרשותיו, התייחס הגאון רבי יצחק זילברשטיין, חבר מועצת גדולי התורה ורבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק, בדבריו לסיבות שהובילו לאסון הנורא וסיפר כי רבים שואלים אותו מדוע אירעה תאונה זו בה נלקחו נפשות טהורות וזכות.

והשיב כי בקונטרס “רחמי הרב”, כותב מרן פוסק הדור הגר”ש וואזנר זצ”ל: “עוד יש להתריע על מה שהנשים לומדים ומרגילים עצמם לנהוג רכב (אוטו) שמן הנסיון למדתי שהוא דבר שראוי לאוסרו כי עצם לימוד של נהיגה גרם וגורם לפריצות והוא הפך כל כבודה בת מלך פנימה כמו שעצם הנהיגה הוא ממש הפך כל כבודה, האשה חושפת עצמה בזה בשווקים וברחובות לעין כל רואה נכשלת ומכשלת אחרים.

“וליבי אומר לי שהוא אחד הגורמים של האסונות הגדולים שנעשים בדרכים בארץ ישראל המפילים כל כך חללים והרגו כבר טובים וצדיקים וזה מצורף לכל העבירות הנעשים בדרכים שמולידים המחבלים שמסכנים הדרכים”.

הגר”י זילברשטיין הבהיר כי מרן הגר”ש וואזנר היה פוסק הדור וכמוהו פוסקים גם בשמיים, והנה לנו אחת הסיבות הגורמות לתאונות הדרכים “שהרגו כבר טובים וצדיקים”.

וסייג רבי יצחק זילברשטיין כי “מרן הגר”ש וואזנר עצמו התיר במקרים חריגים נהיגת נשים כגון כשיש בבית ילד חולה או ילד עם פיגור שכלי שצריכים להסיעו למוסד ואין אף אחד עם רישיון הרי שבמקרה זה התיר ואף חייב מרן זצ”ל ללמוד נהיגה”.

Rav Binyamin [Yehoshua] Zilber, however, argues at length that women driving entails no violation whatsoever of the norms of modesty:

“on the contrary, she locks herself up in a box called ‘automobile’, and we thus avoid [the problems of] walking behind a woman and passing between women, and of gazing”

In the same vein, he rejects as nonsensical the claim that women driving will increase the frequency of their appearance in public:

“I do not know what he is talking about – we see that the street is brimming full of women, virtually ninety percent [of people in the street] are women, and by traveling in cars [this percentage] is not increased, but just the opposite, since something that takes her about half an hour to do by foot she can do by car in a few minutes.”

הנני בזה לפני כ”ג בדבר מה שנתפרסם על ידי מעוררים בשער בת רבים ובחוצות עיר לאסור שנשים ינהגו במכוניות פרטיות שלהם. ובאתי בזה כדן בקרקע לפני כת”ר. ולא זכיתי להבין, אם אכן נכונים טענותיהם, כי יש אפשריות שנשים ילמדו חכמת הנהיגה אצל נשים מלמדות, באופן שאין שייך מכשול ופריצת גדר, ובפרט שידוע לי מכמה ראשי ישיבות מובהקים ומפורסמים שליט”א בחו”ל שנשותיהם נוהגות ברכבם ואדרבה מסייעות בזה לבעליהם גדולי תורה שלא יצטרכו הם ליטרד ולבזבז מזמנם היקר בהרבצת תורה, וגם מסירות מעליהם טרדות הבית שאין התלמיד חכם צריך לבטל מלימודו ללמוד חכמת הנהיגה או ליטלטל ממקום למקום. וכך מקובל בחו”ל אצל הרה בני תורה מהיראים והחרדים לדבר ד’ זו הלכה הלומדים בכוללים שם שנשותיהם עושות כל צרכי הבית ופרנסתם כדי שיוכלו ללמוד ללא ביטולים ומפריעים, ולומדות חכמת הנהיגה וכל זה על מנת להסיר הרבה טרדות וביטול תורה מבעליהם, שאילו הם היו נוהגים את רכבם היו צריכים לבטל מלימודים פעמים רבות לטרדות הבית והפרנסה, ובפרט שגם שמעתי שא’ מגדולי הדור שליט”א נשאל מאברך תלמיד חכם וירא שמים שלומד, אם עדיף שילמד נהיגה כדי שאשתו לא תנהג בעצמה ברכב – לצורך פרנסה – והורה שעדיף שתלמד אשתו נהיגה [באופן שמסודר דרכי הצניעות אצל נשים וכדומה] ולא ילמד הבעל כי על ידי זה יהיה מוטרד בטרדות מטרדות הבית והפרנסה ולא יוכל לעסוק בתורה כדבעי. אולם היות וראיתי שיצאו בחוצות עיר נגד דבר זה, וכמו כן שמעתי בשם תלמיד חכם מפורסם שליט”א שאין דעתו נוחה מכל זה, ולא ידעתי כיצד יש לעשות למעשה, אם עצם לימוד הנהיגה נעשה באופן שאין חשש פריצות וכיוצא בזה, ושתסיע את משפחתה ושאר צרכי הבית ופרנסתה כדי שיוכל בעלה לעסוק בתורה על מי מנוחות. ואודה למע”כ אם יודיע לי דעתו הרחבה בזה. …

תשובה

אודות מה שעורר לנכון מה שנתפרסם בחוצות בני ברק לאסור נהיגת מכוניות על ידי נשים, גם אני התפלאתי על הכרוזים. הנה בגמרא פסחים ג: מבואר דאף על פי דרכיבת נשים על חמור לאו לשון נקיה משום פסיקת הרגלים בכל זאת נשים היו רוכבות על גבי חמורים וגמלים ומסתמא גם הן בעצמן היו מנהיגות, והגמרא שם רק מקשה דלמה כתיב לשון רכיבה שאינה לשון נקיה. ולמה יהיה אסור להן לנסוע עם מכונית שלהם שאין כאן פסיקת רגלים, ואין לזה שום שייכות לעניני צניעות אדרבה היא סוגרת עצמה בארגז שקורין מכונית. וניצולין בזה מללכת אחרי אשה ולעבור מבין הנשים וגם מהסתכלות, (הבעי’ היא שרק בודדות יש שהן נוהגות וזה מעורר סקרנות ותשומת לב). …

ומי שאומר שעל ידי זה נשים יהיו יוצאות יותר ברחוב, אינו יודע מה שהוא שח, אנו רואים שהרחוב גדוש ומלאה עם נשים, כמעט תשעים אחוז הן נשים, ועל ידי נסיעה במכונית לא מתרבה אלא להיפך כי מה שהיא צריכה כחצי שעה לעשות ברגל עושה במכונית בכמה דקות.4

He further asserts that according to what has been ‘recently’ [R. Zilber’s responsum is dated 14 Iyar, [5]745] reported in ‘announcements’, even R. Wosner meant his ruling only as a stringency, and not as an absolute prohibition:

ומה שמע”כ מזכיר מתלמיד חכם מפורסם בטח התכוון לידידנו הגאון המפורסם מרא דאתרא הרב שמואל ואזנר שליט”א, אבל לפי מה שנתפרסם באחרונה במודעות כתב זה רק בתור חומרא ולא איסור ממש כמו שפירסמו בשמו באחרונה, ולפי האמור אינו מובן מה מקום החומרא בזה וכבר הי’ עוד מלפני כמה שנים פתחון פה לפניו בקשר לזה שאין לזה שום שייכות לצניעות. ואם מחמירים בגלל צניעות במקום שאין להחמיר גורם להקל במקום שצריכים להחמיר.

[It is unclear whether R. Zilber had seen R. Wosner’s earlier [undated] responsum, in which he writes that women driving is “something that is proper to prohibit [with] an absolute prohibition”.]

R. Zilber’s acute warning that:

If we are stringent regarding modesty where it is not warranted, this will engender leniency where we need to be stringent”

(a rule that I daresay those involved in צניעות education and enforcement would do well to consider) is reminiscent of a principle of Rav Samson Raphael Hirsch that I love to quote (previously cited here):

ואם כן אחרי אשר ביררנו שאין איסור בדבר, אשימה נא דברתי אל מכ”ת נר”ו. נהיה עמוד ברזל וחומת נחושת לכל המתפרצים בעם בכל אשר יש בו באמת נדנוד עבירה והריסת הדת, אבל בכל דבר שאין בו שמץ איסור נהיה רך כקנה ולא נקשה ערפנו, אז גם לתוכחתנו על עון … [הנקודות במקור] יטו אזן. אכן, אם גם בדבר שאין בו נדנוד עברה נתנגד להם, גם בתוכחתנו על עון פלילי ישימו תהלה לאמר, אף זה אינו כי אם עקשות לב וקשיות עורף ממורנו, הלא גם על דבר מותר ריב יריב עמנו.

R. Zilber proceeds with a trenchant and cynical assessment of how [Israeli Haredi] public proclamations are generated, as well as some further insightful and considerate sentiments on the dangers of overly extreme broadsides:

אני לא מכיר את זהותם של מחברי הכרוזים שחותמים עצמם בשמות שונים, אבל כפי הנראה שכוחם לחפש ולמצוא איזה חסרון ובונים על זה בנינים גדולים ובאים לפני הרבנים ומתארים בצבעים שחורים, וכמובן שמנענעים להם עם הראש ואחר כך באים לפרסם איסורים בשם כל הרבנים.

ויש בזה גם משום כבוד הבריות ומשום דברים שבין אדם לחבירו, כי דברים כמו אלו כשמתפרסמים תיכף נעשה מהמוסכמות, ומרננין על אלו שעושין ההיפך וכאילו הן מהקלות שאינן שומעות לחכמי הדור ולפעמים זה מזיק גם לשידוכין.

בקיצור אין אני רואה שום חשש אם נשים נהגות יותר מהאנשים, אדרבה צריכים לחפש מקור לההיתר בנהגים אנשים אם פוגע ברחוב דברים שאם הי’ הולך ברגלים הי’ צריכים לעצום עיניו.

יתכן שבנהגות יש גם דברים שליליים אבל זה משותף גם לאנשים והעלימו חכמים מזה בגלל שמחזיקים זה להרבה אנשים לדבר נחוץ מסיבת פרנסה או בריאות, והאמת שלפעמים גם לנשים זה נוגע לפרנסה ובריאות. וכמובן שכל אחד בחוגו המצומצם להשומעים בקולו יכול לעשות תקנות בזה לפי השקפתו והרגשתו אבל בתנאי שלא יפרסם בחוצות ובעתונות שאחרים שאין עושים כן עושים איסורים ומקיימים מה שמתפללים “ותן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם”. והלוא סוף סוף הדין הנפסק בשלחן ערוך או”ח סימן תר”ח הוי כתורה שלימה שצריכים לדעת מתי למחות.

  1. שו”ת שבט הלוי חלק ד’ סימן א’ אות ב’‏ []
  2. שם חלק ז’ סימן י”א []
  3. The author is somewhat confused or sloppy here, as these quotes actually appear verbatim in the aforementioned responsa of R. Wosner. []
  4. שו”ת אז נדברו חלק שלשה עשר סימן פ’‏ []

Women Behind the Wheel

The internet is currently aflame with debate over (just fired) Google engineer James Damore’s “anti-diversity” memo or manifesto (Gizmodo; Motherboard; Medium), containing the incendiary suggestion that:

Differences in distributions of traits between men and women may in part explain why we don’t have 50% representation of women in tech and leadership.

and the corollary that:

Discrimination to reach equal representation is unfair, divisive, and bad for business.1

This post considers one of the most curious instances of an apparent Talmudic assumption of a “difference in distribution” of a particular characteristic between men and women (although as we shall see, the nature of the characteristic in question is unclear), and its concomitant halachic significance.

The Talmud rules:

ת”ר השוכר את החמור לרכוב עליה איש לא תרכב עליה אשה אשה רוכב עליה איש ואשה בין גדולה ובין קטנה אפילו מעוברת ואפילו מניקה2
בבא מציעא עט:‏

The clear implication is that female riders place more strain, or cause more wear, on donkeys than do male ones, although the Talmud, and (so far as I am aware) the medieval commentaries, are silent as to exactly why this is the case. The Sema gives the startling interpretation that “[a woman] is heavier [than a man]”:

לא ירכיב עליה אשה. שהיא כבידה:3

This explanation is problematic, on two counts. Firstly:

“Males weigh about 15% more than females, on average. For those older than 20 years of age, males in the US have an average weight of 86.1 kg (190 lbs), whereas females have an average weight of 74 kg (163 lbs).”

It is possible (actually, very probable) that this is at least somewhat culturally dependent. Even if we assume that there’s a natural, inherent disparity in average weight between men and women, this can surely be affected by factors in which cultural variations between genders exist, and vary across societies and eras, such as diet, physical activity and aesthetic preferences about body image. Perhaps, then, in the Talmudic era women actually were heavier, on average, than men, even though this is not the case today. [We know, after all, that women of that period actually preferred to look “fleshy”4, in stark contrast to the modern Thin Ideal.] If this is the case, however, we would expect poskim to note that these halachos do not apply, or actually apply in reverse, in contemporary times.

Secondly, even if we do assume that women of the Talmudic era were indeed heavier than men, this was presumably only true of the average, but surely there were many men who weighed more than many women. Since one who rents his donkey for use by a man is (presumably – see below) willing to allow any man to ride it, he should also be presumed to allow those women who weigh less than men to ride it. To this we can counter that the halachah establishes general rules, even if they sometimes result in illogical consequences. Since in general women are (or were) heavier than men, we presume that one who rents his donkey for use by a man means to limit it to such use, even though some of the allowed riders will be heavier than some of the disallowed ones.

In any event, this second objection was raised by the eighteenth century Italian Rav David Pardo:

ובטעמא דלא ירכיב אשה לא פירש”י ולא מידי ובחו”מ סימן הנזכר פירש הסמ”ע לפי שהיא כבידה ואני שמעתי ולא אבין מאי פסקא דאטו לא משכחת איש גדול ושמן ואשה קטנה וכחושה ואפילו הכי סתמא תנא לא ירכיב אשה אפילו קטנה

ונראה דהאי טעמא משום דסתם אשה אינה בקיאה ברכיבה ואינה יודעת וגם אינה בת דעת כל כך להשגיח להנהיגו יפה בדרך כבושה ושמא יתקלקל בהליכתו בדרך עקלתון או כיוצא בזה וכן נראה שהבין ריב”א הביאו המרדכי בפרק הנזכר וז”ל

פסק ריב”א דכל שכן אם הרכיב עליו גוי דגרע מאשה כי אינו חס על ממונו של ישראל ע”כ

מזה נראה דאשה נמי מהאי טעמא הוא לפי שאין לה דעת להקפיד ולהשגיח לחוס עליו שלא יוזק ומשום הכי אתי שפיר דאשה מרכיב עליה איש ואפילו גדול וכבד דהא מדקאמר אשה סתם היה יכול להרכיב אפילו גדולה וכבדה ביותר אם כן כשמרכיב איש על כל פנים עלויי קא מעלי ליה מטעמא דאמרן …5

In other words, R. Pardo understands that women are poorer drivers than men: they are less proficient, and have inferior judgment.

A major ramification of the varying interpretations of the Sema and R. Pardo is the halachah’s relevance to automobile rentals. According to the Sema, it would presumably not apply, since the relatively minor weight difference between males and females is insignificant in the context of automobiles. According to R. Pardo, however, the situation is less clear. Conventional wisdom stereotypes women as bad drivers, but the evidence is actually somewhat ambiguous. On the one hand, the statistics show that in general, male drivers cause more accidents than do female drivers. But on the other hand, this may be wholly or partially due to the fact that the former drive far more than the latter. Furthermore, at least one famous study found that women are actually overrepresented in certain types of crashes (although exactly why this is so is not entirely clear, and may even be caused by “common stereotypical expectations” that the drivers have of each other):

While men and women often disagree about which gender has better driving skills, a new study by the University of Michigan may shed some light on the debate.

Using data from a nationally representative sample of police-reported crashes from 1988 to 2007, Michael Sivak and Brandon Schoettle of the U-M Transportation Research Institute studied the gender effects in six different crash scenarios (based on crash angles, direction of approach and speed). These two-vehicle crash scenarios included various maneuvers in which one vehicle turned in front of the other, one vehicle side-swiped the other or both vehicles collided head-on. …

Sivak and Schoettle compared the actual frequencies of different combinations of involved male and female drivers in the six crash scenarios with the expected frequencies if there were no gender differences. The expected frequencies were based on annual distance driven for personal travel by male and female drivers. Because men drive about 60 percent of those annual miles and women drive 40 percent, men are expected to be involved in a higher percentage of crashes for each scenario, road conditions and driving skills being equal.

But the researchers found that crashes involving two female drivers were overrepresented in five of the six crash scenarios, including two by at least 50 percent more and two others by more than 25 percent greater than what was expected. On the other hand, crashes involving two male drivers were underrepresented in four of the six scenarios, including two by more than 20 percent and another by just less than 20 percent. In crash scenarios involving both male and female drivers, actual frequencies tended to be close to the expected frequencies.

“The results indicate that in certain crash scenarios, male-to-male crashes tend to be underrepresented and female-to-female crashes tend to be overrepresented,” Sivak said.

“This pattern of results could be due to either differential gender exposure to the different scenarios, differential gender capabilities to handle specific scenarios or differential expectations of actions by other drivers based on their gender.”

In all, success in handling on-road conflicts depends not only on psychomotor ability but also on the outcome of complex social interactions between traffic participants. In turn, these interactions are influenced by expectations based on prior experience “and a set of common stereotypical expectations that drivers have concerning the behavior of male and female drivers.”

A mini-haburah that I delivered a couple of years ago (partially) on this topic is available at the Internet Archive. A follow-up post will, בג”ה, deal with the propriety of women driving in general, beyond the context of rented conveyances.

  1. This controversy is reminiscent of the one of a decade ago over Larry Summer’s hypothesis (inter alia) that “different availability of aptitude at the high end” may explain “the very substantial disparities … with respect to the presence of women in high-end scientific professions.” []
  2. בבא מציעא עט:‏ []
  3. סמ”ע ריש סימן ש”ח []
  4. שבת ריש נז:‏ []
  5. חסדי דוד (חלק שני) שם פרק ד’ (עמוד לג.) ד”ה השוכר את החמור להרכיב איש []