Lost Kesuvos

We recently discussed the prohibition against maintaining a conjugal relationship in the absence of a valid Kesuvah. Wolf2191 raised an interesting question:

Any chance that the Gov’t requirement for alimony can in some way “supplement” semichas daas?

More generally, we may ask: if the woman has other security against unilateral divorce, may we dispense with the technical requirement of a proper, written Kesuvah?

Rema

All analysis of these questions begins with these remarks of Rema:

ועיין לקמן סימן קע”ז [סעיף ג’] דבמקום שאין מגרשין רק מרצון האשה אין צריך לכתוב כתובה, אם כן בזמן הזה במדינות אלו שאין מגרשין בעל כרחה של אשה משום חרם רבינו גרשום וכמו שיתבאר לקמן סימן קי”ט [סעיף ו’ בהג”ה] היה אפשר להקל בכתיבת כתובה, אבל אין המנהג כן ואין לשנות (כל זה דברי עצמו):1

Many Aharonim, including Helkas Me’Hokek and Beis Shmuel, raise various objections to Rema’s inference from Siman 177, while some defend it; see Ozar Ha’Poskim for the discussion2. It is not entirely clear whether Rema means that the very existence of the legal obligation itself is no longer strictly required, or merely that the written document is unnecessary. Rav Ya’akov Culi seems to have taken the former view:

עיין בהר”ן פרק נערה דף תפ”ב גבי המוחלת כתובתה דשאלו להרי”ף איך יכולה למחול והרי אמרו אסור לאדם שישהא עם אשתו בלא כתובה וכו’ ונאמר בזה שני תירוצים יע”ש. ומדבריהם יש ללמוד דאפילו במקום שאינו יכול לגרשה בעל כרחה אסור לשהות בלא כתובה דאם לא כן משכחת לה מוחלת היכא דנשבע אלא ודאי דלא פלוג רבנן דחיישינן שמא יעבור על שבועתו. וצ”ע מה שכתב מור”ם … ועיין מוצל מאש סימן כ”א.3

Rav Culi must be assuming that Rema dispenses with the need for any Kesuvah obligation at all, since otherwise there is no question from the remarks of Rif. Rav Ben Zion Meir Hai Uziel, on the other hand, insists that Rema was merely referring to the need for a written Kesuvah, and that Rav Culi’s difficulty is indeed spurious:

[מתחילה הביא שאולי יש לומר על פי דברי הרמ”א שבזמן הזה יכולה אשה למחול על כתובתה ולהשאר כך נשואה בלי כתובה, ושוב דחה פירוש זה מלשון הרמ”א:] הרי לך מפורש דלא נאמר חילוק זה אלא לענין כתיבת כתובה וכן דייק וכתב: היה אפשר להקל בכתיבת הכתובה, אבל לבטול התנאי והמחילה הדין קיים גם בזמן הזה, לא מדין מנהג, אלא מדין תקנת חכמים שהחזיקו דברים יותר מדין תורה לאסור נשואין בלי כתובה ולבטל כל תנאי או מחילה לבטולה.

מכאן תמיהא לי טובא דברי המגיה במשנה למלך שכתב … ולע”ד אין כאן מקום לצ”ע דהרמ”א לא אמר אלא לענין כתיבת כתובה דכיון דהתנאי בטל ויש חרם דרבינו גרשם מאור הגולה שלא לגרש בעל כרחה סמכה דעתא, אבל בעיקר דין המחילה והתנאי בטל מטעם דאסור לאדם לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה גם בזמן הזה שיש חרם רבינו גרשם מאור הגולה, ולא משום דלא פלוג רבנן, וכמו שכתב המשנה למלך, אלא משום שדינא הכי הוא שלא תהיה אפשרות של הפרת ברית הנשואין אלא בתשלום הכתובה, וכל שאין כתובה, אין כאן ברית וכדאמרן.4

Rav Tannenbaum

Rav Malkiel Tannenbaum uses the position of Rema as a basis for leniency against the need for excessive vigilance in ensuring that the Kesuvah remains in the possession of the woman:

ועל דבר אם יש להכריז שידרשו אצל נשותיהם אם יש להן כתובותיהן, לדעתי אין לעשות כן, כי יהא בעיני ההמון כחוכא ואיטלולא, באשר כי הדין שאסור להשהות בלא כתובה הוא רק על עיקר הכתובה מנה או מאתים, וזה אינו חשוב בעתים הללו. ויש לסמוך על מה שכתב הרמ”א בסימן ס”ו סעיף ג’, שבזמן הזה שאסור לגרש בעל כרחה אין להקפיד על הכתובה. …

ועוד נראה דהא דקיימא לן שאסור להשהות בלא כתובה מפורש הטעם כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, וגם דכיון דאין לה שטר הכתובה לא סמכא דעתה וחושבת שיכול לגרשה בכל עת ולא יצטרך לשלם לה כתובתה. והנה זה שייך בידוע שאבדה כתובתה, אבל כשאין ידוע אם כן שפיר סמכא דעתה, כי הלא חושבת שיש לה כתובה, ואלו ידעה שאבדה היתה דורשת שיכתוב לה אחרת, כי רוב נשים יודעות שצריך שתהא לה כתובה, וגם דהלא יש לכל כתובה חזקה שלא נאבדה, ועל כל פנים אין לחוש לזה.5

Note that Rav Tannenbaum’s penultimate argument, that what she does not know will not hurt her, since her סמיכת דעת remains intact, is similar to the central idea in our previous post.

Rav Waldenberg

Rav Eliezer Yehudah Waldenberg has (at least) two responsa on this topic; in the earlier one, he adopts a stringent view regarding the refugees from Old City of Yerushalayim who had lost there Kesuvos when they had been forced to abandon their homes during the city’s capture by the Arab Legion during the War of Independence:

מה שכותב להסתפק על הדין שמובא באה”ע סימן ס”ו סעיף ג’ בעיר שכבשוה כרכום ונאבדו הכתובות שצריכים לכתוב עוד פעם כתובות, אי יש לומר דכהיום הזה שבית דין פוסקים לשלם כתובה אפילו אין לה כתובה וכן פוסקים לשלם עוד יותר מה שכתוב בכתובה, אולי לא צריכים עוד פעם כתובה, ונוכל על ידי כך ללמד זכות על תושבי עיר העתיקה לשעבר שעזבו את העיר העתיקה לפני כ”ד שנים ולא כתבו עוד הפעם כתובה, ע”כ.

ואשיבנו, דלדעתי אין לסמוך על זה, דמלבד דלא כל בתי הדין שוין בזה כידוע, ומלבד דבתפוצות הרבנים בעצמם מסדרים כל אחד בעירו גיטין (בצירוף הדיוטות או לפעמים גם בלא צירוף) ואיכא תימת הגמרא: אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש? ומי לידינו יתקע שבזמן מן הזמנים לא יפליג אחד מאלה לאיזה מקום בתפוצות ויגרש שם את אשתו,

חוץ מכל זה, וזה העיקר, דלא עדיף האמור ממה שהרמ”א שם רוצה לומר [וכמו שהבאנו לעיל] … ובכל זאת לא סמך על זה וסיים וכתב שאבל אין המנהג כן ואין לשנות. והחלקת מחוקק והבית שמואל דחו גם דמיון הרמ”א לההוא דסימן קע”ז … ואם תקנת רבינו גרשום מאור הגולה לא מהני בזה, מכל שכן דלא מהני מה שנוהגים שבית דין פוסקים. דבר שעשוי להשתנות לפי מסיבות שונות, …

ויש איפוא להודיע לכל אלה מיוצאי העיר העתיקה שנאבדו כתובותיהם ולא סידרו עדיין כתובה דאירכסא שעליהם למהר ולסדר כזאת, וכך נהגינן להורות לכל מי שבא לבית הדין מפלטי השואה וכדומה שיחד עם אישור נשואיהן אנו נותנים הוראה שעליהם לסדר כתובה דארכסא ומסדרים להם בכזאת על אתר.6

In the later one, he begins by explaining that although he had ruled, in his earlier responsum, that lost Kesuvos must be replaced, this is only a Minhag, and he therefore takes issue, in a manner similar to that of Rav Tannenbaum above7, with a work that he felt had overstated the urgency of drafting the replacement Kesuvah:

בסימן ג’ שם סעיף כ”ג [בספר הבית היהודי לרב אהרן זכאי] כותב כבודו בזה הלשון: אסור לאדם לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלי כתובה, ולכן אם הכתובה אבדה ילכו תיכף לחכם שיכתוב להם כתובה אחרת עכ”ל.

והנה לשם השלמת ההלכה והבהרתה, ובמיוחד לזמן הזה, יש לציין כדלקמן. [והביא את דברי הרמ”א בסימן ס”ו הנ”ל, וכתב:] ואם כן יוצא שבזמן הזה הוא רק מצד המנהג, ואם כן אין על כל פנים להחמיר כל כך להאיץ ב”תיכף” ללכת לחכם שיכתוב להם כתובה אחרת, אם כי בודאי שצריכים מיהת במוקדם או במאוחר לכתוב כתובה אחרת כדהעליתי בספרי ציץ אליעזר חלק י”א סימן ס”ז …

He then proceeds to partially retract his earlier ruling:

וכעת עולה בדעתי נוסף על האמור, דיתכן בכלל דזה שכתב הרמ”א, דאבל אין המנהג כן ואין לשנות, הוא רק לענין לבוא לבטל שלא לכתוב כתובה בכלל, אבל לא לענין מקרה בהיכא שנאבדה אצל יחיד. [והדרנא לפי זה ממה שכתב בספרי שם דאין לסמוך גם כאשר נאבדה הכתובה]. …

יתירה מזו מצאתי לאחר מכן בשו”ת דברי מלכיאל חלק ו’, הנדפס מחדש, סימן י’ … יוצא לנו מדבריו דסבירא ליה שהרבה יש להקל בזה בזמנינו, ובנוסף על הטעם שיש חרם דרבינו גרשום שלא לגרש בעל כרחה, ועל הטעם שמנה ומאתים לא חשוב בעתים הללו, שעל נמוקים אלו לא הנדז כלל, הוסיף עוד סניפים נוספים להקל בזה. ומכיון שלפנינו כבר בכזאת, אזי כן כבר אפשר להתייחס גם לזה שבזמנינו אנו בדרך כלל אין אדם יכול לגרש בלי בית דין, ובתי הדין מקפידים בדרך כלל שלפני הגירושין יסלק לה הבעל סכום כתובתה במושלם ועוד למעלה מזה, ומחייבים אותו בסכומים גדולים הרבה יותר ממנה ומאתים אפילו כשטוענת שנאבדה כתובתה, [ואשה המתרצית ללכת לרב או בית דין בלתי מוסמך איהי דאפסיד אנפשה], ואם כן גם יתר הנימוקים שכותב הגאון בעל דברי מלכיאל ז”ל מקבלים יתר תוקף וחיזוק, באופן שלפנינו כר נרחב ביותר להקל בזה ועל כל פנים אין לחוש בזה בהיכי שהאשה לא יודעת מזה שנאבדה כתובתה, כפי שמסיק בבירור גם הדברי מלכיאל, והרי על פי רוב היא מונחת אצל הוריה והאשה לא דורשת ולא חוקרת על כך בכלל. …

העולה מכל האמור, שאם כי אין לישב בלא כתובה לגמרי גם בזמן הזה, אפילו שזה רק מצד המנהג בלבד מכל מקום אין לשנותו, אבל אין דחיפות של הליכה לחכם “תיכף” כאשר נאבדה לסידר כתובה דאירכסא, וגם זהו רק כאשר נודע לדבר ברור שנאבדה לגמרי, אבל בסתמא אין לחוש לזה, ואין לדרוש ולחקור אחר כך, ובפרט כשהאשה לא יודעת מזה וכנזכר לעיל, כי זהו דבר שגורם מתיחות בין זוג מכמה פנים.8

Other Contemporary Poskim

My Havrusah pointed out to me that Rav Moshe Shternbuch also discusses the problem of the lost Kesuvos of the Yerushalayim refugees, as well as the general question of the seriousness of the basic requirement of a written Kesuvah in contemporary times. He is considerably more stringent than Rav Waldenberg:

שאלה: זהירות לאשה שתהא לה כתובה

אזכיר כאן עובדא עם הגאון וצדיק רבי זאב מינצברג זצ”ל, ששהה בעיר העתיקה דירושלים עד רגע אחרון שיצא עם דגל לבן, והירדנים אסרו אותו ועוד יהודים, ושלחו הזקנים לחפשי והגיע ערב שבת עם משפחתם לשכונת קטמון שבורים ורצוצים באבדן כל רכושם ר”ל, ועוד לפני כניסת שבת ורבי זאב זצ”ל שלח מבית לבית אזהרה לפליטים שאסורים בנשותיהן עד שיסדרו כתובה, שאסור לשהות עם אשתו שעה אחת בלי כתובה, הרי גם בשעה כזאת לא שכח לעמוד על המשמר לקיים השולחן ערוך, ומוסר השכל לנו בשעה שאין אנו ב”ה בעת צרה אלא ברווחה, לא לשכוח שהכתובה תהא מוכנה בכל עת שלא יעברו על איסור לשהות עם אשתו בלי כתובה.

[ועיין שם שהביא את דברי הרמ”א הנ”ל והחולקים עליו, וכתב:] ויש סומכים בארץ ישראל היום על הרבנות שמחזיקים אצלם כתובה אחת ונותנים לה שניה, ואפילו נאבד אצלה סמכה דעתה שיש כתובה ברבנות ואינו יכול להוציאה בלי כתובה, ואין לסמוך על זה שאין כאן כתובה מוכן שצריך דרישה וחקירה בבית דין ואולי לא מספיק, וראוי להזהיר הבאים בארץ ישראל מארצות אחרות כמו מרוסיא ואירופא או אף מאמריקא ונאבדה להם הכתובה שחייבין לכתוב אחרת, ולפעמים זהו גם מניעה לשלום בית ביניהם ובכתיבת כתובה יתוקן, וכאן בדרום אפריקא לא יודעים כלל הצורך להחזיק הכתובה, וראוי ללמדם שיש בזה צורך וחובה ובלאו הכי הבעילה בעילת זנות, וכל שכן לבעלי תשובה ראוי להודיעם ההלכה.9

Note that Rav Waldenberg claims tha emphasizing the need for a written Kesuvah can be bad for Shalom Bayis (זהו דבר שגורם מתיחות בין זוג מכמה פנים), while Rav Shternbuch argues the exact opposite, that we may thereby improve the Shalom Bayis (לפעמים זהו גם מניעה לשלום בית ביניהם ובכתיבת כתובה יתוקן)!

Rabbi Eliyahu (Haim) Bar-Shalom has a detailed discussion of our general question in his excellent Mishpat Ha’Kesuvah:

כשאין חשש שיגרש את אשתו אם עובר באיסור

[עיין שם שהאריך לפלפל בשאלה זו, ובסוף העלה:] ואולם אף על פי כן, שמעתי מהגר”ע יוסף שליט”א שבזמנינו בארץ ישראל שעל פי החוק אי אפשר להתגרש בלי בית דין יש להקל יותר בלי כתובה, והוא עדיפא ממה שכתב הרמ”א שאין להקל אף על פי שיש חרם דרבנו גרשם. דהרמ”א דיבר על מניעה מצד ההלכה, ולכן לא סמך על זה דאולי הבעל יעבור על החרם אף על פי כן, אבל בזמנינו שאף אם ירצה אינו יכול לגרש לבד אלא הוא אנוס לבוא לבית דין, והבית דין יודעים מענין החרם וברגע שתאמר שאינה רוצה להתגרש לא יוכל לגרשה בשום אופן, הרי זו סיבה להקל יותר בכל עניין זה. … ולכן אף בכל כתובה דאירכסא יש להקל בגלל סברא זו. עכ”ד. 10 [שוב נדפס שו”ת ציץ אליעזר חלק י”ט, ושם באחת התשובות כתב כסברא הנ”ל, והוסיף לחזקה מכמה מ”מ, עיי”ש, …11

He also cites a number of other contemporary Poskim who agree with Rav Shternbuch about the insufficiency of the copy of the Kesuvah filed with the Rabbanut to remove the prohibition against cohabition in the absence of the couple’s copy:

בזמנינו שיש העתק כתובה ברבנות, לכאורה אין צריך לכתוב כתובה דאירכסא כשאבדה הכתובה דהא הכתובה הנוספת קיימת להם ברבנות. ועיין לעיל תחילת שער י’ שהבאנו מהנוה שלום והנהר מצרים שתיקנו את תקנת העתק הכתובה בשביל להציל את הזוג מאיסור שהיה בלי כתובה, וערעור כמה רבוותא שהבאנו שם.

ולמעשה כן דעת כמה בעלי ההוראה שלא לסמוך על כתובת הרבנות אפילו אם אבדה הכתובה, ושיש לעשות כתובה חדשה. כן כתב בספר כתובה כהלכתה (עמוד קס”ג) בשם הגרי”ש אלישיב שליט”א, וכן כתב הגרש”ה ואזנר שליט”א בתשובתו שם (עמוד נ,ה), וכן כתב הגר”מ שטרנבוך שליט”א בשו”ת תשובות והנהגות (ח”א סימן תש”ס), וכן כתב ההגרי”מ הכהן שליט”א אב”ד אנטוורפן (בתשובה בחוברת מוריה סיון תשמ”ד). אמנם מהגר”ע יוסף שליט”א שמעתי שבזמנינו בארץ ישראל יש להקל בזה יותר [וכמו שהבאנו לעיל] … ומכל מקום לכתחילה טוב לעשות “כתובה דאירכסא”. ע”כ.12

  1. שולחן ערוך אה”ע סימן ס”ו סעיף ג’ בהגה []
  2. שם ס”ק כ”ב []
  3. הגהת משנה למלך אישות פרק י הלכה י []
  4. שו”ת משפטי עוזיאל, אה”ע, סימן פ”ז []
  5. שו”ת דברי מלכיאל (מכת”י) חלק ו’ סימן י’ אות ב []
  6. שו”ת ציץ אליעזר חלק י”א סימן ס”ז אות ד []
  7. Whom he eventually cites, but whose comments he had not yet seen when writing this beginning portion of his responsum []
  8. שם חלק י”ט סימן ל”ט אות ב []
  9. תשובות והנהגות חלק א’ סימן תש”ס []
  10. אבל עיין דבריו שנביא להלן, דמכל מקום טוב לעשות כתובה דאירכסא לכתחילה. []
  11. משפט הכתובה (חלק ב’) עמודים תת”ד – תת”ו []
  12. שם עמוד תשצ”ה []
This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

2 Responses to Lost Kesuvos

  1. wolf2191 says:

    Thanks!

    I wonder if I can add to my previous remark. We know that certain requirements don’t necessarily need to be written in the Kesuba – שהוא תנאי ב”ד. Yet no-one ever suggests that the Kesubah does not need to be written at all despite the fact that Besulah at least – might be D’Oraisa – and is certainly greater then Tenai Bes Din – perhaps proof in support of the machmirim?

  2. wolf2191 says:

    Is R’ Sternbuch is coming from a mystical point of view in his statement Re:Shalom Beis whereas R’ Waldenberg is coming from a rational point of view (constant talk about Kesubah is like a hint that he means to divorce)? Or perhaps R’ Sternbuchs point is that women don’t know what the Kesubah actually signifies and think its just a document that confirms the marriage?

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *