Private Utility and Value in Halacha

Machon Mishnas Rav Aharon recently republished the sefer Din Emes, by Rav Yitzhak Navon1. Here’s the last piece in the responsa section:

שאלה ראובן שהפקיד אצל שמעון את טבעתו אשר הוא חקוק שמו עליו ונאבד הטבעת בפשיעה, וראובן טוען שישלם לו גם דמי החקיקה, ושמעון משיב שאינו חייב לשלם אלא דמי הטבעת והאבן ולא דמי החקיקה כיון שלא הזיק לו דבר השווי לכל אדם, יורנו המורה הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים.

תשובה דבר פשיטא לי שחייב נמי שמעון לשלם לראובן אף דמי החקיקה, ומנא אמינא לה אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, מהא דכתב הרא”ש פרק החובל [סימן א’] והביאו בנו בסימן ת”כ סעיף י”ז וז”ל, וכתב אדוני אבי הרא”ש ז”ל ששמין הנזק לכל אדם כפי מלאכתו כגון אם היה עבד נוקב מרגליות ושבר רגלו שמין עבד נוקב מרגליות כמה נפחתו דמיו בשביל חסרון רגלו והוא דבר מועט ואם קטע ידו הוא דבר מרובה כו’ ע”ש. הרי לך בהדיא דחייב המזיק לשלם דמי נזקו אף שאינו שוה ידו לכל אדם והוא הדין בנידון דידן. ומההיא דשורף שטרותיו של חבירו ליכא להביא ראיה (א”ה יבי”ן ע”כ מצאתי)

This question of whether, when appraising an item, to include value or utility which is specific to the victim but irrelevant to the general populace, has been a matter of considerable dispute for the last two centuries; I shall cite some of the important sources and then give a bibliography for further reference.

The Nesivos writes2:

[נראה] דדבר שאינו שוה בעצמו למכרו וליקח דמים בעדו רק ששוה לאיש ההוא אין המזיק חייב לשלם

The Maharsham agrees3:

ומה ששאל בגזל דבר ששוה אצלו שוה פרוטה ולהנגזל לא שוה פרוטה או להיפוך אם יש בו דין גזל שוה פרוטה … אבל באמת הכל תלוי אם שוה לכל העולם שוה פרוטה, ואם אינו שוה אלא להנגזל בלבד דינו כפחות משוה פרוטה, כמו שכתב בנתיבות המשפט סימן קמ”ח … [ועיין שם עוד]

The Erech Shai4 and the Helkas Yoav5, on the other hand, reject the position of the Nesivos.

Rav Akiva Eiger6 also apparently disagrees with the Nesivos:

ואולם גם בשליח בחנם לכאורה הוי נוגע דשמא איבד הגט ויצטרך לשלם להבעל מדין שומר, לא מבעיא אם הנייר היה שוה הרבה אלא דגם בלאו הכי יש לומר דהגט שוה להבעל יותר מצד שכר כתיבת סופר וכדומה [ואני מסופק בזה דיש לומר כיון דאין גופו ממון לא עדיף משטרות דאין חייבים עליהם מדין שומר].

Rav Shlomo Zalman Auerbach7, however, has a detailed analysis of the Nesivos’ position, and according to his conclusion there’s no contradiction between the positions of Rav Akiva Eiger and the Nesivos:

כתב הנתיבות המשפט בסימן קמ”ח … ובפשוטו רגילים ללמוד דבריו שאיו חייבים לשלם אלא אם כן יכול הבעלים למכרו ולקבל עבורו ממון אבל אם שוה ממון רק לבעליו בלחוד פטורים. וגם יש לדון לפי זה במי שיש לו מזכרת כוס או כלי אחר שירש מאביו או מזקנו אשר ידוע שלכל אחד מזכרת כזו יקרה בעיניו ושוה אצלו יותר, כמה חייבים לשלם עבור זה אם הפסידו …

והנה לכאורה משמע פשוט לפי דבריו שאם אחד יכתוב על נייר של פלוני שאינו במכירה ואחרים לא ישלמו עבור זה הרי הוא פטור מלשלם לו, וכן אם קרע שטר גט או מכר וכדומה, לא יצטרך לשלם לבעל השטר אפילו עבור הנייר משום שאינו שוה לאחרים במכירה, וזה דבר תמוה דאדרבה מסתבר שצריכים לשלם לו גם שכר הסופר לכתוב שטר או מכתב, וכמו כן במי שהוציאו מתוך פיו מאכל לעוס שלא שוה כלום לאחרים מה סברא היא לפטור.

ולכן נראה לברר, דבדבר שהוא ממש ממון נראה דצריכים לשלם לו כפי שהוא צריך להוציא כדי לקנות חפץ כזה שהפסידוהו ולא נמדד כלל בכמה יוכל למכור זה לאחרים ולפעמים משלמים לו פחות, דהתורה אמרה מכה נפש בהמה ישלמנה ולשון ישלמנה היינו להשלים שיהיה לו בהמה אחרת ולא מספיק מה שישלם לו כשיעור שהיה מקבל אילו היה מוכר לאחרים … [ועיין שם עוד איך שמסביר את דברי הנתיבות]

The Even Shesiya8 has an analysis of the liability one has for losing someone elses passport. His position is based on the Nesivos, which he apparently accepts, to which he adds an interesting twist:

שאלה אחד הפקיד פאס [דרכון] אצל חבירו ונאבד ממנו בפשיעה אם חייב לשלם או הוי בכלל שטרות דנתמעטו מדין שומרים:

תשובה הנה בדבר זה ממש נשאל בספר שואל ומשיב מהדורה קמא חלק א’ סימן ל”ח וכתב שחייב לשלם דלא דמי לשטרות … והנה בזה צדקו דבריו מכל מקום לענין גוף הדין נראה שיש חילוק בדבר בין אם בעל הפאס הוא כעת במקום דירתו ואינו צריך ליקח פאס אחר רק בשביל שצריך לנסוע למקום אחר מוכרח הוא להוציא הוצאות כדי לקבל פאס אחר ובין אם הוא עכשין שלא במקום דירתו ולא מתדר לו שם בלא פאס והוא צריך לקבל פאס אחר והוא על פי דברי הנתיבות בסימן קמ”ח שפסק להלכה דדבר שאינו שוה בעצמו למוכרו ולקבל בעדו דמים רק שהדבר בעצמו שוה הוא לאיש הזה לחוד אבל אין יכול למכור זאת לזולתו אז אם אחד הזיק לו אין המזיק חייב לשלם לו

[והאריך הרבה בדברי הנתיבות, ושוב כתב] לפי זה יש להבין מה שפסק הרמב”ם הובא בחו”מ סימן שפ”ו דבגזל חמץ ועבר עליו הפסח דאינו שוה כלום רק לגזלן שיכול לומר להנגזל הרי שלך לפניך ואפילו הכי אם בא אחר ושרפו חייב לשלם להגזלן אף דאינו יכול למכור לאחרים וכן קשה באמת מאי טעמא דרבי שמעון שסובר שהמזיק קדשים שחייב באחריותן שחייב לשלם הא קיימא לן בפסחים דף פ”ט דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום ועיין בקצות סימן שפ”ו שאף רבי שמעון מודה בזה והא לשיטת הנתיבות המשפט כל דבר שאינו בכלל מכירה אינו גם כן בכלל מזיק וכן ראיתי שמקשים עליו אבל באמת ניחא כי עד כאן לא אמרינן דעל ממון כזה אינו חייב אלא דוקא במקום דאין הניזק צריך לקנות חפץ אחר … בזה דוקא פטור כי הא ליכא כאן גרמי כיון שאינו צריך להוציא עוד מעות מכיסו וגם על גוף ההיזק גם כן אינו חייב כיון שאינו ממון למוכרו לאחרים מה שאין כן במזיק קדשים שחייב באחריותן או בשורף החמץ שעבר עליו הפסח נהי דפטור גם כן משום מזיק הם עצמם כיון שגם הם הוי בכלל ממון שאינו יכול למוכרם מכל מקום כיון שעל ידי כן צריך להוציא עוד מעות מכיסו לקנות קרבן או לשלם לו בעד חמצו חייב משום דינא דגרמי דהא גרם לו לשלם במעות ממש וברור הוא:

לפי זה הכא נמי לענין הפאס שהוא גם כן מדברים שאינם נמכרים ואינו שוה פרוטה אלא רק לדידיה לחוד דינא נמי הכי הוא שאפילו מזיק ממש פטור רק אם הוא במקום שמוכרח להשתדל פאס אחר בשביל שאין מניחין אותו להיות בל”ז אזי דמי ממש למזיק קדשים שחייב באחריותן או לשורף חמץ שעבר עליו הפסח שחייב לשלם מה שאין כן אם הוא בביתו במקום שאין מכריחין אותו לקבל פאס אחר פטור ואף שאינו יכול לנסוע לעסקיו בלתי הפאס ועל ידי כן מוכרח הוא גם כן להוציא מעות מכיסו מכל מקום זאת לא הוי רק בכלל מבטל כיסו של חבירו שאף מזיק בידים פטור בו ולא עדיף מהדקיה באינדרונא שפטור בו גם כן כנלע”ד:

For further reference:

  • Beis Yitzhak9
  • Avnei Nezer10
  • Devar Avraham11
  • Hazon Ish12
  • Sefer Hamaor13
  • Ohr Lezion14
  • Be’er Sarim15
  • Kovetz Meishiv Behalacha16
  • Piskei Din Yerushalayim17
  • Am Hatorah18
  • Imrei Yaakov (commentary on Shulhan Aruch Harav)19
  • Shomrei Mishpat20

Update: here

  1. son of Rav Yehudah Navon, author of the Kiryas Melech Rav, and grandson of Rav Efraim Navon, author of the Mahane Efraim []
  2. סימן קמ”ח ס”ק א []
  3. שו”ת מהרש”ם חלק ו’ סימן ר”ט []
  4. ריש סימן שפ”ו []
  5. חלק ב’ סימן צ”א []
  6. שו”ת רע”א תנינא סוף סימן פ”ג []
  7. שו”ת מנחת שלמה חלק ג’ סימן ק”ד / מהדורה תנינא סימן קל”ה בהמדורה החדשה []
  8. שו”ת אבן שתיה חו”מ סימן פ”ד []
  9. שו”ת בית יצחק אה”ע סימן ע”ג אות ט []
  10. שו”ת חו”מ סימן כ”ט []
  11. שו”ת דבר אברה”ם חלק א’ סימן ט’ אותיות ד – ה []
  12. בבא קמא סימן ו’ אות ג []
  13. סימן מ”ט []
  14. סימן ד []
  15. שו”ת באר שרים (שלזינגר) חלק ב’ סימן נ”ט []
  16. גליון ז’ עמוד ע”ט []
  17. חלק ו’ עמוד קע”ג אות ב []
  18. ג, י”ד (תשנ”ז) עמוד פ”ה []
  19. ריש נזקי ממון ביאורים ד”ה ע”ד לשלם []
  20. סימן ש”ג ס”ק ח’, שו”ת סימנים ע”א וצ’ – משא ומתן בין המחבר (הרב מסעוד בן שמעון) והרב זלמן נחמיה גולדברג []

Vivisection Revisited

In an earlier post, I cited Rav Eliyahu Kalatzkin’s deeply ambivalent attitude toward vivisection. Here are some other, generally more positive, views.

The Shvus Yaakov

The Shvus Yaakov1 discusses testing medicines for safety on animals:

שאלה … אי מותר לעשות רפואה דהיינו להמית בהמה טמאה כגון כלב או חתול מפני ספק פקוח נפש לפי שאותה [סם] עדיין אינו בדוק ומנוסה ויש לבחון אותה על ידי שמשקה כן לחתול או לכלב לראות אם ימותו מזה …

תשובה … [השבות יעקב מוכיח שמותר לצער בעל חי בשביל רפואה (ואפילו ספק רפואה), וצורך אדם והרווחת ממון, והעלה] אבל ודאי להלכה למעשה נראה לי ברור כמו שכתבנו דאין חשש איסור דבל תשחית או צער בעלי חיים כל שיש בו צורך בו ומותר לעשות אפילו לכתחילה אף שסיים הרמ”א שם באה”ע סוף סימן ה’ במריטת נוצות שהעולם נמנעים משום אכזריות היינו דוקא במריטת נוצה שעושה מעשה בידים והעוף מרגיש מאוד הצער בשעת כל מריטה ומריטה מה שאין כן בנדון שלפנינו של השואל שאינה מרגשת כלל צער בשעת אכילה ושתייה זאת רק שאחר כך גורמת חולי ומכאוב והוא לרפואת אדם נראה לי פשוט דאין כאן חשש איסור אפילו ממידת חסידות

We have seen, however, that Rav Kalatzkin argues that we can’t infer from the Shvus Yaakov the permissability of vivisection:

ולא נתבאר בדברי השבות יעקב, אם יש להתיר גם לנתח ולפצוע אברי ועצבי הבעלי חיים בחיותם, שהוא מעשה בידים והצער מרובה במכאוב איום

Rav Yaakov Breish

Rav Breish2 rules that vivisection is permissable מדינא, albeit a violation of מידת חסידות:

אם מותר לגרום צער בעלי חיים לתועלת אדם

בדבר השאלה אם מותר לגרום צער בעלי חיים על ידי נסיונות שונים בגופם, לשם חקירות מדעיות לתועלת חכמת הרפואה.

[ומאריך החלקת יעקב בדין צער בעלי חיים בשביל צורך אדם, והעלה] העולה לנו מכל הנ”ל דעל פי דין ודאי מותר לגרום צער בעלי חיים על ידי נסיונות בשביל חקירות מדעיות ולחכמת הרפואה – אבל על פי חסידות להנצל ממידת אכזריות, ודאי אסור כפסק הרמ”א אה”ע סוף סימן י’ לענין למרוט נוצות חיות, ודוקא בשחיטה מותר בסימן כ”ד ביו”ד משום דאי אפשר בענין אחר, אבל משום צורך אסור משום אכזריות … וגם מביאין ראיה מהאי דרבי דאמר להעגל לכך נוצרת. אבל על פי דין ודאי מותר. [ושוב הביא דברי האמרי שפר שהבאנו, ודחה דבריו.]

Rav Yehiel Yaakov Weinberg

Rav Weinberg, in a response to Rav Breish3, agrees with his basic conclusion, but goes even further and argues that there isn’t even a violation of מידת חסידות:

על דבר השאלה אם מותר לגרם צער בעלי חיים לצורך נסיונות לשם חקירה בחכמת הרפואה וכת”ר ברוב בקיאותו הקיף את הענין מכל צדדין וצדדי צדדין ונהנתי מאד לראות איך עיניו משוטטות בכל ולא הניח אף מקום קטן בשבילי להתגדר בו כי הכל עשה יפה במועצות ודעת ישרה ובינה רחבה …

סוף דבר דינו של כת”ר דמותר לצער לבעל חי בשביל תועלת חכמת הרפואה [הוא אמת], ולא עוד אלא שלפני ע”ד אין גם מידת חסידות, דמידת חסידות אינו אלא במקום שנוגע רק לעצמו ורשות אדם להחמיר על עצמו, אבל לא במקום שנוגע לאחרים, ומאי חזית דצער בעלי חיים עדיף טפי מצער החולים אולי יוכלו לעזור להם … ולכן לפע”ד צריך להתיר לרופאים לעשות נסיונות בלי שום גמגום ופקפוק.

Rav Eliezer Yehudah Waldenberg

Rav Waldenberg4 is also wholeheartedly in favor of vivisection, at least if the animal is anaesthized:

אם מותר לעשות מחקר בעינים של בעלי חיים וכן להמיתם כדי לאבחן במחלות עינים של בני אדם ולהמציא מזור ומרפא.

קראתי בעיון במכתב-שאלתו שהמציא לידי אתמול, והנני לענות לו עליה, וז”ל שאלתו: רצוננו להמציא בדיקה חדישה לאבחן במחלות עינים, בגלל זה יש צורך לעשות מחקר בעינים של בעלי חיים, שדורש לאחר הבדיקה הקדשת העינים שלהם, ולאחר מיכן הריגת החיה למטרת שימוש לאחר מיכן באיבחון בבני אדם – האם יש היתר להקריב בעלי חי לצורך מחקר, ומה הגדר של צער בעלי חיים? עכ”ל שאלתו

[והאריך הציץ אליעזר בדיני צער בעלי חיים, והביא את דברי הפוסקים דליכא משום צער בעלי חיים כשעושים בשביל רפואה ולצורך אדם, אלא שהעולם נמנעים משום אכזריות, והעלה] ועל כן פשוט וברור דגם כשעושים זאת לשם מטרת מחקר ושימוש באיבחון בני אדם, וכל הכוונה היא רק לשם כך כדי להועיל על ידי כן לבני אדם, כבנידוננו, שהוא גם כן בכלל “צריך לרפואה או לשאר דברים” וליכא בכי האי גוונא משום איסור צער בעלי חיים.

ואפילו במריטת נוצות מאווזות חיות שהעולם נמנעים מפני דהוי אכזריות, מכל מקום מדגיש הרמ”א וכותב מפורשות דמיהו ליכא למיחש בכי האי גוונא משום צער בעלי חיים, והיינו דמנהג העולם הוא לא מדינא אלא מחששא וכנ”ל, וליכא להדבר בסיס בהלכה … ובלבוש כתוב בזה בלשון “יש נמנעים” ולא בלשון שהעולם נמנעים ע”ש …

[ושוב הביא את דברי השבות יעקב הנ”ל, וכתב] ודון מינה להתיר גם בנידוננו, מעיקרא דדינא, ואם יסדרו הוצאת העיניים על ידי הרדמת המקום וכדומה באופן שלא תרגיש צער בההוצאה, ויעשו זאת במהירות, אזי בכי האי גוונא לא יהא דמי אפילו לההיא דמריטת הנוצות שאיכא שם צער בכל מריטה ומריטה, וממילא לא יהא בזה חשש גם לא משום מידת חסידות, ובפרט שהדבר נעשה לצורך האדם ולרפואתו שיש על כן מקום לומר שבכל גוונא שהוא אין בכי האי גוונא חשש גם לא משום מידת חסידות בהיות שהדבר נעשה לא לשם סתם תועלת וריוח ממון, כההיא דמריטת נוצות, כי אם לשם מחקר רפואי ולתועלת בריאת האדם, ומציאת מזור ורפואה למחלתו …

מכל האמור נראה להלכה בנידון שאלתינו, שמותר לעשות המחקר בעינים של בעלי חיים וכן להמיתם לאחר מיכן למטרת שימוש באיבחון בני אדם, אלא דמהיות טוב יש לסדר את הדבר בצורה של הרדמת המקום וכדומה באופן שהבעל חי לא ירגיש צער, ואני מתאר לי שבין כך מחושב לבצע דבר כזה בצורה כזאת.

It’s not entirely clear to me whether Rav Waldenberg maintains that vivisection even without anesthesia doesn’t violate מידת חסידות if and when anesthesia is scientifically impractical; in the body of the responsum he writes merely that יש מקום לומר שבכל גוונא שהוא אין בכי האי גוונא חשש גם לא משום מידת חסידות, implying that the permissibility of anesthesia-less vivisection is speculative, while in the summation he implies that anesthesia is only מהיות טוב.

Rabbi Avraham Sofer Abraham

Rabbi Abraham5 cites the opinions of the Shvus Yaakov, Rav Kalatzkin, Rav Breish, and Rav Weinberg, and then continues as follows:

וכן כתב החת”ם סופר דכל שהוא לצורך אדם וכבודו והפסיד ממונו, אין בו משום צער בעלי חיים. וכן פסקו בשבות יעקב, השו”ת בנין ציון והשו”ת ציץ אליעזר … אך ברור שבכל מקרה ומקרה עליו לעשות הכל כדי למעט צערם כל שזה לא פוגע בנסיון, ובגמר הנסיון, אם אין הוא עוד זקוק להם והם בצער, צריך להורגם בדרך המהירה ביותר.

Rabbi Abraham’s language is somewhat misleading; a casual reader might infer that the Hasam Sofer, the Shvus Yaakov, the Binyan Tzion and Rav Waldenberg all permit vivisection. While Rav Waldenberg certainly does, it’s unclear that the Shvus Yaakov does; Rabbi Abraham himself earlier cites Rav Kalatzkin’s point that we shouldn’t infer the permissability of vivisection from the Shvus Yaakov’s approval of the testing of medicines on animals.

Rabbi Abraham’s reference to the Binyan Tzion is even more problematic. Rav Ettlinger’s remarks6 are addressed to the Wurtzberger Rav7; here’s an excerpt:

מה שכתב מעכ”ת נ”י שקשיא ליה טובא על דברי הגאונים בעל נודע ביהודה וחת”ם סופר היאך התירו לגרום עשיית מום בספק בכור הרי יש בזה איסור צער בעלי חיים דקיימא לן שהוא דאורייתא ופלפל טובא ברוחב בינתו שאין להתיר ממה שפסק הרמ”א אה”ע סימן ה’ שכל דבר שצריך לרפואה או לשאר דברים לית ביה משום צער בעלי חיים שאו”ה שממנו נובע דין זה לא התיר רק היכא שיש צורך משום רפואה אפילו לחולה שאין בו סכנה אבל משום ריוח ממון לא מצינו שהתיר

לענ”ד יש להוכיח דבעשיית מום בבהמה לצורכו אין בזה משום צער בעלי חיים [עיין שם ראיתו] … ומה דאסרינן ע”ז (דף י”א) לעקור הבהמה הוא דוקא משום ששם אין לו תועלת וכן מה שאסרו להכניס בכור לכיפה משום צער בעלי חיים שם גם כן הטעם שאין לו תועלת מוחלט רק שלילות שינצל מטורח או מהיזק או אפשר גם כן שבאילו יש צער גדול וכבר חילק הריטב”א בזה שפירש דמה דאמרינן (שם) עיקור שיש בו טריפה אסור ושאין בו טריפה מותר דבאין בו טריפה אין צער גדול כל כך ולכן יש לומר דבעשיית מום שאין בו צער גדול וגם יש בזה תועלת מוחלט שעל ידי זה יותר הבהמה לאכילה לכולי עלמא אין בזה משום צער בעלי חיים

Rav Ettlinger ultimately permits עשיית מום since there is both a clear benefit for the owner as well as only minimal suffering for the animal; we can’t infer from this the permissibility of vivisection, which even if we assume will yield a clear benefit for humanity, surely involves great pain for the animal subjects.

Louis Ginzberg

This post wouldn’t be complete8 without citing an excerpt from a letter of “Harav Levi Professor Ginzberg”9 to the Nation10:

The Rabbis would not permit animals to be tortured, even for the purpose of obtaining medical remedies.

Presumably, there’s actually no source for this in Hazal, as indicated by the fact that none of the aforementioned Poskim cites such a thing. David Golinkin, in a footnote to the letter, also mentions that he’s unaware of such a source.

Update: Rav Yitzhak Isaac Liebes also allows the performing of “scientific experiments” upon animals, noting that he has previously been asked about this by “a Haredi doctor who works at Mount Sinai Hospital in New York”:

ובדבר שאלתו אם מותר לקרות נסיונות מדעיים על בהמות חיות ועופות מחשש צער בעלי חיים. כבר נשאלתי בזה מרופא חרדי העובד בבית החולים מאנט סיני בניו ירק והשבתי להתיר כיון שיש בזה תועלת לצורך רפואות להציל אנשים חולים מלרדת שחת, וכן מבואר בתשובת שבות יעקב …11

  1. שו”ת שבות יעקב חלק ג’ סימן ע”א []
  2. שו”ת חלקת יעקב חו”מ סימן ל”ד במהדורה החדשה []
  3. שם סימן ל”ה, ובשו”ת שרידי אש אה”ע סימן ז []
  4. שו”ת ציץ אליעזר חלק י”ד סימן ס”ח []
  5. נשמת אברהם יו”ד סימן כ”ח אות ב []
  6. שו”ת בנין ציון סימן ק”ח []
  7. the Wurtzberger Rav’s original responsum can be found in his Yad Halevi, and has been reprinted in the new edition of the Binyan Tzion []
  8. well, perhaps it would … []
  9. see Marc Shapiro, Saul Lieberman and the Orthodox, for a fascinating discussion of the variegated titles and honorifics used by various gedolei Torah for Ginzberg []
  10. reprinted in The Responsa of Professor Louis Ginzberg, David Golinkin ed. []
  11. שו”ת בית אבי חלק ג’ (נוא יארק תש”מ) סימן קמ”ד עמודים רן-רנא – קשר []

Rav Weissmandel – Humanitarian and Environmentalist

Rabbi Avraham Meir Israel relates this fascinating anecdote1:

[זה] כעשרים שנה ששמעתי מפי הגאון הצדיק רבי מיכאל בער ווייסמאנדעל זצ”ל מנייטרא, שנפגשתי אתו על הרכבת, ומבעד החלון הראה לי פרות רועות באחו, שרצו הנה והנה ברצוא ושוב ממקום למקום, שלא כדרך הרועות, לצעד לאיטן צעד אחר צעד, והסביר לי סיבת אי שקטותן, שהוא מחמת עצבון שבהן, על שמונעים מהן תאותן הטבעית אחר הזכרים, וחיים בעיצבון ואי נוחיות, ואחר כך הביע את דעתו שאולי משום זה נתרבה בימינו העצבניות בעולם, על ששותין את החלב של הפרות העצבניות, ע”כ, ואם קבלה היא נקבל

As the scientists say, more research is called for; what sorts of physical differences are there between the milks of cows that are and aren’t allowed to mate? Do we find a statistically significant correlation between milk consumption and depression?

  1. שו”ת ויען אברהם חלק א’ חו”מ סימן ה []