Hasam Sofer As Bible Critic

Prof. Marc B. Shapiro, citing and explicating a provocative idea of Rav Kook:

כבר מפורסם למדי שהנבואה לוקחת את המשלים להדרכה האנושית, לפי המפורסם אז בלשון בני אדם באותו זמן, לסבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע בהוה, “ועת ומשפט ידע לב חכם”, וכדעת הרמב”ם וביאור הרש”ט במורה נבוכים סוף פרק ז’ משלישי, ופשטם של דברי הירושלמי שלהי תענית לענין קלקול חשבונות של תשעה בתמוז.

What R. Kook is saying here is that prophecy uses what is “widely accepted”, even if mistaken, as well as the forms of speech current among contemporary listeners. With this conception, one can’t be disturbed if the Torah or other prophets describe matters not in accord with the facts as we know them today, because the immediate audience of the prophet did think that these were the facts. …

[H]e also refers to the end of Ta’anit in the Jerusalem Talmud. What is this about? According to Jeremiah 39:2 the Jerusalem city walls were breached on the ninth day of Tamuz. Yet JTa’anit 4:5 states that this occurred on the seventeenth of Tamuz. How to make sense of this contradiction? The Jerusalem Talmud answers as follows:

קלקול חשבונות יש כאן

Korban Edah explains:

מרוב הצרות טעו בחשבונות ולא רצה המקרא לשנות ממה שסמכו הם לומר כביכול אנכי עמו בצרה

In other words, the book of Jeremiah records mistaken information, but that is because it chooses to reflect the mistaken view of the people, rather than record the accurate facts. As the final words of Korban Edah explain, there are more important considerations for the prophet than to be accurate in such matters. R. Kook sees the lesson of this talmudic passage as applicable to elsewhere in the Bible, namely, that absolute accuracy in its descriptions (both scientific and historical) is not vital and can therefore be sacrificed in order to inculcate the Bible’s higher truths. R. Kook does not tell us how far to take this principle, and no doubt he himself was not sure. The only thing he could say was that these matters would be settled by, as mentioned already, החוש הבהיר של האומה

Here is the complete context of the Yerushalmi:

חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל בט”ב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר:1

כתיב (ירמיהו לט) בתשעה לחדש הובקעה העיר ואת אמר הכין

א”ר תנחום בר חנילאי קילקול חשבונות יש כאן

הה”ד (יחזקאל כו) ויהי בעשתי עשרה שנה בא’ לחדש היה דבר ה’ אלי לאמר בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלם האח

מהו האח

אין תימר בא’ באב עדיין לא נשרף

אין תימר בא’ באלול ביום ולילה נפק בלדרה מן ירושלם ואתי לצור

אלא קלקול חשבונות יש כאן.

ר’ יוחנן ורשב”ל ר’ יוחנן אמר למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקלקלו חשבונותיו אמר יעשה זה ראש לחשבונות.

רשב”ל אמרא למלך שהיה יושב ומחשב חשבונותיו באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקדש אמר יעשה זה ראש לחשבונות.

רבי מנא בעי ניחא נתקללו לשעבר דילמא להבא.

בין כמ”ד בתשעה לחדש בין כמ”ד בי”ז מה ביניהון.

כ”א יום מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב בהמ”ק.

א”ר אבונה סימנא (ירמיהו א) מקל שקד אני רואה מה הלוז הזה משהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיו כ”א יום כך מים שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית כ”א יום.

מ”ד בט’ לחדש בא’ באב חרב הבית מ”ד בי”ז בט”ב חרב הבית.2

Rav Kook’s refererence to “the simple reading of the words of the Yerushalmi” alludes to the possibility of alternative interpretations. One such, propounded by no less eminent and religiously traditional an authority as Hasam Sofer, is arguably even more provocative and theologically radical: according to this approach, the text of Jeremiah is simply corrupt, having been altered from the historically accurate and Biblically consistent original by readers who misunderstood the true chronology of the sack of Jerusalem and destruction of the Temple:

עיין פירוש קרבן העדה. ולפע”ד נראה להוסיף כיון שעד עתה היה תלויה בדין וביום שנשבר תם עונך בת ציון ומיד מתחיל נחמה על כן מתחיל חודש אחר ונקרא מנחם כמו שאנו נוהגים על כן קורא לט’ באב א’ בחודש.

ואמנם בקרבן העדה תמה איך שייך לומר בספרי נבואה קלקול חשבונות.

ועוד אפילו תימא ירמיה מרוב צרות שהיה בירושלים אבל בנבואת יחזקאל שהיה בבבל עם החרש והמסגר גלות יכניה והם ישבו שלוים ושקטים והוא ראה בנבואתו חורבן ירושלים ביום א’ באב ואיך טעה בחשבון.

ונלע”ד ליישב הכל בעזה”י. בהקדים מה דאיתא בסמוך דלעולם בין בקיעת העיר לחורבן הוא כ”א יום ובין אם תחשוב הבקיעה בט’ תמוז היה החורבן א’ אב. ואם הבקיעה היה בי”ז היה החורבן בט’ באב.

עוד אקדים מ”ש לעיל הואיל ותם עונך בת ציון הוא תחילת נחמה מכאן ואילך היינו לקושטא דמלתא. אבל אנשי אותו הדור בבבל לא האמינו זה ונתיאשו ובאו זקני ישראל לפני יחזקאל ואמרו נהיה ככל הגוים כי עבד שמכרו רבו אין לזה על זה כלום והשיב להם ביד חזקה וכו’ אמלוך אליכם.

ונבוא אל המכוון בעזה”י דאנשי בבל שמעו מהנביאים שלהם ביום א’ לחדש שמח צור במפלת ירושלים והם לא הבינו כי ט’ באב נקרא א’ בחדש על כי תם עונך על כן חשבו כפשוטו כי ביום ראש חדש אב נשרף בית המקדש וחשבו כ”א יום למפרע לבקיעת העיר ויהיה ביום ט’ תמוז. ויען כי הם ישבו בבבל שלוים ושקטים ולא היה להם שום בלבול הדעת ומכל שכן לנביא יחזקאל על כן האמינו זה אמת נכון כי כך היה המעשה.

ושוב ביום ה’ טבת שאחריו בא הפליט הראשון מירושלים ואמר הוכתה העיר כשאמר להם שנבקע בי”ז בתמוז ונחרבה בט’ באב לא האמינו להפליט כי אמרו אתם טעיתם ואנן על נביא שלנו נסמוך. ואפילו אחר כך כשהגיעו להם ספרי ירמיה ושם בודאי היה נכתב י”ז בתמוז נבקע העיר היה מגיהים בו בט’ לחדש הרביעי כי הם תלו הכל בקלקול חשבונות.

אבל באמת לפי מה שידענו כי תם עונך בת ציון וט’ באב נקרא א’ לחדש מנחם אין כאן קלקול ולא טעות ואמת ונכון כי בי”ז נבקע העיר ובט’ נחרב הבית:3

This is simply astounding; while there are many well known assertions within our tradition that our Biblical text is not perfectly accurate and reliable, these generally refer to variations and alterations that fall into one or more of the following categories:

  • ‘Trivial’ variations, such as defective and plene spellings4
  • ‘Authorized’ alterations, by such as the Men of the Great Assembly5
  • Variations between texts, so that the incorrect reading is present only in some texts, while the true reading is preserved in others6

I am unaware offhand of any similar claim by a mainstream, traditional Jewish thinker that a passage universally present in all Biblical texts, current and historical, is factually incorrect and a corrupt alteration of the original text by anonymous readers who tampered with it based on their own theological-factual misapprehensions.

  1. משנה תענית ד:ה, ירושלמי שם כב:‏ []
  2. ירושלמי שם כג.‏ []
  3. חדושי בעל חת”ם סופר על הירושלמי שם []
  4. עיין קידושין ל. “אינהו בקיאי בחסירות ויתרות אנן לא בקיאינן”, מנחת חינוך מצוה תרי”ג []
  5. עיין ספר הערוך ערך כבד, מנחת שי זכריה ב:יב []
  6. עיין תוספות שבת נה: ד”ה מעבירם כתיב, גליון הש”ס שם []
This entry was posted in Uncategorized and tagged , , , , , , , , , . Bookmark the permalink.

5 Responses to Hasam Sofer As Bible Critic

  1. DF says:

    Well, Abarbanel says Jeremiah’s grammar was faulty. Not sure if that fits into the categories you listed.

    Also Shadal and others speak of non-trivial mistakes in Nach. For example, in Isaiah 10:25 – כִּי-עוֹד, מְעַט מִזְעָר, וְכָלָה זַעַם, וְאַפִּי עַל-תַּבְלִיתָם
    According to Shadal, the last word should really be split into two words, “tevel yitom”. The meaning of the phrase would then be, “my anger will be completed, and my wrath upon the world will end”. As the phrase reads now, the word tavlitam does not appear anywhere else in Tanach.
    Likewise changing Baruch Kavod to Barum kavod, in Ezekiel 3:12
    And likewise Koheles 10:1 – זְבוּבֵי מָוֶת, יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ; יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד, סִכְלוּת מְעָט
    According to Shadal, the first two words should read “zvav yamut” not “zevuvei mavet”. None of these examples can be called trivial, I dont think. Perhaps you can answer that you dont include Shadal within “the mainstream tradition.” If so, you are simply defining the field to achieve the desired result. Of course if you limit the field to mostly uneducated and the uninformed (no matter how accomplished in talmudics or halacha), then you would be right that such people would never postulate errors in the Biblical text.

    I have deliberately left out discussion of errors in the Torah itself. Of course though, right from the 7th word of the Torah and on, there are many suggestions of errors therein too. Some of them, if we are honest, are absolutely compelling. (Or we are willing to simply accept anything to preserve our prejudices, like the thoroughly unconvicing explanations offered to explain away the Reduel/Deuel switch.) None of these can be called “trivial”, though some I would say are fairly minor.

    • Yitzhak says:

      I have previously discussed Abravanel’s criticism of Yirmiyahu’s grammar, but it is not an example of what we are discussing here; Abravanel is claiming that the Hebrew of Yirmiyahu is faulty, but the text (the כתיב) that we have is nevertheless exactly as he originally set it down (and the קרי comprises Ezra’s corrections).

      Of course Shadal postulates significant errors in the Biblical text – and academic critics go a whole lot further. You are quite right: I certainly “dont include Shadal within “the mainstream tradition.”” I wrote as a traditionally believing Jew – or, if you prefer, as a neutral student of religion. Whether you like it or not, there are obviously those who are recognized as גדולי תורה, men (I don’t think there have heretofore been female גדולי תורה of the first rank, at least since the days of the Prophets, although I have no problem in principle with the idea of women filling this role, and don’t rule out the possibility of there being such in the future) of great authority and influence (within the religious community) as exponents of the contours of legitimate and correct religious belief.

      If you wish to argue that a rational thinker should not care, and should decide any factual question solely on the basis of his own study and on the authority of recognized academic experts in the relevant area – fine; I do not enter into this much debated question here, and it is irrelevant to my point. Even from a strictly objective sociological perspective, there is such a thing as the mainstream Jewish tradition; there are such men recognized therein as גדולי תורה; and Shadal is not one of them, however you (and I) may esteem his wonderfully deep and broad knowledge of such things as the Biblical text. It simply cannot be denied that Shadal has never been a recognized authority on religious belief; while he may have been a passionate, faithful, practicing Jew, it is ludicrous to claim him as “a mainstream, traditional Jewish thinker”.

  2. DF says:

    Shouls note also that if the Chasam Sofer were right about people changing the text, we would have found evidence of it in the dead Sea Scrolls. But to the best of my knolede, and I could be wrong, no such evidence exists. They all have the verse saying “the 9th”. (Although intressante, the shorter version of Jeremiah found in the DSS (ie, the Septuagint version) does not have verses 3-14, immedaitely following the possuk in question.)

    • Yitzhak says:

      The basic point you raise here, that if our text is really corrupt, we might expect to find versions of the original, uncorrupted one, had occurred to me. But your specific example of the Dead Sea scrolls makes no sense – Hasam Sofer is asserting that the text was altered by contemporaries of Yirmiyahu and Yehezkel, centuries before the era of the writers of the Scrolls; why on earth do you assume that the latter would have had the original text?

  3. CS says:

    Very well reasoned Yitzhak!

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *