From Forensics To Philosophy

In preparation for a lecture I recently gave on halachic perspectives toward the determination of identity and paternity via forensic tissue examination, I reviewed Rav Zalman Nechemia Goldberg’s famous treatment of several agunah cases resulting from the Sep. 11 terrorist attacks against the World Trade Center, in which he wholeheartedly endorses the reliance upon D.N.A. forensic analysis to identify human remains and thereby allow an agunah to remarry. Several versions of his responsa have been published, and while they are largely congruent, there are some significant differences. Here is one; the first excerpt is from the journal ישורון, and the second from קול צבי:

[המשרד] הרפואי הראשי של מדינת ניו יארק זיהה בחודש תמוז על פי בדיקת דנ”א, חלק מעצמות הצלעים של מר א., בגודל של שבעה סנטימטר מרובע, שכבר נמצאו בסוף חודש תשרי. והיינו שהושוו הדנ”א מהעצמות לדנ”א של אביו ואמו של מר א. ולפי הסטטיסטיקה, הסיכוי שיש אחר עם דנ”א זה הוא פחות מאחד במאה ושבעים וארבעה מיליון (174,000,000).
ונראה שיש לסמוך ולהתיר עגונה על פי בדיקת דנ”א, שלענ”ד נראה פשוט שבדיקה זו נחשב כסימן מובהק, וראיתי שחכם אחד כתב שאין ראיה, שאולי יש הרבה שיש להם אותו דנ”א, ומה שהמומחים אומרים שאפשרות כזאת הינו פחות ממספר הזה (174,000,000), אומר החכם שהמומחים לא בדקו כל כך הרבה אנשים שהם הרבה יותר מכל אנשים שבתבל מימות אדם הראשון עד ימינו, אלא שבדקו למשל מליון אנשים, ומזה שפטו שכך הוא גם בכל השאר שלא בדקו.
ולענ”ד אף על פי כן סומכין על זה, תדע שסומכין על תביעת עין מכח ההנחה שאין פרצופיהן של אנשים דומים זה לזה, ויש לשאול מהיכן יודעין שאין פרצופיהן שווים, וכי נסעו בכל העולם ובדקו כל האנשים וראו שאין איש שאחד דומה לשני? אלא על כרחך שסמכו על כך שרואים הרבה אנשים, וכל מי שאנו רואים אינו דומה להשני, וע”כ אין זה אלא שכך ברא הקב”ה בריאתו שיהיו פרצופיהם שונים זה מזה. …1

ח.ג.ר.: נתחיל ממה שזיהו שני עצמות של בעלה מ.ר., אחד מהכתף ואחד מהצלע, על ידי בדיקות דנ”א. ולענ”ד נראה פשוט שבדיקה זו נחשב כסימן מובהק, וראיתי שחכם אחד כתב שאין ראיה, שאולי יש הרבה שיש להם אותו דנ”א, ומה שהמומחים אומרים שאפשרות כזאת הינו פחות ממספר הזה (7,500,000,000,000,000), אומר החכם שהמומחים לא בדקו כל כך הרבה אנשים שהם הרבה יותר מכל אנשים שבתבל מימות אדם הראשון עד ימינו, אלא שבדקו למשל מליון אנשים, ומזה שפטו שכך הוא גם בכל שאר שלא בדקו.
ולענ”ד אף על פי כן סומכין על זה, תדע שסומכין על טביעת עין מכח ההנחה שאין פרצופיהן של אנשים דומים זה לזה, ויש לשאול מהיכן יודעין שאין פרצופיהם שווים, וכי נסעו בכל העולם ובדקו כל האנשים וראו שאין איש שאחד דומה לשני? אלא על כרחך שסמכו על כך שרואים הרבה אנשים, וכל מי שאנו ראוים אינו דומה להשני, וע”כ אין זה אלא שכך ברא הקב”ה בריאתו שיהיו פרצופיהם שונים זה מזה. …2

I have no idea what the correct number is, but the ישורון figure is clearly off by several orders of magnitude, as there are far more than 174 million people alive today in the United States of America, let alone “all the people in the world from the days of Adam Ha’Rishon until our day”.

One bizarre position on the topic of tissue forensics is Rav Shlomo Aviner’s rejection of their admissibility for the determination of bastardy, due to the fact that in spite of their undeniably high reliability, the evidence is imperceptible to the naked eye, and can only be analyzed via microscopes and scientific technique:

הרבה מגדולי הפוסקים של דורנו קבעו שבדיקת דם ורקמות ביחס לקביעת אבהות אינה תקפה מבחינה הלכתית; הלא המה הג”ר בצמ”ח עוזיאל, הגרא”י וולדנברג, הגרי”מ אהרנברג, הגר”מ קליין ועוד. אם כן, מבחינה הלכתית הילד אינו נחשב ממזר על פי חבל רבותינו גדולי דורנו אשר מפיהם אנו חיים.
ולכאורה יש לתמוה, הלא מבחינה מדעית הוא אינו בנו, כיון שהבדיקות האלה מדויקות בהסתברות גבוהה ביותר! אלא שענייני הלכה אינם נקבעים על פי קני-מידה מדעיים החומקים מן העין האנושית, ולא ניתנה תורה לא למלאכי השרת ולא לבעלי מיקרוסקופ ולא לבעלי טלסקופ; לא יתכן שלפני מאה שנה הילד הזה לא היה ממזר, ועתה הוא נהפך לממזר עקב תגלית מדעית. כל התורה ניתנה על פי ראיית בני אדם. כך למשל אות בספר תורה שהיא שלמה למראית העין הינה כשרה גם אם במיקרוסקופ אפשר לגלות בה סדק. וכן הילד שלנו הינו כשר, והוא בנו של אביו, כי התורה ניתנה על דעת בני אדם, על פי עדויות הלכתיות רגילות.3

While R. Aviner is of course correct that there is ample precedent for the principle that halachah is unconcerned with realia that are imperceptible by the unaided senses, such as his example of a letter in a sefer torah that has a microscopic gap dividing it into two technically detached segments, that is utterly different from our situation, where the underlying question in which we are interested – the paternity of a certain individual – is an entirely macroscopic one, and it is only a particular piece of evidence that is microscopic. And although, as we have previously argued, a precedent for even this notion that the halachah is uninterested in methods for establishing realia that involve “unnatural”, scientific techniques can be found in Rav Aharon Levin’s position that we are not obligated to utilize the “machine called a telephone” to resolve the doubtful kashrus status of a fowl, since the Torah and its rules are uninterested in newfangled techniques and inventions, and only care about “natural”, “simple” methods, even he is merely suggesting that we are not obligated to exercise such stratagems, but not claiming that information obtained via telephone is irrelevant to the halachah, and indeed, he explicitly concedes the possibility that one may choose to engage in such “unnatural” techniques.

In any event, it is certainly possible, even likely, that R. Aviner’s rejection of tissue forensics is limited to questions of bastardy, where, as we have previously discussed, the halachah has a distinct reluctance to uncover problems not yet manifest, and he would not necessarily forbid their use to permit an agunah to remarry, where, on the contrary, it is a moral imperative to attempt to find bases for leniency.

My lecture, along with a compilation of many of the major sources and links to much of the primary and secondary literature on the topic, is available at the Internet Archive.

  1. ישורון כרך י”ב (ניסן תשס”ג) עמוד תקטו ד”ה והנה, כל זה כתבתי – קשר. ועיין שם השגת ר’ אליהו לוין עמוד תקכג – קשר; השגת חברי כולל חו”מ עמוד תקכה – קשר; ותשובת רזנ”ג עמוד תקל – קשר []
  2. קול צבי ד’ (תשס”ב) סוף עמוד 24 – קשר []
  3. הועתק מפה, ונמצא גם פה עם הערות חשובות []
This entry was posted in audio, comparative law, comparative law, mathematics, publications, theology and philosophy, אבן העזר, חושן משפט and tagged , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . Bookmark the permalink.

8 Responses to From Forensics To Philosophy

  1. Mendel says:

    I heard a shiur (live not a recording) from RZNG shlita in which he was asked about DNA and mamzerus. he said that such a test should not be done, however, if it was done and indicated that the child was a mamzer we would have to consider him as such. the context was theoretical and I’m not sure if he said it halacha l’maaseh.

  2. Shalom Rosenfeld says:

    You’ve likely heard/seen R’ Aaron Soloveichik ztl’s opinion — that a donor egg is no different than “a synthetic product exported from Japan” (hence maternity follows the birth mother instead).

    Again, even if DNA shows that this child’s father is not the man married to its mother, that’s no proof of mamzerut as the biological father may be non-Jewish. The case would have to be that we determined by DNA (don’t ask me why we went digging this far) that the biological father is some other Jewish man. Rabbi Willig shlit’a mentioned that years ago, when others were too fearful of opening the can of worms (or Pandora’s Box, depending on one’s perspective) of DNA in halacha, he had suggested that even if we can ascribe paternity to a named Jew other than mom’s husband, *perhaps* that still doesn’t prove mamzerus as perhaps the insemination happened artificially, or via IVF! (This assuming we follow Rav Moshe Feinstein and Rav Shlomo Zalman Auerbach, that artificial insemination does not create mamzerus.) I’d mentioned this last point to Rabbi Yitzchak Breitowitz, who felt that was going a bit too far — I think he implied in the generic case; if we already knew that reproductive technology was at play here, a mistaken switch is certainly plausible.

  3. Yitzhak says:

    As I cite in my notes, some poskim, such as R. Aviner, do indeed argue that the possibility of non-Jewish paternity allows us to decline to assert ממזרות. The obvious problem with this idea is that the halachah is quite clear that a baby known to have been fathered upon a married woman by a man other than her husband is generally considered a ספק ממזר, the possibility of non-Jewish paternity notwithstanding (שלחן ערוך אה”ע סימן ד’ סעיפים יד וכט), unless the woman positively asserts such paternity.

    Along the same lines, R. Willig would presumably hold that in contemporary times, we would also not conclude ממזרות is the cases of the two aforementioned סעיפים (a woman whose husband was away from her for an extended period, and a man who declared his wife’s child to not be his).

  4. Joseph says:

    DNA is less than 100% proof. It is very close with it being over 99% accurate, but considering even the scientific community acknowledges its less than 100% accuracy, that itself is reason it wouldn’t be accepted as proof of ממזרות.

  5. Yitzhak says:

    There is no 100% certainty requirement for ממזרות. E.g., if a husband is away for more than twelve months, at least some פוסקים consider a child born to his wife a ממזר in spite of the remote possibilities of the husband’s surreptitious return during his absence or an extraordinarily long gestation; see שלחן ערוך אה”ע ד:יד and the commentators thereto, and our discussion here.

    There are, though, פוסקים who do adopt your stance, e.g., R. Shlomo Dichovsky, as cited by R. Jachter here (but see R. Jachter’s follow-up here).

    • Joseph says:

      Regarding the possibility of surreptitious return, the beis din can ask the husband directly whether that was the case. Regarding extraordinarily long gestation of over 12 months, the poskim (other than the few exceptions) do not accept that as a possibility. So I don’t see either of those points as demonstrating a relaxed halachic standard of proof requirement for ממזרות.

      • Yitzhak says:

        Regarding the possibility of a surreptitious return, see חלקת מחוקק ס”ק ח’‏ who considers the possibility that even if the husband is not present and thus cannot be asked, we still do not believe the woman, as she is claiming something that is “אינו מצוי”.

        Regarding the possibility of an extraordinarily long gestation, my proof was indeed from the פוסקים who do acknowledge its remote possibility.

        Fundamentally, I see no reason and no basis at all to assume that ממזרות is somehow profoundly different from all other areas of הלכה, where 100% certainty is not required, and we rely upon at least certain types of חזקה and רוב.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *