Rebel Angels

Th’ infernal Serpent; he it was, whose guile
Stird up with Envy and Revenge, deceiv’d
The Mother of Mankind, what time his Pride
Had cast him out from Heav’n, with all his Host
Of Rebel Angels, by whose aid aspiring
To set himself in Glory above his Peers,
He trusted to have equal’d the most High,
If he oppos’d; and with ambitious aim
Against the Throne and Monarchy of God
Rais’d impious War in Heav’n and Battel proud
With vain attempt. Him the Almighty Power
Hurld headlong flaming from th’ Ethereal Skie
With hideous ruine and combustion down
To bottomless perdition, there to dwell
In Adamantine Chains and penal Fire,
Who durst defie th’ Omnipotent to Arms. — John Milton1

א וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם, לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּבָנוֹת, יֻלְּדוּ לָהֶם. ב וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. ג וַיֹּאמֶר יְהוָה, לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם: הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.2

1 And it came to pass, when men began to multiply on the face of the earth, and daughters were born unto them, 2 That the sons of God saw the daughters of men that they were fair; and they took them wives of all which they chose. 3 And the LORD said, My spirit shall not always strive with man, for that he also is flesh: yet his days shall be an hundred and twenty years. 4 There were giants in the earth in those days; and also after that, when the sons of God came in unto the daughters of men, and they bare children to them, the same became mighty men which were of old, men of renown. — Genesis

Among several ancient peoples there was a belief that there once existed a race of men of gigantic strength and stature, who were the offspring of human mothers and celestial fathers, and we are supposed to have an echo of that legend in this Biblical passage. Philo, Josephus and the authors of the Book of Jubilees were misled into this interpretation by the analogy of these heathen fables. There is, however, no trace in Genesis of ‘fallen angels’ or rebellious angels; and the idea of inter-marriage of angels and human beings is altogether foreign to Hebrew thought. The mythological explanation of this passage was in all ages repelled by a large body of Jewish and non-Jewish commentators, though it has been revived by many moderns. — Rabbi Joseph H. Hertz3

R. Hertz’s apologetic zeal gets the better of him here; while it may be true that

The mythological explanation of this passage was in all ages repelled by a large body of Jewish and non-Jewish commentators”

the bold claim that

the idea of inter-marriage of angels and human beings is altogether foreign to Hebrew thought

is certainly false, for the ‘pagan’ reading of our passage is actually found in several mainstream Medrashim:

רבי אומר ראו המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים את בנות קין מהלכות גלויות בשר ערוה ומכחלות עיניהן כזונות ותעו אחריהן ולקחו מהן נשים שנאמר ויראו בני אלקים את בנות האדם וגו’.

רבי יהושע בן קרחה אומר המלאכים אש לוהטים שנאמר משרתיו אש לוהט והאש בא בבעילה בבשר ודם ואינה שורפת את הגוף אלא בשעה שנפלו מן השמים ממקום קדושתן כחן וקומתן כבני אדם ולבושן גוש עפר שנאמר לבש בשרי רימה וגוש עפר.

רבי צדוק אומר מהם נולדו הענקים המהלכים בגובה קומה ומשלחים ידם בכל גזל וחמס ושפיכת דמים וכתיב ושם ראינו את הנפילים וגו’.

ואומר והנפילים היו בארץ. אמר להם רבי יהושע בן קרחה ישראל נקראו בני אלקים שנאמר בנים אתם לד’ אלקיכם והמלאכים נקראו בני אלקים שנאמר ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים ואלו עד שהיו במקום קדושתן בשמים נקראו בני אלקים שנאמר וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלקים.4

שאלו תלמידיו את רב יוסף מהו עזאל

א”ל כיון שעמדו דור המבול ועבדו עבודה זרה היה הקב”ה מתעצב

מיד עמדו שני מלאכים שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו רבונו של עולם הלא אמרנו לפניך כשבראת את עולמך מה אנוש כי תזכרנו

א”ל ועולם מה יהא עליו

א”ל רבונו של עולם היינו מסתפקין בו

א”ל גלוי וידוע לפני אם אתם שרויין בארץ היה שולט בכם יצר הרע והייתם קשים מבני אדם

א”ל תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשין שמך

א”ל רדו ותדורו עמהן

מיד קלקלו עם בנות האדם שהיו יפות ולא יכלו לכבוש את יצרן מיד ראה שמחזאי ריבה אחת ושמה איסטהר נתן עיניו בה

אמר השמעי לי

א”ל איני שומעת לך עד שתלמדני שם המפורש שאתה עולה בו לרקיע בשעה שאתה זוכרהו

למדה אותו שם הזכירה אותו ועלתה לרקיע ולא קלקלה

אמר הקב”ה הואיל ופרשה עצמה מן העבירה לכו וקבעוה בין שבעה כוכבים הללו כדי שתזכו בהן לעולם ונקבעה בכימה

כיון שראו שמחזאי ועזאל כך עמדו ונשאו נשים והולידו בנים היווא והייא …5

תנא דבי רבי ישמאעל עזאזל שמכפר על מעשה עזא ועזאל (מלאכי חבלה שירדו לארץ ועליהם נאמר ויראו בני האלקים ושם נכתב):6

There is even an apparent allusion to the legend in the Bavli:

דאמר מר סיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי הוו7

While the sense of this terse remark is hardly self-evident, in light of the above it is fairly clear that it is an echo of the drama of the fallen angels, and this is indeed how Rashi explains it:

בני אחיה. שבא משמחזאי ועזאל שני מלאכים שירדו בדור אנוש:8

R. Hertz’s position is, however, attributed to Trypho (possibly R. Tarfon) by Justin Martyr:

Chapter 79. He proves against Trypho that the wicked angels have revolted from God

Trypho, who was somewhat angry, but respected the Scriptures, as was manifest from his countenance, said to me:

Trypho: The utterances of God are holy, but your expositions are mere contrivances, as is plain from what has been explained by you; nay, even blasphemies, for you assert that angels sinned and revolted from God.

And I, wishing to get him to listen to me, answered in milder tones, thus:

Justin: I admire, sir, this piety of yours; and I pray that you may entertain the same disposition towards Him to whom angels are recorded to minister, as Daniel says; for [one] like the Son of man is led to the Ancient of days, and every kingdom is given to Him for ever and ever. But that you may know, sir, that it is not our audacity which has induced us to adopt this exposition, which you reprehend, I shall give you evidence from Isaiah himself; for he affirms that evil angels have dwelt and do dwell in Tanis, in Egypt. These are [his] words: ‘Woe to the rebellious children! Thus says the Lord, You have taken counsel, but not through Me; and [made] agreements, but not through My Spirit, to add sins to sins; who have sinned in going down to Egypt (but they have not inquired at Me), that they may be assisted by Pharaoh, and be covered with the shadow of the Egyptians. For the shadow of Pharaoh shall be a disgrace to you, and a reproach to those who trust in the Egyptians; for the princes in Tanis are evil angels. In vain will they labour for a people which will not profit them by assistance, but [will be] for a disgrace and a reproach [to them].’ Isaiah 30:1-5 And, further, Zechariah tells, as you yourself have related, that the devil stood on the right hand of Joshua the priest, to resist him; and [the Lord] said, ‘The Lord, who has taken Jerusalem, rebuke you.’ Zechariah 3:1 And again, it is written in Job, Job 1:6 as you said yourself, how that the angels came to stand before the Lord, and the devil came with them. And we have it recorded by Moses in the beginning of Genesis, that the serpent beguiled Eve, and was cursed. And we know that in Egypt there were magicians who emulated the mighty power displayed by God through the faithful servant Moses. And you are aware that David said, ‘The gods of the nations are demons.’9

We close by noting one other ancient Jewish source for the legend and concomitant exegesis, the Book of Enoch:

ויהי בימים ההמה כאשר רבו בני האדם ותולדנה להם בנות יפות ונאות: ויראו אותן המלאכים בני השמים ויחמדו אותן וידברו איש אל אחיו לאמר הבה נבקש לנו נשים מבנות האדם ונלד לנו בנים: ויאמר להם שמעזא והוא הגדול ביניהם …

ויקחו להם נשים ויבקשו להם כלם אחת אחת ויחלו לבא אליהן ויתערבו עמדן וילמדו אותן קסמים והשבעות ויראו להן לחתך בשרשים ובעצים: והנה הרו ותלדנה את הנפלים הגדולים וגבהם שלש מאות אמה: …10

1. And it came to pass, after the children of men had increased in those days, beautiful and comely daughters were born to them. (Gen. 6:1)

2. And the angels, the sons of the heavens, saw and lusted after them, and said one to another: “Behold, we will choose for ourselves wives from among the children of men, and will beget for ourselves children.” (Gen. 6:2)11

3. And Semjâzâ, who was their leader, said to them: …

1. And they took unto themselves wives, and each chose for himself one, and they began to go in to them, and mixed with them, and taught them charms and conjurations, and made them acquainted with the cutting of roots and of woods. (Gen. 6:1-2)

2. And they became pregnant and brought forth great giants whose stature was three (thousand) [hundred] ells. … (Gen. 6:4)12

  1. John Milton, Paradise Lost, Book 1 – The Argument, lines 34-49 – link. []
  2. בראשית ו:א-ד – קשר []
  3. Dr. J. H. Hertz, C.H., The Pentateuch and Haftorahs (Second Edition: London / Soncino Press – 5722 / 1962), pp. 18-19. []
  4. פרקי דרבי אליעזר (ווארשא תרל”ד) פרק כ”ב עמוד כ’ / 39 – (קשר). [מהדורה זו נמצאת גם פה, אבל נראה שחסר מהעתקה זו כמה דפים, בתוכם הדף הכולל קטע זה.]‏ []
  5. ילקוט שמעוני בראשית רמז מד – קשר, ועיין מדרש שמחזאי ועזאל, בתוך בית המדרש (יעללינעק: וינה תרי”ז), חדר רביעי עמוד 127 – קשר, הובא פה []
  6. שם אחרי מות רמז תקעב – קשר. ועיין תורה שלמה, בראשית פרק ו’ סימנים י”ד וט”ז []
  7. נידה סא. – קשר []
  8. פירש”י שם []
  9. Dialogue with Trypho, Chapter 79 – link. []
  10. ספר חנוך (גולדשמידט: ברלין תרנ”ב), פרקים ו’-ז’ – קשר []
  11. Link. Other editions: link. []
  12. Link. []

The Day That Will Be Neither Day Nor Night

For C.S., who liked this one better than most of my musical recommendations.

From the הפטרה of the first day of Yom Tov:

א הִנֵּה יוֹם-בָּא, לַיקוָק; וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ, בְּקִרְבֵּךְ. ב וְאָסַפְתִּי אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם אֶל-יְרוּשָׁלִַם, לַמִּלְחָמָה, וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים, וְהַנָּשִׁים תשגלנה (תִּשָּׁכַבְנָה); וְיָצָא חֲצִי הָעִיר, בַּגּוֹלָה, וְיֶתֶר הָעָם, לֹא יִכָּרֵת מִן-הָעִיר. ג וְיָצָא יְקוָק, וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ, בְּיוֹם קְרָב. ד וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם-הַהוּא עַל-הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם, מִקֶּדֶם, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה, גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד; וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה, וְחֶצְיוֹ-נֶגְבָּה. ה וְנַסְתֶּם גֵּיא-הָרַי, כִּי-יַגִּיעַ גֵּי-הָרִים אֶל-אָצַל, וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ, בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה; וּבָא יְקוָק אֱלֹקי, כָּל-קְדֹשִׁים עִמָּךְ. ו וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא; לֹא-יִהְיֶה אוֹר, יְקָרוֹת יקפאון (וְקִפָּאוֹן). ז וְהָיָה יוֹם-אֶחָד, הוּא יִוָּדַע לַיקוָק–לֹא-יוֹם וְלֹא-לָיְלָה; וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב, יִהְיֶה-אוֹר. ח וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יֵצְאוּ מַיִם-חַיִּים מִירוּשָׁלִַם, חֶצְיָם אֶל-הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, וְחֶצְיָם אֶל-הַיָּם הָאַחֲרוֹן: בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף, יִהְיֶה. ט וְהָיָה יְקוָק לְמֶלֶךְ, עַל-כָּל-הָאָרֶץ; בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה יְקוָק אֶחָד–וּשְׁמוֹ אֶחָד.1

This description of the Day of the Eschaton as being “not date, nor night” is obviously the inspiration for the closing stanzas of the ancient liturgical poem recited at the end of the Pesah Haggadah, ויהי בחצי הלילה:

קָרֵב יום אֲשֶׁר הוּא לא יום וְלא לַיְלָה,
רָם הודַע כִּי לְךָ הַיום אַף לְךָ הַלַּיְלָה,
שׁומְרִים הַפְקֵד לְעִירְךָ כָּל הַיום וְכָל הַלַּיְלָה,
תָּאִיר כְּאור יום חֶשְׁכַּת לַיְלָה,
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

These lines are the lyrics of the beautiful קרב יום, sung by Evyatar Banai with the award-winning Klezmer group, הלב והמעיין, released as the first single from the groups second album, שירה חדשה.

YouTube: the single, the debut performance at the Tel Aviv Music Festival at Tzavta, and another live performance.

  1. זכריה יד:א-ט – קשר []

The Faithful Shepherd

There is a popular Jewish idea that shepherding is a sort of training camp or proving ground for future leaders:

אמר רבי אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי, שנאמר (שיר ב, ט): הנה זה עומד אחר כתלנו.

הנה זה עומד אחר כתלנו.
וכתיב (תהלים יא, שם): עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם.

אמר רבי ינאי: אע”פ ששכינתו בשמים, עיניו יחזו עפעפיו, יבחנו בני אדם.

משל למלך שהיה לו פרדס ובנה בו מגדל גבוה, וצוה המלך שיתנו לתוכו פועלים, שיהיו עוסקים במלאכתו.

אמר המלך: כל מי שמתכשר במלאכתו, יטול שכרו משלם, וכל מי שמתעצל במלאכתו, ינתן בדימוס.

המלך, זה מלך מלכי המלכים.

והפרדס, זה העולם, שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל בתוכו לשמור התורה, והתנה עמהם ואמר: מי שהוא שומר את התורה, הרי גן עדן לפניו, ומי שאינו משמרה, הרי גיהנם.

אף הקדוש ברוך הוא, אף על פי שהוא נראה כמסלק שכינתו מבית המקדש, עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם, ולמי בוחן לצדיק, שנאמר (תהלים שם, ה): ה’ צדיק יבחן.

בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה, שנאמר (שם עח, ע): ויקחהו ממכלאות צאן.

מהו ממכלאות צאן?

כמו (בראשית ח, ב): ויכלא הגשם, היה מונע הגדולים מפני הקטנים, והיה מוציא הקטנים לרעות, כדי שירעו עשב הרך, ואחר כך מוציא הזקנים, כדי שירעו עשב הבינונית, ואחר כך מוציא הבחורים, שיהיו אוכלין עשב הקשה.

אמר הקדוש ברוך הוא: מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כחו, יבא וירעה בעמי, הדא הוא דכתיב (תהלים שם, עא): מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו, ואף משה לא בחנו הקדוש ברוך הוא, אלא בצאן.

אמרו רבותינו: כשהיה משה רבינו עליו השלום רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי ורץ אחריו, עד שהגיע לחסית, כיון שהגיע לחסית, נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו, אמר: אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עיף אתה, הרכיבו על כתיפו והיה מהלך.

אמר הקדוש ברוך הוא: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך, חייך! אתה תרעה צאני ישראל. הוי, ומשה היה רועה:

נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן

דבר אחר:

ומשה היה רועה, הדא הוא דכתיב (משלי ל, ה): כל אמרת אלוה צרופה, אין הקדוש ברוך הוא נותן גדולה לאדם, עד שבודקהו בדבר קטן, ואחר כך מעלהו לגדולה.

הרי לך שני גדולי עולם, שבדקן הקדוש ברוך הוא בדבר קטן, ונמצאו נאמנים והעלן לגדולה. בדק לדוד בצאן ולא נהגם אלא במדבר, להרחיקם מן הגזל, שכן אליאב אומר לדוד (ש”א יז, כח): ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר, מלמד, שהיה דוד מקיים המשנה, (ב”ק עט): אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: נמצא אתה נאמן בצאן, בא ורעה צאני, שנאמר (תהלים עח, עא): מאחר עלות הביאו.

וכן במשה הוא אומר: וינהג את הצאן אחר המדבר, להוציאן מן הגזל, ולקחו הקדוש ברוך הוא לרעות ישראל, שנאמר (שם עז, כא): נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן:1

But I have always been unhappy with the admittedly charming anecdote of Moshe and the thirsty lamb as a paradigm of his greatness and capacity for leadership. While it is certainly admirable for a shepherd to care about the comfort of his charges, his primary duty is a fiduciary one to their owner – to whom they represent meat, wool, milk and profit. From Ya’akov’s proud and outraged protestation of his honesty to Lavan:

לו וַיִּחַר לְיַעֲקֹב, וַיָּרֶב בְּלָבָן; וַיַּעַן יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר לְלָבָן, מַה-פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי, כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי.  לז כִּי-מִשַּׁשְׁתָּ אֶת-כָּל-כֵּלַי, מַה-מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי-בֵיתֶךָ–שִׂים כֹּה, נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ; וְיוֹכִיחוּ, בֵּין שְׁנֵינוּ.  לח זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ, רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ; וְאֵילֵי צֹאנְךָ, לֹא אָכָלְתִּי.  לט טְרֵפָה, לֹא-הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ–אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה, מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה; גְּנֻבְתִי יוֹם, וּגְנֻבְתִי לָיְלָה.  מ הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב, וְקֶרַח בַּלָּיְלָה; וַתִּדַּד שְׁנָתִי, מֵעֵינָי.2

I recently recorded a lecture on the laws of bailees, centered on this passage; the audio, as well as accompanying notes, are available, as usual, from the Internet Archive.

  1. שמות רבה פרשה ב’ – קשר []
  2. בראשית לא:לו-מ – קשר []