The Wayes Of the Lord Are Right, and the Just Shall Walke In Them

About three months ago, we discussed Rav Yosef Messas’s objections to various Kabbalistic formulae, particularly לשם יחוד. As noted there, he cites Rav Yehezkel Landau’s famous diatribe against the latter, containing his memorable anti-Hassidic gibe:

אשר שאל בנוסח לשם יחוד אשר חדשים מקרוב נתפשט ונדפס בסידורים. הנה בזה אני משיב עד שאתה שואלני נוסח אמירתו יותר ראוי לשאול אם נאמר כי טוב באמירתו. ולדעתי זה רעה חולה בדורנו ועל הדורות שלפני זמננו שלא ידעו מנוסח זה ולא אמרוהו והיו עמלים כל ימיהם בתורה ובמצות הכל על פי התורה ועל פי הפוסקים אשר דבריהם נובעים ממקור מים חיים ים התלמוד עליהם נאמר תומת ישרים תנחם והם הם אשר עשו פרי למעלה וגדול מעל שמים חסדם.

אבל בדורנו הזה כי עזבו את תורת ד’ ומקור מים חיים שני התלמודים בבלי וירושלמי לחצוב להם בורות נשברים ומתנשאים ברום לבבם כל אחד אומר אני הרואה ולי נפתחו שערי שמים ובעבורי העולם מתקיים אלו הם מחריבי הדור. ועל הדור היתום הזה אני אומר ישרים דרכי ד’ וצדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם.

והרבה היה לי לדבר מזה אבל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע וד’ ירחם עלינו:1

From Dan Rabinowitz’s review of the קונטרוס התשובות החדש:

Or, the entry for the נודע ביהודה, the editors (no. 2627) document the well-worn and imaginary story that some editions of the נודע ביהודה were changed. Specifically, the famous teshuva discussing the recitation of לשם יחוד ends with a sharp barb at Hassidim. R. Landau substituted חסידים for פושעים. Many have recorded that in some editions this was changed back to the original reading. While that might be a good story there is no evidence that in any edition the passage in question was ever altered from the original. The entry lists many of those who record the story albeit with slightly different facts (they analyze the following sources: Beis Rebbi, Mekor Barukh, MiDor Dor, Medi Hodesh b’Hodsho, Imrei Shammai, and Mofesh HaDor) and then demonstrates the falicy of the story. Just two small additions to the entry are worthwhile pointing out. First, although many who record the story are listed, Dr. Sperber, in Minhagei Yisrael also was taken by this story (vo. 2 p. 118). Second, the only source provided that discusses the permissabilty of reciting לשם יחוד is the Hida in Machzik Berakha, O”C, 231:1. At the very least, R. Chaim Czernovitz, Sha’ar Ha-Teffilah should be mentioned as it is an attempt to rebut the position of R. Landau. See also Sperber’s discussion in Minhagei Yisrael, vol. 2 115-18, vol. 3 186-209.

Rav Landau’s attitude toward לשם יחוד arose in a recent discussion over the legitimacy of Kabbalah. “Torah Truth” states:

As for the Nodeh B’Yehuda, he explicitly says (see T’shuvos M’Ahava) in regards to L’shaim Yihud that it should not be said and that much of the Zohar is M’zuyaf (forged). He goes on to say that there is more Kedusha in a single Daf of Talmud than the entire Zohar. In a later T’shuvah he the T’Shuvas M’Ahava (Talmid Muvhak of the Nodeh B’Yehuda) says that he is Mei’id that when someone said L’Shaim Yihud on his (the N”B) Estrog, he announced that nobody can use his Esrog if he says L’Sheim Yihud.

“mekubal” denies this, asserts that Rav Landau actually “makes a defense for the L’Shem Yihud”, and accuses his opponent of “[arguing] dishonestly”:

He also doesn’t say that the L’shem Yihud is ossur, or that he wouldn’t allow one to pray with his etrog if they had said it. In fact in the Noda B’Yehuda Madura Tenia, Orah Haim, Siman 107, he makes a defense for the L’Shem Yihud.

As you unfortunately feel the need to argue your point dishonestly I see no further point in continuing this conversation, as I simply don’t have the time to track down and correct your falsehoods.

In a subsequent blog post, “mekubal” elaborates on his remarkable revisionist understanding of Rav Landau’s position, claiming that he had “retracted” his earlier opposition in a later responsum:

But you see I didn’t call him a liar, I said that he was arguing dishonestly, and here there is a difference. Arguing dishonestly means relying on second-hand sources instead of looking the material up oneself. For instance in this case he wants to bang on about how the Noda B’Yehuda rejected Kabbalah, over the L’Shem Yihud” prayer. Then he brings a source from the Mahdura Kama(first edition or set of Teshuvot that the Noda B’Yehuda published).

From his putting this forth(in translation) I know that he has not actually read the source. How do I know this? Well the Noda B’Yehuda was niftar in 1793. Even in his own lifetime, newer editions were published with emendations and footnotes, regarding the Mahdura Tenina, and Mahdura Batra. For instance in this particular source, there is a footnote saying to see what is written in the Mahdurah Tenina Orah Haim 107, with the specific reference that he retracted there, what he had written here. So unless he is bringing the source from a mid-1700’s original, there is no way he didn’t know that the Noda B’Yehuda retracted himself.

This is utterly surreal; not only does Rav Landau not retract his earlier view, he actually reaffirms it:

מה ששאל שאומרים קודם התפלה ועשיית שום מצוה לשם יחוד וכו’. וכן מה שמבואר בספרי מוסר שיש לקונן על גלות השכינה, לפרש לו מה היא השכינה ואיך שייך גלות. והאריך בזה מעלתו במכתבו, ובזה הוסיף מעלתו פשע לחקור בנסתרות ויצא מגדר דברי חכמינו ז”ל במופלא ממך אל תדרוש. ואמנם לגלות בזה אי אפשר ואף על פי כן אפרש לו דברים המתיישבים:

ומתחלה אני אומר מה ששאל פירוש על נוסח לשם יחוד מה לנו לגלות פירוש על דברים שלא מצינו בדברי שני התלמודים בבלי וירושלמי ולא בספרא וספרי ותוספתא ולא בדברי הפוסקים ומי התיר להם דברים כאלו והימים הראשונים בדורות הראשונים שלא ידעו מנוסח זה היו טובים מאלה, וכבר כתבתי מזה בספרי נודע ביהודה חלק יו”ד סימן צ”ג יעיין שם. [שאר התשובה עוסקת בביאור שכינה וגלותה]2

Regarding “mekubal’s” claim that:

He also doesn’t say that the L’shem Yihud is ossur, or that he wouldn’t allow one to pray with his etrog if they had said it.

Well, as noted by “Torah Truth”, here’s the testimony of Rav Landau’s famous student Rav Eliezer Fleckeles:

ומעיד אני עלי שמים וארץ שראיתי אחד היה רצה לברך על אתרוג המהודר של רבינו הגאון האמתי נ”ע (כי היה תמיד מהדר מן המהדרין אחר אתרוג המהודר בכל מיני הידור וכסף וזהב לא היה נחשב בעיניו מאומה אף שהאתרוג היה בתכלית היוקר) וכאשר ראה שאותו פלוני אמר יהי רצון קודם נטילת לולב (הנדפס במחזורים ובלקוטי צבי) כעס ורגז ואמר בקצף גדול האומר יהי רצון אינו מניחו לברך על אתרוג שלו ולא הניחו לברך3

As then-Candidate Obama famously said:

I mean, words mean something. You can’t just make stuff up. You can’t just make stuff up.

Update: Another instance of Rav Landau’s vehement opposition to Hasidic-Kabbalistic theology and devotional intentions.

  1. שו”ת נודע ביהודה, קמא, יו”ד סימן צ”ג – קשר []
  2. שו”ת נודע ביהודה, תנינא, חלק או”ח סימן ק”ז – קשר []
  3. שו”ת תשובה מאהבה חלק א’ סוף סימן א’ – קשר []
This entry was posted in theology and philosophy, Uncategorized and tagged , , , , , , , . Bookmark the permalink.

One Response to The Wayes Of the Lord Are Right, and the Just Shall Walke In Them

  1. Shalom Rosenfeld says:

    IIRC Noda BiHudah has similar choice words regarding those who are less concerned with the Talmud’s restrictions on potential spouses than they are on Sefer Chasidim’s.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *