A Further Foie Gras Fabrication

Note: This post has been slightly edited shortly after initial publication.

From a Seforim blog post of six months ago by R. Dr. Ari Z. Zivotofsky:

Foie gras (pronounced “fwä-grä, meaning “fat liver” in French) is the fattened liver of a waterfowl that grew to 5-10 times its usual size due to gavage. Foie gras, a delicacy today rightly associated with the French who are indeed by far the largest producers and consumers of it, was for much of history an Ashkenazi Jewish expertise. This luxury item has been the subject of a great deal of controversy in recent years. …

The issue driving the current debate is animal welfare, or in the Jewish world, tza’ar ba’alei chaim. For hundreds of years, in traditional Jewish sources “stuffed goose” was indeed controversial, but not because of animal welfare. The debate revolved around potential treifot due to possible damage to the esophagus caused during the feeding process. it was a widespread debate involving the greatest of authorities. …

Despite the centuries long debate, force feeding geese was extremely common among Ashkenazic Jews. Many of the greatest poskim lived in regions where they would have been personally exposed to the process and yet none of them ever suggested that it was cruel and bordered on tza’ar baalei chaim. The issue was not even raised for discussion until the late 20th century.

I was quite struck by the claim that “none of [the greatest Ashkenazic poskim] ever suggested that [force feeding geese] was cruel and bordered on tza’ar baalei chaim”, and I was therefore very intrigued when I subsequently encountered what seemed to be a major counterexample:

בזמן כהונתו במונקאץ אסר על פיטום אווזים משום צער בעלי חיים, ולכן עורר עליו את חמתם של פרנסי העיר ונאלץ לעזוב את מונקאץ ולחזור לדינוב.

This account, of the stance of Rav Tzvi Elimelech Shapiro of Dinov (the Bnei Yissoscher), a major early nineteenth century Chassidic halachist, apparently directly refutes R. Dr. Zivotofsky’s claim – but the problem is that this account, while ubiquitous on the Internet (e.g., here, here, here, here, here, here, here, and in בית שלמה (פרפראות בדרך מוסר על פרשת השבוע) פרשת שמות התשע”ח), is apparently a fictionalized version of the Bnei Yissoscher’s position and what actually transpired in Munkács! None of the (identical) accounts are sourced, and while the Bnei Yissoscher’s staunch opposition to the consumption of force-fed geese is well known in the halachic literature, his own words on the subject are clear that while he did indeed advance a novel reason to prohibit them, that reason was not צער בעלי חיים (an issue that he does not raise), but rather a new type of טריפות: non-alcoholic fatty liver disease (NAFLD) / non-alcoholic steatohepatitis (NASH) culminating in liver failure:

ומזה הדבר היינו מהמדרש הנ”ל, נלמד גם כן תוכחת מוסר לאותן האנשים החטאים בנפשותם והקילו לעצמן לאכול אווזות הלעוטות, הנה חוץ לזה שכבר צווחו קמאי דקמאי להחרים על זה, אבל דבר חדש אני רואה טריפות דאורייתא דבר שלא שיערו כת הקודמים,

דהנה זה דבר ברור שאווזא הלעוטה אם לא ימהרו לשוחטה במשך ימי לעיטתה, דהיינו ג’ שבועות או יותר תמות כרגע, ומאין יהיה זה. אבל ראיתי כי האווזות האלו הכבד שלהם משונה ומתלבנת כולה, וגם היא ניתכת על ידי האור כשומן, וגם מתגדלת שלא כטבע הנהוג בכבד כאשר אתה רואה במדרש הנ”ל. וזה בא להאווזות הללו להיות הכבד תנור העוף, לבשל המאכל ולצמצם הדם הנשאר אחר שישלח אל איברי הגוף, וזה מלאכתו כל היום, והנה כל דבר שמעמיסים על איזה יצירה בעולם יותר מכוחו ומלאכתו, הנה יחלש ויתבטל כוחו לגמרי, כן הוא בענין הזה שמלעיטין האווזות והכבד המבשל מעמיסין עליו יתר על כוחו לבשל, הנה יחלש הכבד וימות כי יתבטל ממלאכתו לגמרי, ויתהווה נימוקות הכבד וישוב ללובן כמו המת, כי יתהפך הדם ללובן, על כרחך ימות הבעל חי כי נימוק הכבד והיא טריפה גמורה, על כן שומר נפשו ירחק מזה. ציינתי למשמרת לאות וכו’.1

[Incidentally, the Bnei Yissoscher’s language in the sentence beginning “אבל ראיתי” strongly suggests that he did not understand the changes to the liver as the goal of force-feeding, but rather as an incidental and problematic side effect.]

The Bnei Yissoscher’s vigorous and vehement opposition while in Munkács to the consumption of force-fed geese is indeed recorded by Rav Yekusiel Yehuda Teitelbaum (I – the Yetev Lev) and R. Shapiro’s great-grandson, Rav Tzvi Hirsch Shapiro – but they also make no mention of a concern for צער בעלי חיים (or of his being forced to abandon the city – they merely mention the success of his campaign of opposition, at least among his students and the G-d fearing):

והגאון הקדוש מהרצ”א ז”ל קורא תגר על המלעיטין בספר אגרא דכלה וכבר צווח ככרוכיא על זה בהיותו במונקאטש וביושב {יולניצא} (?) ותלמידיו קבלו עליהם דבריו2

וכן ידוע שבהיות אא”ז הנ”ל משכן כבודו אבדפ”ק מונקאטש שצווח ככרוכיא על אותן המקילין שבמדינה זו שאוכלין מאווזות הנלעטות ושפך חימה עליהם למאד והחמיר לאסור אותם וכל הירא את דבר ד’ בגלילותינו שמע לקולו וחדל מלאכול3

  1. אגרא דכלה סוף פרשת וארא, הובא בקיצור בדרכי תשובה סימן ל”ג סוף ס”ק קל”א []
  2. שו”ת אבני צדק יו”ד סוף סימן צ”ג []
  3. דרכי תשובה שם []

Any Sufficiently Advanced Technology Is Indistinguishable From Magic (II)

For L.O.
The Talmud relates:

אמר רבא אי בעו צדיקי ברו עלמא שנאמר כי עונותיכם היו מבדילים וגו’

Rava says: If the righteous wish to do so, they can create a world, as it is stated: “But your iniquities have separated between you and your G-d.” In other words, there is no distinction between G-d and a righteous person who has no sins, and just as G-d created the world, so can the righteous.

רבא ברא גברא [ע”י ספר יצירה שלמדו צרוף אותיות של שם] שדריה לקמיה דר’ זירא הוה קא משתעי בהדיה ולא הוה קא מהדר ליה [שלא היה בו דבור] אמר ליה מן חבריא [הנבראים ע”י החברים אתה] את הדר לעפריך

Indeed, Rava created a man, a golem, using forces of sanctity. Rava sent his creation before Rabbi Zeira. Rabbi Zeira would speak to him but he would not reply. Rabbi Zeira said to him: You were created by one of the members of the group, one of the Sages. Return to your dust.

רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה ומיברו להו עיגלא תילתא ואכלי ליה

The Gemara relates another fact substantiating the statement that the righteous could create a world if they so desired: Rav Ḥanina and Rav Oshaya would sit every Shabbat eve and engage in the study of Sefer Yetzira, and a third-born calf [igla tilta] would be created for them, and they would eat it in honor of Shabbat.1

העושה מעשה בסקילה האוחז את העינים פטור אבל אסור מותר לכתחלה כדרב חנינא ורב אושעיא כל מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירה ומיברי להו עיגלא תילתא ואכלי ליה

Abaye elaborates: One who performs a real act of sorcery is liable to be executed by stoning. One who deceives the eyes is exempt from punishment, but it is prohibited for him to do so. What is permitted ab initio is to act like Rav Ḥanina and Rav Oshaya: Every Shabbat eve they would engage in the study of the halakhot of creation, and a third-born calf would be created for them, and they would eat it in honor of Shabbat.2

The latter passage raises an obvious question: what is the difference between sorcery, which is prohibited, and “act[ing] like Rav Hanina and Rav Oshaya, which is permitted? Rav Osher Weiss notes Meiri’s remarkable explanation: the latter were utilizing technology (and not, as per Rashi and the above translation, “forces of sanctity”)!

כל שהוא נעשה בפעולה טבעית אינו בכלל כשפים אפילו ידעו לברוא בריות יפות שלא מזווג המין כמו שנודע בספרי הטבע שאין הדבר נמנע רשאים לעשות, שכל שהוא טבעי אינו בכלל הכשוף ודומה לזה אמרו כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי כמו שיתבאר במקומו

R. Weiss himself emphatically rejects this approach, insisting that such a thing is categorically impossible:

והנה דבר פלא מצינו שכתב המאירי בסוגיין … ופליאה דעת ממני ולא אוכל לה, הא זאת ידענו דאין ביד חכמי הטבע כמו גם החרטומים והמכשפים, לברוא יצירה יש מאין אשר לא בראה ד’, וכדרך שכתב הרמב”ן בפירוש התורה (שמות ח’ ט”ו)

ומה שלא יכלו החרטומים להוציא את הכינים, סיבה מאת ד’ היתה להם סכל עצתם ברצונו, שהכל שלו והכל בידו. והנראה בעיני עוד כי מכת הדם להפוך תולדת המים לדם, ומכת הצפרדעים להעלותם מן היאור, יכלו לעשות כן כי אין בהם בריאה או יצירה וכו’, רק מכת הכינים היתה יצירה, ואין טבע העפר להיות כנים על כן אמר והיה לכנים וכו’, ולא יוכל לעשות כמעשה הזה זולתי היוצר יתברך ויתעלה, ואמר ויעשו כן, ולא יכולו, כי השביעו השדים לעשות מאמרם ואין בהם כח

נתבאר להדיא דאין בכח האנושי לברוא יש מאין וכבר נתפרשו הדברים להדיא במדרש (בר”ר פל”ט י”ד)

ואת הנפש אשר עשו בחרן אמר רבי אלעזר בן זמרא אם מתכנסין כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד אינן יכולין לזרוק בו נשמה

ודברי המאירי תמוהין למאוד, וצע”ג.3

We find a wondrous thing that the Meiri has written … and this is wondrous beyond my comprehension, and I cannot grasp it, for this we know that it is not in the hands of the natural scholars, like the necromancers and sorcerers too, to create an entity ex nihilo that G-d has not created, as the Ramban has written in his commentary to the Torah (Exodus 8:15):

And that which the necromancers were unable to produce the lice, that was something caused by G-d, to foil their plan in accordance with His will, for everything is His and everything is in His hands …

And these matters have been clearly explained in the Midrash [Genesis Rabbah 39:14]:

and the souls they [Abraham and Sarah] made in Haran – R. Elazar b. Zimra said: If all those in the world gather together to create even a single gnat, they will be unable to imbue it with a soul [neshamah].4

I have tremendous respect for R. Weiss, surely one of the keenest, most thoughtful, and most interesting Torah scholars in the world today, but I am quite puzzled by his stance here:

  • R. Weiss repeatedly uses the phrase “יש מאין”, but if he is using it in its classic, technical sense of creatio ex nihilo, it seems to be a straw man: why must we assume that the rabbis’ act of creation was ex nihilo? Perhaps R. Weiss takes for granted that this is denoted by the term ברא, but the question of whether this is indeed the exclusive meaning of the term is a classic debate among early medieval authorities.5
  • Even if we accept R. Weiss’s understanding of Ramban as denying the capability of creating life to humanity in general, and not merely imposing a limitation on the power of sorcery and the harnessing of demonic forces, גברא אגברא קא רמית? Why must Meiri accept Ramban’s theological and exegetical positions?
  • R. Weiss cites the midrash’s categorical denial that man can ever ensoul inanimate matter. But man can obviously animate inanimate matter – he has actually been doing so for two centuries already, in the form of trains, cars, and robots! Perhaps R. Weiss understands the Talmud to imply that the created man was actually imbued with a soul, and not merely artificially animated, but where does he see that in the text? As we shall see, בג”ה, in a follow-up post, many traditional thinkers assume that the man created man by Rava was not fully human in certain fundamental ways, and Maharsha even explicitly asserts that it did not possess a נשמה (although he concedes that it did have a רוח החיוני שהיא גם כן בבהמה), so why must we necessarily assume that it was the creations of Rava, Rav Hanina, and Rav Oshaya were actually ensouled at all, rather than merely bio-mechanically animated?

Another of Clarke’s Three Laws seems apropos here:

When a distinguished but elderly scientist states that something is possible, he is almost certainly right. When he states that something is impossible, he is very probably wrong.

I find the condescending phrase “but elderly” distasteful, but on the other hand, Hazal were even more scathing toward the elderly – insofar as they are עמי הארץ, as opposed to Torah scholars:

רבי שמעון בן עקשיה אומר, זקני עם הארץ–כל זמן שהן מזקינין–דעתן מיטרפת עליהן, שנאמר “מסיר שפה, לנאמנים; וטעם זקנים, ייקח” (איוב יב,כ); אבל זקני תורה אינן כן–אלא כל זמן שהן מזקינין–דעתן מתיישבת עליהן, שנאמר “בישישים חכמה; ואורך ימים, תבונה” (איוב יב,יב).6

In any event, I reiterate my great respect for R. Osher, but תורה היא וללמוד אנו צריכים.

  1. סנהדרין סה: (דברי רש”י הועתקו מפה). התרגום הוא של מהדורת William Davidson.‏ []
  2. שם סז: []
  3. ר’ אשר וייס, מעשה כשפים וספר יצירה (תשס”ט) []
  4. My translation. []
  5. עיין אבן עזרא ורמב”ן בהתחלת פירושיהם לתורה.‏ []
  6. סוף מסכת קינים []

A Man Hath No Preeminence Above A Beast

Rav Aharon Lichtenstein relates:

Before leaving for summer vacation, members of the [Harvard] department of philosophy once selected Protagoras’ “Man is the measure of all things” as the inscription for a new building. Upon their return, they discovered that President Eliot had substituted “What is man that Thou art mindful of him?”1

I recently encountered a curious halachic dispute over whether the principle of ביטול ברוב, which the Talmud applies to animals, applies equally to human beings:

כרתי ופלתי

אבל אדם באדם לא שייך ביטול2

הגר”י מהמבורג

גם מה שכתב לחלק בין אדם חי לבהמה זה אין סברא לומר ולחלק בין אדם לבהמה לענין ביטול3

  1. R. Aharon Lichtenstein, “Mah Enosh”: Reflections on the Relation between Judaism and Humanism”, The Torah U’Madda Journal (14/2006-07), p. 8 []
  2. פלתי סימן ק”י ס”ק י”ב ד”ה אף לפי זה []
  3. הגר”י מהמבורג, הובא בדעת יהונתן על הפלתי שם (מהדורת זכרון אהרן, ירושלים תשס”ו) הערה 38 []