Fixing Cleopatra’s Nose

A couple of years ago, we discussed the question of the permissibility of plastic surgery for cosmetic purposes, and we noted R. Chaim Jachter’s characteristically excellent discussion of the topic, in which he notes that both Rav Moshe Feinstein and Rav Ya’akov Breish discuss very similar sounding cases of a young woman who wished to undergo rhinoplasty to enhance her desirability as a mate:

Parenthetically, it seems that Rav Moshe and Rav Breisch were addressing the same case and that the Rav who submitted the question to Rav Moshe also submitted it to Rav Breisch for adjudication (this is conjecture, as Rav Breisch’s responsum is not dated and the Igrot Moshe does not identify the questioner).

While R. Jachter’s hypothesis is certainly plausible, as R. Breish’s correspondent, R. Shalom Yehezkel Rubin-Halberstam, was a frequent correspondent of Rav Moshe, and I believe that there are other other cases of him turning to multiple authorities on a single question, it turns out, as I recently discovered, that there is at least one other responsum addressing this question, posed by someone else to Rav Yitzhak Isaac Liebes:

שלו’ וברכה ברבייה והמשכה לידידי מכובדי הרב הגאון המפורסם כש”ת מו”ה רי”א סגל שליט”א.

ענוותו תרבני לחוו”ד העניה בדבר שאלתו אודות הבתולה שרוצית לעשות ניתוח על חוטמה להקטינה כי חוטמה ארוך קצת והיא יראה שלא תשא חן בעיני הבחורים לכן היא מוכנת לעבור ניתוח והוריה מסופקים אם מותרת לעשות כן מפני סכנת הניתוח. זהו תוכן שאלתו.

תשובה:

תנינן במתניתן דכתובות דף ע”ב כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים. ובבכורות פרק מומין אלו תנינן גבי מומי כהנים חוטמו גדול מאבריו או קטן מאבריו ובברייתא בגמרא דף מ”ד תנא כאצבע קטנה, וכן הוא ברמב”ם בפרק ח’ מהלכות ביאת מקדש הלכה ז’ יעו”ש, ולפי זה אף על פי שאיני יודע שיעור גדלות החוטם מכל מקום על כל פנים קצת מום הוא בחוטם שלא כדרך כל אדם ממילא יש לה מקום לחשוש לקישויים למצוא זיווג הגון לפי כבודה, ועיין בשו”ת חות יאיר סימן ר”כ מובא בפתחי תשובה ס”ק ב’ בנידון שאחד רצה לבטל קשר השידוכין מחמת שנודע לו שהכלה יש לה חוטם ארוך יותר מן הראוי יעו”ש,1 ואף על פי שמסקנתו שאין בדבריו כלום מכל מקום חזינן שעל כל פנים ריעותא היא להכלה ומקלקל את צורת הפנים ותואר יפיה לכן יש לעיין, א) מצד חובל בעצמה, ב) משום חשש של סכנה שאסור לאדם לסכן את עצמו.2

R. Liebes summarily dispenses with the first concern of self-injury, on the grounds that this is permitted in case of need, and he proceeds to analyze the question of the assumption of risk, in which context he asserts that in contemporary times, “when medical science has already developed to a high level”, the risk associated with superficial surgical procedures, particularly plastic surgeries “which are everyday occurrences”, is minimal, and our girl, who is concerned that “she will not find favor in the eyes of all who see her” is therefore permitted to undergo the surgery to improve her appearance, for, as Hazal say, “אין אשה אלא ליופי – i.e., she has no objective and worry other than to be beautiful, this is settled in her nature, and that is her character”:

אולם בזמנינו כבר נתפתחה חכמת הרפואה לדרגא גבוהה וניתוחים חיצוניים אינם בגדר הסכנה ובפרט ניתוחים פלסטיים שזהו מעשים בכל יום והעיקר הוא הזהירות מזיהומים שיכול להתהוות כתוצאה מהניתוח ואותו החשש הוא גם כן בעקירת שן ומכל מקום שום אדם לא עולה על דעתו שצריך לעשות שאלת חכם אם מותר לו ללכת להרופא ולהיכנס לספק סכנה מחשש זיהום הדם רק כיון שיש לו כאב ויסורין מוכרח הוא ללכת להרופא לעקור את השן בבטחון בד’ שהכל יעלה לו בסדר, כמו כן יש לומר בנידון דידן בהבתולה הנ”ל מכיון שהיא יראה שלא תשא חן בעיני כל רואיה זה גם כן יסורין ודכאות רוח ונפש, ולכן יש מקום להתיר לה ניתוח פלסטי לשפר חזות פניה כי אין אשה אלא ליופי כמאמרם ז”ל בש”ס תענית ד”ל ר”ל שאין לה מגמה ודאגה אחרת רק להיות יפה, זה מונח בטבעה וכך הוא אופיה.

ועיין בתוספות שם בתענית ד”ד בתוד”ה יכול שכתבו אי נמי דגבי אשה לא דייק עלמא אלא ליופי, ומצינו בתורה הקדושה שהאמהות הקדושות נשתבחו ביופיין וחז”ל הקילו לנשים להתקשט בימי אבלן שלא תתגנה על בעלה כמבואר ביו”ד סימן שפ”א, לכן אשה שחושבת בעצמה שתואר פניה משונה משל כל אדם מצטערת מזה וזה באמת צער גדול עבורה כמבואר בתוספות שבת ד”נ בד”ה בשביל שכתבו על הא דאיתא התם מגרר אדם גלדי צואה וגלד מכה שעל בשרו בשביל צערו וכתבו על זה בתוספות שם דאם אין לו צער אחר אלא שמתבייש לילך בין בני אדם שרי דאין לך צער גדול מזה יעו”ש, מכל שכן בתולה שהגיע לפרק בתולה נשאת בודאי הויא לה צער גדול אם היא חושבת שזה מום גדול שיש לה חוטם לא לפי הרגיל.

[ועיין שם שפלפל עוד בזה, והעלה:] לכן לדינא לפיע”ד דמותרת לעשות כן והשם יתברך יצליח דרכה למצוא זיווג הגון וכיון דדשו בה רבים שומר ישראל ישמור אותה להתחזק ולהתרפא והיתה לה שמחת עולם.

1. עיין אוצר הפוסקים אה”ע חלק י”ג סימן ל”ט ס”ק ח’ דף צח ע”ד וחלק ט”ו סימן נ’ ס”ק ל”ו אות י”ד דף צה ע”ג [↩]
2. שו”ת בית אבי חלק ב’ חו”מ סימן קנ”ב – קשר [↩]