Shor Ha'Niskal, Easements and Star-Crossed Shidduchim

A while ago, we discussed the question of whether a purchaser who was aware of the precise nature of the item he has purchased, but unaware of some Halachic or legal rule, or scientific fact, that affects the item’s desirability, may claim מקח טעות. I have recently encountered several additional sources relevant to this question.

שור הנסקל

R. K. notes that Tosafos and Shiltei Gibborim assert that one who purchases a שור הנסקל erroneously believing that he will be able to derive benefit from it may claim מקת טעות. The context of their remarks is this Beraisa:

תנו רבנן שור שהמית … משנגמר דינו מכרו אינו מכור1

Tosfos explain:

ואם תאמר … מסתמא יודע שנגח ושנגמר דינו … ואם כן ליהוי מעות מתנה כמו במקדש אחותו ויש לומר שאין הכל בקיאין בדין שור הנסקל וסבור שיכול להשהותו לעשות בו מלאכתו או אפילו לשחטו סבור דשרי:2

Shiltei Gibborim elaborates:

מיהו מלתא דברור לן שהוא היה יודע בו ולא היה יכול לטעון כגון המקדש אחות שיודע בודאי שאין קדושין תופסין בה וגמר ונתן לשם מתנה אבל דבר שהוא תלוי בדין דאיכא לומר שהנותן המעות טעה שהיה סבור שהקנין היה טוב ונמצא בהיפך אז לא אמרינן דגמר ויהיב לשם מתנה דאיכא לומר הטעם דלאו כולי עלמא דינא גמירי ומשום הכי אמרינן בתוספתא דהקונה שור שנגמר דינו הוי מקח טעות אפילו דידע שנגח ונגמר דינו לפי דאיכא למימר שהוא לא היה בקי בדין זה דשור הנסקל והיה סבור דיכול להשהותו לעשות בו מלאכתו או אפילו לשוחטו סבור דשרי ונראה דהוא הדין לכל כיוצא בזה:3

חלוקת קרקע

R. K. also notes that Rosh seems to take for granted that a Halachic misapprehension affecting the utility and value of a parcel of real estate allocated to one partner as his share of the division of the partnership’s assets is grounds for vacating the division:

… ועל אלה הדברים [עיין שם לעיל בתשובה] ברו להם בית דין שלשה שמאין לחלוק הקרקעות כן עשו עמדו וחלקו … וגמרו בחלוקה להיות פתח חצר אחד מן החלק השני נפתח למבוי ההוא והמבוי ההוא אינו מפולש ולא שמו אל לבם שבני מבוי מעכבים בו … וכתבו במאמר בית דין בב’ פתקים החלקים האלה ונתנו ביד בית דין להטיל גורלות ביניהם … ועלה [החלק] השני לשמעון והלכו להם. …

אחר כך נתרעם שמעון על גורלו ואמר כי טעו השמאין בחלוקה זו … ועוד שחלוקת השמאים היתה על מנת לפתוח פתח במבוי שאינו מפלש ובני המבוי יכולין לעכב …

תשובה … אמנם בטענות אחרות שטוען שמעון שטעו הדיינים לפתוח פתח במבוי שאינו מפולש ודאי זו היא טעות כי בני אותו מבוי יכולין לעכב … ואין הבית שוה כלום אם אין לו מהיכן לצאת. ודמי להא דאמרינן בפרק האיש מקדש (מ”ב ע”ב) לא אמרן אלא דפליג בשומא אבל פליג במשחתא לא כדרבה דאמר רבה כל דבר שבמדה שבמשקל שבמנן אפילו בפחות מכדי אונאה חוזר4

ביטול שידוכים

Another area of Halachah relevant to our question is that of breaking off Shidduchim out of newfound concerns that the intended marriage can have deleterious paranormal consequences. Rav Ya’akov (Katz) Poppers, Rav Avraham David Wahrman (the Botchatcher) and Rav Yitzhak Lampronti all seem to assume that at least in principle, ignorance of such concerns is indeed grounds for reneging on one’s committments. Rav Lampronti discusses the Talmudic problem of Katlanis, and the latter two discuss Rav Yehudah Ha’Hassid’s injunctions against the parties to the marriage and their parents sharing a name.

Rav Lampronti

שאלה יעקב הסיתוהו אנשם להזדווג עם לאה זקנה באה בימים ושמע בקולם וכנהוג נטלו מידו קנין סודר על זה ויהי בלילה ותפעם רוחו על שהוגד לו שלאה זו נשאת כבר לשני אנשים והויא לה קטלנית, הן עתה לשאול הגיע אם יש חשש לפי שהוא מתירא מנפשו דחמירא סכנתא ואם יש בדבר חשש שואל התרה על שבועתו משום דאדעתא דהכי לא נדר יורו נא המורים בקסת סופר היש ממש בטענתו זאת או לו ושכרם כפול ומכופל מן השמים.

תשובה טרם כל תנאי יהיו דברינו שלא יחשדני שומע כי אנכי בא לדין ולהורות במקום גדולים ממני בחכמה ובמנין אשר קטנם עבה ממתני ומשרת ההוראה על שכמם ד’ עליהם יחיו רק הנני בא להציע משפל מצבי לפני רום הדרת יקרת משי”ח. על כל הנמצא כתוב בספר בנדון הנשאל וקמחא טחינא אני טוחן ואולי על ידי זה אזכה וימצאו דברי בעיניו חן וזה החלי בעזר צורי וגואלי ד’ חילי. …

[ועיין שם שהאריך לבאר שיש צדדים בפוסקים ששייך בנידון דידיה ענין סכנה של קטלנית, ואף שיש לומר שיש גם צדדים להקל, מכל מקום האיש יכול לומר קים לי כהמחמירים, ומאן דקפיד קפדי ליה, ובודאי שאין לכוף אותו לעשות מעשה כהמקילים, ושוב כתב:] ואם כן חזרנו על האמור ויש סכנה בדבר והאיש קפיד על הענין אין בנו כח להכריחו לנשאה דלעולם יכול לומר קים לי בהפך וכנזכר, עלה בידינו אם כן דאם הוא שומר נפשו ואומר דמתחלה לא ידע שאשה זו נשאת לשנים אין כח ביד מי שיהיה לכופו לשאת כיון דאפילו אם נשאת איכא בזה גדולים דסברי דכופין אותו להוציא וכמדובר …

[ועיין שם שהאריך עוד בדיני קטלנית, וסיים:] ועל דברת השבועה לית דין צריך בשש דשבועה בטעות הוא שהרי מתחלה לא ידע שנשאת לשנים ואפילו תימא דהכיר בה מה שאינו לא נדע שיש חשש בדבר וכיון שכן נדר אין כאן קנין אין כאן כלל וכל שכן דאם בא לשאול יש לו פתח רחב כפתחו של אולם להתיר לו דמעיקרא אדעתא דהכי לא נדר וזה כל כך פשוט עמל הוא בעיני להאריך בו הדבור בעת שהנחץ השאני להשיב שואלי דבר ואם יצטרך בלי נדר לכשאפנה אשנה פרק זה בעה”י:

סוף דינא כריש דינא דאיש זה כיון שלא נשאה עדיין והרי הוא חושש על עצמו ודאי דלכל הדעות לא כייפינן ליה וכל המבקש לכופו בדרך אלמות וכדומה אין דעת חכמים נוחה הימנו זהו מה שהעלה מצודתי קל”ה כמות שהיא בנדון זה ואלקי הצבקות יצילנו משגיאות ויזכנו לראות רוב ברכות והודאות עד בלי די וסכום כמאמר נחום:5

I have emphasized Rav Lampronti’s explicit statement that even were the groom to have known the facts, ignorance of the Katlanis concept would have been sufficient grounds for voiding his oath and Kinyan.

Rav Poppers

ראובן התקשר את עצמו בשביל בתו הבתולה עם בן שמעון בקישור התנאים ובקנס כנהוג ועתה מיאנה הבת לקחת אותו בשביל איזה טענות … מצורף לזה טוען אבי הבת שחמירא סכנתא כו’ בעיניו כי קודם השדוכים לא הוי ליה ידיעת בית רבי מצוואת רבי יהודה חסיד ז”ל שאל ישתדכו שנים ששמותיהם שוות זה לזה ונעלם ממנו מכלל דידע עתה ושם החתן כשם אבי הכלה ועל פי טענות אילו רוצה לפטור את עצמו מן הקנס המוזכר בהתנאים ויתבטלו השדוכין …

תשובה … מה שאביה של הבתולה רצה לבטל קישור התנאים מחמת צוואת מהר”י שלא יתחתנו שנים ששמותיהן שוות כו’ אינו כדאי בשביל זה לבטל השידוך אף שיש לחוש לכתחילה מכל מקום בדיעבד אין לבטל הואיל דיש ספק אם לזרעו לבד כו’ … וכיון שכבר נעשה הוי כמו להוציא ואין מוציאין מן הספק גם ידעתי ושמעתי מכמה גדולי רבנים שלא הקפידו על זה אפילו לכתחלה על כן אין ממש בטענה זו.6

Rav Poppers denies the groom the right to renege on his commitment, but only because it is unclear whether Rav Yehudah Ha’Hassid’s proscription was intended for those who are not his descendants, and it is therefore only a concern לכתחילה; were the injunction unequivocally universally applicable, he would apparently concede that even ignorance of the צוואה, and not the actual facts, would suffice as grounds for reneging, as implied by the passage that I have emphasized.

Rav Poppers’s position is nevertheless quite difficult, and Rav Lampronti’s arguments seem compelling. Surely a situation which may engender fatal danger, even if this is uncertain and qualifies as a Safek, is grounds for claiming מקח טעות, since rational individuals would definitely be reluctant to take the chance. A discussion of the Halachic literature on the claim of מקח טעות in cases of a ספק איסור, or one which is only לכתחילה but not בדיעבד, is beyond the scope of this post, but I find it hard to understand why our cases of ספק סכנה would not be considered מקח טעות, since playing Russian roulette is not something that people typically do. One may argue that we should not really take Rav Yehudah Ha’Hassid’s injunctions quite that seriously, and that is basically Rav Poppers’s second point (גם ידעתי ושמעתי מכמה גדולי הרבנים), but this is not his primary argument, the crux of which is כיון שכבר נעשה הוי כמו להוציא ואין מוציאין מן הספק. It seems that he is treating the matter strictly as a Halachic question, where the concepts of לכתחילה, בדיעבד, ואין מוציאין may be relevant, but I do not understand why.

Rav Wahrman

שידוך נגד הנהוג לחשוש בשיויו שמות המחותנם או נשותיהן וכוותיה. ואחר כך חזר בו אחד על ידי החשש אולי שייך בכך מעין סבור הייתי שאוכל לקבל על ידי שאיני חושש. כי גוף קשה פחד שוברו חס ושלום. וביותר אם היה להחוזר בו איזה פגע וכעין לשון חז”ל אף על פי שאין ניחוש יש סימן.

ואם לא ידעו מהחשש כפי סוגיא דעלמא הוה ליה טעות ולא שייך לא ידעי פסידא דפועל כו’ כי במקח טעות לא שייך כן ומוציאים גם מהמוחזק וכל שכן שבכך לא שייך תנאי ובפועל הוה ליה להתנות היטב.7

  1. בבא קמא מ”ד ע”ב מ”ה ע”א []
  2. שם מ”ה ע”א ד”ה מכור []
  3. שלטי גבורים בבא בתרא מ”ו ע”ב בדפי הרי”ף אות ד []
  4. שו”ת הרא”ש כלל צ”ח סימן ה’, הובא בטור חו”מ סוף סימן רכ”ז, ונמצא פה. ועיין רמ”א שם סימן רל”ב סעיף ה’ ובסמ”ע שם ס”ק י”ג []
  5. פחד יצחק ערך קטלנית, מועתק מפה, הובא באוצר הפוסקים שם ס”ק כ”ז []
  6. שו”ת שב יעקב אה”ע סימן כ”ג, הובא בפתחי תשובה אה”ע סימן נ’ ס”ק י”ד ובאוצר הפוסקים שם ס”ק ל”ו אות כ”ו []
  7. עזר מקודש סימן נ’ סעיף ו, הובא באוצר הפוסקים שם ד”ה ובעזר מקודש []
This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *