Currency Trading and Ona’ah

For C.S.

Rabbi Meir Orlian writes:

silver sale

“Mazal Tov,” Sol said to his friend, Yisrael. “I
heard you had a boy recently!”

“Thank you,” said Yisrael. “The pidyon haben, redemption of the firstborn son, will
take place next week.”

“Mr. Kahn has five real silver coins with the proper weight of 3.4 ounces,” said Sol. “He offers to sell the coins, if you want, so that you can do the pidyon with real silver coins that you bought.”

“How much do they cost?” asked Yisrael?

“At my son’s pidyon haben three years ago, the value was about $50,” said Sol. “Silver went up, though.”

Yisrael arranged with Mr. Kahn to serve as the officiating kohen at the pidyon. “I’d like to buy the silver coins from you,” he added.

“Sure,” said Mr. Kahn. “They’re worth $100 now.”

On the day of the pidyon, Yisrael paid Mr. Kahn $100 for the coins. He then gave them to him for the pidyon haben ceremony.

“How much were the coins?” Sol asked afterwards.

“Mr. Kahn asked for $100,” Yisrael said.

“That’s all?” said Sol. “I saw yesterday that silver prices have rocketed over the past two years. The 3.4 ounces for pidyon haben are now worth $140.”

“You’re kidding,” said Yisrael with dismay. “That’s not good!”

“What’s the problem?” said Sol. “You saved yourself $40!”

“There is a concept of ona’ah, overcharging or underpaying,” answered Yisrael. “If the discrepancy between the price paid and the item’s value is more than 1/6, the sale is annulled. I underpaid by 30%, so the coins may not have been mine at all!”

“But Mr. Kahn only asked for $100,” said Sol. “You didn’t try to cheat him.”

“Yes, but he erroneously thought that was the value,” said Yisrael. “He wasn’t trying to give me a discount.”

“I don’t know,” said Sol with a shrug. “But I have Rabbi Tzedek’s phone number if you want to give him a call.”

“That would be great,” said Yisrael.

Sol gave Yisrael the number, and he called Rabbi Tzedek.

“I bought coins from Mr. Kahn for pidyon haben, but he greatly undervalued the coins,” he said. “Is this ona’ah? Is there a problem with the pidyon?”

“This is definitely a case of ona’ah, mispricing, and Mr. Kahn can annul the sale of the coins (C.M. 227: 4; see also Aruch Hashulchan 227:2),” said Rabbi Tzedek. “However, there is no problem with the pidyon haben.”

“Why not?” asked Yisrael.

“There is an important difference between a mistaken sale, where the wrong object was sold, and a mispriced sale, where there is ona’ah,” explained Rabbi Tzedek. “When the wrong object was sold, the sale is inherently null and void (233:1). However, in cases of ona’ah, the sale remains valid unless the aggrieved party annuls it due to the mistaken price. Therefore, since Mr. Kahn does not care to annul the sale of the silver coins, it remains valid. The coins were yours and your son is properly redeemed.”

“What if he should want to annul the sale later?” asked Yisrael.

“There is a time limit on ona’ah claims,” said Rabbi Tzedek. “Once the person had time to check the proper price and didn’t, he can no longer claim ona’ah. The seller’s right usually does not expire, since he does not hold the item to have it evaluated. However, the value of silver is readily available, without need to show the coins, so his rights would also expire (227:7-8).”1

At first blush, Rabbi Tzedek’s analysis appears correct, for Halachah does explicitly apply the category of Ona’ah (and presumably, therefore, the limitation of כדי שיראה לתגר) to currency trades:

יש אונאה במטבעות עד שתות

כיצד הרי שהיה דינר זהב בכ”ד דינר כסף וצרפה בעשרים דינר או בכ”ח הרי זה מחזיר האונאה היה יתר על זה בטל הצירוף פחות מכאן מחילה

וכן אם היה הסלע חסר שתות והיו מוציאים הסלעים במנין ולא במשקל מחזיר האונאה שאם היו מוציאים במשקל אפילו בכל שהוא חוזר:

הגה ויש אומרים דשיעור אונאה במטבע אחד מי”ב ופחות מזה הוי מחילה יתר על זה בטל מקח:2

But the matter is not quite so simple, as Nesivos seems to assume that a mistake about the exchange rate would actually fall under the rubric of טעות שבמידה ובמנין, and he therefore reinterprets this Halachah accordingly:

נראה דצרפה היינו שלפעמים מטבע א’ חשובה מחבירו ושוה יותר מקצבת המלך אצל השולחני דיש לומר כיון דלפעמים משתכר החנווני חילוף ממטבע למטבע והוי אונאה

אבל אם לא ידע שיעור קצבת המלך של מטבע זו כגון שהמלך קצב המטבע של דינר זהב בכ”ד דינרין והוא היה ממדינה אחרת וסבר שקצבת המלך לא היה רק בכ”א וצירפה בכך הוי כטעות שבמדה ומנין דאפילו בפחות מכדי אונאה חוזר.3

But perhaps Nesivos does not really contradict R. Tzedek’s ruling, since the case that he considers טעות שבמדה ומנין is where a party erred about the governmentally fixed exchange rate; perhaps an error involving a floating, market-set exchange rate would actually be considered אונאה. Indeed, we might argue that that a floating, market-set currency exchange rate is really no different than a market-established price for general goods. After all, the fundamental concept behind אונאה is that of an item’s שער, which Hazal seem to take for granted is a well-defined rate.4

Aruch Ha’Shulhan, however, indeed maintains that the one-sixth rule (and presumably, therefore, the כדי שיראה לתגר limitation) does not apply in the presence of a standard, universal price, based on a fundamental analysis of Rosh of the conceptual basis for the one-sixth rule:

ויראה דכל שאר דברים אפילו פחות משתות אסור לאנות את חבירו אם יש בו שוה פרוטה כיון שיודע שאין מקחו שוה כל כך. דרחמנא אמר אל תונו בכל דבר שיש בו שיווי ממון הזהירה תורה שלא יאנה את חבירו אלא שאמרו חכמים דעד שתות הוי מחילה לפי שכך דרך מקח וממכר לפי שהלוקח והמוכר אינם יכולין לכוין דמי המקח בצמצום. ודרך העולם למחול טעותם עד שתות. שאף אם יבא המתאנה לערער לא ישומו השמאין בשוה זה יאמר יש בו אונאה וזה יאמר אין בו אונאה הלכך מקבל עליו שתיקה ואין מערער ומוחל (המוכר). אבל אם המוכר בקי בערך מחבירו והלוקח אין בקי כל כך או אם הלוקח תגר ובקי בערך מקחו יותר מן המוכר אל יאנו זה את זה אם לא שיפרש. חוץ ממטבע כל זמן שלא הגיע לכדי אונאה מותר לכתחלה להוציאה ביפה. שגם אחר יקבלנה מידו ביפה ואין בו הפסד כלל.

או שמא כיון דדרך מקח וממכר בכך דלפעמים הלוקח חפץ במקח זה ומוסיף עליו דמים יותר מכדי שויו ופעמים שהמוכר מזלזל בשומתו בממכרו לפי שאין חפץ זה ערב עליו או שהוא דחוק למעות הלכך עד שתות הוי בכלל דמי מקח ואין כאן שם אונאה כלל וצ”ע. וירא שמים יצא ידי כולם:5

אמרו רז”ל [בבא מציעא נ:] דיש ג’ מחלוקת בדיני אונאה, פחות משתות, ושתות, ויתר משתות. פחות משתות הוי מחילה, לפי שכן הוא דרך מקח וממכר, שאין הלוקח והמוכר יכולין לצמצם דמי המקח בצמצום, ודרך העולם למחול עד שתות [טור (סעיף ה’)].

ונראה לי שזה אינו אלא בסחורות שאין להן קביעות מקח בצמצום, אבל מה שכל בעלי החנויות מוכרין בשוה כמו קמח ולחם ומלח וכיוצא בהם, אף פחות משתות לא הוי מחילה וצריך להחזיר האונאה, ועיין מ”ש בסעיף ז’, וכן משמע בגמרא [בבא בתרא צה:] דאמר שם פחות משתות לא ידיע וכו’, משמע דדבר הידוע לא הוי מחילה:6

מדברי הרא”ש ז”ל יש ללמוד דאונאת שתות אינה אלא בסחורה שאין כולם מוכרין בשוה בצמצום כמ”ש בסעיף ב’, מדתלי בשומת השמאין, וגם מטעם שלפעמים המקח ערב עליו, וזה אינו שייך בדבר המצוי הרבה וכולם מוכרין בשוה בצמצום (במקח) [כקמח] ולחם ומלח וכה”ג, …

עוד נראה לי דבר אחד מדבריו לקולא, במיני סחורות שאין כל בעלי חנויות מוכרין אותם בשוה, שיש משתכר הרבה בסחורה זו ויש שמסתפק במועט, אין שייך כלל אונאה למי שמשתכר הרבה, כיון שדרך המסחר כן הוא, כיון שיש שמוכרים במקחים כאלו, דהא הרא”ש ז”ל לא תלה הספק אלא משום דלפעמים הלוקח חפץ במקח זה דאז יש סברא לאסור, ומשמע להדיא דאין כאן מוכרין במקח כזה, אבל כשיש מוכרין במקח כזה אין בזה צד אונאה, ופשיטא שאין להביט על אותם החנונים המזלזלים במקחים ומוכרין בזול, שמקלקלים לעצמם ומקלקלין דרכי המסחר, והם ישאו עון, וכבר אמרו חז”ל [בבא בתרא צא.] מתריעין על פרקמטיא שהוזלה ואפילו בשבת, וכמ”ש באו”ח סימן תקע”ו (סעיף י”ז):7

According to Aruch Ha’Shulhan, it would seem that the category of אונאה would not apply to currency trades, even under a floating exchange rate, as currency is certainly readily available (מצוי הרבה), and universally traded at standard rates (כל בעלי חנויות מוכרין בשוה – setting aside commissions and fees).

  1. R. Meir Orlian, Business Weekly (Business Halacha Institute) October 7, 2011 / 9 Tishrei 5772 (Vezos Habracha) Issue #78 – PDF. []
  2. שלחן ערוך חו”מ סימן רכ”ז סעיף ט”ז []
  3. נתיבות המשפט שם ס”ק י’, ועיין פתחי חושן (אונאה) פרק י”א הערה מ []
  4. The Poskim do consider what they assume is the exceptional case of an item that has no known sha’ar: see, e.g., HM Siman 209 Shach #1 and Mishpat Shalom there and in Siman 227 p. 412, Resp. Beis Yitzhak OH #108 and Pis’he Hoshen 10:13 and 10:1 n. 1 s.v. u’le’idach gisa. []
  5. פסקי הרא”ש בבא מציעא פרק רביעי (הזהב) סימן כ []
  6. ערוך השלחן סימן רכ”ז סעיף ב []
  7. ערוך השלחן שם סעיף ז. ועיין פתחי חושן פרק י”א הערה ב’ ד”ה בערוה”ש, ופרק י’ הערה א’ ד”ה בפרק י”א הערה א []
This entry was posted in חושן משפט and tagged , , , , . Bookmark the permalink.

One Response to Currency Trading and Ona’ah

  1. CS says:

    Thanks for the dedication! I love this blog!

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *