Our Minds Are Made Up, Don’t Confuse Us With Evidence

For C.S., who hates evidence.

The law has the concept of conclusive or irrebuttable presumptions, which are assumed to be absolutely true, regardless of any evidence to the contrary. Does Halachah have such a concept? The answer is apparently yes, at least theoretically, although there may not be any actual, normative examples.

One relevant Talmudic passage is the following:

מתניתין. האשה שנתארמלה או שנתגרשה היא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך אם יש עדים שיצאת בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים …1

גמרא. טעמא דאיכא עדים הא ליכא עדים בעל מהימן … וכיון דרוב נשים בתולות נישאות כי לא אתו עדים מאי הוי אמר רבינא משום דאיכא למימר רוב נשים בתולות נישאות ומיעוט אלמנות וכל הנשאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא

אי כל הנשאת בתולה יש לה קול כי אתו עדים מאי הוי הנך סהדי שקרי נינהו

אלא אמר רבינא רוב הנשאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא:2

The Gemara clearly implies that were it actually the case that כל הנשאת בתולה יש לה קול, we would indeed reject the testimony of witnesses to the contrary.3 Ritva notes this remarkable implication, and declares it an important principle with practical significance:

ומכאן כלל גדול דכל סהדותא, דאי הוה הוה ליה קלא, לא מקבלינן ליה כלל, והא ודאי בעלמא עדות עדיפא מקלא ואף על פי שהוחזק בבית דין כדמוכח בשילהי גיטין ובכל דוכתא, אלא דבמילתא דהוה ליה קלא אילו איתיה, עדיפא האי חזקה מסהדותא.4

Another apparent example of a conclusive presumption in the Talmud, again merely theoretic, and again involving the telltale absence of a קול, occurs a bit later in the same tractate:

רב אשי אמר .. שנים אומרים ראינוה שנתקדשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא פשיטא לא ראינוה אינה ראיה לא צריכא דדיירי בחצר אחת מהו דתימא אם איתא דנתקדשה קלא אית לה למילתא קא משמע לן דעבדי אינשי דמקדשי בצנעא ..

שנים אומרים ראינוה שנתגרשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא מאי קא משמע לן אף על גב דדיירי בחצר אחד היינו הך מהו דתימא גבי קדושין הוא דעבדי אינשי דמקדשי בצנעא אבל גבי גירושין אם איתא דאיגרשא קלא אית לה למילתא קא משמע לן דעבידי אינשי דמקדשי ודמגרשי בצנעא:5

Rav Elhanan Wasserman acknowledges the implication of these two Gemaros, but is baffled by it:

[מבואר מהגמרא השנייה הנ”ל דאי] לא עבידי אינשי היה זה הכחשה להעדים, ודבר תימה להכחיש עדים על ידי הוכחה כזאת, דהא אפילו לא עבידי אינשי לגרש בצנעא, מכל מקום הרי אפשר דאיתרמי איזה אונס, שהיו צריכין לגרש בצנעא ואיך אפשר להכחיש עדים על ידי אנן סהדי, ומיהו מצינו כהאי גוונא [בגמרא הראשונה הנ”ל]6

In the next post in this series, we shall, בג”ה, discuss the possibility that Hazal’s pronouncement on the limited life expectancy of a טריפה has the status of a conclusive presumption.

  1. כתובות טו: – קשר []
  2. שם טז.: קשר ובבבא בתרא צב: קשר. I am indebted to Netanel for this reference []
  3. Although Rashbam (Bava Basra s.v. ki ika) limits the הוה אמינא of the Gemara to where the witnesses are testifying merely to the woman’s bridal attire and not directly about her actual status at the time of the marriage, it seems that this is only to explain why the testimony of the witnesses itself does not constitute a Kol. []
  4. חידושיו לבבא בתרא שם, ועיין דבריו בכתובות שם []
  5. כתובות כג. – קשר []
  6. קובץ שיעורים כתובות אות ס”ב, צויין בספר פרדס יצחק טז: הערה ד []
This entry was posted in comparative law, חושן משפט and tagged , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *