Rav Weissmandel – Humanitarian and Environmentalist

Rabbi Avraham Meir Israel relates this fascinating anecdote1:

[זה] כעשרים שנה ששמעתי מפי הגאון הצדיק רבי מיכאל בער ווייסמאנדעל זצ”ל מנייטרא, שנפגשתי אתו על הרכבת, ומבעד החלון הראה לי פרות רועות באחו, שרצו הנה והנה ברצוא ושוב ממקום למקום, שלא כדרך הרועות, לצעד לאיטן צעד אחר צעד, והסביר לי סיבת אי שקטותן, שהוא מחמת עצבון שבהן, על שמונעים מהן תאותן הטבעית אחר הזכרים, וחיים בעיצבון ואי נוחיות, ואחר כך הביע את דעתו שאולי משום זה נתרבה בימינו העצבניות בעולם, על ששותין את החלב של הפרות העצבניות, ע”כ, ואם קבלה היא נקבל

As the scientists say, more research is called for; what sorts of physical differences are there between the milks of cows that are and aren’t allowed to mate? Do we find a statistically significant correlation between milk consumption and depression?

  1. שו”ת ויען אברהם חלק א’ חו”מ סימן ה []

What Do Women Want?

Here’s a responsum from the תרומת הדשן:

שאלה: ראובן נשא את לאה … ולאחר שלשה או ארבעה שנים ירד מנכסיו קצת ומבקש מאשתו שתלך עמו למדינה אחרת לגור שם באומרו שלא יוכל להחיות ולהתפרנס במדינה זו לפי נכסיו שנתמעטו וכן הוא האמת. ומשיבה לאה אין רצוני לצאת מארץ מולדתי … ואף על פי שיש לדאג שתהא חסרה מזונות ופרנסה ותסבול דוחק רצונה לצפות על ישועת השם. היוכל ראובן לכופה לצאת ממקומה או לאו.

תשובה: יראה שהדין עם הבעל ויכול לכוף את אשתו ולצאת כי האי גוונא אם הדבר נראה לעינים שלא יוכל להתפרנס כאן ויש לדאג שיהיו מחסרים מזונות ופרנסה ויצטרכו לסבול דוחק …

ועף על פי שאמרה שרצונה לצפות על ישועת השם יתברך זכרו שימצא להם רווחים, אין זו טענה דאיזו מצוה גדולה מתלמוד תורה אף על פי כן אמרו חכמים ז”ל כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה, ולא הבטיחוהו חכמים שימטיר לו לחם מן השמים.

ומה שטוענת נמי שאינה חוששת על הדוחק והחסירות וחפיצה יותר לסובלו מאשר תצא ממדינתו, נראה דלאו בתר שבוש דעתה אזלינן דבטלה דעתה ולא אזלינן אלא בתר אורחא דמילתא וסתם בני אדם לאו דעתייהו הכי. וראיה מהא דאיתא פרק אף על פי חמר ונעשה גמל מאי אמר ליה רוצה אשה בקב תפלות מעשר קבין פרישות. ופרש”י נשאת לו כשהיה חמר מהו לעשות גמל שלא ברשות הרוחה ניחא לה כדי שיתעשר. או עונה ניחא לה ופשיט דרוצה בקב וכו’. ומקשו התוספות שם מהא דלעיל התם גבי עבודת המלך דמוכח וכן פירש רש”י עלה דהרווחא ניחא לה טפי מעונה ומתרצינן דשאני עבודת המלך דנפוש רווחא טובא ולכך ניחא לה. והשתא מהכא יש להוכיח כל הא דלעיל ושמעינן מיניה דלאו בתר דעתה דיינינן מדקבעיא אי הרווחא ניחא לה או עונה ניחא לה נקרא לאשה ונשאלה את פיה. ותו דרש”י פירש בהדיא דשלא ברשות איירי, אלא על כרחיך אי הוי אורחא סתמא נשי דהוי ניחא להו בהרווחה טפי מבעונה כההיא הרווחא דעבודת המלך לא משגחינן בדעתה כדמוכח בשינויא דתוספות. ואם כן הואיל ואורחא דמילתא ובשביל הרווחא של עבודת המלך מוחלת על העונה דצערא דגופא היא, כל שכן דאורחא דמילתא היא דבשביל דוחק וחוסר מזונות ופרנסה מוחלת היא על יציאתו ממקום מולדתה, דגדולה צער עניות מהנאת העושר וכיון דסתם נשים מוחלין, כהאי גוונא אין אחת יכולה לומר אין רצוני למחול משום דמצי למימר אדעתא דסתמא דמילתא נשאתיך.1

Rav Isserlin maintains that Hazal knew exactly what women want, and that we disregard the claim of any particular woman to an alternative preference; we say בטלה דעתה, and the husband can claim אדעתא דסתמא דמילתא נשאתיך.

Also noteworthy is Rav Isserlin’s dissmissal of בטחון, as opposed to השתדלות, as the legally normative basis for one’s conduct, at least in this context.

The Beis Yosef2 apparently disagrees with Rav Isserlin’s ruling:

ואף על פי שכתב שהוא דבר פשוט אין דבריו נראים בעיני

It is unclear, however, what aspects of Rav Isserlin’s arguments he rejects.

The Otzar Haposkim3 has a typically comprehensive discussion of this matter.

Update: Extensive further discussion of the תרומת הדשן and the dissenting view.

  1. שו”ת תרומת הדשן חלק ראשון סימן רט”ו – קשר, הובאו דבריו בבית יוסף אה”ע סימן ע”ה וברמ”א שם סעיף א []
  2. שם []
  3. שם ס”ק י”ח []

Can תלמידי חכמים be considered "fools"?

An acquaintance likes to relate the following self-deprecating anecdote: when he was a young Yeshivah student, he used to observe a certain אדם גדול smoking. Meaning to be friendly, he comfortingly remarked “Nu, שומר פתאים השם”, assuming that פתאים meant something like צדיקים or חסידים. When he subsequently learned the true meaning of the word, he was greatly chagrined at having insinuated that the אדם גדול was a fool.

The lesson the raconteur derives from this story is merely a warning of the potential pitfalls of bandying about phrases which one doesn’t fully understand, but I recently learned that there’s actually a significant Halachic issue at stake here.

Rav Yisrael Isserlin, discussing the principle of שומר פתאים השם as it potentially applies to a קטלנית, remarks1:

וצריך עיון אי שייך למימר האי טעמא שומר פתאים לתלמיד חכם שהוא יודע ומכיר ונזכר למופלא בדורו

He seems to be suggesting that great תלמידי חכמים don’t fall under the rubric of שומר פתאים השם; I don’t know if Poskim make this point in other contexts of Halacha where this principle occurs.

One might argue, though, that this distinction between תלמידי חכמים and ordinary people is only relevant for סכנות which are Talmudic in origin; perhaps there’s no difference in the context of smoking, the danger of which is known through medical science.

  1. שו”ת תרומת הדשן סימן רי”א []