Citron Roulette

I recently delivered a lecture focusing on the question of whether מנהג can override the Halachic rules of אונאה, מקח טעות and אסמכתא; it can be downloaded or streamed from the Internet Archive.

One particular issue I discussed is the legitimacy of the sale of אתרוגים in sealed containers, a practice that was apparently widespread in nineteenth-century Europe.1 Rav Shlomo Kluger, Rav Avraham Zvi Hirsch Eisenstadt and Rav Nosson Gestetner justify the practice based on the principle of מנהג מבטל הלכה, whereas Rav Aryeh Leibush Bolochower and Rav Meshullam Finkelstein disapprove, and urge the pious and religiously stringent to avoid it:

Rav Kluger

הנה בדין הקונה אתרוגים סתומים ונמצא מקולקלים מאד והפסיד הקונה הרבה אם יש בהם דין אונאה ומקח טעות

הנה באמת נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי מי שיבא לתבוע אונאה וביטול מקח באתרוגים. ואנכי יושב פה זה ל”ז שנים. ומקור קניות אתרוגים הוא פה ורוכלת עמים בזה ולא נשמע מעולם שיבא אחר ויפצה פיהו בזה

והטעם הוא כי כן הוא המנהג התגרין שקונין אדעתא דהכי אם טוב ואם רע ואף דהמתנה על מנת שאין עלי אונאה יש לו עליו אונאה היינו מדינא אבל מכל מקום אם נעשה כן מנהג בין התגרים שלא יהיה בזה אונאה כמו דמהני מנהג התגרים לענין קנין דקנה בו אף דלא הוי קנין מן התורה. כן הכא נמי בעל מנת שאין לך אונאה מהני מנהג התגרים במה שדרכן בכך.

[ועיין שם שהאריך עוד לבאר ולבסס דין זה, ולבסוף העלה:] על כל פנים לדינא באתרוג לא שייך מקח טעות בא וראה בקונה אתרוג או ב’ וכדומה סתומים בכך וכך ואחר כך כשנפתחו אם שוה האתרוג הרבה אם מערער המוכר לומר דהוי מקח טעות או אם הוא מקולקל שאינו שוה כלום הכי מערער הקונה על זה. זה ודאי אינו ופוק חזי מה עמא דבר ובעל כרחך דרך מנהג הסוחרים דלא שייך מקח טעות באתרוגים בכה”ג וזה ברור לדינא:2

Rav Eisenstadt

[דבריו סובבים על הדין שהקונה בהמה ונמצאת טריפה, שאם נודע בודאי שהיתה טריפה כשלקחה, הוי מקח טעות וצריך להחזיר הדמים3:] וכדומה דעכשיו לא נהגו כן ואם כן מנהג מבטל הלכה כמו גבי ביצים מוזרות לקמן סעיף י”ט ויש לחקור אחר המנהג4

והוא הדין בשאר דברים שדרך למוכרן סתומים וחתומין כמות שהן כגון תיבות עם דפי זכוכית לחלונות או תיבות עם אתרוגים וכיוצא בזה יש לבית דין בכל מקום לחקור אחר המנהג:5

Rav Gestetner

יקרת מכתבו הגיעני ובו שאלת חכם, על דבר שנהגו למכור אתרוגים בקופסאות סגורות במחיר קבוע, ולפעמים מצליח הקונה ועולה בידו אתרוג יפה ששוה יותר מן המחיר הנקוב, ולפעמים עולה בידו אתרוג גרוע, ואף שהוא כשר אבל אינו מהודר כרצונו, ואלו היה האתרוג הזה גלוי לעין לא היה אפשר למכרו במחיר כזה, ונפשו בשאלתו אם אין זה בגדר מקנה לו דבר שאינו מסויים המבואר בחו”מ (סימן ר”ט) וכמשחק בקוביא, כי הקונה חשב שיצליח למצוא אתרוג יפה, ואולי אינו קונה דהוי גזל דרבנן עכתו”ד.6

[ועיין שם שהאריך הרבה בזה, ובתוך דבריו כתב:] אולם בנדוננו דמיירי שמוכרים אתרוגים בקופסאות סגורות אשר על כל קופסא רשום מחירו, ומחלקים את האתרוגים לסוגים שונים, וכל סוג וסוג קובעים לו מחיר כפי ערכו, ושער זה אינו משתנה בשום זמן כי המחיר שרשום על הקופסא שריר וקיים, ומעתה כשמוצא אתרוג גרוע בקופסא שמחירו הוא כאתרוג מעולה, והבקיאים מעידין שמחיר זה אינו מתאים לאתרוג גרוע זה ויש כדי שיעור אונאה, ודאי נראה דאיכא בזה אונאה, … אלא שצריך לקבוע אם אתרוג זה הוא מסוג מעולה או מסוג גרוע, ובזה אם יקבעו מומחים שנתאנה, כי אין המחיר מתאים להאתרוג, ודאי דאיכא אונאה. …7

[ושוב הביא את דברי החכמת שלמה, וכתב:] אולם לענ”ד נראה, דזה היה שייך רק בימיהם שהביאו אתרוגים חתומים בתיבות ממדינות רחוקות, ולא היה ידוע כלל להקונים איזה סוג אתרוגים נמצאים בתוך התיבות, ויתכן שהם מהודרים מאוד ויתכן גם שהם גרועים, והקונים קנו אדעתא דהכי שאינם יודעים איזה סוג אתרוג הם קונים, וסברי וקבלי לקיים את המקח בכל גוונא ואף אם יתברר שהאתרוגים הם גרועים, (ובאמת נראה דמנהג זה לקנות אתרגים סתומים היה רק בין הסוחרים, כי סוחר קטן קנה מסוחר גדול תיבה או כמה תיבות אשר יש בהן הרבה אתרוגים, ולכן אף כשמצא כמה אתרוגים גרועים מצא גם אתרוגים מהודרים, ובמהודרים הרויח מה שהפסיד על הגרועים, אבל כמדומה שלא נהגו יחידים לקנות אתרוג סתום ולהניח כספו על קרן הצבי. אלא שמסיום דברי הגרש”ק הנ”ל משמע קצת דגם בקנה אתרוג אחד או ב’ נהגו כך וצ”ע).8

אבל בזמננו שמוכרים אתרוגים יחידים בקופסאות סתומות, וקובעים לכל סוג מחיר אחר, כגון לסוג א’ קובעים מחיר חמשים זוז, ולסוג ב’ שלשים זוז, ולסוג ג’ עשרים זוז, והמחיר רשום על כל קופסא, נמצא שמבטיחים להקונה שיש בקופסא זו אתרוג מסוג המצויין על הקופסא, והשתא כשמכרו לו קופסא של סוג א’ ומצא בתוכו אתרוג שברור שאינו בגדר סוג א’ הרגיל להיות בקופסאות, אם כן הוי ליה מקח טעות, דהוי כאלו מכר חטים יפות ומצא רעות. …

וזאת תורת העולה מדברינו בעזה”י, שאם קנה אתרוג סגור בקופסא, באופן שאי אפשר לדעת אם הוא מהודר ביותר או גרוע מאוד, בזה ליכא טענת מקח טעות, וכמו שפסק הגאון מהרש”ק ז”ל, וכן בשו”ת בית יצחק (או”ח סימן ק”ח) הנ”ל, או משום דכך נהגו או משום דאין לו שער ידוע ויכול המוחזק לומר קים לי כהבית יוסף וכמו שכתב הבית יצחק וכנ”ל. אבל היכי שאפשר לדעת על פי המחיר אם מוכרים לו אתרוג מסוג א’ או ב’ או ג’, ונמצא בקופסא אתרוג שהוא גרוע מן הסוג שהובטח לו על פי המחיר, הו”ל מקח טעות וחוזר. והשי”ת יצילנו מן השגיאות, ויראנו בתורתו נפלאות.9

The Rav of Bolochow

בשנת זאת שנת תרי”ח שמתי לבי קודם חג הסוכות בענין האתרוגים אשר הסוחרים מובילים מעיר לעיר למוכרם. והנה דרך מקצתם למכור ארגז שלם כמו שהוא. ויש שמוכרים על יד לאחדים מקצתם פתוחים ומקצתם סתומים וסמוים מן העין. ויש אתרוגים טובים ויפים ששוים הרבה. וקצתם גרועים שאינם ראוים כלל לברכה. והדרך הוא כשמוכר אתרוג סתום כמו שהובא ממקומו הוא נמכר בעד דבר מועט. כי לא נודע מה הוא אם טוב או רע. ולפעמים יצליח הקונה שהאתרוג שהוא מקבל הוא יפה כמה דנרי זהב. ולפעמים יעלה בידו חרס אתרוג שאינו שוה כלום כידוע. ופשט ענין מכירה זאת בכל המקומות זה מימים ושנות רבות.

ועלה בלבי ספק בזה דאין זה דרך מכירה רק כדרך המשחקים בקוביא לפעמים יצליח הקונה ולפעמים המוכר. ולאו משנת חסידים היא לצאת באתרוג זה שאינו נקנה בקנין גמור.

ובשלמא במה שמוכרים הארגזים השלמים כמו שהם אין בהם בית מיחוש כי כן הוא דרך קנייתם. וכמו שנקנים כך הם נמכרים כמו שמובאים ממקומם. אבל מה שמוכרים לאחדים ומקצתם פותח המוכר בעצמו ומקצת מוכר כמו שהם סתומים. אם הקונה יעלה בידו אתרוג טוב ויפה ששוה כפלי כפלים בודאי המוכר לבו נוקפו ולא גמר ומקנה אף שנפל לחלקו וגורלו וצריך לעיין בזה על פי הדין:

[ועיין שם שהאריך לפלפל בזה, והעלה להחמיר:] עם כל זה לענין לצאת ידי מצות אתרוג דחביבה מצוה בשעתה בודאי דיש להחמיר כדעת הרמב”ם דיש בזה איסור גזל והוי מצוה הבאה בעבירה. ובפרט למהדרין לקנות אתרוג יפה והדר שלא יהיה עליו שום שמץ פסול אף לדעה אחת בודאי אינו ראוי להם לקנות כסומא בארובה. ואף אם יעלה בידו אתרוג מהודר ויפה יש חשש פסול משום קוביא כאמור. ולא כמו שעושים מצוה ד’ שחוק וקוביא. וירא שמים ימשוך ידו מלצאת באתרוג כזה משום מצוה הבאה בעבירה. וגם משום דאין כאן קנין דהוי דבר שאינו מסוים כמבואר בסימן ר”ט וכמו שכתבתי למעלה:

[ועיין שם שפלפל עוד בזה, ושוב העלה:] לכן שומר נפשו ירחק מזה. ויקנה אתרוג יפה והדר מה שעיניו רואות בכסף מלא כאשר חנן אותו ד’. וחכם לב יקח מצות. ומצות ד’ ברה מאירת עינים צריכה להיות בלי שום פקפוק. ומיום שעמדתי על דעתי לא קניתי אתרוג סתום מן העין. רק מה שעיני רואות.

אריה ליבוש באליחאווער:10

Rav Finkelstein

האתרוג צריך שיקנה בכסף מלא כאשר חנן ד’ אותו.

והנוהגין לקנות תבות אתרוגים סתומים וסמויים מן העין ולפעמים יעלה ביד הקונה אתרוג יפה מאד והקונה שמח והמוכר עצב ולפעמים להפך, יש בזה הרבה חששות ולכן ירחיק את עצמו מענין זה ויקנה דוקא מה שעיניו רואות.11

כתבו האחרונים … וכן יש למנוע מלקנות אתרוג הסתום מן העין. כמו אותן הקונין תיבות אתרוגים הסתומים וחתומים. כי הרבה חששות יש בענין זה כמבואר באחרונים12 מזה. וכן על ידי הגרלה שקורין או”ס פלעטי”ן כל שומר נפשו ירחק מזה. (ועיין מזה בשדה חמד מערכת ד’ מינים סימן א’ ס”ק י’ מה שכתב בזה) ולאו משנת חסידים לצאת באתרוג שאינו נקנה בקנין גמור. וכל הירא את השם יקנה אתרוג יפה מה שעיניו רואות ובכסף מלא כאשר חנן ד’ אותו. ומכל מקום בדיעבד שאין לו אתרוג אחר מותר לברך על זה. אך אם אפשר שישיג אחר כך אתרוג הכשר לכתחילה ינענע בו פעם ב’ בלא ברכה.13

  1. Not all the sources I cite here were mentioned in the lecture. See also R. Baruch Shraga, Ve’Haya Ha’Olam (Yerushalayim 5763) #23. []
  2. חכמת שלמה חו”מ רט:ב []
  3. שו”ע חו”מ סימן רל”ב סעיף י”א []
  4. ועיין משפט שלום סימן רל”ב סעיף י”א בשם המסגרת השלחן סימן רכ”ד, כסף קדשים רלב:יא, ופתחי חושן אונאה פרק י”ב הערה נ”ה []
  5. פתחי תשובה חו”מ סימן רל”ב ס”ק ו []
  6. שו”ת להורות נתן חלק ח’ סימן קכ”ה []
  7. שם סימן קכ”ז []
  8. לא ראה את דברי השם אריה שנביא להלן, דמבואר מהם בפירוש להיפך, שגם יחידים נהגו לקנות כן, ועל זה בדיוק האריך לפקפק, וכמו שנראה. []
  9. שם סימן קכ”ט []
  10. שו”ת שם אריה או”ח סימן י”ג – קשר, הובא בשדי חמד, חלק ששי, אסיפת דינים, מערכת ד’ מינים סימן א’ אות י []
  11. אלף המגן (נדפס עם המטה אפרים) סימן תרמח-נ סעיף ח []
  12. לא ראיתי מחמיר בזה חוץ מהשם אריה, ואכן הרבה מלשון המגן האלף מועתק משם, ולא ציין אלא לשדי חמד, שלא הביא שם אלא מהשם אריה. []
  13. שם סימן תרכ”ה אות כ’ ד”ה כתבו האחרונים []
This entry was posted in Uncategorized and tagged , , , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *