Recalled To Life

Rivash, in his famous criticism of Rambam as having been too interested in Greek philosophy, gives a couple of examples of theological error he deems the latter to have made:

ועם כל זה לא נמלט הרב ז”ל מהמשך קצת אחר החכמה בקצת המופתים כגון בבן הצרפתית ובמעמד הר סיני ואולי לא היתה כונתו רק באשר לא יוכל להשיב האנשים ההם לגמרי מן הקצה אל הקצה ובאר להם ענינים מעטים מן התורה בדרך מסכמת אל הפילוסופיא וגם זה כתבו ברמז ובהעלם …1

I discussed this responsum in a Reading Responsa lecture several months ago; it, along with its accompanying handout, is available at the Internet Archive. At the time, I was ignorant of Rambam’s comments on the episode of the son of the woman of Sarepta, although I was aware of some controversy over what exactly had transpired in that incident:

רד”ק

עד אשר לא נותרה בו נשמה – יש מי שאומר שלא מת מכל וכל אלא היה חליו חזק מאד עד שנעצרה נשימתו ולא היו מכירין ממנו שום סימן חיות לא בנשימה ולא בדפק הגידים, עד שחשבה אמו כי מת הוא. וכן הוא אומר בדניאל: לא נותרה בי נשמה, אבל אותו הוא על דרך הפלגה.

והנכון כי מת מיתה גמורה, כמו שסוברין בני העולם.2

רדב”ז

שאלת ממני למאן דאמר פנחס זה אליהו היאך נטמא להחיות בן הצרפית:

תשובה כמה דברים נאמרו בדבר זה יש אומרים שלא מת ממש והכי משמע מדכתיב עד שלא נותרה בו נשמה וכן נראה ממה שתרגם יונתן בן עוזיאל לא יתבאש ולא ימות ברה משמע שעדיין לא מת והכי משמע נמי בסוף נדה דאיבעיא להו בן השונמית מהו שיטמא ומדלא איבעיא להו בבן הצרפית דקדים משמע דסבירא להו דלא מת

ואין דרך זה נכון כלל דכתיב להמית את בני וכתיב ויאמר אליהו ראה חי בנך והכי הול”ל ראי לא מת בנך וגם דברי המתרגם אינן מכריחים דהכי קאמר ולא ימות ברה ולא ישאר ברה מת והא דלא איבעיא להו בבן הצרפית דילמא בעל הבעיא לא פסיקא ליה ונתברר בכמה מקומות בתלמוד ובמדרשות שאליהו החיה את המתים.3

I subsequently located the comments of Rambam to which Rivash refers, although what Rambam actually means by his remarks is the subject of considerable controversy:

מות: שם המיתה, ושם החולי הכבד: וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן, כלומר: כובד חוליו, ולפיכך ביאר בבן הצרפית: ויהי חוליו חזק מאוד עד אשר לא נותרה בו נשמה, כי אלו אמר “וימת” היה מתפרש שהיה חולי כבד קרוב למות, כמו נבל כאשר שמע את הדברים. וכבר אמר אחד הספרדים שנעצרה נשימתו עד שלא הורגשה לו נשימה כלל, כדרך שיארע למקצת המעולפים ובהיחנק הרחם עד שלא יודע אם הוא מת או חי, וימשך הספק הזה יום ואף יומיים.4

Mavet signifies “death” and “severe illness,” as in “His heart died (va-yamot) within him, and he became as a stone” (1 Sam. xxv. 37), that is, his illness was severe. For this reason it is stated concerning the son of the woman of Zarephath, “And his sickness was so sore, that there was no breath left in him” (1 Kings xvii. 17). The simple expression va-yamoth would have given the idea that he was very ill, near death, like Nabal when he heard what had taken place.

Some of the Andalusian authors say that his breath was suspended, so that no breathing could be perceived at all, as sometimes an invalid is seized with a fainting fit or an attack of asphyxia, and it cannot be discovered whether he is alive or dead: in this condition the patient may remain a day or two.5

R. Yosef Qafiḥ is quite confident that Rambam is accepting the traditional view that the son of the woman of Sarepta had actually died, and not the approach of “one of the Andalusians” that he had not, and he scathingly dismisses the opposing understanding of Rambam’s position:

כלומר: שמת ממש, שהרי נאמר אחריו “ולהמית את בני” “להמית את בנה”. ואינו דומה לאמור בדניאל י יז ונשמה לא נותרה בי, כי שם לא נזכר מות כלל. ואין מקום להפלגת הנרבוני וזולתו. ולא להבלי אלפכאר בתשובתו לרד”ק, ולא להשערות שייער. …

אף שאיני יודע מי מחכמי ספרד שקדמו לרבנו פירש כן, הרי ברור שלא צדקו אותם הטוענים6 שרבנו הוא בעל הפירוש הזה, אלא שרצה להסתתר מאחורי מי שהוא.

א) משום שאין זו מדתו ודרכו של רבנו שאין עליו אלא אימת שמים בלבד ואינו חושש כלל למה יאמרו הבריות, ובפרט אותם שהם כדמות בני אדם בעיני רבנו.

ב) כבר מצאנו פירוש זה נפוץ וידוע בצרפת ובערי פרובנצה, ואמנם כמאה שנה לאחר תקופת רבנו, אך ברור לי שלא בהשפעת מורה הנבוכים אלא ממקור אחר, שכן הובא בשיטה מקובצת לבבא מציעא קיד ב “דלא מת ממש אלא נתעלף” בשם תלמיד הר”ף שהיה תלמיד רבנו יחיאל מפאריש.7

It is obvious that Rivash, on the other hand, does understand Rambam to be espousing the nontraditional view that the child did not actually die. Indeed, Abarbanel begins his lengthy discussion of this brief Maimonidean passage with the assertions that:

[A]ll the commentators have stumbled and there is no help, and they have all agreed that the opinion of the Master [Rambam] was that the son of the woman of Shunem did not die… and they have also said that his opinion was that the son of the woman of Sarepta also did not die …

המפרשים כלם נכשלו ואין עוזר וכלם הסכימו שהיה דעת הרב שבן השונמית לא מת אחרי שנאמר בו וימת כי אם שהיה חליו חזק מאד, ושלזה כיון הרב באמר בכאן שאלו אמר וימת היה סובל שהיה החולי חזק, לרמז על בן השונמית שנאמר בו וימת

ואמרו גם כן שדעתו היה שבן הצרפית גם כן לא מת, ושלכן {רמז?} לזה במה שהביא ראיה מאמר לא נותרה בו נשמה שהרי כתוב בדניאל ונשמה לא נותרה (נשארה) בו, והוא בודאי לא מת ואמרו שלכן הביא הרב מאמר האנדלוסים (חכמי שפאניא) שנתבטלה נשימתו, ר”ל מבן הצרפית אשר זכר. …8

Abarbanel himself, however, strongly rejects the universal imputation of heterodoxy to Rambam:

ומאשר ראיתי כל המעיינים בפ’ הזה הרחיבו פה האריכו לשון נגד הרב המורה, בחשבם שכיון הדברים הרעים האלה, ראיתי אני לפרש דעתו ולהראות העמים והשרים שנצדק כל אמרי פיו …

  1. שו”ת ריב”ש סוף סימן מ”ה []
  2. רד”ק מלכים א’ יז:יז, ועיין הגהות וחדושי הרש”ש נדה ע: ד”ה שם בן השונמית מהו שיטמא []
  3. שו”ת רדב”ז חלק ו’ סימן ב’ אלפים ר”ג, ועיין מאורות הדף היומי, גליון מספר 687, עמוד 2 []
  4. מורה נבוכים (תרגום קאפח) חלק א’ פרק מ”ב []
  5. Ibid., translation of Michael Friedländer. []
  6. עיין שם טוב שם []
  7. הערות של ר’ קאפח שם #8,10 []
  8. פירוש אברבנאל למורה נבוכים שם []

Muslim Ms. Marvel Mines Mishnah and Midrash

Noah Berlatsky, in the Atlantic:

Ms. Marvel, the Marvel superhero comic that debuted last month, has gotten a ton of media coverage because of what makes it unique. Mainstream superheroes are almost all white and almost all guys, and women of color virtually never carry their own titles. Even the X-Men’s Storm, a widely recognized and popular character, hasn’t ever headlined an ongoing series. So the fact that the new Ms. Marvel is a young Muslim girl named Kamala Khan is, for superhero comics at least, a long-awaited and much-welcome innovation. …

Superheroic assimilation is also complicated by the fact that, for Kamala (as implicitly for the X-Men, or for that Kryptonian immigrant Superman) one’s heritage is hard to separate from one’s strength. Kamala finds the courage to use her newfound, not-quite-under control powers to save another girl after she remembers a passage from the Quran: “Whoever saves one person, it is as if he has saved all of mankind.” She may look like Ms. Marvel on the outside, but that’s just a costume. What’s inside is Kamala, and part of who Kamala is, is her family, her religion, and her ethnicity.

Jewishly educated readers may recall that this Quranic idea actually appears centuries earlier in the Mishnah:

כיצד מאיימין את העדים על עידי נפשות היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד ומפי אדם נאמן שמא אי אתם יודעין שסופנו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעותיו תלויין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר דמי אחיך צועקים אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעותיו דבר אחר דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך ושלא יהו המינים אומרים הרבה רשויות בשמים ולהגיד גדולתו של הקב”ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד כולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקב”ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם1

This parochial version, limiting the principle (and its inverse) to “Israel”, is the one that appears in standard printed editions of the Talmud; at least some manuscripts, however, as well as Rambam’s formulation, contain no such qualifier:

לפיכך נברא אדם יחידי בעולם ללמד שכל המאבד נפש אחת מן העולם מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת בעולם מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא2

Prof. Ephraim Elimelech Urbach has a study of the variant texts of the passage, which I unfortunately do not have access to; he apparently maintains that the fundamental ethos behind the aphorism is universalist, as is implied by the reference to the First Man:

קריאת המאמר במשנה בשלימותו… מורה בכיוון הנוסח שאינו גורס ‘מישראל’, שכן המדובר בהסקת מסקנה על חשיבותם של חיי האדם מן העובדה שהאדם הראשון נברא יחידי… ברם, המשנה מביאה את הדברים כתשובה על השאלה ‘כיצד מאיימים על עדי נפשות’. עדי נפשות אלה מישראל הם, והם באו להעיד על נפש אחת מישראל שרצחה נפש אחרת מישראל. יש אפוא להבחין בין הנוסח של לימוד מוסר השכל לבין השימוש שנעשה בו בפרוצדורה של חקירת העדים. שימוש זה עשוי היה בנקל להשגיר את המלה ‘מישראל’ לתוך גופו של המאמר מבלי כוונה מודעת לשנות את הוראתו המקורית. אבל למרות זאת מלמדות העובדות, שאשגרתא זו אינה מצויה אלא בחלק קטן של עדי הנוסח.3

Ironically, in spite of the fact that our formulation of this idea predates the Quranic one by at least half a millenium, the latter has the chutzpah to describe it as a lesson Islam teaches the Jews:

For this reason did We prescribe to the children of Israel that whoever slays a soul, unless it be for manslaughter or for mischief in the land, it is as though he slew all men; and whoever keeps it alive, it is as though he kept alive all men; and certainly Our apostles came to them with clear arguments, but even after that many of them certainly act extravagantly in the land.4

Berlatsky continues:

Ms. Marvel is part of her too, though. As Kamala tells her mystic superhero benefactors, “I’m from Jersey City, not Karachi!” She adds, “I don’t know what I’m supposed to do. I don’t know who I’m supposed to be.” It’s fitting, then, that her power is shapeshifting; she takes on the appearance of Ms. Marvel because she can take on the appearance of anything, like Plastic Man. She can shrink and stretch and bend; she rescues a girl from drowning by stretching her hand until it can act like a giant shovel, scooping up the thrashing girl and a big wad of lake mud as well.

The original Plastic Woman who saves a child from drowning via a miraculously extended arm is, of course, Pharaoh’s Daughter:

ויהי כראות המלך את אסתר המלכה
אמר רבי יוחנן ג’ מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה אחד שהגביה את צוארה ואחד שמשך חוט של חסד עליה ואחד שמתח את השרביט
וכמה אמר רבי ירמיה שתי אמות היה והעמידו על שתים עשרה ואמרי לה על שש עשרה ואמרי לה על עשרים וארבע במתניתא תנא על ששים
וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה וכן אתה מוצא בשיני רשעים דכתיב שיני רשעים שברת ואמר ריש לקיש אל תקרי שברת אלא שריבבת [רש”י: ומשיני רשעים נפיק להאי דרשה דליכתוב קרא ושן רשע אלא י’ דשיני וי”ם דרשעים הרי ששים]
רבה בר עופרן אמר משום ר”א ששמע מרבו ורבו מרבו מאתים5

ותשלח את אמתה ותקחה
ר’ יהודה ור’ נחמיה חד אמר ידה וחד אמר שפחתה מ”ד ידה דכתיב אמתה ומ”ד שפחתה מדלא כתיב ידה
ולמ”ד שפחתה הא אמרת בא גבריאל וחבטן בקרקע דשייר לה חדא דלאו אורחא דבת מלכא למיקם לחודה
ולמאן דאמר ידה ליכתוב ידה הא קמ”ל דאישתרבב אישתרבובי דאמר מר וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה וכן אתה מוצא בשיני רשעים דכתיב שני רשעים שברת ואמר ריש לקיש אל תיקרי שברת אלא שריבבתה6

While these Talmudic passages do not explicitly quantify the length of the miraculous arm extension, some Medrashim and medieval commentators assert or assume that it was sixty cubits, apparently following the opinion of the Beraisa regarding Ahasuerus’s scepter. It is not entirely unclear why they prefer that figure to the others of lesser and greater magnitude, although some do note a supporting gematria:

ותשלח את אמתה. נמתחה אמתה ששים אמה.7

ורבותינו דרשו אותה לשון אמה שרבתה אמתה עד ס’ אמות. ורמז מדכתיב כי מן המים משיתיהו . היה יכול לומר כי ממים משיתיו הרי נו”ן דמן. וה’ דהמים. וה’ דמשיתיהו הרי ששים:8

  1. סנהדרין לז. – קשר []
  2. יד החזקה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, יב:ג – קשר []
  3. כל המקיים נפש אחת. (2013, אוגוסט 16). ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. אוחזר 02:32, מרץ 24, 2014 מתוך http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A0%D7%A4%D7%A9_%D7%90%D7%97%D7%AA&oldid=14507043. []
  4. The Quran, 5:32 – link. []
  5. מגילה טו: – קשר []
  6. סוטה יב: – קשר []
  7. עיין תורה שלמה חלק שמיני (כרך תשיעי) עמוד סד אות מד – קשר []
  8. הדר זקנים פרשת שמות (תוספות) על הפסוק ונערותיה הולכות – קשר, ועיין בתורה שלמה שם []