Children and Their Parents' Money

The Gemara states1:

חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה

Rav Ya’akov Castro rules2:

בנידון דידן שיעקב אבי החתן טרח והוציא כל הוצאות סעודת נשואי בנו והחתן עצמו לא הוציא כלום ובהדיא כתבו הר”ן ז”ל והרב המגיד ז”ל בשם הרשב”א ז”ל דמשמע דאי לא טרח בסעודה שאינו נאמן דהא ליכא חזקה … ואף על פי שהאב קרוב אצל בנו וחביב לו מכל מקום אין החתן חס על ממון אביו כמו שחס על ממון שלו בעצמו וזה ידוע לכל

  1. כתובות דף י’ ע”א []
  2. שו”ת אהלי יעקב סימן ע”א []

Roman Fever II

[A continuation of this post.]

The first discussion of our issue of which I am aware is this responsum of the Maharam Mintz1:

וכן אין צריך ביאור האי דינא עני המהפך בחררה כי כבר ביארו רבותינו ביאור היטב, ולית דין צריך פנים. דהכא עובדא דידן קנין גמור ההיא נערה לר’ שלמה בלי התרת האגד, כדמוכח בעדיות לפי אשר הובא לפנינו, לכן כולי עלמא מודה דגרע טפי מעני המהפך כו’, והוי גזילה גמורה אשר לא ניתן להשבון, כי נפש בעליו לקח גם ראויים הם לקבוע גם את נפש’, ודומה להא דבן נח נהרג על פחות משוה פרוטה כיון דלא ניתן להישבון, הכא נמי האי גזילה אין בו השבון, וראוי להחמיר עליהם עד אין סוף במחילות ורידוי וממון.

Rav Ya’akov Hagiz strongly disagrees2:

שאלה מי ששדך אשה ובא חבירו ולקחה הימנו אם יש בזה משום עני המהפך בחררה:

תשובה היה נראה דאין לו עליו אלא תרעומות אבל רשע לא איקרי מההיא דהאומר לחברו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמה מקודשת לשני ואיתא בגמרא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות. משמע הא רשע לא מיקרי (צע”ק מרמב”ם פרק ט’ דאישות הלכה י”ז ועיין בית שמואל אה”ע סימן ל”ה ס”ק כ’) מיהו איכא למידחי דהתם בדלא שדיך.

ולמדנו מדברי התוספות שם דבמציאה ליכא דין עני המהפך בחררה ואשה אקרי מציאה (ברכות ח’) ואמרינן מותר לארס במועד שמא יקדמנו אחר ברחמים (מו”ק י”ח) ולמה התיר לקדש יאמרו שישדך ואחר שידוכין לא יבא אחר ללקחה שלא ליקרא רשע אלא ודאי ליכא בהא דין עני המהפך בחררה ועוד דמן השמים הוא בת פלוני לפלוני וגדולה מזו כתבו התוספות שם דמלמד שהשכיר עצמו אצל בעל הבית יכול בעל הבית אחר לשכור אותו ולא יאמר הראשון לך ושכור מלמד אחר דנימא ליה אין רצוני אלא בזה שהרי כמדומה לי שזה ילמד בני יפה מאחר ע”כ: כל שכן הכא שיאמר איני מוצא אשה טובה מזו:

ועוד היה אפשר לומר דלא שייך עני המהפך בחררה היכא דאיכא דעת אחרת מקנה כגון הכא גבי אשה שהיא אינה חפצה בראשון וחזרה בה ורוצה להקנות עצמה לאיש האחרון ודמי להא דמייתי שם בגמרא רבין חסידא אזיל לקדושי איתתא לבריה ורדשה לעצמו והא נהג מנהג רמאות ומשני דלא רצו ליתנה לבנו. הוה ליה לאודעי. סבר אדהכי אתא איניש אחרינא מקדש לה

וצ”ע בתשובות דר”מ מינץ סימן צ”ח שדנו לכנ”ד דגרוע טפי מעני המהפך בחרררה וכמדומה דסבירא ליה כפירש”י שם ואם לאו יש לומר דהויא לה כשגגה היוצאת לפני השליט כי שר וגדול היה והוא מזמן מהר”י קולון והרב בעל תרומת הדשן והר”י ווייל ומהר”י מרגלית כולם דור דעה היו גם הזכיר בשאלותיו מהר”י מינץ ומהר”י מינץ שקיל וטרי עם הרא”ם ז”ל תא חזי כמה גברי רברבי שהיו בימיו ז”ל וזכר כולם לברכה:

Many other Poskim concur with the basic contention of Rav Ya’akov Hagiz, that according to the position of Rabbeinu Tam that עני המהפך בחררה is inapplicable to מציאה והפקר since we cannot tell the latter individual “go somewhere else”, it is similarily inapplicable to marriage partners, since potential spouses are also unique.

The Maharshal3:

[האומר] לשלוחו צא וקידש לי אשה והלך וקדשה לעצמו דנקרא רמאי כדאיתא בפרק ב’ דקדושין והא שם בודאי לא שייך דין עני המהפך בחררה כמו שכתב בתשובות נודע ביהודה מהדורה תנינא אה”ע סימן ע”א דלא גרע ממלמד דיכול בעל הבית אחר לשכור אותו משום דיאמר כמדומה לי שזה ילמוד עם בני יפה מכל שכן היכא דניחא ליה באשה זו ועל כרחך דהא דנקרא רמאי מטעם אחר דהואיל דהבטיחו וסמך עליו הוי רמאי …

[אם] חזר וטרח כדי לקדשה ובא אחר וקדשה לאו רשע נקרא ולא רמאי ואינו דמי לעני המהפך בחררה כו’ שיכול לומר לו קנה לך במקום אחר מה שאין כן בנשיאת אשה שיכול לומר לא ניחא לי באחרת ואפילו לרש”י שפירש חררה של הפקר אפילו הכי נוכל לחלק דבקדושין שרי משום פריה ורביה ומכל מקום היכא שקדשה כבר [עד זמן פלוני] ועשה מעשה פשיטא דנקרא רמאי ורשע

ודווקא קדשה, אבל חזר וטרח כדי לקדשה, ובא אחר וקדמו, וקדשה, [לא]4 רשע מקרי, ולא רמאי, ואינו דומה לעני המהפך בחררה וכו’, שיכול לומר לו קנה לך במקום אחר, מה שאין כן בנשיאת אשה, שיכול לומר לו, לא ניחא לי באחרת. ואפילו לרש”י, שפירש חררה של הפקר, אפילו הכי נוכל לחלק, דבקדשה שרי, משום פריה ורביה, כמו שחילק רש”י בפרק (בתרא) [עיין פרק ד’ דף נ”ד ע”ב ד”ה למעוטי ערלה] עבודה זרה על מתניתין דהמקדש (פשיטא)5 בערלה, והרא”ש הביאו. ומכל מקום היכא שקידשה כבר, ועשה מעשה, פשיטא נקרא רשע ורמאי.

The Noda Be’Yehudah6:

ולדברי תוספות בד”ה עני וכו’ בלאו הכי לא שייך באשה מהפך בחררה שישכור במקום אחר

The Hasam Sofer7:

וכן דעת רמב”ם [כרש”י דמחמיר במציאה והפקר ודלא כר”ת] שבהלכות אישות מדמה נוהג רמאות בקידושי אשה למהפך בחררה ואשה כהפקר דמי כמו שכתב מהרש”ל בתשובה דלא ימצא כמותה במקום אחר

Rav Meir Zvi Witmeyer8:

ואולי יש לומר דבאשה הוה כמו מציאה דאם טובה היא בעיניו לא ימצא כמותה במקום אחר שתיטב בעיניו ותהיה רצויה לו כמובן …

Although the consensus of all the Poskim (with the possible exception of the Maharam Mintz) is that the stance of Rabbeinu Tam implies that עני המהפך החררה is inapplicable to Shidduchim, we must note that the Maharshal reiterates several times that once the first suitor has performed an act of Kiddushin, even if it has not yet fully taken effect, a competing suitor who subsequently interferes will be considered a Rasha and a Ramai. The Mahari Hagiz, on the other hand, clearly maintains that a competitor may press his suit even in the presence of an already formalized Shidduch, although since Kiddushin is a more advanced stage of the relationship than Shidduchin, we can’t conclude that the two Poskim necessarily disagree.

In the next post in this series, we will בג”ה discuss the view of Rav Moshe Feinstein, who, while concurring with the foregoing consensus of the Aharonim, nevertheless prohibits interference subsequent to the formalization of a Shidduch, in apparent (but not necessarily actual) contradiction to the position of the Maharai Hagiz.

  1. שו”ת מהר”ם מינץ סימן צ”ח []
  2. שו”ת הלכות קטנות חלק א’ סימן רפ”ו – רפ”ז []
  3. חכמת שלמה קידשין ריש פרק שלישי וים של שלמה שם סימן א []
  4. תיבה זו הושמטה ממהדורות הים של שלמה שראיתי, אבל מוכח מתוכו שזהו כוונתו, וכן מכוח מדבריו בחכמת שלמה הנ”ל []
  5. נראה דיש כאן איזה טעות סופר []
  6. שו”ת נודע ביהודה תנינא אה”ע סוף סימן ע”א []
  7. שו”ת חת”ם סופר חו”מ סימן קי”ח ד”ה הנה שיטת רש”י []
  8. שו”ת רמ”ץ חו”מ (בעניני חזקות) סימן י”ב אות ו []

The Best Defense is a Good Offense

I recently cited this argument of the Zemah Zeddek for the importance of avenging the murders of Jews by gentiles:

שאם ח”ו לא יהיו נוקמים מן הרוצח יהיה דמן של בני ברית ח”ו כהפקר ויוסיפו לעשות כאלה ח”ו והרי כל עוברי דרך בסכנה זו הם לכך צריכין כולם לסייע לזה וכן נהגנו פעמים הרבה ועשינו עם פרנסי הדור שהיו מעמידים גואלים לרדוף אחר הרוצחים ואפילו לפעמים כשהיינו יודעים שלא נוכל להוציא מכח אל הפועל להנקם מן הרוצח אפילו הכי היינו מעמידים גואלים לרדוף אותם בדין כדי שיהא מפורסם שאין דמן של בני ברית הפקר

A striking parallel to this ideological stance is found in the Or Ha’Haim Ha’Kadosh1:

ויאמרו הכזונה וגו’. צריך לדעת מה תשובה זו עושה למיחוש יעקב על השמדתו הוא וביתו … ואולי שיכוונו לומר … או ירצה להשיב כי אדרבה יסתכנו בין האומות כשיראו שבזוי אחד שלט בבת יעקב, ופעל ועשה כחפצו ורצונו לא תהיה לשונאיהם תקומה בין העמים, ואדרבה בזה תהיה חתתם על העמים ורעשו מפניהם:

  1. בראשית פרק ל”ד פסוק ל”א []