Leinkoif and Mahritch

In honor of my sister’s and brother’s recent engagement celebrations.

There is a venerable Jewish custom to mark the consummation of a shidduch or other business transaction by the mutual consumption of alcohol. Does this ritual have formal Halachic significance, or is its function merely the promotion of conviviality and good cheer? Poskim disagree on this point.

Maharam of Rothenberg mentions a medieval custom known as ‘leinkoif’ (or ‘veinkoif’ or ‘einkoif’), which he declares does not function as a kinyan since it is a gentile custom, not a Jewish one:

דין זה נשאל למורי אדם השכיר לבעל הבית לתת לו מזונות בג’ זקוקים לשנה ואכל עמו שבועים קודם התנאי ולאחר שבועים עשו התנאי [אמר ליה הא חדרי’ לצרכך וסבר וקבל] ואכלו ביניהם ג’ פשיטים כמו שעושים [ליינקויף] ולאחר מכאן חזר בו ורצו להביא ראיה [מסיטמותא] באתרא דנהיגי למקני קני

והשיב מורי דאינו דומה [ליינקויף] אינו דרך לקנות בו אלא גוים והוי דברים בעלמא ויכול לחזור בו.1

Note that the custom described here seems to involve eating, not drinking.

Rav Eliezer Lifshitz summarizes this responsum, omitting Maharam’s reason:

וכן מה שנהגו התגרים לקנות בו כו’ היינו תגרי יהודים ולא משום דינא דמלכותא … ואיתא בתשובת מהר”ם סימן תי”ו דמה דנהגו לשתות (וויינקוף) לאו קנין הוא כלל2

Rav Haim Aryeh Kahana also cites Maharam’s responsum (which he may not have seen first hand3) and Rav Lifschitz’s mention of it:

כתב בתשובת מהר”ם סימן תי”ו דמה שנוהגין הסוחרים לשתות משקה הנקרא איינקוי”ף כשגומרין המקח (נקרא בגלילותינו מהריט”ש) לאו קנין הוא כלל והובא דבריו בספר דמשק אליעזר4

It seems that Rav Kahana is conflating a nineteenth century Eastern European custom known as “מהריטש”, involving the consumption of alcohol, with the medieval German custom known as “ליינקויף”, which, as noted earlier, apparently involved eating rather than drinking.

Rav Avraham David Wahrman (the Botchatcher) also rules that mutual drinking is not a kinyan:

וכל שהסוחרים עושים כן על דעת הקנאה וגמר מקח הוה ליה סטומתא ומה שנוהגים לשתות אינו בבחינת סטומתא והוא רק בבחינת ונשבע לחם ונהיה טובים5

Although he also rules like Maharam that drinking together is not a kinyan, he gives a different reason; Maharam denies that Jews practice the custom (of ליינקויף), while Rav Wahrman seemingly concedes that Jews do engage in mutual drinking at the consummation of a deal, but he argues that the intention is ונשבע לחם ונהיה טובים, not kinyan.

Rav Avraham Te’omim also rules that מאהריטש does not function as a kinyan, since it was not a customary kinyan in his region:

מכתבו קבלתי. על דבר בהמה מכברת שנמכרה לערל בלא דמים ובלא משיכה רק ששתה עמו מהריטש. וגם מספקא ליה אי עשה האנדשלאק שהיא קנין סטומתא הנהוג ועתה ילדה זכר … הנה בשתית מהאריטש לא שמענו במדינתינו שיהיה זה קנין הנהוג בין הסוחרים לקנות בו …6

Rav Ya’akov Shor, on the other hand, understands that mutual drinking is indeed a kinyan:

ואני מסתפק בעניו התקיעת כף הנהוג בכל קשרי שידוכין עוד קודם כתיבת התנאים, אם הוא במקום שבועה … ואמנם גם יהיה על כוונת קיום השידוכין במקום קנין סודר, ובפרט כששתו אז גם משקה בשעת ריצוי איזו עסק עושה הקנין ונקרא שתיות “מאהריטש”, ולדעת קצת אחרונים מספיק זה לקנין גם לפטור מבכורה.

[ועיין שו”ת חתם סופר [שנביא להלן – י’] … כתב הח”ס תיבת “מאהריטש” לא ידעתי פירושו, אבל פירושו כמו שכתבנו שזה מנהג לקיום הקנין]

ולזה נהגו מאז בשעת תקיעת כף של שידוכין שותין קצת משקה בברכת מזל טוב, שכל זה חיזוק קנין השידוכין, וכמה בני אדם ובפרט בזמנינו אחר מעשה התקיעת כף לא נהגו עוד בכתבי שטרי תנאים, [וקצת נזהרו לענין סגולי לכתוב קודם החופה], וכל פרסום קיום השידוכין הוא במעשה התקיעת כף [ושתיות משקה] הנעשה בין שתי הצדדים, וממילא דכל חרם שידוכין וחיוב חצי נדן קנס מצד העובר לצד המקיים חל מיד לאחר עשיות התקיעת כף.7

The earliest reference to the מאהריטש of which I am aware is in the correspondence of Hasam Sofer, in which the term was used by a correspondent from Tarnopol, and Hasam Sofer admits that he does not know its meaning (as noted by Rav Ya’akov Shor, as above):

שוכ”ט לה”ה ידידי הרב החרוץ המופלג בתורה בפלפול וסברא קולע אל השערה משיב במלחמה שערה כש”ת מו”ה יוסף יואל נ”י בק”ק טרניפאל יע”א

אחד היה לו בהמה מבכרת ומכרה בכסף בלא משיכה רק קיבל דמים מהלוקח הערל (אדרויף) והמותר זקף עליו במלוה ועשה עמו (האנדשלאק) והמוכר אמר שצוה הערל הקונה שיעשה משיכה בהפרה ואמר הערל שאין צורך שבפליליהם אין קונים רק (בהאנדשלאק) וקניית (מאהריט”ש) ועכשיו ילדה בכור מה דינו עכ”ל השאלה [תיבת מאהריט”ש לא ידענא פירושו]:8

There are various other references to the מאהריטש in Eastern European responsa of the nineteenth and twentieth centuries, mostly in connection with sales of animals (to avoid the problem of bechor), hamez, and businesses (to avoid חילול שבת).

Maharsham:

מכתבו הגיעני ומה שתמה על מה שנהגו ליקח הרשאה מבעלי החמץ למכור חמצם והעכו”ם נותן הכסף להמורשה והרי לשיטת תוספות בבא מציעא ע”א אין בידו לזכות בהכסף שנותן העכו”ם עבור המשלח דאין שליחות לעכו”ם …

ועוד דבנידון דידן הרי המנהג ליתן לעכו”ם לשתות מאהריטש עבור המקח אם כן הרי מתחייב בעד זה בקיום המקח ודמי למקח דשפיר יכול לזכות להמוכר כמ”ש בנתיבות המשפט בעצמו ובפרט לשיטת המחנה אפרים דבפועל בשכר יש שליחות לעכו”ם אם כן הכי נמי על ידי שנתחייב לו מאהריטש נעשה כשכיר ופועל וי”ב שליחות ויוכל לזכות לישראל מעותיו9

על דבר שאלתו במנהג שנהגו שם שכל הבעלי בתים עושין להמורה צדק שליח למכור חמצם בנרשמים …

ובפרט שעושין גם תקיעת כף ומאהריטש דמהני מדין סטומיתא ועוד שעל ידי שנותן להערל מהריטש נעשה כשכיר ופועל ודמי למקח דגם להתוספות יכול לזכות להמוכר כמו שכתב בנתיבות המשפט סימן ק”ה ובפרט לשיטת מחנה אפרים דבפועל יש שליחות לעכו”ם …10

Rav Shlomoh Drimer:

יזכור נא כ”ת אשר גם בעיני היה לפלא אז מה שעלה על דעתו שהמנהג לקנות בהאנדשלאג ומאהריטש כי שמעתי זה כביר מעת בואי לכאן שבכל גלילותינו המנהג שלא לקנות רק בהאנדשלאג בצירוף אדרויף ולא זולת זה. ועתה כתב כ”ת שחקר אצל הרב דק’ טלוסק שבשם נמכר הבכור והשיב דשם המנהג שאין קונין בהאנדשלאק עם מאהריטש …11

Rav Shimon Lichtenstein:

וכמו כן יש להקל כשהיה קנין מאהריטש שהביא בשו”ת חת”ס שם כשהיה גם כסף אנגאבע. (וחת”ס שם כתב שלא ידע מהו מאהריטש כי לא ידע בלשונותם. ואני ראיתי פירושו בדברי גאונים כלל פ”ז סימן נ”ה שהוא מה ששותים משקה לגמר המקח.) ועיי”ש על שם תשובת מהר”ם סימן תי”ו דמאהריטש לבד לא הוי קנין ונראה דעם כסף ביחד הוי קנין. …12

Rav Yehiel Michel Hibner:

על דבר שאלתו מה שאירע בבית אכסניא שלו הנגיד ר’ דוד שמואל בישוב מיזען ביהותו עוסק ברפואות עם ב”ב יחיו שמכר פרה מבכרת לגוי בהאנדשלאק ושתיית מהריטש בלי קנין כסף ומשיכה [ועיין שם שהאריך הרבה בדיני קנין בכור – י’]13

Rav Avraham Ya’akov Ha’Levi Horowitz:

בדבר הדין ודברים שבין אנשי הקלויז דקהלתו עם השו”ב שהשו”ב השכיר עצמו להתפלל אצלם בשבת ויו”ט וגם בר”ה ויתנו לו חמשים זהובים בעד שבת ויו”ט וחמשים זהובים בעד ר”ה ויוה”כ … ויען דבעת השכירות עשו ת”כ ושתיית מהריטש דן כת”ר לקנין סטומתא …14

Rav Yitzhak Shmelkes:

שאלה באחד שהיה לו פרה מבכרת … ומכר הישראל הפרה … ועשה האנדשלאג ונתן להקונה על מהריטש …

תשובה … [אות י’] ובענין אי מהני קנין מהריטש …15

We conclude our discussion with a couple of Hassidic tales involving the מאהריטש. The first one is about a שבועות custom of the Ba’al Shem Tov:

הרב מהרי”ם ממעזבוז כתב וז”ל: היאר צייט של הבעל שם טוב הוא ביום אחד דשבועות, כי ידוע בבירור אשר נפטר ביום ד’, ויום ד’ בוודאי א’ דשבועות, כי יום ב’ דשבועות אי אפשר לחול ביום ד’, ושנת פטירתו היה שנת תק”כ:

ומנהג הבעל שם טוב היה תמיד ביום א’ דשבועות ליתן משקה להעולם, ואמר בזה הלשון אני נותן מאריטש בעד קבלת התורה, ובחג השבועות האחרון יום פטירתו שלח אודות משקה ולא רצה המוכר ליתן בהקפה, ואמר הבעל שם טוב אין שלטון וכו’ (קהלת ח’) עכ”ל:16

We close with a wonderful, hair-raising tale of the supernatural, which opens with our protagonists wandering lost in a forest, in freezing, snowy weather, in the depths of night, and encountering a mysterious, fortified building, apparently inhabited, but with no visible occupants. They soon witness a very dark scene, and learn the terrible secret of the place:

מודעת זאת שכמה מנפשות המתים באו אליו [לרבי חיים מקאסוב] לתקנם ולאות ולדגם אזכיר קצת מה ששמעתי מזה:

פעם אחת נסע החסיד המפו’ ר’ ש’ פייבל מסניטין שהיה הגובה ממעות ארץ הקדושה בערי גאליציען עבור כולל קאסוב ותעה הבעל עגלה מדרך הישר ונסע דרך היער איזו שעות. והימים ימי החורף הקור גדול והשלג מרובה ועבר גם מהלילה איזו שעות ואין יוצא ובא. ויראו מרחוק נר דולק ובהגיעם לשם ראו חומה גדולה בצורה, ונכנסו לשם בחשבם כי היא קרעטשמי ולא ראו שום איש רק בתנור בוער אש והגישו אליו להחם מעט ולהנפש מטורח הדרך הוא והבעל עגלה. ואם כי נפלאות היה בעיניהם שלא ראו שום איש. בכל זה חשבו, אולי הבעל הבית ובני ביתו יושבים בחדר הפנימי ופתאום נפתח הדלת וראו שתי נשים באות ומחזיקות באיש אחד באצילי ידיו והסבו על השולחן והוציאו ביקבוק יין מאמתחתם והושיטו לאיש זה כוס מלא שמזגו שישתה והוא לא רצה. אזי פשטו ידיהן והכו אותו מכת רצח. ואמרו לו כאן אינך רוצה לשתות מדוע שתית עם האדון והאדונית יין נסך אחר כך חלפו עברו נעלמו מעין כל חי.

ר’ פייביל והבעל עגלה עמדו משתאה ותיכף ומיד חזרו הנשים עם האיש עוד הפעם הביתה ועשו כבראשונה. וכאשר הלכו הנשים חוצה נשאר האיש בבית אחורנית ואמר. ר’ פייביל. הידעתה מי אני. אנכי האורנדאר מכפר פלוני ששמו כן וכן. וזה זמן קצר מיום מיתתי. ותיכף כאשר דנו אותי בבית דין של מעלה. זכויותי היו מרובים. אך לעת עתה עבור דבר זה נתפסתי. שפעם אחת שכרתי האורנדא מהפריץ והביאו על השולחן משקאות שונות לשתות כדרך הסוחרים שבעת שיעשו מסחר שותין [מאריטש] ובתוך אלו המשקאות היה גם יין. ואני נזהרתי ושתיתי מיתר המשקאות דוקא. אכן האדונית אשת האדון בשימה עינה עלי שאני נזהר מיין אלצתני שאשתה גם אני ובאם לאו יתקלקל המקח. ואני באשר לא עמדתי בנסיון ושתיתי. עבור עון זה לא נחתי ולא שקטתי מאז ועד עתה. ושתי נשים אלו המה מלאכי חבלה. ולא ירפו ממני ומיגעין אותי בעובר ושב שאשתה מכוס התרעלה אשר בידיהן. וכאשר לא ארצה מכים אותי מכות אכזריות כאשר ראיתם. ומכף רגל ועד ראש אין בי מתום. ואך למחיה שלחכם אלקים הנה כדי שתסעו לקאסוב ותספרו להרב הקדוש אשר ראיתם בעיניכם. והוא בטח יעשה לי טובה. כי גם אני הייתי מאנ”ש כאשר ידעתם. ותדעו כי המקום כאן אינו מן הישוב, רק מושב לצים, וקומו צאו מן המקום הזה ותיכף תמצאו את דרך המישור, ככה דיבר האיש ונעלם מלפנינו והלך לדרכו. ר’ פייביל צוה להבעל עגלה בפחד ואימה לרתום הסוסים, ונסעו משם, והלוך ונסוע, מצאו את הדרך. הבוקר אור והמה נסעו על דרך ההולך לקאסוב, ואם כי היה עוד מרחק רב בכל זה הגיעו בערב שבת קודש לקאסוב, ור’ פייביל כאשר רצה לספר להרב הקדוש את אשר קרהו אמר לו שאינו מההכרח שהוא יודע היטב הכל וכבר עשה לו טובה על צד היותר טוב:17

  1. שו”ת מהר”ם בר’ ברוך, דפוס פראג, מהדורת בלאך, סימן תש”ל. ובהערה לתשובה: “בנדפס הדברים מעורבבים בלי הבנה והגהתי על פי כתב יד.” []
  2. דמשק אליעזר (חידושי דינים בטור חו”מ ובסמ”ע ובש”ך) לסימן ר”א, מועתק מפה []
  3. Note that both Rav Lifschitz and Rav Kahana cite it as #416, while it is actually #730, as noted above []
  4. דברי גאונים כלל פ”ז אות נ”ה, מועתק מפה, ובנטעי גבריאל שידוכים – תנאים פרק כ”ג הערה י’. ושם בנטעי גבריאל מציין גם לספר משפט שלום סימן רי”א, אבל לא מצאתי שם דבר הנוגע לענינינו, וגם לא בסימן ר”א, ששם הוא מקום ההלכה של סטומתא []
  5. כסף הקדשים ריש סימן ר”א []
  6. שו”ת חסד לאברהם תנינא יו”ד סימן ע”ה []
  7. תשובה זו נדפסה מתחילה בקובץ שערי תורה חוברת י”ב סימן כ”ג, ושוב נדפסה בשו”ת דברי יעקב תנינא סימן ס’, והובא באוצר הפוסקים אה”ע סימן נ’ ס”ק מ”ד אות ד’ (דף קכ”ג ע”ב), ובנטעי גבריאל שם []
  8. שו”ת חת”ם סופר יו”ד ריש סימן שי”ד []
  9. שו”ת מהרש”ם חלק ז’ סימן רי”ב []
  10. שם חלק ד’ סימן קמ”ד, ועיין שם בחלק ב’ במפתחות לסימן ר”י []
  11. שו”ת בית שלמה יו”ד חלק ב’ סימן ר”ח []
  12. שו”ת שמן המאור חו”מ סימן כ”ג ד”ה וכ”כ יש להקל []
  13. שו”ת הד”ר סימן ה []
  14. שו”ת צור יעקב סימן קכ”ט, מועתק מפה, הובא באורחות המשפטים ערך עדות אות ל”ט []
  15. שו”ת בית יצחק יו”ד חלק ב’ סימן קכ”ו, מועתק מפה []
  16. בעל שם טוב על התורה סוף פרשת כי תבא, מקור מים חיים הערה י”ב, הובא בנטעי גבריאל שבועות פרק ל”ב הערה י’ ויום טוב עמוד תי”ט []
  17. אבן שתיה (כהנא), מערכת הה”ק ר’ חיים ז”ל מקאסוב, ריש פרק שמיני עמודים נ”ג – נ”ד []
This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

2 Responses to Leinkoif and Mahritch

  1. So you’re into Chassidus now? 🙂 Or is the Otzar Hachochmah at work?

    • Yitzhak says:

      אוצר החכמה. But the Maharitch is apparently an originally non-Jewish, Eastern European custom that entered the Halachah, so it’s quite natural to encounter it in folk religion. And that last story is a good one.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *