Jinxes, Jerseys and Jurisprudence II

We recently considered, from the Halachic perspective, the question of Mr. Castignoli’s liability for his burial of a Red Sox jersey under two feet of concrete in what will be the new Yankee stadium. In that post we discussed some basic questions about the definition of Hezek and the requirement of compensation; we will now consider the issue of Hezek She’aino Nikar.

Hezek She’aino Nikar

The basic Sugya of Hezek She’aino Nikar is in Gittin:

מתניתין. המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב:

גמרא. … אמר חזקיה דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד חייב מאי טעמא היזק שאינו ניכר שמיה היזק ומה טעם אמרו בשוגג פטור כדי שיודיעו אי הכי אפילו במזיד נמי השתא לאוזוקי קמכוין אודועי לא מודע ליה

ור’ יוחנן אמר דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד פטור מאי טעמא היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ומה טעם אמרו במזיד חייב שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני …1

The Halacha is like Rav Yohanan2. It therefore follows that when analyzing a particular Hezek, we must consider two questions: the classification of the Hezek as Nikar or Aino Nikar, and the applicability of the Knas. Our discussion will focus primarily on the former issue.

The Generation of Kilayim

There is an apparent exception to the exemption of Hezek She’aino Nikar:

מחיצת הכרם שנפרצה אומר לו גדור חזרה ונפרצה אומר לו גדור נתיאש הימנה ולא גדרה הרי זה קידש וחייב באחריותה3

Why is one liable for the generation of Kilayim? Is it not Hezek She’aino Nikar? Ri (the Tosafist) explains:

וחייב באחריותו. אף על גב דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק נראה לר”י דהאי חשיב היזק ניכר שהרי ניכר הוא שהוא כלאים כשרואה הגפנים בשדה ומטמא אף על פי שרואין השרץ על הטהרות לא חשיב היזק ניכר דמי יודע אם הוכשרו

אבל אין לומר דה”נ הוי היזק שאינו ניכר וקנסוהו כמו במטמא שלא יהא כל אחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו דהכא ליכא למיחש להכי שבעל הכרם נמי מפסיד ועוד אי קנס הוא במזיד דוקא היה לו להתחייב: 4

Ramban understands the matter somewhat differently:

הוי יודע שרבי מאיר סבור שהגורם היזק אף על פי שלא עשה מעשה בידים חייב והיינו דינא דגרמי, אבל מי שלא גרם היזק לא חייב רבי מאיר, לפיכך המטמא והמדמע והמנסך וכל היזק שאינו ניכר פטור מן הדין, לפי שאין היזק לא מחמת גרמתו ולא מחמת מעשיו, אבל במחיצת הכרם שנפרצה הרי יש מחמת יאושו שהוא הגורם ערבוב, שהוא מבטל השורה ואוסר תבואתו של זה, והיזק נכר הוא, שמאחר שנתיאש הערבוב אוסרו ואיסורו ניכר לכל, ואף על פי שאתה יכול לעקור הגפנים ולא יהא האיסור נכר שם, שנוי החוזר לברייתו בכגון זו שנוי הוא, והרי נעשה בו מעשה נכר בגרמתו של זה, ולא דמי למטמא דאגע בהו שרץ שהערבוב שנוי הוא עד שאתה מחזירו לברייתו.

ויש לומר דהאי נמי היזק שאינו נכר הוא, ומשום קנסא מחייב ליה רבי מאיר, שכל הגורם לממונו של חברו שיאסר חייב דומיא דמטמא ומדמע מנסך ומפגל. …5

Sha’ar Mishpat maintains that there is significant daylight between the explanations of Ri and Ramban, and he inclines toward the view of the latter, as we shall presently see.

Property Thrown Onto A Corpse

Maharam of Rottenberg rules:

ואפילו ההיא דפרק נגמר הדין דאמרינן היו אביו ואמו מזרקים בו כלים מצוה לאחרים להצילם היינו משום השבת אבידה כי מטו ליד שמצילין חייבין בשמירתן כדין שומר אבידה ואם החזירום לאביו ולאמו וזרקו על המת ונאסרו קרוב בעיני דחייבים המצילין מכיון דמטו לידייהו מחייבו בשמירתן וכיון דהחזירם לאביו ולאמו כאלו השליכם למקום גדודי חיות ולסטים6

This Halachah is codified by Rema7. Sha’ar Mishpat suggests that Maharam is following Ri in considering this Hezek Nikar:

והנראה בזה דמהר”ם והמרדכי אזלי בשיטת התוספות [הנ”ל] גבי מחיצת הכרם שנפרצה … ולפי זה יש לומר דמהר”ם סבירא ליה דכלים שנזרקו על המת מיחשב היזק ניכר ואף על גב דבעינן שיהיה בדעתו על מנת לקברן עמו כדאיתא ביו”ד שם מכל מקום הא בכלאים בעינן נמי יאוש בעלים דוקא ואפילו הכי מיחשב היזק ניכר, אלא מטמא לא חשיב היזק ניכר כיון דבעינן מעשה בטהרות שיוכשרו דוקא ואינו ידוע אם נעשה כן.

אך זה ניחא לתירוץ התוספות אך הרמב”ן בחידושין בסוף בבא בתרא בדינא דגרמי שלו כתב לתרץ האי דינא דמחיצת הכרם באופן אחר … ואם כן לפי סברתו הכלים שנגעו במת הוי היזק שאינו ניכר כמו מטמא ואם המציל החזירו לאביו ולאמו פטור מלשלם.

[ועיין שם שהביא ראיות לשיטת הרמב”ן, והעלה:] ואם כן דין זה שכתב הרב רמ”א ביו”ד סימן שמ”ט והוא מדברי המרדכי בשם מהר”ם במחלוקת שנויה דהרמב”ן פליג עלויה ומסתבר טעמיה וקשה להוציא ממון על פי פסק זה ויכול המציל לומר הרי שלך לפניך. 8

Unlike Ri, who maintains that Metamei would also be considered Hezek Nikar if not for the fact that the Hechsher Le’Tumah status of the food is unknown, Ramban and Sha’ar Mishpat apparently understand that Metamei is fundamentally Hezek She’aino Nikar, and the case of Kilayim is different because the ‘Irvuv’, which is certainly Nikar, generates the prohibition. The Sha’ar Mispat therefore concludes that one who throws property onto a corpse would be exempt from liability, like the Metamei.

Rendering Comestibles Or Utensils Ritually Prohibited

The Sha’ar Ha’Melech rules that one who inadvertently generates a prohibition of Basar B’Halav is not liable for the damage, since it is considered Hezek She’aino Nikar:

הוה עובדא נשאלה אשה משכנתה קדרת בשר של חרס כדי לבשל בה ובעודה מבשלת שכחה ותחבה כף חולבת ולא היה במאכל ס’ באופן שנאסרה הקדרה והמאכל והן עתה נפשה לשאול הגיעה אם היא חייבת לשלם לה הקדרה או לא …

[ועיין שם שהאריך, ובתוך דבריו האריך בדין טענת הרי שלך לפניך, והעלה:] ואיך שיהיה לדאתאן עלה היה נראה דיכולה היא שתאמר הרי שלך לפניך ואינה חייבת לשלם לה את הקדרה כיון דהוה היזק שאינו ניכר … בנדון דידן כיון שהזיקה בשוגג כי היתה חושבת שהכף היתה של בשר הא ודאי לא יהא אלא מזיק הא משנה שלימה שנינו המטמא והמדמע כו’ בשוגג פטורין9

Rav Eliyahu Ragoler, discussing an almost identical case, also considers the damage Aino Nikar:

בנידון שאלה שנשאלתי, אם שאל קדירה של חרס חלב ותחב בו כף של בשר, בענין שאסרו בשוגג אם חייב לשלם, לכאורה דהוי היזק שאינו ניכר, [ועיין שם שהאריך בדין שומר אם יכול לומר הרי שלך לפניך, אבל אינו חוזר מעיקר הנחתו דהוי היזק שאינו ניכר] …10

The Pri Megadim, however, distinguishes between Min B’Mino and Min B’She’aino Mino:

התוחב כף איסור לתוך היתר חבירו שוגג פטור מזיד חייב לשלם היזק שאין ניכר גיטין נ”ג ובהל”ת שם הארכתי באין מינו יש לומר נרגש הטעם הוה היזק ניכר וצ”ע:11

התוחב כף חולב לבשר שוגג יש לומר היזק שאינו ניכר פטור ויש לומר נשתנה טעמו אבל במינו יש לומר כן12

He seems to be suggesting that as long as the taste of the prohibited substance is discernible, it would be considered Nikar, presumably based on a theory like that of the Ri; since the physical state of affairs that gives rise to the Halachic status is perceptible, the damage is considered Nikar13.

Rav Shlomo Zalman Auerbach is certain that Min B’She’aino Mino constitutes Hezek Nikar; he does not understand the position of the Sha’ar Ha’Melech:

ואם הכניס כף חולבת לתוך קדירה של בשר עיין בשער המלך סוף חובל ומזיק ובפתחי תשובה חו”מ סימן שפ”ה אות א’ שהביא מהפרי מגדים שמסתפק בכך, ולענ”ד נראה דאם מרגישים בתוך הבשר טעם של חלב חשיב ודאי היזק היכר, ולא ידעתי מה טעם סובר שם השער המלך שגם בפחות מששים הוה ליה היזק שאינו ניכר14

The Ksav Sofer, although initially proposing the same distinction between Min B’Mino and Min B’She’aino Mino, ultimately arrives at an entirely different perspective:

על דבר אחד שהפיל דבר איסור בקדירת חבירו כשהיתה שפותה על גבי האש ולא הי’ ס’ במה שיש מן התבשיל בו ונאסר המאכל והקדירה ובעל הקדירה תובעו בדין שישלם לו מה שהפסידו …

הנה אם נדון היזק זה כניכר או אינו ניכר נראה לפום ריהטא אם האיסור שהשליך לתוך הקדירה הוא אינו מינו וניכר בטעמו הוא היזק ניכר כיון דאפשר למטעמיה וחיך אוכל יטעם טעם האיסור שבו והתבשיל צריך לשלם מדין מזיק אפילו היה שוגג, וקדירה הנאסר דאי אפשר לברר אם יש בו טעם היזק שאינו ניכר הוא ובשוגג פטור ובמזיד לכל היותר אינו חייב רק מקנס חכמים

אבל כשהאיסור מינו עם התבשיל דאי אפשר למיקם עלה דמלתא אחר שנסתלק האיסור או נימוח בתוכו אלא שידוע שלא הי’ בו ס’ גם התבשיל היזק שאינו ניכר הוא, כן היה נראה לי.

אמנם כן מתוספות בבא בתרא ב’ ע”ב נראה כל שניכר לשעתו שאוסר של חבירו הגם כששל חבירו בפני עצמו אין ניכר בו שאסרו והפסידו הוי היזק ניכר דכתבו שם בכלאים להכי מחויב מה דניכר שאוסר של חבירו על ידי שרואה הגפנים בשדה והה”נ כיון שניכר בשעה שמשליך האיסור לתוך התבשיל שאין ס’ נגדו דאוסר הגם דאינו נרגש דהוא מין במינו מכל מקום מקרי היזק ניכר אלא לפי מה שכתבו תוספות עוד שם הא דמטמא היזק שאינו ניכר הוא אף על פי שרואים השרץ על הטהרות אינו ניכר דמי יודע אם הוכשרו, כוונתו הגם שיש שיודעים שהוכשרו ואפילו נודע לכל זה מכל מקום זה דבר דתליא בידיעה אבל אינו ניכר ונראה לעין אפילו בשעה שעושה המעשה, לפי זה אם הפיל בשר טרפה או נבילה אפילו באינו מינו שנרגש הטעם מכל מקום אינו ניכר הוא דאין נראה ונרגש שאסרו שאין ניכר שבשר זה טריפה וכדומה לו, אבל אם הפיל בו איסור שידוע וניכר בעצמותו שהוא של איסור כמו חלב [בחמש נקודות] ודבר אחר וכדומה לו הוי היזק ניכר אפילו הוא מינו באופן שאין להכיר טעם האיסור מכל מקום כיון בשעה שמשליך האיסור לתוכו ניכר שאוסרו דומה למסכך גפנו ומאי שנא אם ניכר בשעת מעשה לבד או שניכר זמן זמנים סוף כל סוף כשנפרדו זה מזה לא ניכר בשל חבירו לבד מידי כנ”ל וכן הקדירה היזק ניכר הוא מהאי טעמא כנלפע”ד.

[ועיין שם שהאריך הרבה לדון אם עשה כן במזיד אם חייב מדין קנס.]15

On the one hand, he goes further than Pri Megadim and Rav Auerbach in arguing that even Min B’Mino is Hezek Nikar where the contaminant is a self-evidently prohibited substance, such as Helev, while on the other hand, he considers even Min B’She’aino Mino to be Hezek She’aino Nikar where the contaminant’s ritual status depends on its history, e.g. Neveilah. The former distinction can be rephrased thus: in contradistinction to Pri Megadim and Rav Auerbach who understand ‘Nikar’ to mean that the problem remains permanently discernible, for Ksav Sofer the key consideration is the ability of a witness to the initial contamination to infer the generation of the prohibition.

We have, then, three perspectives on whether Min B’She’aino Mino constitutes Hezek Nikar: Sha’ar Ha’Melech holds that it does not, Rav Auerbach holds that it does, and Ksav Sofer holds that it depends on whether the substance that causes the prohibition is self evidently, i.e. without knowledge of its history, problematic.

Rav Auerbach is perplexed by the Sha’ar Ha’Melech’s classification of (even) Aino Mino as Aino Nikar. Perhaps we can suggest that the latter understands that generally, when we say that the Ta’am of something is discernible in a mixture, we mean merely that we can perceive an alteration of the normal taste of the original substance, but not that we can actually determine the identity of the addition, and the Hezek is therefore not Nikar. I don’t know if this is factually or Halachically correct, but if we explain the Sha’ar Hamelech this way, it would follow that he would agree with the other Aharonim where the actual identity of the contaminant is discernible.

On this general topic, see also K’sones Yosef16 and Kovez Meshiv B’Halachah17.

The Burial of the Jersey

We return once again to Yankee Stadium. The Hezek in question is either the actual creation of a jinx, if one believes in jinxes in general and in this one in particular, or the mere unpleasantness of the awareness of the subterranean presence of a hated Red Sox jersey.

The application to our case of the various principles we have discussed is rather tricky, and is therefore left as an exercise for the reader.

  1. גיטין דף נ”ב ע”ב – נ”ג ע”א []
  2. שו”ע חו”מ סימן שפ”ה סעיף ה []
  3. בבא בתרא דף ב’ ע”א []
  4. בבא בתרא ב’ ע”ב ד”ה וחייב, וכן כתבו התוספות בשמו בבבא קמא דף ק’ ע”ב ד”ה חייב []
  5. קונטרוס דינא דגרמי, עמוד קי”ט במהדורת הרשלר []
  6. הובא במרדכי בבא בתרא פרק הספינה רמז תקס”ד []
  7. הגהת שו”ע יו”ד סימן שמ”ט סעיף ג []
  8. סימן ס”ו ס”ק ל”ד ד”ה והנראה בזה []
  9. הלכות חובל ומזיק, השמטה לפרק ז’ הלכה ג []
  10. שו”ת יד אליהו חלק א’ פסקים סימן קט”ז []
  11. סדר והנהגות הנשאל עם השואל באו”ה, סוף סדר שני אות נ”ד, הובא בפתחי תשובה חו”מ שם []
  12. או”ח אשל אברהם סוף סימן תמ”א []
  13. Maharsham (Responsa, 6:239) cites these comments of Pri Megadim and seems to accept them, but his point there is that Min B’Mino is Aino Nikar, not that Min B’She’aino Mino is Nikar []
  14. שו”ת מנחת שלמה חלק א’ סימן פ”ח ד”ה ואם הכניס כף חולבת []
  15. שו”ת כתב סופר חו”מ סימן כ”ו []
  16. ה, ט”ז, א []
  17. גליון ז, עמוד מ”ג []
This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

One Response to Jinxes, Jerseys and Jurisprudence II

  1. Pingback: בין דין לדין » Blog Archive » The Villainous Valet

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *