We Pity the Fools

C.S. draws our attention to an interesting discussion of R. Yitzchok Zilberstein. Here’s Kikar Shabbat’s summary in its headline:

פסק: ‘לא להתפלל על מי שהלך בהתרסה בלי מסכה, וחלה’

The headline, however, is clickbait; the subheadline is already somewhat more nuanced:

הכרעה חסרת תקדים היוצאת מתחת ידיו של הגר”י זילברשטיין – הנחשב לאחד מגדולי פוסקי ההלכה – קובעת כי ישנם מקרים בהם אין להתפלל על אדם שהלך בהתרסה בלי מסכה לפניו וחלה בנגיף (ארץ)

(Underline added.)

And the text of the article is even less sensational: R. Zilberstein never explicitly says that one should not pray for someone who fell ill subsequent to refusing to wear a mask; on the contrary, he declares that “Since there is great confusion, there are some people who believe that there is no need to wear a mask, and there is great confusion in the world. …”

חבר מועצת גדולי התורה הגאון רבי יצחק זילברשטיין פסק לאחרונה, במענה לשאלה, כי אדם שהלך בהתרסה ללא מסכה על פניו נחשב במקרים מסוימים כ’פוגע בעצמו’, ומשכך אין צורך להתפלל לרפואתו.

ההכרעה חסרת התקדים, שיצאה מתחת ידיו של הגר”י, הנחשב לאחד מגדולי פוסקי ההלכה בדורנו, באה כאשר נשאל כך: “בבית כנסת מסוים נאמרים פרקי תהילים על חולים, על ידי תלמיד חכם צדיק, ורבים מגישים לו שמות שיתפלל עליהם. אחד המתפללים שאינו בקו הבריאות, מגיע לבית הכנסת ללא מסכה על פניו”.

“גם כאשר פנו אליו כמה מהמתפללים וגם התלמיד חכם המדובר, וביקשו ממנו שיעטה מסכה על פניו”, פירט השואל, “הוא סירב בכל תוקף. אמר לו התלמיד חכם: הרי אתה מאבד עצמך בידיים. אל תבוא אליי שאתפלל עליך”.

לאחר מספר ימים אכן חלה אותו אדם בקורונה, ואף אושפז במצב קשה, ובני משפחתו פנו אל אותו תלמיד חכם בבקשה שיתפלל עליו בזמן הבריתות שהוא עורך.

ענה להם הת”ח – המשיך ותיאר השואל – שהוא לא רוצה להתפלל עליו “כי הזהרנו אותו שהוא מאבד עצמו לדעת ושלא יבוא אלי אם הוא יחלה”.

סיכם השואל בפני הגר”י זלברשטיין את לבטיו: האם מחובתי להתפלל על האיש שהתהלך ללא מסכה בבית הכנסת?

וזו היתה תשובתו המלאה של הרב: “אם החולה לא היה בקו הבריאות עוד קודם שנדבק בנגיף הקורונה, ואולי אף לא היה צלול בדעתו לגמרי, הרי שיש חיוב להתפלל עליו למרות שהלך בלי מסכה”.

“מאחר שהבלבול רב, יש אנשים הסוברים שאין צורך לעטות מסכה ויש בלבול גדול בעולם. ה’מנחת אלעזר’ דן, האם אדם שהכניס עצמו לסכנה להציל את רכושו וניצל בדרך נס, צריך לברך הגומל, והוא קובע שאין צריך לברך”.

“מעשה היה ביהודי שהחזיק באבנים טובות, והלך ברחוב וחבילת אבנים בידו. לפתע הגיח שודד שהיה חמוש בנשק וניסה לגזול את החבילה ממנו. למרות שהיהודי ידע שלשודד יש נשק, לא מסר את החבילה אלא החל לברוח בריצה עקלקלה. השודד ירה,ולא הצליח לפגוע בו”.

“היהודי הגיע אלינו, ופסקנו לו שהוא פרא אדם שהכניס עצמו לסכנה, כי מן הדין היה חייב למסור את כספו ולא לסכן את עצמו, ולכן שלא יברך ‘הגומל’. הגאון רבי חיים פלאג’י כתב, שאדם ששתה סם המוות והסתכן, והרופאים הצליחו להצילו, אינו מברך הגומל, כי הוא הביא את הצרה על עצמו בידיו. אבל אם הוא עשה זאת מתוך מצוקה גדולה של רעב, אז כן מברך”.

הגאון רבי יצחק זילברשטיין חרץ את פסקו: “לסיכום: אדם הפוגע בעצמו אין צריך להתפלל עליו, ואין לו לברך הגומל. אבל אם לפני פעולתו הקיצונית הוא היה במצב קשה, או שהיה חולה, יש להתפלל עליו; ואם ניצול, עליו לברך הגומל”.

Here’s Yeshiva World News’s translation:

Hagaon HaRav Yitzchak Zilberstein, a member of the Moetzes Gedolei Hatorah, the Rav of the Ramat Elchanan neighborhood of Bnei Brak, and the son-in-law of HaRav Elyashiv, z’tl, paskened that if someone defiantly chooses not to wear a mask, in some cases he’s considered as if he’s knowingly harming himself and there’s no need to daven for his refuah.

Kikar H’Shabbos reported that someone approached Rav Zilberstein, one of the greatest poskim of the generation with specific expertise in medical issues, saying: “In a certain shul, there’s a tzaddik and talmid chacham who says Tehillim for cholim and many people give him names to daven for.”

“One shul member who has health issues comes to shul without a mask. Other mispallelim, including the talmid chacham, asked him to wear one but he absolutely refused. The talmid chacham said to him: ‘You’re destroying yourself with your own hands. Don’t come to me asking to daven for you.’”

“Sure enough, the man contracted the virus and when he was hospitalized in serious condition, his family members asked the talmid chacham to daven for him. The talmid chacham responded that he doesn’t want to daven for him ‘because we warned him that he’s knowingly committing suicide and that he shouldn’t come to me if he gets sick.’”

The man then asked Rav Zilberstein his shaila: “Am I obligated to daven for someone who goes to shul without a mask?”

Rav Zilberstein responded: “If the patient was already unhealthy even before he contracted the coronavirus and maybe he wasn’t even completely in his right mind, we have a chiyuv to daven for him despite the fact that he didn’t wear a mask.”

“There’s a lot of confusion and there are people that rationalize that there’s no need to wear a mask. The Minchas Elazar said that if a person puts himself at risk in order to save his possessions and he’s saved through a neis, he doesn’t bentch Hagomel.”

“There was an incident of a Jew who owned precious stones and he walked in the street holding his package of precious stones. An armed thief accosted him and tried to steal his package. Although the Jew was aware that the thief was armed, he refused to cede the package and instead fled the scene. The thief shot at him but didn’t succeed in hitting him.”

“The Jew approached us and we paskened that he’s a pere adam [wild man] who put himself at risk. According to the din, he was obligated to give over his possessions and not risk his life and therefore he doesn’t bentch Hagomel. Hagaon Rav Chaim Palagi wrote that a person who drank poison and put himself at risk but the doctors managed to save his life, doesn’t bentch Hagomel because he brought the tzara on himself with his own hands. But if he drank it due to great distress because he was starving then he does bentch Hagomel.”

In conclusion, Rav Zilberstein paskened: “We don’t need to daven for a person who knowingly harms himself for no reason. If the man is saved, he doesn’t bentch Hagomel. But if prior to his extremist actions he was already in a difficult situation or he was ill, then we daven for him. If he’s saved, the man has to bentch Hagomel.”

Incidentally, R. Zilberstein has previously ruled that it was actually “a great obligation” to pray for President Donald Trump when he was ill with COVID-19, despite the President’s notorious disdain for and disparagement of mask-wearing (something R. Zilberstein does not mention). Perhaps he considers Trump himself a victim of the “great confusion” around masks, or perhaps the value of הכרת הטוב overrides the normal rule against praying for those who recklessly endanger themselves:

“חייבים להתפלל לרפואתו של הנשיא דונלד טראמפ”, כך פסק הבוקר (ראשון) הגאון רבי יצחק זילברשטיין, חבר מועצת גדולי התורה ורבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק, במענה לשאלת ‘כיכר השבת’.

לאור הידבקותו של הנשיא טראמפ בנגיף ה’קורונה’, העביר ‘כיכר השבת’ אל הגר”י זילברשטיין, את השאלה: האם העם היהודי צריך להתפלל לרפואתו של נשיא ארה”ב דונלד טראמפ?

הגר”י זילברשטיין השיב בתחילה כי אין הוא ראוי לצאת בקריאה שכזו – אלא רק באישור ובהוראת גדולי ישראל, שכן כשמדובר באדם הכי גדול באומות העולם ראוי שאדם גדול באומה היהודית יקרא להתפלל עליו.

אך הוסיף וציין כי לדעתו “לא ‘צריך’ – אלא חייבים להתפלל, זו חובה גדולה, להתפלל לרפואתו של טראמפ וזאת מדין הכרת הטוב, וכך פסק מרן הגרי”ש אלישיב”.

YWN’s translation:

Hagaon HaRav Yitzchak Zilberstein, a member of the Moetzes Gedolei Hatorah, the Rav of the Ramat Elchanan neighborhood of Bnei Brak, and the son-in-law of HaRav Elyashiv, z’tl, paskened that Jews are obligated daven for the refuah shleimah of President Trump due to the obligation of Hakaras HaTov (gratitude).

On the first day of Chol Hamoed in Israel, following the announcement that US President Donald Trump tested positive for the coronavirus [and was subsequently hospitalized], Kikar H’Shabbos asked HaRav Zilberstein: “Is the Jewish nation obligated to daven for the refuah of US President Donald Trump?”

HaRav Zilberstein initially responded that he’s not worthy of paskening on the issue, saying that this can only be decided with the approval and at the instruction of Gedolei Yisrael since it’s only appropriate for a great Jewish leader to call to daven for the most powerful leader of the nations of the world.

However, Rav Zilberstein then added that in his opinion we are obligated to daven: “It’s a great obligation to daven for the refuah of Trump and this is due to the din of Hakaras HaTov and this is how Hagaon HaRav Yosef Shalom Elyashiv paskened.”

The Rav added that we should daven for Trump using his name and the name of his father, Donald John ben Fred Trump, noting that this is what the Maharshal writes.

In any event, in contrast to R. Zilberstein, R. Asher Weiss, as also reported by Kikar Shabbat, rules unequivocally that one is obligated to pray even for those who recklessly fail to wear masks and practice social distancing and subsequently fall ill with COVID-19:

במה ששאל לדעתי במי שנהג ברשלנות גמורה ובבואו בין אנשים לא שמר מרחק ולא לבש מסכה ונדבק בקורונה ומצבו חמור, אם ראוי להתפלל לרפואתו.

ומע”כ ביסס שאל תו על דברי הגמ’ בעירובין: “תנו רבנן לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו. ומעשה ברבי חנינא שאכל חצי בצל וחצי נחש שבו, וחלה ונטה למות, ובקשו חביריו רחמים עליו וחיה, מפני שהשעה צריכה לו”.

ולכאורה יש לתמוה במה שאמרו שחבריו בקשו עליו רחמים מפני שהשעה צריכה לו, דמשמע הא לאו הכי לא היו מבקשים עליו רחמים. ומצינו בזה שני ביאורים שיש ביניהם נפ”מ להלכה:

א. כתב הריטב”א “ואף על פי שכדאי היה לחוב בעצמו שעבר על דברי חכמים”.

ב. בהגהות היעב”ץ כתב שאילולי שהשעה צריכה לו לא היו מתפללין עליו “מפני שגרם רעה לעצמו והכניס עצמו בסכנה, נתחייב בנפשו”.

הרי שלדברי שניהם, אכן אילולי שהשעה צריכה לו, לא היו מתפללין לרפואתו, אלא שנחלקו בטעם הדברים, לדברי הריטב”א משום שעבר על דברי חכמים, ולדעת היעב”ץ משום שהכניס עצמו לסכנה.

ונפ”מ לגבי ני”ד, דלפי דברי הריטב”א בנידון דידן, לא עבר על דברי חכמים. שהרי לא מדובר על תקנת חז”ל כמו איסור גילוי, אך לפי היעב”ץ גם בנידון דידן הכניס עצמו לסכנה ואין ראוי להתפלל בשבילו.

ושאל מע”כ אם צריך לחשוש לדברי היעב”ץ ולהמנע מלהתפלל לרפואתו. וטרם אבאר דעתי, תמה אני על ניסוח השאלה, דמשמע מיניה דבמקום ספק יש לחשוש לחומרא לדברי היעב”ץ ולא להתפלל, הלא פשוט דאם יש ספק בדבר ודאי יש להחמיר ולהתפלל לרפואת החולה, דמה עבירה יש להתפלל על החולה, אף אם פשע במחלתו. ומאידך אמרו “כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא”, וכבר הארכתי במצוה זו לבקש רחמים על החולה במנחת אשר במדבר, עי”ש.

אך מלבד זאת פשיטא לי שמצוה גדולה להתפלל ולבקש רחמים גם על מי שפשע ונסתכן, מתרי ותלת טעמי:

א. כיון שיש בזה שני טעמים ושתי דעות, פשוט שדברי הריטב”א מגדולי רבותינו הראשונים מכריעים כנגד דעת היעב”ץ, שגדול מרבן שמו, אך בכל מקום בהלכה נקטינן כדברי הראשונים כנגד האחרונים שלא ראו דבריהם, ובפרט בנידון דידן, שלשיטת הריטב”א יש להחמיר ולהתפלל לרפואתם.

ב. הלא שערי תירוצים לא ננעלו, והלא שאלה זו לא נשאלה ע”י רש”י ותוס’ וכל שאר רבותינו הראשונים, ולא מצינו התייחסות לשאלה זו אלא בדברי הריטב”א בלבד. ונראה שלא ראו בזה כל קושיא, וכשאין קושיא לא צריך לתרץ.

וע”כ נראה שכל שאר הראשונים פירשו כמ”ש בקרן אורה שם שכונת חז”ל שתפילת חבריו נתקבלה ור”ח זכה לרפואה וחיים מפני שהשעה צריכה לו.

וכך משמע מפשטות לשון הגמ’ שלא אמרו “ובקשו עליו חבריו מפני שהשעה צריכה לו”, אלא אמרו “ובקשו חביריו רחמים עליו וחיה, מפני שהשעה צריכה לו”. והרבותא דאעפ”י שנגזרה הגזירה וכבר נטה למות, מ”מ נתקבלה תפלתם משום שהשעה צריכה לו.

ג. הלא שאלה זו שאל גם רבינו המהרש”א שם, וכתב לפרש דאף שרב חנינא בן דוסא היה בעל מעשה ותפילותיו תמיד נתקבלו, לא התפלל על עצמו כיון שהשעה צריכה לו, וחבריו הם שביקשו עליו, עי”ש בפירושו המחודש.

ולפי פירוש המהרש”א אף מי שעבר על דברי חכמים ראוי להת פלל לרפואתו, ולא כדברי הריטב”א.

ולולי דברי המהרש”א היה נראה בדרך אפשר שאין הכונה לרבי חנינא בן דוסא אלא לרבי חנינא בר חמא, ואפשר דכיון שהיה בקי ברפואות כמבואר ביומא ובירושלמי שבת, נתן רפואה לריב”ל כדי לרפאותו. וגם היה בקי במיני הנחשים כמבואר במס’ תרומות בירושלמי.

ואפשר שרבי חנינא אמר לחבריו לפי בקיאותו בנחשים ובתורת הרפואה שאין כל חשש לחייו, ואעפ”כ לא סמכו חבריו על חכמתו והרבו בתפילה מפני שהשעה צריכה לו.

ומ”מ נראה עיקר להלכה שאין לקבוע הלכה בענין חמור שכזה להמנע מלהתפלל לרפואתו של אדם מישראל, עפ”י דברי אחד הראשונים, כאשר כל שאר הראשונים לא עסקו בענין זה, ושערי תירוצים לא ננעלו.

הלא יסוד ההלכה הוא שלחנו הערוך של הבית יוסף שעליו פרס משה רבינו את המפה, ולא מצינו בדבריהם הלכה זו.

ומשו”כ נראה פשוט להל כה דאף כאשר האדם הסתכן בפשיעתו, וגם כאשר עבר על דברי חכמים, ודאי עשה תשובה, וחייבין להתפלל ולהעתיר לרפואתו.

רפאנו ד’ ונרפא, הושעינו ונושעה, שבורא רפואות ישלח דברו וירפא כל חולי עמו ישראל וימנע מגפה מנחלתנו, ונזכה לבשורות טובות ישועות ונחמות.

(I was unable to find a YWN translation of this article.)

Pulling Permits For A Sukkah

Here is my weekly halachah column for Sukkos:

The Torah reading for Shemini Atzeres (Devarim 16:13) contains the commandment: “chag ha’Sukkos ta’aseh lecha shivas yamim” (You shall make the festival of Sukkos for a seven day period). The Talmud understands the word lecha to mean that a sukkah must be one’s own: R. Eliezer rules that one cannot fulfill the mitzvah with a borrowed sukkah, just as one one cannot fulfill the mitzvah of taking the four species (on the first day of Sukkos) with a borrowed lulav, while the other Sages allow a borrowed sukkah, and explain that the word lecha teaches only that a stolen sukkah is invalid. (Sukkah 27b)

The halachah follows the view of the Sages. Furthermore, the Talmud explains that due to the principle that “real property cannot be stolen,” a sukkah built in a public space is valid and not considered a “stolen sukkah,” since the land itself does not have the status of stolen property. (Ibid. 31a) Nevertheless, early halachic authorities rule that it is still improper ab initio to build a sukkah on public property. (See Darkei Moshe OC 637) Some authorities go so far as to maintain that a blessing may not be recited upon such a sukkah, since it is tainted by theft. (Magen Avraham ibid. #3) Others, however, are more lenient, arguing that building a sukkah for the limited duration of the holiday, after which it will be removed, does not constitute theft, and that since the members of the public, or the governmental authorities, observe the erection of sukkos and do not object, this constitutes tacit permission for their construction. (See the sources cited in Biur Halachah ibid. s.v. V’chein b’karka)

Regarding building a sukkah on private property but in violation of the law, R. Yosef Shalom Elyashiv (discussing aesthetic zoning regulation) is reported to have ruled that this should not be done. (Chashukei Chemed Sukkah pp. 239-40) On the other hand, R. Asher Weiss (discussing building safety regulation) inclines to the view that there is no need to strictly obey the letter of the law insofar as there is absolutely no danger entailed in ignoring it, and since the authorities observe the construction of numerous sukkos and make no effort to enforce the law, the fact that they are technically illegal does not matter. (Shut. Minchas Asher 2:123)

A Reading Responsa lecture of mine on this topic, with accompanying handout, is available at the Internet Archive.

Schuhe and Handschuhe

My weekly halachah column:

In Megilas Rus (4:7), it is recorded that: “Formerly, this was done in cases of redemption and exchange transactions to validate any matter: One would draw off his shoe (na’alo), and give it to the other. This was the process of ratification in Israel.”1

While many have understood this verse as referring to the chalitzah ceremony described in parashas Ki-Seitzei (Antiquities of the Jews; cf. Abarbanel Devarim 25:5), this interpretation has almost no adherents within the rabbinic tradition, which understands the verse as describing a form of kinyan (a formal action that ratifies a transaction) called chalipin or kinyan sudar, and includes a debate over who gave his shoe to whom (unlike with chalitzah, where the Biblical text is explicit that it is the woman who removes the man’s shoe):

The verse is interpreted: “Redemption”; that is a sale. … “Substitution”; that is the transaction of exchange. …

With regard to the phrase “To confirm all matters; a man drew off his shoe, and gave it to his neighbor,” the baraisa asks: Who gave the shoe to whom? Boaz gave his shoe to the redeemer, the closest relative of Elimelech, who had the right of first refusal to the land that Naomi, Elimelech’s widow, was planning to sell. The redeemer was transferring that right to the land to Boaz, who was acquiring it by means of his shoe. Rabbi Yehuda says: The redeemer gave his shoe to Boaz. (Bava Metzia 47a).

The halachah follows the former view.

Since the chalipin ceremony is described only in Rus but not in the Pentateuch, there is considerable dispute over whether it is a Biblical law or a rabbinic institution (see S’dei Chemed volume 2 pp. 406-07).

One notable exception to the traditional rabbinic consensus that the ceremony described here has nothing to do with chalitzah is Chizkuni, who explains (“according to the plain meaning of the text”) that the chalitzah ceremony itself is really a form of chalipin, having to do with the transfer of the inheritance of the dead brother (perhaps a ratification of its relinquishment by the brother who is declining to perform yibum, since he would otherwise become his brother’s sole heir)!

A series of mini-haburos that I gave several years ago on the subject of קנין חליפין, within the framework of BMG’s Shivti Learning Program, in which I discuss some of the above points, is available at the Internet Archive:

  1. Boaz’s Shoe
  2. Biblical or Rabbinic?
  3. Shaveh B’Shaveh Midin Kesef
  4. Shaveh B’Shaveh – Peiros and Leshonos
  1. The translation (by ArtScroll) of “na’alo” as “his shoe” follows the usual meaning of na’al, but some maintain that the word here means “his glove.” (Targum here; Bechor Shor Shemos 3:5) [Omitted from the published version due to space constraints.] []