Gil Student has a recent post titled Torture in the Torah. I shall cite some rulings of the Poskim about the permissibility of torture to extract a confession (in civil cases), prefacing them with some of their Talmudic sources. Children of the age of civil rights may be nonplussed at the Poskims’ willingness to countenance physical coercion in the name of justice, even though they insist on apropriate safeguards and stipulate the presence of significant circumstantial evidence.
Talmudic Sources
The Thief
מר זוטרא חסידא אגניב ליה כסא דכספא מאושפיזא חזיא לההוא בר בי רב דמשי ידיה ונגיב בגלימא דחבריה אמר היינו האי דלא איכפת ליה אממונא דחבריה כפתיה ואודי [ברא”ש “כפתיה בשוטי עד דאודי”]1
The Forgers
גמרא: ההוא דהוה כתב ביה “תילתא בפרדיסא” אזל מחקיה לגגיה דבי”ת וכרעיה ושויה “ופרדיסא” אתא לקמיה דאביי אמר ליה מאי טעמא רויח ליה עלמא להאי וי”ו כפתיה ואודי
ההוא דהוה כתב ביה “מנת ראובן ושמעון אחי” הוה להו אחא דשמיה “אחי” אזל כתב ביה וי”ו ושויה “ואחי” אתא לקמיה דאביי אמר ליה מאי טעמא דחיק ליה עלמא להאי וי”ו כולי האי כפתיה ואודי 2
The Poskim
Rav Shimon Bar Zemah Duran
שאלת ראובן הוא סגי נהור, וארח לחברה עם שמעון. והיו לראובן הסגי נהור קצת מרגליות תפורים בבגדו, ושמעון היה מתחבר עמו בדרך וישן אצלו, וכשביקש ראובן המרגליות ולא מצאם הוא חושד כי שמעון גנבם לו, עם היות שמעון רע מעללים, וכשתבעו ראובן כפר. מהו הדין בזה.
תשובה ידוע כי הגונב אינו גונב בעדים, ואם באנו לדון על פי עדים בכיוצא בזה לקתה מידת הדין. והרשות נתונה ביד כל דיין בכל דור ודור לגדור גדרים בזה, כמו שנהגו הגאונים ז”ל בדיני קנסות. ואף מדין התלמוד מותר לעשות כן, ומכין ועונשין שלא כדין משום מגדר מילתא, וכל שכן להציל עשוק מיד עושקו ונעלב מיד עולבו. ומצינו בתלמוד שעל ידי אמתלא כפו לאדם אחד עד שהודה בגניבה, בפרק אלו מציאות [הנ”ל בדברינו] … ובפרק גט פשוט [הנ”ל בדברינו] יש בשני מקומות כפתיה ואודי.
ובכאן נראית אמתלא, שזה העלוב הוא מאור עינים, ובהתחברו עם אחזיהו פרץ השם מעשיו, והניחו במקום דובים ואריות ונכנס לעיר, הדין נותן לאיים עליו, ולגזום לעשות כך וכך אם לא יודה …
וכבר אסרתי אני בבית הסוהר יהודי מכאן, טען עליו אורח נפוסי שגנב ממנו, ועל ידי ניכרין דברי אמת אסרתיו, ולא היה שר ומושל שפטרוהו, ואחר כך נמצאת הגניבה בידו, וקלסוני כל הקהל ישמרם צורם על זריזותי בזה.3
The Panim Me’eiros
נשאלתי ב”ב אחד שמצא תיבתו פרוצה ונגנב מתוכה הון רב ויש לו אומדנא המוכיחות שאחד ממשרתיו עשה המעשה הזה ואינו רוצה להודות אי שרי ליה לימסור לערכותיהם לענותו וליסרו עד שיתן תודה או לא. וכמו כן נשאלתי באחד ששלח משרתו להביא לו אבנים טובות שלו שהיו מופקדים אצל הסוחר ולאחר שמסר לידו הסוחר אבנים טובות העולים בסך ששת אלפים נתן לתוך כיסו התפור בבגדו ובבואו לבית בעליו פשפש ולא מצא האבנים טובות הנ”ל ומענה בפיו שנאבדו ממנו ויש כמה אומדנ’ דמוכח שהוא שלח ידו בפקדון אדונו ומעיז פניו ומצחו כנחושה ומקשה ערפו אי שרי ליה לימסור לפני ערכותיהם וליסרו ולענו אותו עד שיתן תודה או לא כי יש לחוש שלא ילמדו ממעשיהם ויתרבו המתפרצים באדוניהם עכ”ל:
[והאריך להוכיח שמותר ליסרו כדי שיודה, והביא כמה ראיות ובתוכם הגמרות שהבאנו לעיל, והעלה] ושמעתי מפי דודי שמעשה היה בימי הגאון מוהר”ר העשיל והגאון הש”ך הפקיד ביד הגאון שלשלת של זהב ונגנב על ידי משרת של הגאון מוהר”ר העשיל והסכימו ונתנו את אצבעו בין השרוף של קנה השריפה שקורין בוק”ס ולא הודה הגנב ואחר שלשה שנים מצאו השלשלת באמתחת הגנב ומעתה נלך בעקבות אבותינו באם שהדבר ברור על פי חקירות אנשים יראי אלקים שיש מקום לחשדו רשאים ליסרו קצת ועל כל פנים על פי אומדנא הבקי שיכול לקבלו דהא אפילו אם נתחייב מלקות בוודאי צריך אומד כמה יכול לקבל וחוכך אני מאוד שלא למסרו לערכותיהם וכבר אמרו חמז”ל כתוא מכמר יש לחוש שאם יודה שידונו אותו למיתה.
כללא דמילתא בהא נחתא ובהא סלקא אם יראה על פי עוצם בינתם וחכמתם להסיר ממנו מוקשי מות ודבר הגורם לזה רשות ניתן ליסרו קצת כדי שיודה על האמת ובלבד שיסכימו עמי שלשה בעלי תורה יראי ה’ ושונא בצ”ע4
The Erech Shai
צל”ע אם רשאי כי האי גוונא [קאי על דברי הרמ”א שם דמיירי “כשיש רגלים לדבר כגון שהיה שמעון בבית ראובן ומצא ראובן תיבתו פרוצה וניטל ממנה מה שהיה בתוכה והוא חושד לשמעון”] להכותו שיודה ולכאורה כיון שאין מוציאין ממון בהוכחה זאת כל שכן דאסור להכותו כמו שכתב הסמ”ע לעיל סימן ח’ ס”ק כ”ג … אמנם הטו”ז סבירא ליה שם להיפוך
ויש ללמוד דין זה מפרק גט פשוט דף קס”ז [הנ”ל בדברינו] … ומכל מקום אין ראיה משם רק דהדיין רשאי לעשות כן אבל בעל הגנבה אסור דאינו רשאי למיעבד דינא לנפשיה רק היכא שיכול לברר שהוא שלו ואפילו כי האי גוונא אסור על ידי עכו”ם כמבואר לעיל סימן ד’ בהג”ה
שוב ראיתי בפתחי תשובה כאן שהפנים מאירות הוכיח מבבא בתרא שם כמו שכתבתי ובפתחי תשובה הביא מהרא”ש פרק אלו מציאות [הנ”ל בדברינו] ונראה דמשום הכי פרש”י באלו מציאות דף כ”ד כלי של אושפיזא היה דאם היה של מר זוטרא לא היה רשאי למיעבד דינא לנפשיה וכמו שכתבתי …
שוב ראיתי בתשב”ץ חלק ג’ שאלה קס”ח הביא ראיות הנ”ל והתיר לדיין ליתן אותו במאסר וצ”ע דמתחלת דבריו משמע דגם להכותו שרי.5