לחמי במזרח ואני בסוף מערב

Kikar Shabbat reports:

הרב פסק: הקונים נכשלו באיסור חמץ

מספר אברכים שרכשו במוצאי החג מוצרים באחת המאפיות המוכרות בארץ נכשלו באיסור חמץ, כך פסק הרב שריאל רוזנברג. הסיבה: בעל המאפייה שהה בחו”ל במהלך הפסח, ובזמן שהחג יצא לפי שעון ארץ ישראל, היכן ששהה עדיין היה חג הפסח, מה שהוביל לעובדה כי גם על המאפייה שברשותו חלים דיני הפסח (חדשות, חרדים)

ישראל כהן | כ”ג בניסן תשעג 23:19 03.04.13

הרב שריאל רוזנברג פסק: קונים רכשו חמץ האסור בהנאה.

שאלה שהגיעה ביממה האחרונה אל שולחנו של הגאון רבי שריאל רוזנברג רבה של שכונת קריית משה בב״ב וחתנו של הגאב״ד הגר״נ קרליץ גורמת לטלטלה בציבור החרדי.

מספר אברכים חרדים הגיעו אל הרב, וסיפרו לו כי במוצאי החג קנו חמץ שנאפה לאחר הפסח באחת המאפיות הידועות, אולם רק בבוקר שלאחר מכן התברר להם בדיעבד כי אחד מבעלי המאפייה שהה במהלך חופשת החג יחד עם בני משפחתו בארה”ב.

לדברי האברכים, כעת התעוררה אצלם שאלה הלכתית בשל העובדה כי אמנם הם רכשו את החמץ בשעה שבישראל כבר יצא החג והמאפייה עבדה לכאורה בהיתר אך מנגד לבעליה ששהה באותו זמן בחו״ל היה עדיין החג בעיצומו וכיוון שכך הרי שמדובר בחמץ שעבר עליו הפסח והיה אסור להם לקנות אותו.

על פי הפרסום בקו המידע של ביה”ד של הגר”נ קרליץ, חכך הרב רוזנברג בדעתו במשך שעה ארוכה והביא צדדים הלכתיים לכאן ולכאן, אך לבסוף פסק כי אכן האברכים נכשלו באיסור קניית חמץ שאסור בהנאה.

הרב רוזנברג הסביר כי בשל העובדה שלבעלים ששהה במדינת הים יש חלק במאפייה ואצלו היה עדיין חג הרי שבשעת פתיחת המאפייה הוא עבר ב”בל ייראה”, והחמץ נאסר בהנאה, זאת על אף העובדה שכאן בארץ ישראל כבר היה מוצאי חג ומותר היה לפי ההלכה לאכול חמץ.

הפסיקה ההלכתית גרמה לסערה של ממש בעולם התורה, וזאת משום שאברכים רבים המקפידים על קלה כבחמורה ונזהרים בכל שבעת ימי החג מחשש “משהו חמץ” נכשלו לפי הפסיקה באיסור ממשי במוצאי החג.

Rafi G. (Life In Israel)‘s paraphrase and analysis:

Interesting Psak: Buying Fresh Chametz After Pesach Still Prohibited

What seems like it could be a very common problem happened in Bnei Braq the other day and is being treated as if it has never happened before.

A bakery opened shortly after the conclusion of Pesach, baked fresh bread and sold it. The next day some people discovered that one of the owners was in the United States of America for Pesach.

They asked Rav Sariel Rosenberg, rav of the Kiryat Moshe neighborhood of Bnei Braq and son in law of Rav Nissim Karelitz, that because they bought the chametz, even though it was produced after Pesach in Israel but for the owner in America it was still Pesach, did they transgress the prohibition of chametz on pesach. Again, it was not Pesach in Israel, the bread was only baked after pesach, but the owner being in America could obviously not yet have bought back his chametz and if he did he owned chametz on Pesach which he would not be allowed to sell and buyers would not have been allowed to eat.

It seems like it should be a fairly common problem. Is this the first time a bakery owner went abroad for Pesach? Usually when people travel abroad, if they inform the rabbi through whom they sell their chametz, they will be told to sign a different contract to cover the discrepancy in hours and dates and would then be aware not to open the bakery before a specific time, as per the unique contract. The repurchase of chametz for such a person (it is a lot of people, and is not so uncommon) might only happen the next day.

Anyways, the article does not say what he suggested they do regarding tshuva for the issur transgressed, nor does it say if he required them to kasher any dishes as a result of it.

The basic question appears to be the subject of dispute between the עונג יום טוב and the חסד לאברהם:

עונג יום טוב

ואשר נסתפק כבודו במי שהיה לו חמץ בערב הפסח במקום אחד והוא במקום אחר והשעות זמניות שבמקומו אינם שווים להשעות זמניות שבמקום החמץ מחמת שינוי האקלים בתהלוכות השמש ובמקומו עדיין קודם התחלת השש שעות שמותר למכור את חמצו לנכרי והחמץ מונח במקום אשר לפי ערך שעות היום הוא אחר שש שעות ומכר חמצו במקום שהוא מפני ששם היה עדיין תוך שעה חמישית שמותר בהנאה אם חמצו מותר בהנאה או לא. אי בתר דידיה אזלינן או בתר חמצו:

ולכאורה נראה לי קצת ראיה לדין זה דבתר חמצו אזלינן כיון שחמצו הוא במקום שהוא אחר זמן איסור נאסר בהנאה ולא משגיחינן על זמן מקום שהבעלים עומדים שם. [עיין שם ראייתו] … מוכח מזה דבחמץ אזלינן בתר מקום שהחמץ מונח וכיון דבמקום שהחמץ מונח עדיין הוא זמן איסורו לאו בר דמים הוא לגבי בעלים ואסורים ליהנות ממנו ולמוכרו אף שהם במקום שהוא לילה:1

חסד לאברהם

על דבר שאלתו באחד שנסע למדינה אחרת והניח חמץ בביתו ומכרו בערב פסח במקום שהיה שם קודם שעה ה’ כדין תורה ואולם בזמן שהוא שעה (ד’) [לכאורה צריך לומר ה’] באותו מקום שהוא שם כבר הגיע לילה בביתו מקום שהחמץ שם כידוע בהשתנות יום ולילה לפי מצב המקומות בכדור הארץ לארכו. ועל זה הוא מסתפק ושואל אי ניזול בתר גברא שהוא עומד בשעת מכירה במקום ההיתר או ניזול בתר מקום החמץ שהוא לילה והגיע זמן איסורו ולא יועיל מכירתו.

מלתא דמבעיא ליה פשיטא לי טובא דאזלינן בתר מקום עמידת בעל החמץ דאיסורא אקרקפתא דגברא מנחא והתורה אמרה לו לא יראה לך חמץ בזמן איסורו וכל שבמקומו לא הגיע זמן איסורו לא עבר בבל יראה יהיה החמץ באיזה מקום שיהיה.

[ועיין שם שהאריך לפלפל בזה, והעלה:] בהא נחתינא ובהא סליקנא כי הדבר ברור דאזלינן בתר המקום שבעל החמץ שם בין להקל בין להחמיר …2

Rav Zvi Pesah Frank’s analysis:

ולדעתי יש לדון טובא בדבריו [של העונג יום טוב], דמסתבר מאד לומר דלאו דבל יראה אקרקפתא דגברא חל, ותליא בבעל החמץ, אם הוא במקום שעדיין מותר שם חמץ יכול למכור, דמה בכך שבמקום שהחמץ נמצא כבר נאסר החמץ, ואין הכי נמי דלאנשים שבמקום החמץ נאסר, אבל לאיש זה שעדיין מותר באכילת חמץ, יכול למכור חמצו אף שזה מונח במקום האיסור, וכן להיפך, מי שהוא במקום האסור אסור לו למכור חמצו המונח במקום היתר דבתר גברא אזלינן.

ומצאתי כדברי בתשובות “חסד-לאברהם” … [ואפשר שאין מחלוקת בין ה”עונג-יום-טוב” לה”חסד-לאברהם”, שדברי ה”עונג-יום-טוב” הם לענין איסור הנאה, שהוא איסור חפצא לכן מצדד בזה דאזלינן בתר החמץ, מה שאין כן דברי ה”חסד-לאברהם” שהם לענין בל-יראה שהוא איסור גברי מודה גם ה”עונג-יום-טוב” דבתר גברא אזלינן.] [ועיין שם בהררי קודש.]3

I do not understand R. Frank’s suggestion that there may actually be no dispute between the עונג יום טוב and the חסד לאברהם. Although it is true that the former is discussing the prohibition against deriving benefit from חמץ, while the latter is discussing the prohibition against possessing it, the bottom line is that they are both addressing the identical underlying question: a man, located in an earlier timezone than his חמץ, had sold it before the deadline had occurred locally, but after it had occurred in the region in which the חמץ was located; is the sale valid? The עונג יום טוב inclines to the position that it is not, whereas the חסד לאברהם insists that it is.

R. Frank concludes:

ולמעשה יש נפקא מינה להלכה, כהיום שבאים תיירים מאמריקה לארץ-ישראל לחג הפסח ומוכרים שם את החמץ שלהם כנהוג, שמוסר הרשאה להרבנים שם והרבנים מוכרים את החמץ לגוי בערב פסח שעה חמישית, שצריך לחזור ולמכור בארץ-ישראל את חמצו, משום שבשעה ששית הוא נמצא בארץ-ישראל ובאמריקה עדיין לא עלה עמוד השחר (שיש הבדל באופק בערך שש שעות) ועדיין הרבנים לא מכרו שם את החמץ, ונמצא שמשש שעות ומעלה נמצא ברשותו חמץ שלא מכר, ולכן יש ליזהר בזה שיחזור וימכור את החמץ בארץ-ישראל.

  1. שו”ת עונג יום טוב או”ח סימן ל”ו – קשר []
  2. שו”ת חסד לאברהם (תאומים) חלק א’ או”ח סימן ל”ה – קשר []
  3. מקראי קודש, פסח א’, איסור אכילה והנאה מחמץ, סימן נ”ה עמודים קסא-סב []
This entry was posted in Uncategorized and tagged , , , , , , , , , . Bookmark the permalink.

One Response to לחמי במזרח ואני בסוף מערב

  1. MiMedinat HaYam says:

    two comments — you overlook the other way around, a chutznik who has a business (pizza store, for example) in israel. (Of course, that wasnt the issue at hand, but since you brought it up.) and issues of erev pesach “chometz”.

    also, what about the issue of “avodat shabbat” (or yom tov), to whit: these workers were making melacha during the time it was “chag” for the visitor to chu”l. of course, there are issues like partners (kosher shabbat “goy”), and “havla’ah” at play here, but to the machmirim it would be an issue. (not to mention the chumra of eighth day.)

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *