More On Suffering Women

The title of the previous post is, of course, an allusion to this famous Medrash:

ויחר אף יעקב ברחל –
רבנן דרומאה בשם ר’ אלכסנדרי בשם ר’ יוחנן אמר: (איוב טו) החכם יענה דעת רוח, זה אברהם, (בראשית טז): וישמע אברם לקול שרי. וימלא קדים בטנו, זה יעקב, ויחר אף יעקב ברחל ויאמר וגו’ אמר לו הקב”ה: כך, עונים את המעיקות?! חייך! שבניך עתידים לעמוד לפני בנה.1

An interesting pair of citations of this Medrash in the Halachic literature is in the following two responsa, by Rav Shimon Duran (Rashbaz) and his grandson and namesake, Rav Shimon Duran (the son of his son Rav Shlomo Duran (Rashbash)).2

The grandfather:

שאלה עוד שאלת אשה שבעלה מצער אותה הרבה עד שמרוב הצער היא מואסת אותו והכל יודעים בו שהוא אדם קשה הרבה והיא אינה יכולה לסבול אותו לרוב הקטטות והמריבות וגם שהוא מרעיבה עד שהיא שנאה את החיים והיא אינה יכולה לבא לבית דין מפני שאחד מבעלי ההוראה הפחידה שאם תשאל כתובתה בבית דין שתפסיד אותה הודיענו מהו הדין בזה:

תשובה קרוב הדבר בזה שיוציא ויתן כתובה דקיימא לן לחיים ניתנה ולא לצער דנפקא לן מקרא דכתיב כי היא היתה אם כל חי בפרק אף על פי (ס”א ע”א)

ואפילו במדיר את אשתו בדברים שאין לה צער כל כך אמרינן יוציא ויתן כתובה כדאיתא בהמדיר בהרבה מקומות (ע’ ע”א ע”א ע”ב) דוק ותשכח כל שכן בצער תדיר שיש לנו לומר יוציא ויתן כתובה לפי שאין אדם דר עם נחש בכפיפה

ואף על גב דבאומר איני זן ואיני מפרנס פסק הרי”ף ז”ל דלא יוציא ויתן כתובה התם היינו טעמא משום דאפשר בתקנה עד שיכפוהו לגרש יכפוהו לזון אבל הכא מעוות לא יוכל לתקון הוא ומקרא מלא דבר הכתוב טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב ועוד כתוב טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו הרי שיותר קשה היא מריבה מחסרון מזונות

ואיזו טובה יש לאשה שבעלה מצערה במריבה בכל יום ויום. ואפילו לכוף אותו להוציא יש לדון מקל וחומר מבעל פוליפוס (שם ע”ז ע”א) דהשתא מפני ריח הפה כופין מפני צער תדיר לא כל שכן וכיוצא בזה הקל וחומר הזכירו בירושלמי (כתובות פ”ה ה”ז)על איני זן ואיני מפרנס

וגם יש פוסקין באומר איני זן ואיני מפרנס כופין אותו להוציא ואם זה מרעיב אותה הרי הוא בכלל זה. וההפרש שיש בין יוציא ויתן כתובה ובין כופין אותו להוציא הוא שכשאמרו במשנה יוציא ויתן כתובה הוא אין כופין אותו לגרש אלא מגבין אותה כתובתה ואם גירש מעצמו מוטב ואם לאו קרינא ליה עבריינא וכשאמרו כופין עושין בו כפייה אפילו בשוטי הכי מוכח בירושלמי וכ”כ המפרשים ז”ל זהו הנראה בזה.

ואף על פי שיש בתשובת גדולי האחרונים ז”ל שאין כופין בזה כלל אנן לאו קטלי קני באגמא אנן ומלתא דתליא בסברא אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואפשר שלא אמרו כן על כיוצא בזה הצער הגדול וכל שכן אם מרעיב אותה ואלו הות דידהו לא הוו אמרי הכי והרשב”א ז”ל כתב בתשובה כדברינו.

ומכל מקום אם היא מרוב שיחה וכעסה הולכת לבית דין ותובעת כתובתה לא הפסידה כלום ורחמנא ליצלן מעלבון העלובות וכי כך עונין אל המעיקות וכמו שכתוב בבראשית רבה על יעקב

וראוי לבית דין לגעור בו ולקרא עליו המקרא הזה הרצחת וגם ירשת שזה יותר קשה ממות הוא שדומה לארי שדורס ואוכל כמ”ש פרק אלו עוברין (מ”ט ע”ב) ור’ ישמעאל קראו עליו כשמת בנות ישראל אל ר’ ישמעאל בכינה מפני שהיה מחזר אחר זכותן ומאהבן לבעליהן כדאיתא בנדרים בפרק ר”א (ס”ו ע”א) והדיין הכופה לחזור לבעלה אם מרדה כדין הישמעאלים מנדין אותו ושלום והטוב והישר בזה שיעשו דרך בקשה כמ”ש בנדרים בסופו (צ’ ע”ב) על השמים ביני ובינך:3

The grandson:

לענין במה שצותה להקדש יש לומר מאחר שהאיש הוא רע מעללים כאשר נודע טבעו וקושי רוחו והיה מקניט אותה ומצערה קרוב היה הדבר שיוציא ויתן כתובה דקיימא לן לחיים נתנה ולא לצער נתנה כדנפקא לן “מכי היא היתה אם כל חי” בפרק אף על פי

ואפילו במדיר את אשתו בדברים שאין לה צער כל כך אמרינן יוציא ויתן כתובה כדאיתא בפרק המדיר כל שכן בצער תדיר שיש לנו לומר יוציא ויתן כתובה לפי שאין אדם דר עם הנחש בכפיפה אחת

ואף על גב דבאומר איני זן ואיני מפרנס פסק הריא”ף ז”ל דלא יוציא ויתן כתובה התם היינו טעמא משום דאפשר בתקנה דעד שיכופוהו לגרש יכופוהו לזון אבל הכא מעוות לא יוכל לתקון ומקרא מלא דבר הכתוב “טוב פת חריבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב” ועוד כתיב “טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו” הרי יותר קשה מריבה מחסרון מזונות

ואיזו טובה יש לאשה שבעלה מצערה במריבה בכל יום ויום ואפילו לכוף אותו להוציא היינו למדין זה מקל וחומר מבעל פוליפוס דהשתא מפני ריח הפה כופין מפני צער תדיר שהוא מר מהמות לא כל שכן וכיוצא בזה אמרו בירושלמי על איני זן ואיני מפרנס כמו שכתב הרשב”א ז”ל בתשובה

ואף על פי שיש בתשובות אחרונים שאין כופין בזה אפשר שלא אמרו על כיוצא בזה הצער הגדול ואלו הות דידהו לא הוו אמרו הכי ורחמנא ליצלן מעלבון העלובות וכי כך עונין אל המעוקות וכמו שאמרו בבראשית רבה על יעקב אבינו

וראוי היה לבית דין לגעור בו כמו שאמרו בפרק ר’ אליעזר ר’ ישמעאל קראו עליו כשמת בנות ישראל אל ר’ ישמעאל בכינה מפני שהיה מחזר אחר זכותן וזה האיש ראוי לקרוא עליו הרצחת וגם ירשת שזה הוא קשה יותר מהמיתה הוא דומה לארי שדורס ואוכל.4

[The grandson’s responsum is taken almost verbatim from the grandfather’s; it is odd that he does not acknowledge this explicitly.]

A somewhat more provocative application of this Medrash occurs in this impassioned protest by the Orthodox feminist group קולך against the sharp condemnation by Rabbi (Dr.) Nahum Eliezer Rabinovich (author of the יד פשוטה commentary on the יד החזקה and Rosh Yeshivah of ישיבת ההסדר ברכת משה – מעלה אדומים) and Rabbi Ya’akov Ariel (Rosh Yeshivah of ישיבת ההסדר רמת-גן) of a single, childless woman’s decision to conceive a child via artificial insemination as “unpalleled cruelty”.

The condemnation:

“אישה הבוחרת ללדת ללא נישואין באמצעות תרומת זרע היא אכזרית מאין כמוה” – כך קובע הרב ד”ר נחום רבינוביץ’, ראש ישיבת ההסדר “ברכת משה” במעלה אדומים ומבכירי פוסקי ההלכה בציונות הדתית. בהתקפה חסרת תקדים נגד התופעה הוסיף הרב רבינוביץ’: “הבאת ילד יתום לעולם היא מעשה שלא יעלה על הדעת. מי שמתכננת ללדת תינוק כזה מרצון רק כדי למלא את הרצונות שלה להיות אמא – אין לך רשעות ואכזריות גדולה מזו. אישה כזו לא ראויה להיות אם לשום יצור אנושי”. הרב אמר את הדברים בכינוס הקיץ השנתי של ארגון רבני צֹהר שנערך אמש (ד’) בירושלים.

במושב סיכום הכינוס התבקש הרב רבינוביץ’, יחד עם רב העיר ר”ג ונשיא צהר, הרב יעקב אריאל, וראש ישיבת הר-עציון, הרב ד”ר אהרן ליכטנשטיין, להתייחס לסוגיות “המשפחה, פער הדורות והעולם המודרני”. הרב אריאל הצטרף לדבריו של קודמו וטען כי עידוד לכתחילה של לידה ללא נישואין מהווה מתן לגיטימציה לרווקות מאוחרת. “אי אפשר לעזור למישהו על חשבון מישהו אחר”, אמר הרב, “אין דבר כזה משפחה חד הורית, כמו שאין מרובע שהוא עגול. משפחה זה אבא, אמא וילדים”. כזכור, לפני כשנה פורסמה ב-ynet פסיקתו של ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה, הרב יובל שרלו, שהתיר לרווקות בנות 37 ומעלה להביא ילדים לעולם, וטען כי אין להכניס את טובת הילד לשיקולי ההולדה. בעקבות הסערה הציבורית שעוררה הפסיקה התחייב הרב שרלו להתייעץ עם חבריו הרבנים בטרם יפרסם פסקי הלכה דומים בעתיד.

קולך’s counter:

ככה עונים את המעוקות?

במילים אלה שבכותרת פנו חז”ל אל יעקב אבינו שענה לרחל במצוקת עקרותה. במילים אלה פונות גם אנו אל הרבנים שהתבטאו בכנס צוהר במילים חריפות כלפי נשים שלא זכו להיות לאמהות בדרך המקובלת והן כמהות לכך: כך עונים את המעוקות?

While I certainly agree that we should compassionate the women in question and be as sympathetic as possible to their anguish, this does not, of course, imply that I would condemn the Rabbis who rule stringently in the matter as “viewing their role as naysayers”, nor that I would necessarily “honor [the women’s] choice and extend them a supporting hand”, as the קולך statement proceeds to declare:

צר לנו שרבנים תופסים את תפקידם כאומרי “לאו” עקביים ולא חוברים יחד לחפש פיתרון למצוקתן של נשים בקהילתם שלהם. תפקידם של מנהיגי הציבור לשמש לנשים אלה משען ומקור תמיכה, לקרב ולא להרחיק.

ולכן, האמהות החד הוריות – אנו בקולך מכבדות את בחירתכן, ושולחות לכן יד תומכת. יהי רצון שתזכו לגדל את בניכם ובנותיכם לתורה, לחופה ולמעשים טובים.

After all, even David Golinkin, a leading figure in a movement whose interpretation of Halachah is not renowned for its fanatical stringency, is firmly oppposed to the practice5:

‫שאלה: אשה רווקה (להלן נכניה: “שרה”) כבת שלושים ושלוש רוצה ללדת ילד‬‫ על ידי ה”מ. האם מותר לאשה רווקה להרות וללדת על ידי ה”מ?‬

‫תשובה: יש ספרות עניפה על ה”מ בהלכה (ראה רשימת הספרות בסוף התשובה) אבל רק פוסקים מעטים עסקו בה”מ לאשה רווקה (ד”ר שטיינברג, ספר אסיא,‬‫עמ’ 731). אנו נתבסס על דבריהם ועל דברי שאר הפוסקים במידה שהם רלוונטיים‬ ‫לנושא הנידון. בפתח דברינו יש להדגיש שיש הבדל גדול בהלכה בין המ”ב להמ”ת.‬ ‫דהיינו, רוב הפוסקים מתירים המ”ב ולעומת זאת רובם אוסרים המ”ת.‬

‫המקרה של שרה הוא מקרה מיוחד של המ”ת. מצד אחד, הוא פשוט יותר כי‬ ‫בהמ”ת לאשה נשואה יש חשש לניאוף כי מדובר ב”אשת איש” (אבל רוב הפוסקים‬ ‫דוחים את החשש הזה – לסיכומים ראה ד”ר רוזנר, עמ’ 59-69 וד”ר שטיינברג,‬ ‫ספר אסיא, עמ’ 431-531). כאן כמובן לא קיים חשש כזה. מאידך, יש עדיין כמה‬ ‫בעיות אחרות הקשורות להמ”ת בנוסף על הבעיה העיקרית שמדובר באשה רווקה.‬

‫אנו מבינים את הרצון הכן והאנושי של שרה ללדת ילד וכדברי רחל אמנו ליעקב:‬ ‫”הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי” (בראשית ל’: א’)! ואמנם אין דבר יקר יותר‬ ‫מילד: “הנה נחלת ה’ בנים שכר פרי הבטן…אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו‬ ‫מהם” (תהילים קכ”ז: ג’-ה’).‬

‫אולם לאחר העיון בהלכה והדיון בין חברי הוועד הגענו למסקנה שדבר זה אסור‬ ‫הן מבחינה הלכתית והן מבחינה רעיונית. ואנו אומרים לשרה מה שמלך הכוזרי‬ ‫שמע בחלומותיו: “כוונתך רצויה בעיני האלוק, אבל מעשך אינו רצוי” (ספר‬ ‫הכוזרי, מאמר ראשון, פתיחה). ועתה נפרט את טעמי האיסור.‬

Further (online) reading on the Halachah of artificial insemination:

• A copiously footnoted survey of the general topic of IVF by Rabbi (Prof.) Avraham Steinberg, the renowned expert on medical Halachah.
• An interesting-looking, comprehensive article (DOC) focusing on the case of the single woman.

1. בראשית רבה עא:ז, מועתק מפה [↩]
2. These responsa are discussed by Rav Shlomo Shapiro, a Dayan on the בית דין הרבני האזורי נתניה (doc). [↩]
3. שו”ת תשב”ץ חלק ב’ סימן ח’, מועתק מפה [↩]
4. שו”ת יכין ובועז חלק ב’ סימן מ”ד, מועתק מפה [↩]
5. David Golinkin, Responsa of the Law Committee of the Rabbinical Assembly of Israel, Vol. 3 (5748-5749) Jerusalem, 1989, pp. 83-91, available here. [Bibliographic information taken from here.] [↩]