Of Livestock, Vegetables, Dishes and iPhones

From a recent AP article:

SAN JOSE, Calif. (AP) — A New York woman is so angry at Apple Inc. for lopping $200 off the price of the iPhone that she’s filed a lawsuit seeking $1 million in damages.

Dongmei Li of Queens, N.Y., claimed the company violated price discrimination laws when it slashed the price of the 8-gigabyte iPhone by a third, from $599 to $399, within two months of the gadget’s June debut.

Apple lowered the iPhone’s price on Sept. 5 and also said it would stop selling the $499 4-gigabyte model. Hundreds of early customers who paid full price didn’t expect a reduction so soon and complained.

Apple issued an apology the next day. Under its return policy, Apple refunded the $200 difference for those who bought the phone within 14 days of the reduction. And in a move to make peace with those who purchased the higher-priced phone before that period, the company offered a $100 credit at Apple stores.

According to Li’s lawsuit, filed on Sept. 24 in the U.S. District Court, Eastern District of New York, the price reduction injured early purchasers like herself because they cannot resell the product for the same profit as those who bought the cell phone following the price cut.

Li purchased a 4GB iPhone for $499 and alleged that owners of the 4GB model were given less favorable terms than those who bought the 8GB model at the premium price, according to the lawsuit.

There are actually (loose) parallels in Halachah to this sort of claim, as we shall show.

Rav Ya’akov Alfandari writes1:

מעשה בא לידי מאחד שמכר מאה אוק’ של כרתי לחברו פראש”ה בלע”ז לערך ג’ לבנים האוק’ והוליכו לכפר שלו למוכרה למחר בחנותו לערך ז’ לבנים להרויח בה ויהי ממחרת ויבא המוכר והביא בחנותו לערך ג’ לבנים שק א’ מלא כרתי לכפר אשר הלוקח דר שם ויבואו כל העם מקצה וקנו מזה המוכר לג’ לבנים והלוקח הא’ לא היה יכול למכור כי אם לד’ ומתוך כך מכר המוכר כל הכרתי שלו ונשאר הכרתי של זה הלוקח ולא יכול למוכרה רק גם הוא לג’ לבנים ומה שנשאר עברה צורתו והשליכה לים כי היה ערב החג יום ד’ ועד יום א’ כבר עברו ג’ ימים ונפסד,

ועתה בא המוכר ותובע מעותיו מהלוקח טוען הלוקח שבסיבתו הפסיד כל הכרתי ומה שמכרתי אתן לך לערך ב’ לבנים שגם אני להרויח בה קניתיה והמוכר תובע מעותיו וטוען שהוא לא התנה עמו שלא יביא בכפר שלו שם עוד כרתי

וכעת לא מצאתי ראיה חותכת לחוב למוכר אף דיש אומדנא גדולה ואף אם תמצי לומר דאין המוכר יכול להוציא מידו כיון שהוא מוחזק אם כבר נתן המעות ובא עתה הלוקח להוציא מידו היכא לידיינו דייני להאי וכעת עשיתי פשרה ביניהם

אמנם לירד לעיקר הדין ראיתי להביא ראיה ממ”ש דמכר בהמה לחברו אינו יכול לשחוט בתה דאדעתא דהכי לקח הלוקח לשחוט א’ כדאמרינן בתוספתא שהביא הרא”ש ז”ל חולין סוף פרק אותו ואת בנו [סימן ד’] ומתניתין דידן קתני שנים שלקחו אמה ובתה מי שלקח ראשון ישחוט א’ ועוד שם בתוספתא דאם מכר בעל הבית מה מכר אלא זכותו שהיה לו בה אלא שעדיין אין מכאן ראיה אלא שאינו רשאי למכור או לשחוט אבל לחייבו ממון לית לן בה

Rav Eliyahu Yisrael has a lengthy discussion of a similar issue, beginning with an analysis of Rav Alfandari’s responsum2:

נשאלתי באחד שמכר לחבירו תגר כל כך קערות חדשות שבאו לו מארץ אחרת כל אחת בפרוטה. והתגר הוליכה לחנותו למוכרם להרויח בהם שהיה ברור לו שהיה מוכרם כל אחת בשתי פרוטות. ובו ביום הוציא המוכר מאותו המין הרבה בשוק והיה מוכר כל אחת בפרוטה. ושכנגדו תובעו לדין קובל ומתרעם מדוע לא הודעתני כי היו לך עוד מזה המין והיה בדעתך למכר’ בערך ההוא שאם הייתי יודע לא הייתי קונה ומסתמא כשקניתי אני אדעתא להרויח בהם קניתי. ולא היה לך למכור גם אתה באותו ערך עצמו שמכרת לי דאם כן מה אני מרויח. והלה טוענו כיון דלא היה תנאי בינינו שלא למכור לאדם אחר מזה המין מי מעכב בידי. …

תשובה בעוניי אמינא דדבר זה נמצא מפורש יוצא להרב מוהר”י אלפאנדארי ז”ל בספר מוצל מאש חלק ב’ סימן י”א במי שמכר מאה אוקאס של כרתי לחבירו וכו’. והביא ראיה שאינו רשאי למכור המוכר מההיא תוספתא שהביא הרא”ש ז”ל ס”פ אותו ואת בנו מכר אמה לחבירו אינו יכול לשחוט את בתה. אלמא כל היכא דהדבר ידוע דלשחיטה קימא נאסר העובר לשחוט. הכא נמי דכותה אלא דאין מזה ראיה אלא שלא יוכל למכור אבל להוציא מהמוכר הדמים שלקח אין לנו עכת”ד

ואני הצעיר תמהני על דבריו דאמאי לא שמעינן נמי לחייבו ממון שהרי כתבו הפוסקים משם הרמב”ן ז”ל שאם נודע לו שכבר נשחטה בתה הוי מקח טעות. אלמא חוזר המקח ומוציא הדמים מן המוכר מפני שאינו יכול לשחטה היום

אלא דאעיקרא אנכי הרואה דיש מקום לדוחה לדחות עיקר ראיה זו דשאני התם כיון דמידי דאכילה הוא ולאכילה הוא דקנה לפיכך אין לו רשות לשחוט המוכר לפי שנשאר זה בלא אכילה. אבל במידי דרווחא מי זה אמר דאין לו רשות למכור המוכר משום דלא ירויח הקונה הראשון.

ותו דמראיה זו ליכא למיגמר לנדון דידן דהתם שאני דאם שחט המוכר שוב אינו יכול לשחוט זה הקונה ואדעתא דהכי לקח לשחוט היום לצורך אוכל נפש לפיכך אינו יכול המוכר לשחוט ואם שחט הוי מקח טעות דהא לית ליה תקנתא האי גברא למאי דהוה בעי ליה. וכן בנדון הרב ז”ל היא גופה הוי דבמכירתו של מוכר. שוב אינו יכול הקונה למכור שהרי ערב יום טוב היה והלך לאיבוד. מה שאין כן בנדון דידן דאף על גב דאינו יכול למכור היום או מחר מחמת מה שהביא המוכר למכור. אכתי איכא למימר דימתין לימים עוד עד שימכור זה סחורתו. ושוב ימכור גם זה כמו שירצה:

אך ראיתי להביא ראיה ברורה לזה ממה שכתוב בירושלמי בפרק אותו ואת בנו אמתניתין דאין מושיבין חנוני וכו’ הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר רשאי הלוקח ליקח מאותו המין. וכשהוא מוכר לא ימכור שנים בבת אחת אלא זה ראשון וזה אחרון ע”כ. מבואר הדבר דאף על גב דלא התנה עמו תחילה שלא ימכור לעצמו אפילו הכי אסור הוא למכור. ובודאי דטעמא הוי משום דזיילי נכסיה כמו שכתב הרב שדה יהושע ז”ל. … [והתם] אינו רשאי למכור משום אמדן דעתא דחבירו כשנתן לו מעות ליקח אדעתא להרויח בהם נתנן. … דכוותה נמי הכא כל שמכר לחבירו אדעתא להרויח חבירו הוא ואינו רשאי למכור גם הוא. וזה מבואר.

והדבר פשוט לע”ד דכיון דאינו רשאי לעשות כן אם עבר ועשה הוי מקח טעות ומוציא ממנו הממון שנתן לו.

[ועיין שם שפלפל עוד בזה]

Rav Shlomo Drimer unequivocally rejects the ruling of the Rav Yisrael, but is less certain of the law in the case of Rav Alfandari3:

[הבית שלמה הביא את דברי הקול אליהו שפלפל בדברי המוצל מאש, וכתב]

וכ”ת דחה ראיתו דשאני התם דקנה הבהמה לצורך יו”ט … מה שאין כן בנידון הקערות שאפשר למכרם אחר כך על כן סיים כ”ת בצ”ע לדינא. והנה ספר מוצל מאש ותשובות קול אליהו אינם תחת ידי ואם כדברי כ”ת שהקול אליהו כתב גם בדין הקערות דהוי מקח טעות ודאי שהדין כדברי כ”ת ודברי הקול אליהו תמוהין מאוד דהרי מבואר שם ברא”ש ור”ן דדוקא בד’ פרקים הוי מקח טעות כשלא הודיעו ולא בשאר ימות השנה.

אמנם אף בעובדא של המוצל מאש יש לחלק מהא דאותו ואת בנו דשאני התם דאסור לו לשחוט הבהמה היום. אבל כאן על כל פנים יכול למכור בלא ריוח אלא שיש לומר משום דודאי אין אדם קונה למכור בלא ריוח דזבין וזבין תגרא אקרי כדאיתא בש”ס {בכ”ד}

אלא שנראה דבלאו הכי [אין] לומר אף בנדון המוצל מאש דהוי מקח טעות כלל ולא דמי כלל למה שכתבו הראשונים הנ”ל דשם בשעת המקח כבר היתה הטעות דהא כבר נשחטה האם או הבת ואף אם עדיין לא שחט הלוקח ראשון בשעת המכירה הא מצד הדין הלוקח ראשון הוא קודם לשחוט … על כן הלוקח השני שלא ידע בשעת הקנין דכבר נשחטה האם או הבת או מכרם על מנת לשחוט (היא באותו) יום הוי מקח טעות שהיתה הטעות בשעת המכירה. אבל בנדון דידן הא ביד המוכר שלא למכור ירקות ממין זה באותו יום ואם כן בשעת המכירה לא היתה שום טעות רק דהמוכר בא עתה למכור ואיך נאמר שהוא מקח טעות למפרע הא [מקח טעות] בשעת המכירה בעינן

ואולי יש לומר דגם כן היא מקח טעות דאי ידע שיש להמוכר עוד מאותו המין היה מתנה עמו שלוקח בתנאי שלא ימכור אז. ואולי יש לפקפק ואולי זה טעם המוצל מאש שנסתפק בזה אי הוי מקח טעות

אלא שיש לומר לבטל המקח בכי האי גוונא מטעם אחר דכיון שקונה על דעת להרויח ונתהוה מחמת המוכר שאינו יכול להרויח דומה על כל פנים להא דזבין ולא אצטריכו ליה זוזי דהדרי זביני בכתובות דף צ”ז משום דאומדנא דמוכח הוא שלא מכר על דעת כן והוא הדין בנדון דידן אלא שבענין זה כבר עמדו התוספות דף מ”ז ע”ב ד”ה שלא כתב לה והעלו דבמכירה שתלוי בדעת שניהם לא אמרינן הכי ואם דשם לענין שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה. וכן בהא דזבין ולא אצטריכו ליה זוזי בטל הענין ממה שנולד אחר כך משום אומדנא אף שתלוי בדעת שניהן כתבו התוספות שם לחלק וכבר דיברו מזה גדולי האחרונים בחיבוריהם ועיין באריכות בתשובות שבספר משנה למלך פרק ו’ מהלכות זכיה ותשובות חכם צבי סימן מ”א ונודע ביהודה קמא חלק יו”ד סימן ס”ט ונתיבות המשפט סימן ר”ל ומכל מקום להמעיין בדברי התוספות והמחברים הנ”ל נראה שקשה לבטל המכירה בנדון דידן מחמת אומדנא זו ממה שנתהוה אחר כך אמנם לענין למחות לכתחלה ודאי הדין עם המוצל מאש.

אמנם בדין הקערות שבתשובות קול אליהו לדעתי אף לכתחלה קשה למחות כי יש לחלק בין הא ובין אותו ואת בנו בכמה אנפי דשם אינו יכול לשחוט באותו הים כלל גם שם נראה מלשון הטור ושולחן ערוך דאינו יכול לעכב רק ביום הקניה משום דסתם קונה קונה לשוחטו ביומו וע”ש בפרי חדש ובתבואות שור מה שאין כן בנידון הקערות דליכא למימר הכי ע”כ כיון דיכול לעכבם למחר וליומא אוחרא נראה דקשה למחות אף לכתחלה להמוכר

We have seen that Rav Drimer is uncertain about the application of the law of מקח טעות to Rav Alfandari’s case; on the one hand, the seller did not engage in conduct prejudicial to the buyer’s commercial prospects until after the sale, and the law of מקח טעות only applies to latent but preexisting defects, while on the other hand, the mere undisclosed existence of additional merchandise in the seller’s possession might be sufficient grounds for reversing the sale. Rav Shlomo Yehudah Tabak considers both sides of this question in greater detail in his analysis of Rav Yisrael’s responsum, ultimately concluding that the buyer’s ignorance of the sellers remaining inventory is not grounds for reversing the sale4:

[הערך ש”י הביא מה שתמה הקול אליהו על המוצל מאש וכתב דמהראיה מחולין מוכח דהוי מקח טעות, והשיג על דבריו:]

ולא שמיעא לי דבשלמא מוכר בהמה היה הריעותא בשעת מכירה דכבר נמכרה לשחוט על כן הוי מקח טעות אבל במוכר ירק נעשה הריעותא אחר המכירה דמאו יימר דמעיקרא ודאי דעת המוכר היתה לרמותו ואף דבא ההיזק מחמת המוכר … [והאריך להוכיח שמי שקנה דבר מחבירו ושוב הזיק המוכר את הדבר שנמכר שאין הלוקח יכול לטעון מקח טעות ויכול רק לתובעו על ההיזק שעשה, ע”ש, ואולי נכתוב על זה במקום אחר] ואפשר אם לא נתן המעות עדיין י”ל קים לי כר”ח דגם בלוקח מועיל גילוי דעת לבטל המקח על ידי מה שנולד אחר כך

וליכא למימר דהכא כיון שלא ידע הלוקח דיש למוכר עוד מאותו המין הוי כנולד הריעותא קודם שקנה דהוי מקח טעות ואין צריך לדיני תנאים כיון דלא עלתה על דעתו כלל שיש לו עוד כדי שיתנה וכמו שכתב מהרי”ט בחידושו על הרי”ף פרק ג’ דקידושין במשנה דהמקדש אשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת דאם הטעתו שאמרה לו שהיא כהנת ועד”ז קדשה אינה מקודשת דאין צריך לדיני תנאים משום דהימנה ולא נסתפק כלל עיי”ש דשאני התם דיש לומר דהימנה אבל כאן לא אמר לו המוכר שאין לו עוד ואפשר אפילו היה יודע דיש עוד להמוכר היה מכניס עצמו לקנות על הספק שמא לא ימכור המוכר לאחדים ומפרט לפי מה שכתב המוצל מאש דלכתחלה אסור למוכר למכור כמו דאסור למוכר בהמה בערב יו”ט לשחוט בתה באותו יום ועתה גברא אתרעי נמצא לא היה מקח טעות בשעת קניה וגם המוכר בהמה בערב יו”ט ולא ידע לוקח שיש למוכר גם בתה ואחר כך שחט המוכר את בתה לא הוי מקח טעות וכל שכן כשידע שנשאר בתה למוכר …

The various considerations advanced by the Poskim do not seem to apply in the iPhone lawsuit; in particular, a typical consumer would not have bought an iPhone specifically for resale, and there is in any event no Umdena that he (or she) did indeed have that purpose in mind at the time of the sale. We also have no indication that the customer was unaware of any material information about Apple’s production or inventory. So while we have shown that Halachah does contain, in principle, the basis for a claim such as Li’s, her actual claim as described in the above article would appear to be without merit from a Halachic perspective.

The previous analysis applies to a claim for damages or compensation, as Li’s lawsuit appears to be; a demand for an injunction against Apple’s lowering the price would perhaps be slightly more plausible based on the Poskim we have seen, but still probably without merit.

  1. שו”ת מוצל מאש חלק ב’ סימן י”א []
  2. שו”ת קול אליהו סימן כ”ג, הו”ד בדברי גאונים ערך אונאה אות י”ח []
  3. שו”ת בית שלמה חו”מ סימן פ”ז ד”ה אשר העתיק כ”ת. תשובה זו היא לגיסו מחבר ספר דברי גאונים, והיא כוללת הערות על הספר הלז. בהתחלת דבריו הוא כותב “[ראיתי] שהיטב אשר עשה כי ליקט כמה דינים נחוצים מתשובות חכמי הספרדיים אשר אינם נמצאים כלל וגם אנכי לא ראיתים מעולם. והנני שולח לו הסכמתי על הדפסת חיבורו כראוי. אמנם למען ידע כ”ת כי עיינתי בקונטרסים הנני לכתוב לו בקצרה מרוב טרדותי הערות משלי עליהם. אמנם מרוב טרדותי לא אכתוב רק על דף הראשון שהיה לנגד עיני והוא מכלל אונאה” []
  4. ערך ש”י חו”מ סימן ר”ל []
This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

2 Responses to Of Livestock, Vegetables, Dishes and iPhones

  1. You should also add that unlike the cases you quote, people expect new products to decline in price especially when dealing in electronics. They pay the premium to be the first and early owners. The higher price is thus time dependent and I do not see any merit in the whole ta’ana.

  2. Yitzhak says:

    Agreed; the complainant would have had to have exceeded the normal early adopter premium for the claim to have any possible merit at all.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *