Stigma and Financial Crime

In the wake of the Madoff scandal we may ask: how much stigma did Jewish society historically attach to those believed to be guilty of financial crimes, and how does the degree of opprobrium compare to that directed toward the perpetrators of other offenses that are בין אדם למקום? This post is a non-systematic survey of several sources on this topic that I have recently seen. The answers will obviously depend on time, place and culture, and indeed, the Poskim that we shall see all distinctly emphasize the cultural contingency of their analyses.

Breaking Engagements

While the unilateral breaking of an engagement is generally prohibited, at least subsequent to the execution of the Tenaim, it is established Halachah that it can be justified by bad or immoral conduct, particular if publicly known, on the part of the betrothed or certain close members of his or her family. The classic examples discussed by the Poskim include apostasy1, fornication and adultery2, various other unspecified sins which carry the penalty of Nidui3, and serious gambling4. Ozar Ha’Poskim5 cites several Poskim who discuss financial crime:

Rav Gershon Ashkenazi

Rav Ashkenazi takes for granted that serious financial criminality is grounds for breaking an engagement, at least where the malfeasance has major negative repercussions for Jews, and in a locale that reprehends such conduct:

שאלה נדרשתי לאשר שאלני לחוות דעי מרחק בענין מעשה שהיה כך היה ראובן הכהן נשתדך עם שמעון דהיינו בן ראובן ישא בתו של שמעון וכתבו תנאים וקצבו קנס שיתן צד העובר לצד המקיים כנהוג … ולאחר הדברים האלה. ראובן ושמעון מדיינים זה עם זה מחמת הקנס המבואר בהתנאים דהיינו ראובן רוצה לבטל השידוך … עוד טען ראובן טענה אחרת שהוא רוצה לבטל השידוכין באשר ששמעון נעשה בורח מחמת ממון רב וגרם היזק ליהודים ובמקום ההוא יחשב חרפה גדולה מאד. בכן פשיטא ליה שאיננו חייב ליתן קנס לשמעון אלא אף זו הוא מבקש הקנס הקצוב מן שמעון כי הוא גורם הפירוד. ושמעון טוען אדרבה הוא מבקש הקנס מן ראובן כי הוא נותן אצבע בין שיניו להפריד בין הדבקים בלא דבר. … ואי משום שנעשה בורח מה איכפת ליה הרי יתן לבתו כל מה דפסק אנפשיה בלי שום גרעון כסף או שוה כסף …

תשובה … גם על דבר טענת ראובן שמבקש קנס מן שמעון עבור שנעשה בורח מחמת ממון רב ובמקום ההוא יחשב לחרפה גדולה מאד כבר כתבתי שגם בזה לא דבר נכונה כי אין טעם זה מספיק כי אם לפטור עצמו מקנס אבל לחייב את שמעון בקנס זה לא מצינו וק”ל6

Rav Yekusiel Yehudah Teitelbaum (the Yeitev Lev)

Rav Teitelbaum maintains that a jail term for fraud served by the father of the groom is insufficient grounds for the breaking of an engagement, since that does not necessarily indicate that the man has committed what Halachah considers a crime. He also argues that in his difficult economic times, imprisonment for fraud was sufficiently common that it may not be used as grounds for voiding a contract without an express stipulation to that effect:

על דבר השאלה אם יש להכלה לנתק מוסרות השידוך בשביל שאבי החתן נתפס לבית האסורים על חמשה שנים מחמת שנתברר בנמוסיהן שעשה איזה רמאות שלא כדת נגד איזה יהודי’

וזאת שנית שנתוודע לה אחר התנאים שיש להחתן אח בע”מ [אולי הם ראשי תיבות “בעל מלחמה” – י’] והסיבה שנעשה בע”מ מחמת שלא הלך בדרך הישר והיה מחלל שבת והיה לאביו חרפה על כן עזב אביו עיניו ממנו והיה בע”מ וגם אחר כך כששב לביתו על איזה חדשים ארלויב היה גם כן מחלל שבת והיה אביו משתדל להחזירו לבע”מ

וכל אלו הן הנצרפין לחרפה גדולה להכלה ודעתם שזה אמתלא טובה כי אלו היה אביו נתפס בקרעמינאל קודם התנאים לא היתה מתחתן עם בנו וגם מחמת שיש להחתן אח בע”מ ואינו נוהג כשורה גם כן לא היתה בא בקשרות ואפשר לדמותו לאח מומר על כן הרשות בידה לבטל השידוך:

תשובה לבבי לא כן ידמה כי אין זה אומדנא דמוכח כהא דתשבות הרא”ש ולהא דהפוסקים באח מומר שהדבר מפורסם לכל שהוא מומר אבל בנידון דידן בעוה”ר במדיניכם שכיח טובא הנתפסים למאסר ובפנינו לא נתברר אם עשה רמאות ואפשר לדידהו הוי מומא מה דלדידן לא הוי מומא וגם אם עשה רמאות אין זה מפורסם על פי דייני ישראל ואינו חרפה כלל על כל פנים אומדנא דמוכח ליכא הכא הגם דמצינו בתשובת עבודת הגרשוני סימן ל”ד … אפשר לומר ששם נתברר הדבר לפנינו שעשה היזק ליהודים לא כן בענין שלפנינו

ותו אפשר לומר שהוא נתפס במאסר בשביל איזה רמאות היא דבר שכיח עתה בעוה”ר מחמת צוק העתים והיה לה להתנות ולא דמי למומר דלא שכיח כלל ועיין תשובות ב”ח סימן ח’

ומהאי טעמא נמי הטענה השנית מחמת שאחיו בע”מ אינו טענה כי הרבה בנות ישראל יש להם אח כשר שנתפס לבע”מ בעוה”ר כידוע בחוש במדינותיכם ולאו חרפה היא ואם שאומרים על זה שמחלל שבת לא נתברר זה בעדים וגם אם אולי אמת הדבר אין זה דינו כמומר כל עוד שלא עשה בפני עשרה מישראל ולא הוגבה עליו עדות ועיין בתשובות מהר”י אסאד יו”ד סימן נ’ בזה.

לכן לדעתי אלו האמתלאות אינן כלום ולא הוי אומדנא דמוכח לבטל השידוך בשביל זה. ייט”ב:7

Maharsham

Maharsham also emphasizes the importance of considering time, place and general circumstances, noting, like Rav Teitelbaum, that this sort of thing is more common in tough times:

ובדבר השידוך שמחותנו ברח לאמעריקא על ידי חובות הגם שבשו”ת עבודת הגרשוני סימן ל”ד מבואר בכהאי גוונא כן אבל הכל לפי הענין והמקום והזמן ובזמן הזה רבים שתו כוס זה מצוק העתים בעוה”ר ועיין תשובת אבני צדק להגאון מסיגוט … וע”ש עוד בזה וימצא מה שיש לדון בזה:8

Divorce

Rav Shlomoh Eger considers whether theft committed by a wife is grounds for permitting the husband to unilaterally divorce her; he describes a culture quite intolerant of theft:

החקירה הרביעית, … ומה שביארו העדים היטב הוא שגנבה וגם כחשה לפעמים … ויש לצדד, כיון דגניבה בדורינו נמבזה ונמאס מאד מאד, ולעיני היה באיש נכבד מאד בעצמותו גביר ומעולה נדיב ושוע, וכאשר בא לדבק בתו בבן משפחה, רחקהו ממנו משום שאביו גנב איזה פעמים, ואם כן יש ממעשים מכוערים אלו תקלה לבנים יולדו לו ממנה, והרי כתב הרא”ש בתשובותיו [גבי אשה שהמירה דתה ושוב חזרה בה – י’] כלל ל”ב (סימן ח’) “דנהי דעוברת על דת לא הוה מכל מקום שמא גם בדבר זה תקלה לבעלה לבנים אשר תלד” ויש לדחות דיש לומר דתקלה דהתם הינו שיהיה רושם בנפשותם.

יש לצדד עוד דגורמת בזה שם רע לבעלה לומר דאכיל לאו דיליה או דאינו חושש דאשתו תכסה מערומיה בגזול וגנוב, …

עוד צידודי, כיון דמעידים שבעלה נ”י כאשר ראה שנתפסה כגנב, נשתנו פניו ולא קם בו רוח לגודל הבושה אשר כסתהו, והוא דבר מובן מעצמו יותר ממה שכתוב בעדותן, כי האיש טוב ורך הלבב וזך הרעיון אם יקראיהו כאלו אם יעמוד לבו אם תחזקנה ידיו, …9

  1. שולחן ערוך אה”ע סימן נ’ סעיף ה []
  2. שם ט”ז ס”ק ח ובית שמואל ס”ק י []
  3. שו”ת הרשב”א חלק ב’ סימן ל”ה, הובא בבית יוסף שם, ועיין שו”ע שם []
  4. רשב”א שם []
  5. אה”ע סימן נ’ סעיף ה’ ס”ק ל”ז אות י”ד, דף ק”ב עמוד ד []
  6. שו”ת עבודת הגרשוני סימן ל”ד []
  7. שו”ת אבני צדק אה”ע סימן ל”ה []
  8. שו”ת מהרש”ם חלק ב’ סימן רי”ג ד”ה ובדבר []
  9. שו”ת רב שלמה אייגר, אה”ע סימן כ”ב ד”ה החקירה הרביעית []
This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *