For Richer, For Poorer, In Sickness and In Health

We recently referenced the dispute between Rabbeinu Eliyahu and Rabbeinu Tam over whether a husband is obligated to accept employment in order to maintain his wife, and as we noted several years ago, Gra claims that “the opinion of most Poskim is like Rabbeinu Tam”,1 and that it is therefore clear that the popular assumption that a husband must work if necessary to support his wife, if not an outright misconception is at least highly inaccurate.

Support for the obligation to work is often adduced from the language of the Kesubah, which reads:

ואנא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס יתיכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא

Indeed, Rabbeinu Eliyahu already cites this clause as proof of the obligation, and various different reinterpretations of it have been attributed to Rabbeinu Tam or suggested in defense of his position.

“I Will Engage In Agricultural Labor”

Tosafos cite Rabbeinu Tam as explaining that the husband is indeed committing himself to work, but this is merely a promise engage in agricultural labor, not to accept employment:

תנן וכן המורד על אשתו בשלמא למ”ד מתשמיש לחיי אלא למאן דאמר ממלאכה מי משועבד לה

אין באומר איני זן ואיני מפרנס2

באומר איני זן ואיני מפרנס. מכאן מוכיח רבינו אליהו שחייב אדם להשכיר עצמו ללמד תינוקת או לעשות מלאכה אחרת כדי לזון את אשתו דאם לא כן מה ענין זה אצל מורד ממלאכה

ומיהו בקונטרס פירש משום דזן ומפרנס הוא כנגד מלאכה של אשה

ועוד הביא ראיה מדכתבינן בכתובה ואנא אפלח כו’

ומיהו גם זה יש לדחות כמו שמפרש ר”ת דאפלח היינו עבודת הקרקע פירוש אחרוש ואנכש ואעדור את השדה ואביא מזונות לבית אבל להשכיר עצמו אינו חייב:3

Tosafos’s citation of Rabbeinu Tam leaves unclear the rationale for the distinction between agricultural work and hiring oneself out; in a future post, we shall, בג”ה, show that there are apparently two very different understandings of this dichotomy, with significant practical ramifications.

“I Will Nurse You In Sickness”

Raaviah and Ritva attribute to Rabbeinu Tam a different interpretation of the clause; the husband is not committing to work at all, but to nurse his wife when she is sick:

יש לפרש אפלח לה, בחולה, כמו שאמרו, חולים ומשמשיהן, ותנן בפרק נערה, לקתה חייב לרפאותה, הלכך מוטל עליו לשמש בפניה, ותניא צריכה רפואה הרי הן כמזונות.4

ומ”ש בספר כתובה ואנא אפלח, נראה לי שאין כותבין כן אלא משום חלתה שהוא חייב לזונה במזונות ורפואה, כדתנן לקתה חייב לרפאותה5

“I Will Generally Strive To Serve and Honor You”

An alternate proposal of Ritva is apparently that the phrase is simply a rhetorical flourish, constituting a promise to serve her but not establishing any concrete legal obligation:

אי נמי שופרא דשטרא הוא ולישנא מעליא שיטרח לעבדה ולכבדה במזונותיה ופרנסתה בכל כחו.6

“I Will Perform My Conjugal Duty”

Nahalas Shivah makes the innovative suggestion that the phrase refers to the husband’s conjugal duty:

ואנא אפלח לשון נקייה כינוי לעונת תשמיש, משום שהוא משועבד לה לחיוב עונתה לכך הוציאו בלשון אפלח. ואף על גב דגם היא משועבדת לו כדאיתא באה”ע (סימן ע”ז סעיף ב’), מכל מקום כאן בכתובה לא איירי רק מן החיוב שהוא מחוייב לעשות לה .. ועוד דלשון ואפלח שייך יותר על האיש שהוא משועבד לפולחן של אשה, וראיה ממה שכתבו התוספות בסוף המדיר (עז.) דאיש שנמצא בו מומין יכולה היא שתאמר כסבורה הייתי שאקבל אותך ועכשיו איני יכולה לקבל אותך, אבל אם נולדו מומין באשה נסתחפה שדהו, והקשו התוספות (ד”ה אבל) דאם נולדו מומין באיש נמי נימא נסתחפה שדה של אשה, ותירצו דאשה היא שדה של איש ואין איש שדה של אשה. ואם כן אם האשה היא שדהו של איש, שייך גבי הבעל לשון ואפלח דשייך הלשון כמו גבי עבודת קרקע, ולכן שפיר אמר גבי האיש ואנא אפלח שהוא כינוי לעונת תשמיש7

1. ביאור הגר”א אה”ע סימן ע’ ס”ק ט [↩]
2. כתובות סג. – קשר [↩]
3. תוספות שם ד”ה באומר איני זן ואיני מפרנס [↩]
4. ספר ראבי”ה (ירושלים תשכ”ה) כרך ד’ סימן תתקי”ט (משפט הכתובה) עמודים רצד-צה – קשר [↩]
5. חידושי הריטב”א (מוסד הרב קוק) כתובות שם ד”ה באומר איני זן ואיני מפרנס, הובא בשיטה מקובצת שם ד”ה באומר איני זן ואיני מפרנס [↩]
6. שם [↩]
7. נחלת שבעה השלם (בני ברק תשס”ו) כרך א’ סימן י”ב (נוסח ומשפטי הכתובה) אות י”ט (ב’) ד”ה והנה הבאתי שכל התנאים, עמודים רמא-מב, ועיין שם בחלק לשבעה אות ק”ה [↩]