Is there a חיוב בדיני שמים for being מבטל כיסו של חבירו ?

I recently read an article that asserted:

The Talmud Yerushalmi introduces that even if your action causes someone a loss of potential profit, this is also Gramma that is forbidden by the Torah and a person has an obligation to pay for this B’Dinei Shamayim … The words of the Talmud Yerushalmi are quoted as the Halacha by all of the Poskim.

This is a serious misquote of the Yerushalmi, which actually reads as follows1:

אמר רב יצחק הדא אמרה המבטל כיסו של חבירו אין לו עליו אלא תרעומות

Similarly, we have a Tosephta2:

הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר ובאחרונה אמר לו לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומות

The Yerushalmi and Tosephta are indeed cited by the Poskim, but all they say is that the victim may have תרעומות, which is not the same as saying that the offender is חייב בדיני שמים. Indeed, we shall see that the אמרי בינה and the מהרש”ג actually infer the opposite from the language of the Tosephta; since it mentions only תרעומות, the implication is that there’s no חיוב לצאת ידי שמים.

The existence of a חיוב לצאת ידי שמים is actually a matter of some controversy among the poskim; here are some מראה מקומות:

The מחייבים

  • The Radvaz3:

    המבטל כיסו של חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים

  • The Avnei Nezer4:

    ואף דהמבטל כיסו של חבירו פטור דגרמא בנזקין פטור על כל פנים מחויב לצאת ידי שמים

  • Rav Meir Arik5:

    [נהי] דמבטל כיסו של חבירו פטור היינו דהוי רק גרמא אבל הרי כל גרמא בניזקין חייב על כל פנים לצאת ידי שמים כמבואר בבבא קמא נ”ו ועיין מה שכתבתי במנחת פתים חו”מ סימן שפ”ו

  • Rabbi Zev Zvi Hakohen Klein6:

    [נהי] דהמבטל כיסו של חבירו פטור, על כל פנים חייב לצאת ידי שמים

  • Rav Yehoshua Ehrenberg7:

    ועוד נראה לענ”ד דאף דקיימא לן כהירושלמי דמבטל כיסו של חבירו פטור דהוה ליה רק גרמא, מכל מקום הא גם גרמא חייב בדיני שמים כדאיתא בגמרא בבא קמא דף נ”ו ע”א ואף כי במאירי שם משמע דרק הני דקחשיב בגמרא שם חייב בדיני שמים ולא שאר גרמא, אבל מסתימת הפוסקים משמע דאין לחלק, וכן העלה מורי ורבי בספר מנחת פתים סימן שפ”ו סעיף ג’ והביא מה שכתב הרב בשולחן ערוך שלו הלכות נזקי ממון דכל גרמא חייב בידי שמים

The פוטרים

  • The Beis Efrayim8:

    ועתה באתי על דברי תורה … אען ואומר אשר הפליג מעלת כ”ת בצחות לשונו להרחיק נדון דעושה חנות כו’ מעל גבול גרמי וגרמא כאלו דרך הרבים מפסקתן וגבה טורא בינייהו והביא ראיה מדברי הרמב”ן בדינא דגרמי שלו על זה אני תמה שממקום שבא להביא ראיה דמרחקי טובא שם מבואר להיפוך שהרי הרמב”ן ז”ל כתב וז”ל

    עוד צריך לפנים שהרי מצינו גורמי נזקין פטורין הפורץ גדר כו’ ועל זה כתב דכופף קומתו בפני הדליקה או שוייה טמון באש פטור דהא לאו גורם נזק הוא שהנזק על ידי המדליק בא לו ואף על פי שהלה פוטר את המדליק מלשלם כיון שעדיין לא נתחייב לו כלום ואין כאן חיוב אלא שהוא מתכוין להזיק ולהפסיד ממונו מה שירויח ודמיא למאן דנחית לאומנות חבירו אף על פי שבכאן מפסידו ממונו והתם הריוח הוא שמפסידו כיון שעדיין אין הלה חייב לשלם לא מפסיד ממון הוא ומשום הכי חייב בדיני שמים כו’ עכ”ל

    הרי מבואר כי אשר הרחיק הדר גאונו והוציא מכלל מגע הנה קרבו ויאתיון שהרי רבינו הגדול הרמב”ן ז”ל הוה מקיף להו ואדמי לולי כי החילוק מבואר ששם אין ההפסד רק על הרווח וגם ההוא דשוויא טמון באש לפי שבעת ההוא עדיין לא היה החיוב לענין דיני בני אדם דיינינן ליה כאלו לא הפסידו רק הריווח וכמו יורד לאומנות חבירו דאין מחויב לשלם לפי שאין כאן רק פסידא דרווחא שהיא מעותד לבא אלא לפי ששם באמת יש הפסד ממון לכן חייב בדיני שמים:

    ונמצינו למדין מדברי הרמב”ן הללו דאי הוה אמרינן דריוח העתיד לבוא כגוף הממון דמי הוי מקום לחייבו כשאר דינא דגרמי רק דבאמת קיימא לן דמבטל כיסו של חבירו פטור ואפילו בדיני שמים כיון דאכתי לא זכה חבירו בממון זה והלכך יורד לאומנות חבירו אין מקום לחייבו מטעם דינא דגרמי.

  • The Imrei Binah9:

    וברמב”ן בדינא דגרמי [שהביא הבית אפרים כנ”ל] … משמע דכשמבטל כיסו של חבירו שעדיין לא הזיק לו כלום אף בדיני שמים אינו חייב ובכופף קומתו הטעם דחייב בדיני שמים הואיל שעל כל פנים הבעלים מפסידים קרנם רק הואיל שהנזק בא על ידי המדליק ועדיין לא נתחייב ועל כל פנים במעשיו גרם שלא יתחייב ויפסיד בזה חייב בדיני שמים אבל בכל מבטל כיסו אף בריוח ברור פטור אף בדיני שמים וכן משמע מתוספתא הנ”ל דאמרו אין לו עליו אלא תרעומות משמע דפטור בדיני שמים גם כן

  • The Maharshag10:

    עוד אני אומר דבגוף הדבר שכתב מהכ”ת דהמבטל כיסו של חבירו דחייב לצאת ידי שמים לא מצאתי מפורש, ומשמע לי לכאורה דהמבטל כיסו של חבירו אף לצאת ידי שמים הוא פטור, ואף על גב דגרמא בנזקין חייב לצאת ידי שמים, מכל מקום היינו בגורם היזק לחברו דמפסידו ממון שכבר היה בידו, אבל הגורם לחבירו שלא ירויח, משמע לי דאף לצאת ידי שמים הוא פטור, וראיה שהרי בבבא קמא (דף נ”ה ע”ב) דקחשיב אותן דברים שפטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים, לא קחשוב אלא דברים שעל ידן הוא מפסיד מכיסו, אבל מניעת הרווח לא קא חשיב, משמע לי מזה דהמבטל כיסו של חברו, שהוא רק מניעת הריוח מן חברו אף לצאת ידי שמים הוא פטור, ועוד כעין ראיה מהתוספתא שמביאים הרי”ף והרא”ש בבבא מציעא פרק איזהו נשך דהנותן מעות לחברו ליקח בהן פירות למחצית שכר ולא לקח אין לו עליו אלא תרעומות, ובנימוקי יוסף מביא דקאמר עליה בירושלמי דזאת אומרת המבטל כיסו של חברו הוא פטור, ואם כן מדקאמר אין לו עליו אלא תרעומות משמע דאף לצאת ידי שמים הוא פטור, דאם לא כן הוה ליה למימר דאם לא לקח פטור הוא מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ומדקאמר דרק תרעומות יש לו עליו ולא יותר, משמע דאף לצאת ידי שמים הוא פטור, וכן מובא דין זה בחו”מ סימן קפ”ג וביו”ד סימן קע”ז ולא נזכר כלל שיהיה חייב לצאת ידי שמים, מכל הנ”ל משמע לי דגבי מבטל כיסו של חברו אף לצאת ידי שמים הוא פטור

The Beis Meir

The Beis Meir11 is apparently unsure:

לצאת ידי שמים אפשר דחייב אף במבטל כיס במקום דלא שייך רבית (ולא משמע קצת כן מלשון הרמב”ן הנ”ל [שהביא הבית אפרים והאמרי בינה הנ”ל] אחר הדקדוק)

Rav Gestetner’s position

I found many of the aforementioned מראה מקומות through a responsum of Rav Nosson Gestetner12. He writes as follows:

אולם אף על גב דמבטל כיסו של חבירו פטור דהוי גרמא, מכל מקום חייב לצאת ידי שמים וכמפורש בשו”ת הרדב”ז … וכן משמע בתשובת רבינו מאיר שהובא ברבינו ירוחם (נתיב ל”ב ח”ב) עיי”ש, וכן כתב בשו”ת אבני נזר .. , וכן בשו”ת אמרי יושר (חלק א’ סימן קמ”ט) עיי”ש. אולם בשו”ת בית אפרים .. כתב דמבטל כיסו של חבירו פטור אפילו בדיני שמים כיון דאכתי לא זכה חבירו בממון זה עיי”ש, וכן בספר אמרי בינה שם, דאף בריוח ברור פטור אף מדיני שמים … וכן ראיתי מובא בשם זית רענן .. ואינו תחת ידי לעיין בגופן שלהן. ולדינא ודאי שצריך לחוש לשיטות הקדמונים הנ”ל דחייב לצאת ידי שמים, וגם כיון דעל כל פנים יש לו עליו תרעומות אם כן צריך לפייסו כדי לבטל את התרעומות, דגם תרעומות מילתא היא, ולא בחנם אמרו חז”ל דרשאי שיהא לו עליו תרעומות.

I find Rav Gestetner’s הכרעה very perplexing. If we would have a disagreement between the foregoing authorities about a חיוב בדיני אדם, I’d think that we’d rule that the נתבע can say קים לי כהבית אפרים והאמרי בינה; this should be true a fortiori now that the entire issue is only one of דיני שמים!

Does Rav Gestetner feel that for some reason one can’t say קים לי כהפוטרים? Or does he maintain that even when the נתבע can say קים לי, he still has some moral obligation to follow the other opinions? The Knesses Hagedolah13 states that a נתבע who can say קים לי has no obligation even בדיני שמים, but we have often wondered if there is indeed (at least sometimes) some moral obligation short of a bona fide חיוב לצאת ידי שמים.

The Zayis Ra’anan

A casual reading of Rav Gestetner’s responsum implies that the Zayis Ra’anan should be listed among the פוטרים. However, this is not really so; although he does conclude that the offender is פטור בדיני שמים, his rationale for this is not that a מבטל כיס is, in principle, פטור בדיני שמים, but something else entirely. Here’s the quote14:

הרי מבואר להדיא בש”ס בבא קמא [דף נ”ו ע”א] בכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה לאוקימתא דרב אשי דשויא טמון באש דפטור מדיני אדם, וכן פסקינו שם בשולחן ערוך חושן משפט [סימן תי”ח סעיף ט”ז]. הרי אף על גב דאש סמוך לו ובוודאי יתחייב הלה לשלם, ואפילו הכי פטור מפני שעדיין לא זכה הניזק בחיובו דמזיק, ועיין היטב ברמב”ן בדינא דגרמי [שהביאו האחרונים הנ”ל] … ואף על גב דהתם חייב בדיני שמים, זהו היכא דאיש אחר בא ועשאו טמון באש וגרם להפסיד לחבירו בדבר שחייבתו התורה, ואף על גב דמציל בזה את חבירו כיון שהצלתו הוא שלא כפלס מאזני תורתינו הקדושה, שהתורה חייבתו והוא נכנס בריב שאינו שלו וגרם לפוטרו, אזי חייב בדיני שמים מיהת, ולהכי לא אישתמט חד מהפוסקים להשמיענו שגם אם המזיק בעצמו שויא טמון באש שחייב בדיני שמים, אלא וודאי דבזה פטור אפילו בדיני שמים, משום שכוונתו להרויח לעצמו. והדברים עתיקים שגם בדיני דגרמי שחייב לשלם מדינא, פטור לגדולי הפוסקים היכא שמתכווין להרויח לעצמו, עיין שולחן ערוך חושן משפט [סימן ס”ו סעיף כ”ג ובש”ך ס”ק פ”א]. וממילא נשמע דהיכא שעיקר חיובו הוא רק בדיני שמים אזי לכולי עלמא יש לפוטרו במקום שמכוין להרויח לעצמו. וממילא נשמע דהוא הדין בנידון דידן, אף על גב שנתברר שיכול המלוה להרויח בהם והלוה מדחהו בלך ושוב שפטור אפילו בדיני שמים.

So his argument is that no גורם is liable if he was מכוין להרויח לעצמו, and he isn’t claiming that a מבטל כיסו של חבירו is any different than a typical גרמא.

This point itself, though, is quite a controversial one, and I hope to discuss it in the future בגזירת הצור.

  1. בבא מציעא איזהו נשך הלכה ג’ וגם בהמקבל הלכה ג []
  2. בבא מציעא פרק ד’ הלכה י”א []
  3. שו”ת רדב”ז חלק א’ סימן פ”ד []
  4. ‘שו”ת אבני נזר יו”ד סימן קל”ג אות ג []
  5. שו”ת אמרי יושר חלק א’ סימן קמ”ט []
  6. השואל בתשובת מהרש”ג שנביא להלן. כתוב שם שהוא מבית דינא רבא דקהל עדת ישראל בבערלין []
  7. שו”ת דבר יהושע חלק ג’ יו”ד סימן כ”ו []
  8. שו”ת בית אפרים חו”מ סימן כ”ח []
  9. ‘שו”ת שבסוף חלק א’ סימן א’ אות ח []
  10. שו”ת מהרש”ג חלק א’ סימן ק”ו ובחלק ד’ סימן מ”ה במהדורה החדשה []
  11. שו”ת בית מאיר סימן י []
  12. שו”ת להורות נתן חלק ט’ סימן נ”ח אות כ”ח, also cited by a student of his in a recent issue of the journal מבקשי תורה []
  13. חו”מ סימן כ”ה []
  14. שו”ת זית רענן חלק ב’ יו”ד סימן ט”ו ב []
This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

2 Responses to Is there a חיוב בדיני שמים for being מבטל כיסו של חבירו ?

  1. Anonymous says:

    Excellent article.

    I write the following comments without much forethought, research, or expertise in the field. They are simply cursory reflections.

    If you assume like the lenient opinions then what is the נפקא מינא that there is תרעומת? Perhaps תרעומת means that he has the right not to be מוחל, and since there was an offence (hence the תרעומת) and one needs מחילה from the offended party anytime there is an offence, one would be religiously obligated to pay him if that is the only way to secure תשובה.

    This relates to a more general question on the nature of חיוב לצאת ידי שמים. If it is essentially a monetary obligation that is not actionable then it should be treated as all other monetary obligations. (I am assuming that דיני ממונות are treated differently with regards to ספקות even in order to be לצאת ידי שמים. There are of course several approaches as to why this is so; see, for example, שערי יושר.) Accordingly, there would be no reason to pay, as the כנסת גדולה states. If, however, it is essentially a religious obligation, i.e. according to דיני ממנות he is פטור but there is nevertheless a religious obligation בגדר איסורין , then perhaps we say ספק דאו’ לחומרה.

    הצלחה on you blog. Thank you. You are doing a service to כלל ישראל.

    Anonymous.

  2. CS says:

    THIS IS THE BEST BLOG IN THE UNIVERSE! YOU SHOULD HAVE HATZLOCHA IN ITS CONTINUATION!

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *