Rav Meir Bransdorfer's Grandfather's Zionist Classic

From Avraham Broide’s obituary of Rav Meir Brandsdorfer in Yated Ne’eman1:

Rav Meir was born in 5694/1934 in Antwerp, Belgium. Rav Shlomo, his father, was a descendant of the Harei Besamim, Rav Akiva Ginz the First (grandfather of Rav Akiva Eiger), and his mother, Frumet, was the daughter of the Mishnah Sachir, Rav Yissachar Teichtal.

While the משנה שכיר is certainly an important work, Broide discreetly omits mention of the work for which Rav Teichtal is perhaps even more renowned, at least in some circles: his celebrated passionate and eloquent reconsideration of his (and his reactionary Rabbinic colleagues) erstwhile staunch opposition to Zionism, אם הבנים שמחה. [I have previously posted about the work here; an online hypertext edition of the work is available here.]

In addition to the controversy engendered by the theologically and politically provocative contents of the work, it was also the subject of a Din Torah, dragging on for several years and finally decided in 5744, between the author’s son, Rabbi Haim Menahem Teichtal, and one “M.Z.”. Rav Ezra Bazri describes the case:

הוגשה בפנינו תביעה על ידי הרב… לאסור הדפסת ספר שחברו אביו ע”י אחרים בלי רשותו וקבלת הכנסה מהספר שהודפס ונמכר.

ואלה מהעובדות שאין עליהם מחלוקת : הרב יששכר שלמה טייכטל ז”ל ראב”ד פירשטצני שבצ’כוסלובקיה חיבר בשנות השואה ספר שקראו “אם הבנים שמחה” והדפיסו בשנת תשג. הספר עוסק במצות העליה לארץ ישראל והבעת חרטה על אי העליה לארץ בעקבות השואה באירופה. הספר עורר מאמרי בקורת מחוגים שונים.מאחר ולדעת בן המחבר כבוד אביו נפגע,ראה צורך להסביר במבוא (המצורף לתיק) את כונת אביו בחבורו, ולהדפיסו במהדורה חדשה של הספר. אחיו של התובע הדפיס את הספר בשנת תשכ”ט בניו יורק והנתבע צילם והדפיס מהדורה זו בארץ, ומכר חלק מהספרים בלי קבלת רשות היורשים. לאור זה מבקש התובע :

א. לאסור הדפסת הספר ע”י הנתבע ללא רשותו.

ב. להעביר את הספרים המודפסים לידיו ולהפיצם עם המבוא שחבר.

ג. קבלת הכנסות מהספרים שהפיץ הנתבע 12% אחוז מהמחיר הקטלוגי של הספרים, ונזק 75,000 שקל.

ד. לקבל לידיו לוחות ההדפסה על מנת שלא ידפיסו יותר.

ביה”ד ניסה בישיבות רבות להביא את הצדדים לפשרה, אולם בסופו של דבר עמדו על הדין וכל אחד סיכם את טענותיו. עיקר טענת התובע היא לירושה ולזכות בעלות על הספר, ולתיקון הנזק שנגרם לשמו של אביו. טענותיו של הנתבע הן שהספר נדפס בלא סימון ס כמקובל, ואין זכות יוצרים עליו. לדבריו אין זכות ירושה לדברי תורה, וזכותו של כל אחד להדפיס בלי קבלת רשות מהבנים. וביחס למבוא שכתב הבן לזכות אביו, אולי לא ירד לסוף דעתו של אביו ולא ניחא ליה בכך. ומדינא דמלכותא אין זכות יוצרים לספר שהודפס בעבר, ואם יש בזה מחלוקת טוען קים לי. סימוכין הביאו הצדדים מחוברת מקורות לעקרון זכות יוצרים חוברות ג’ וט’ לפרופ’ רקובר במשרד המשפטים.

ראוי לציין שנושא חשוב זה בתקופתנו לא נדון בהרחבה בספרי הפוסקים, כיון שתנאי החיים השתנו, ונושא זה לא עמד על הפרק בתקופות הקודמות. ועם כל זה תורתנו הקדושה נצחית היא ויש לללמוד סתום מהמפורש, כי כל הכללים ניתנו למשה בסיני, וניתן ללמוד פרטים מהכללים.

אכן התחדש בתקופתינו במדינות רבות בעולם הגנה על זכות יוצרים, ויש בזה דינא דמלכותא ומנהג במקומות רבים, ובהמשך נעמוד על כך. בתחילה נעיין בספרי ההלכה בנדון כזה.

Rav Bazri’s discussion of the case was published in Tehumin (Vol. VI, p. 169), and subsequently in Vol II of his responsa Sha’arei Ezra.2 In response to a request from Rabbi Yisrael Rosen, then Director of Machon Zomet, the publisher of Tehumin, for an article on intellectual property for Vol. IV of that periodical, he notes that “אשר להדפסתו בתחומין, אני מסרתיו גם כן להדפסה בקובץ פסקי דין בתי הדין, ולכן אתם יכולים לעשות כפי שיראה בעיניכם”. 3 I do not know if it was indeed ever printed in any collection of פסקי דין; I have been unable to locate it in the standard collection. Machon Zomet has placed the discussion online here, and it is also available on the Benei Akiva website here.

Rav Bazri’s conclusion is that although it is uncertain whether the concept of intellectual property is native to the Halachah, it is nevertheless definitely incorporated therein due to the existence of a well established Minhag and the principle of Dina De’Malchusa Dina:

על כן נראה ברור שהנתבע עבר איסור במה שהדפיס ללא קבלת הרשות מהיורש. ואסור לו להדפיס יותר את הספר הזה בלי רשות היורשים. וכל זה מבלי להכנס לשאלה שהבן רואה פגיעה בכבוד אביו אם לא יצורף מאמרו להסביר כונת אביו. מכיון שפסקתי שאסור לו להדפיס אין לי צורך להאריך בטעם זה.

המסקנה היא איפוא :

א. אעפ”י שיש מחלוקת בזה לעיקר ההלכה, הנה הכל יודו משום מנהג ומשום דינא דמלכותא שיש למחבר וליורשיו ובאי כחו זכות בספרים שהדפיסו, ואסור לאחר להשיג גבולם.

ב. מכיון שהנתבע עשה סחורה בפרתו של חברו והרויח על הספרים שמכר בלי רשות, עליו לחלק רוחים אלה עם התובע כמקובל בין מדפיסי הספרים והמולי”ם. הסכום 12% מהמחיר הקטלוגי של הספרים מתקבל על הדעת, והוא צמוד למדד.

ג. על הנתבע למסור את לוחות ההדפסה שלא ידפיס בהם יותר, או שיכול למוכרם לתובע.

ד. הספרים שנדפסו ימכרו ויחלקו ביניהם את הרוחים כאמור לעיל, שהתובע יקבל 12% ממחיר הקטלוגי של הספרים.

ה. אין חשש רבית בהצמדה זו מטעמים רבים שאין כאן מקום להאריך בהם.

ו. אשר לתביעת הנזק אפשר שזו רק גרמא בנזיקין שעקב הדפסת הספר נאלץ התובע למכור את מה שהדפיס בפחות. וגם הנתבע לא נתכוין להזיק, ומכיון שכתבנו שיש לו חלק בריוח של הספרים שנמכרו ושימכרו די בזה. וכל זה הוא פשרה הקרובה לדין, כי מי יכול לרדת לעומק הדין ממש בכל מאת האחוזים על כן די בחיוב אחוז הרווחים שחייבנו את הנתבע.

The above is the conclusion of Rav Bazri’s analysis. This is the formal verdict:

פסק הדין בתיק בוררות 3575 /מב

אחרי שמוע טו”מ הצדדים וב”כ התובע ולאחר עיון בחומר שבתיק פוסקים :

א. אוסרים על הנתבע להדפיס,לצלם, או למכור, וכיוצא בזה את הספר שמחברו אבי התובע בלי רשותו של התובע.

ב. אסור לנתבע להשתמש בלוחות ההדפסה ללא רשות בית דין ומטילים עיקול על הלוחות.

ג. הספרים שנדפסו ונשארו יופצו ויימכרו רק בהסכמת הצדדים ויחלקו ביניהם את הרווחים, כשהתובע יקבל 12% מהמחיר הקטלוגי והשאר לנתבע.

ד. מהרווחים של הספרים שנמכרו כבר על הנתבע לשלם לתובע 12% מהמחיר הקטלוגי. לדעת הרוב הרווחים הנ”ל צמודים למדד יוקר המחיה מאז מכירתם עד היום, ועל הנתבע לשלם לתובע את החוב מיד, ואם לא ישלם מיד, נדון שוב בהצמדה ליום התשלום. לדעת המיעוט לעשות פשרה ועל הנתבע לשלם רק 50% מההצמדה.

ה. כפשרה לתביעה הנ”ל, דוחים בקשת התובע לתשלום נזקים.

ו. נימוקים מצורפים לתיק.

ניתן היום י”ג שבט תדש”מ.

(-) ע.בצרי (-) מ.שרם (-) ש.רפאל

  1. 28 Iyar, 5769, p. 30 []
  2. #147. In an apparent printing error, #146 consists of the first page and a half of the discussion, which then appears in its entirety as #147. []
  3. As noted above, it did not appear until Vol VI. []
This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *