Locking the Door In His Face

R. Yitzchok Adlerstein:

Anti-Sefardi Discrimination – a Time Honored Tradition

It may have a longer history than many of us realize. Thumbing through a Seder HaDoros in the Philadelphia Kollel, my son chanced upon the following passage:

From the Portuguese Expulsion they spread out to the four corners of the earth. Some of them came to Italy. The Roman community pledged a thousand ducats to the Pope, so that he should not allow the Jewish Sefardim to enter his territory. The Pope was angered by this, saying, “How can you be so cruel to your brothers?” He decreed that they should leave his territory, and the Sefardim should enter instead of them. They were compelled to expend much money to annul this edict.

The legitimacy of the entrenched Jewish residents “persuading” the local civil authorities to bar the influx of their co-religionists is heavily discussed in the Halachic literature; the primary source on the topic, a famous responsum of Maharik, actually permits it, repeatedly insisting that this is “פשיטא ופשיטא”, and that “no one will dispute this save the crooked and twisted who does not know and does not understand and has not reached [the stature of] ruling”:

אבל אם יוכול לסגור לפניו הפתח שלא יבא פשיטא ופשיטא שהרשות בידו דאטו יציבא בארע וגיור’ בשמי שמי’ כשם שהוא רוצה לבא בעל כרחן של יושבי העיר על ידי השר כן יעכבו גם הם על ידו על ידי השר שלא יבא ויישר כחם …

וגם רבינו אשר שכתב בתשובה ומייתי לה בטור חושן משפט שאדם יכול לדור בכל מקום שירצה ואין בני העיר יכולין לעכב עליו פשיטא ופשיטא שרוצה לומר שאין בני העיר יכולין לעכב עליו על פי בית דין … אבל אם תגבר יד בני העיר לסגור דשא באפיה הן על יד השר הן על יד שום מונע פשיטא שהרשות בידם וכדפירשנא ולא יחלוק על זה כי אם העקש והפתלתל אשר לא ידע ולא יבין ולא הגיע להוראה. [ועיין שם שהאריך עוד בענין זה.]1

This ruling is codified by Rema:

ולכולי עלמא אם בני העיר יכולים לסגור הדלת ולגרום עם המושלים שימחו בבאים לגור או על ידי מונע אחר הרשות בידם2

Maran, however, is very unhappy with this position, declaring that in spite of Maharik’s vehement denunciation of any dissension, he will not refrain from expressing his opinion, “for it is the work of Heaven, and there is no favoritism in the matter”:

ודבריו תמוהין בעיני היאך יופקד זה להתגבר עליו על ידי השר ושלא על פי בית דין

ואף על פי שהפריז הרב על מדותיו להתריס נגד החולק על דריו לא בשביל זה אמנע מלכתוב הנראה לי דמלאכת שמים היא ואין משוא פנים בדבר3

And see also Mabit.4

Rashdam, on the other hand, although conceding that Maharik’s position seems a “דבר תמוה מאד”, nevertheless maintains that his authority is sufficient to forestall dissent:

כל שכן שיש לסמוך על תשובת מהרי”ק שהביאה החכם הפוסק ואריא שאג מי לא ירא … ואף על פי שלכאורה נראה דבר תמוה מאוד מכל מקום מי יבא אחר המלך את אשר כבר עשהו5

There is much additional discussion of the issue in the Aharonim; many follow the lead of Maran and either reject or significantly qualify or limit Maharik’s permissive stance, but some follow Rema and Rashdam and accept it.6

This issue may serve as a classic illustration of the danger of condemning a faction in a dispute based on one’s intuitive sense of rectitude, absent a grounding in the relevant Halachah; one’s knee-jerk reaction may be to reprehend the behavior of the Roman community with which we opened this discussion, and to declare that it received “well-deserved tochacha” from the Pope, but as we have seen, Maharik, Rema and Rashdam all maintain that such conduct is perfectly legitimate (although it may be argued that it is still inappropriate, and may violate standards of לפנים משורת הדין, especially with respect to refugees). Here is Hazon Ish’s classic, typically eloquent statement of the idea that morality is, at least sometimes, determined by the Halachah, and not an independent standard:

חובות המוסריות המה לפעמים גוף אחד עם פסקי ההלכה, וההלכה היא המכרעת את האסור ואת המותר של תורת המוסר. כיצד, אמרו בבא בתרא כא: דבמלמדי תינוקות אין טענה של פסקת לחיותי, הרי שיש בעיר מלמדים מתפרנסים מעמלם ולפתאום באו מלמדים אחרים מעיר אחרת, וכטבע בני אדם אינם שבעים רצון מהישנות, קפצו כלם על האורחים החדשים ומלמדי העיר נזוקו.

המקופחים פשטו שנאתם בלבם על הרודפים החדשים, ומשנאת הלב יצאו לבקש עליהם תאונות מומים ועלילות, ולמדו לשונם דבר רע עליהם, ומרעה אל רעה יצאו להוציא דבת שוא ולעורר רחמי בני העיר נגד האכזריות של הבאים החדשים, עד שהוסיפו בקטטות ומריבות ולעתים נוקמים בהם נקמות כאשר תמצא ידם.

הנה כל מעשיהם היו מנוקים מכל חטא ואון לוא היתה ההלכה כמותם שיכולים לעכב על החדשים, והחדשים היו החוטאים בנפשותם למרות נגד ההלכה שנאמרה למשה רבנו ע”ה בסיני, אין כאן איסור מחלוקת ולא איסור לשון הרע ולא שנאת חנם, ויש כאן מלחמת מצוה להעמיד הדת על תלה.

אבל עכשו שההלכה הכריעה דקנאת סופרים תרבה חכמה, ויסוד הזה נעלה מחיותא דאנשים פרטיים, הנה האורחים הבאים עשו כהלכה והקמים כנגדם שופכים דם נקיים, וכששונאים אותם בלב עוברים על לא תשנא אחיך, כשמדברים עליהם רע עוברים על איסור לשון הרע, כשמקהילים קהלות לקטטות עוברים על לא תהיה כקרח, כשנוקמים בהם בהעדר הטבה עוברים משום לא תקום.

וכשאמרו בגמרא בבא בתרא שם ומודה רב הונא במקרי דרדקי דלא מצי מעכב נכללה בהלכה זו הרבה הלכות מוסריות אשר תפגשנה מתוצאות ההלכה.7

  1. שו”ת מהרי”ק (אורייתא: ירושלים תשמ”ח) שורש קצ”א ד”ה אלא אפילו לר”ת, עמוד ת”כ []
  2. הגהות שלחן ערוך, חו”מ, סוף סימן קנ”ו []
  3. בית יוסף, חו”מ, בדק הבית סוף סימן קנ”ו []
  4. Resp., Section III # 31 – link. []
  5. שו”ת מהרשד”ם (לבוב תשכ”ב) חו”מ סימן ת”ז – קשר []
  6. עיין פתחי תשובה (חו”מ סימן קנ”ו ס”ק י”ז) שהביא דברי כמה אחרונים הדנים בזה, ועיין שו”ת משפטי שמואל (אלקלעי) סוף סימן מ”ט, שו”ת לחם רב (סימן רט”ז), שו”ת תורת אמת (סוף סימן ס”ט), שו”ת משפט צדק (חלק ב’ סימן ע”ז (ב) עמוד קצד: ד”ה והגם שמוהריק”ו), שו”ת אהלי תם (סוף סימן קי”ט), כנסת הגדולה (חו”מ שם הגהות ב”י אות מ”ה), ובתשובתיו בעי חיי (חלק א’ סימן ר”ג ד”ה כלל העולה), שו”ת פני משה (חלק א’ סימן ל”ט ד”ה אך אמינא), שו”ת תורת חסד (סימן ר”א ד”ה ומכל מקום עדיין עומד), שו”ת חקרי לב (חו”מ, מהדורא בתרא, חלק ב’ סימן ט”ז ד”ה והנה מוהריק”ו יצא לדון בדבר החדש), שו”ת חמדת שלמה (חו”מ סימן ה’, הובא בפ”ת), שו”ת דברי מלכיאל (חלק ג’ סימן קנ”ז והנה המהרי”ק), שו”ת אבני נזר (או”ח סימן ל”ו [אות ז’]), שו”ת קרני ראם (סימן קל”ה ד”ה גם מלבד זה), חזון איש (חו”מ, בבא קמא סימן כ”ג [אותיות ל”ז-ל”ח]), שו”ת להורות נתן (חלק ד’ סימן קי”ח אות ג’). מראי מקומות אלו הם כתובים אצלי בגליון שולחן ערוך שלי, ולא בדקתי אותם עכשיו.‏ []
  7. ספר חזון איש – אמונה ובטחון (הוצאה חדשה – תשנ”ז), פרק ג, עמודים י”ט-כ []
This entry was posted in Uncategorized and tagged , , . Bookmark the permalink.

7 Responses to Locking the Door In His Face

  1. I remember reading an article which brought descriptions of the religious and cultural clashes that occured when the Spanish exiles arrived in Italy. I forgot who wrote it, but there was quite a culture clash, with one of the sides accusing the other of lax morals. I”ll try and remember who wrote the article.

  2. DF says:

    >”Morality is determined by halacha, and is not an independent standard” ( Chazon Ish)

    The big problem with that is that VERY often its just the opposite, that prevailing standards of morality dictate the halacha, not the other way around. This is true in almost any area in which morality is relevant.

  3. Yitzhak says:

    DF: I’m well aware of that. Although you utilize quote marks, I actually wrote the more nuanced “morality is, at least sometimes, determined by the Halachah, and not an independent standard”.

  4. S. says:

    I think R. Adlerstein is off in describing this as “anti-Sephardic discrimination,” certainly insofar as the attitudes of Italian Jews in 1500 had absolutely zero impact on the attitudes of East European Ashkenazim. In addition, the Italians probably could not have perceived the Spanish exiles as lower class or primitive, while today’s so-called Sephardim probably are seen that way. I also doubt it was stam ethnic xenophobia (even if it was cruel). Jewish communities in Europe in those times existed via a very delicate, hard-earned equilibrium, and they knew that the introduction of an unstable element could spell their own demise.

    For that matter there’s a lot that can be written about (true; Spanish) Sephardic discrimination and superiority in their various diasporas, whether in Western Europe directed at the Ashkenazim or the Maghreb, directed at the indigenous Jews.

  5. Yitzhak says:

    I’m not that well versed in the history, but I think that although you’re certainly correct that the basic concern was for the stability of the often precarious social and economic equilibrium, there was also sometimes an ethnic component. For such an ethnic basis for strife in a somewhat different context, see Maharit’s responsum that I discuss here:

    וששאלתם על אותו ראובן שקרא תגר על ממוני הקהלות שנתנו כמה יחידים ספרדים לק”ק רומניא שיכתבם בברג”א שלהם בפנקס המלך והם צועקים למה מסרת אותנו ביד קהלות שאין אנחנו מהם ולא מתפללים שלהם שלא ירחמו עלינו וקרא עליהם המקרא הזה ואת בני יהודה מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם ונועצו מקצת יחידי הקהלות לומר שיש להעניש את האיש הזה יען וביען קראם יונים ולא כל הימנו שיאמר משחק אני והוא מתלהלה מורה חצים כמו שכתב הרב קולון בתשובה עתה יורנו רבינו מה דינו:

  6. DF says:

    Just reviewing your post, Yitzchak, and I dont think this topic is a good example of halacha being intuitive. There is only a single authority quoted to support the idea that one can appeal to civil law to prevent new inhabitants from coming, and the mainstream rejects it. Rashdam and Rama in this area are hardly supporters.

    However, I agree that halacha is often counterintutive. Just think, what makes more sense, to put the tefiilin on first and then the tallis, or the other way around? And wouldnt it make sense to remove the tallis first and then the tefillin? Yet in both cases we do it the opposite. Sometimes I think there is a certain streak about halacha, particuarly the ritual side of it, in which halachists almost willfully seek the counter-intuitive path. I think there’s a phychological reason for this, but it would require a longer discussion.

    • Yitzhak says:

      Why on earth don’t Rema and Rashdam count as supporters? The former codifies it as Halachah, without even qualifying it as a יש אומרים, and even the latter writes that יש לסמוך on his view, since ואריא שאג מי לא ירא … מי יבא אחר המלך את אשר כבר עשה?

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *