Month: January 2008

In our discussion of the alleged Shabbos Robe Cartel, I mentioned that there is extensive discussion in the Halachic literature of the permissibility of undercutting the market price. In this post we shall give the basic background of that discussion, i.e. the Talmudic sources and the relevant rulings of the earlier Poskim; the rulings of the later Aharonim on our specific question will follow, בג”ה, in subsequent posts.

Lowering the Sha’ar

Our issue largely revolves around a few lines of Gemara in Ha’zahav¹:

מתניתין: רבי יהודה אומר לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבא אצלו וחכמים מתירין ולא יפחות את השער [פירש”י. למכור בזול מפני שמרגיל לבא אצלו ומקפח מזונות חבירו] וחכמים אומרים זכור לטוב [פירש”י. שמתוך כך אוצרי פירות מוכרין בזול]:

גמרא: מאי טעמייהו דרבנן דאמר ליה אנא מפליגנא אמגוזי ואת פליג שיסקי: ולא יפחות את השער וחכ”א וכו’: מאי טעמא דרבנן [פירש”י. נקוט זכור לטוב לשון ברכה:] משום דקא מרווח לתרעא: [פירש”י. ואוצרי פירות יראו שהוזלו וימכרו בזול:]

The Halachah follows the Hachamim², but do they only allow undercutting because of the consideration of מרווח תרעא, or is that reason only necessary for their approbation of זכור לטוב, as Rashi sees to imply, whereas undercutting is actually permitted regardless? This point, along with other questions related to this Gemara, are the subject of considerable contention among the Aharonim, as we shall see, בג”ה, in subsequent posts.

The Rema and the Aviasaf

Several Aharonim derive a prohibition against undercutting to an extent that destroys the viability of a competitor’s business from the celebrated ruling of the Rema in a dispute between his kinsman Rav Meir of Padua who had been involved in the printing of an edition of the Rambam’s Mishneh Torah, and the printer of a competing edition. We shall first give the background, and then cite the ruling itself.The Gemara states³:

אמר רב הונא האי בר מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה דינא הוא דמעכב עלויה דאמר ליה קא פסקת לחיותי …

אמר רב הונא בריה דרב יהושע פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב ואי שייך בכרגא דהכא לא מצי מעכב בר מבואה אבר מבואה דנפשיה לא מצי מעכב …

Virtually all Poskim explain that Rav Huna and Rav Huna Brei D’rav Yehoshua disagree, and that the Halachah follows the latter who permits free competition, at least between two local businessmen⁴. There is, however, a mysterious ruling cited in the name of the Aviasaf⁵:

ומבוי הסתום מג’ צדדין רק בצד אחד יכנסו לו ודר ראובן אצל סופו הסתום ובא שמעון לדור כנגד הצד הפתוח שאין העבוד כוכבים יכול לילך שם אם לא ילך תחלה לפני פתח שמעון נראה דיכול לעכב עליו כדרב הונא … אביאסף

The Ha’gahos Maimoniyos seems to have understood that the Aviasaf held like R. Huna⁶:

[דעת הרמב”ם] כרב הונא בריה דרב יהושע דהוא בתרא לגבר רב הונא דאמר דינא הוא דמעכב עליה וכן פסק ר’ חננאל והתוספות. ובאביאסף נראה דעתו כרב הונא:

The Beis Yosef understood similarly, and therefore dismisses the Aviasaf as a Da’as Yahid⁷:

כתוב במרדכי … וכן כתבו בהגהות מיימון … ונראה דאביאסף סבר דלא כרב הונא בריה דרב יהושע ואם כן לדידן דקיימא לן כרב הונא בריה דרב יהושע לא מצי מעכב עליו:

The Rema, on the other hand, offers an interpretation of the Aviasaf which is consistent with the Halachah, and which he therefore accepts as normative⁸:

היסוד הפשוט הראשון [לזכות את מהר”ם פדווא, שלא יקנה שום איש כי אם ממנו] הוא בפרק לא יחפור … ואף על גב שהרב אלפסי והרא”ש פסקו דלא כרב הונא דקם ליה כיחידאי מכל מקום אומר אני שיש להתיישב בדבר שהרי במרדכי מייתי בשם אביאסף … אם כן משמע שהלכתא כוותיה דרב הונא מדמייתי ראייה מיניה, אלא על כרחך צריכין אנו לחלק דבדבר דברי היזקא כגון הכא גבי מבוי שבודאי יזיק לו כולי עלמא מודו דהלכתא כרב הונא, ואם כן בנידון דידן נמי בריא היזקא הוא כי היענטילומר השני נתן להכריז שכל ספר יוזיל זהוב טפי מהגאון. ומי ראה זאת ולא יבא אליו לקנות ממנו ויכול הוא להוזיל כי הוא מעשירי הארץ. לכן גם בדינינו הלכתא היא כרב הונא …

A similar position appears in a gloss to the Tur of questionable authorship⁹:

ולעניות דעתי נראה דגם רב הונא בריה דרב יהושע מודה בהאי דינא דחנות דהיה שמעון יושב בפתח ולא היה שום אדם יכול לעבור לראובן אם לא הלך תחלה לפני פתח שמעון וכן כתב המרדכי להדיא שם ומשמע דדוקא מכח זה פסק כן דזה מקרי ירד לחיותו ולא כשמעמיד החנות בצדו ועיי”ש ודוק:

There is considerable dispute among the Aharonim over this novelty, which although maintained by the Rema in his responsum, does not appear in his glosses to the Shulhan Aruch¹⁰. A full discussion of the issue is beyond the scope of this post; I shall merely note that the most important proponent of this novel stringency is Hasam Sofer¹¹, and the most important opponent is Beis Efrayim¹². The interested reader is directed to Ginas V’radim¹³, Neta Sha’ashuim¹⁴, Divre Haim (Sanz)¹⁵, Sh’ailas Shalom¹⁶, Avne Nezer¹⁷, Mishpat Shalom¹⁸, Maharsham¹⁹, L’vushei Mordechai²⁰, Beis Shmuel Aharon²¹, Pis’he T’shuvah²², Igros Moshe²³, Minhas Yitzhak²⁴, Helkas Ya’akov²⁵, Hoshen V’efod²⁶ and Pis’he Hoshen²⁷.

For our purposes, I merely note that some Aharonim derive from these rulings of Aviasaf and Rema a prohibition against undercutting which is drastic enough to destroy the viability of a competitor’s business, as we shall see, בג”ה, in subsequent posts.

1. דף ס’ ע”א – ע”ב [↩]
2. שו”ע חו”מ סימן רכ”ח סעיף י”ח [↩]
3. בבא בתרא דף כ”א ע”ב [↩]
4. רי”ף, תוספות ד”ה פשיטא, רא”ש סימן י”ב, רמב”ם שכנים פרק ו’ הלכה ח, טור ושו”ע חו”מ סימן קנ”ו סעיף ה [↩]
5. הובא במרדכי שם רמז תקט”ז [↩]
6. ברמב”ם שם אות ו [↩]
7. סימן קנ”ו החלק השני [↩]
8. (שו”ת רמ”א סימן י (סימן ט בדפוס אחר [↩]
9. נדפס בדרכי משה אות ד’, אבל הדרכי משה עצמו כתב לעיל על דברי האביסף “ואין הלכה כן אלא כדברי רבוותא דפסקו דלא כרב הונא:”, ועיין שו”ת בית אפרים חו”מ סימן כ”ו, הגהות והערות במהדורת מכון ירושלים אות י”ז והגהות והערות על הדרכי משה הארוך אות י”ג, ובספר דרכי משה השלם הערה ט”ז [↩]
10. his position in the Darchei Moshe is problematic, as above [↩]
11. שו”ת חת”ם סופר חו”מ סימן קי”ח, הו”ד בפתחי תשובה סימן קנ”ו ס”ק ג [↩]
12. שו”ת בית אפרים סימן כ”ו וכ”ז, ציינם הפתחי תשובה שם [↩]
13. שו”ת גינת ורדים חו”מ סימן ג’ אות כ – כ”א [↩]
14. שו”ת נטע שעשועים סימנים ל”ו – ל”ז [↩]
15. שו”ת דברי חיים חו”מ חלק א’ סימנים י”ח – כ [↩]
16. שו”ת שאילת שלום חלק א סימן י”ג [↩]
17. שו”ת אבני נזר חו”מ סימן כ”ד [↩]
18. סימן רל”ז קונטרוס תיקון עולם אות ג [↩]
19. שות מהרש”ם חלק ה’ סימן ט”ו [↩]
20. מהדורא קמא סימן י”ב – י”ג, ומהדורא תנינא סימן רע”א [↩]
21. שו”ת בית שמואל אחרון סימן ו [↩]
22. שם [↩]
23. שו”ת אגרות משה חו”מ חלק א’ סימן ל”ח [↩]
24. שו”ת מנחת יצחק חלק ב’ סימן צ”ד [↩]
25. שו”ת חלקת יעקב חלק ב’ סימן ס”ה אות ב [↩]
26. ספר חושן ואפוד קונטרוס מחזיק ברכה [↩]
27. גניבה ואונאה פרק ט’ הערות ב, ח וט [↩]

The Jerusalem Post recently¹ ran an article which contained allegations of collusion among retailers and manufacturers of Shabbos robes. From the article:

Come January 1, the 29 retailers across the US and Canada that sell loungewear and hostess gowns are slated to begin a coordinated sale, months after the usual sale time. The legality of such an agreement, however, is questionable under US antitrust laws, which forbid businesses to collude to keep prices high.

A growing concern over the survival of this niche market led a group of retailers and manufacturers this summer to form the Loungewear and Hostess Gown Council, which synchronized sale dates and markup prices. Sales are scheduled to be held on January 1 and on July 4, 2008, and the markup price for shabbos robes increased from 50 percent to 65% above wholesale. …

Typically stores begin their sales at the end of the Jewish holidays in time for the new season, when warm-weather robes are replaced with winter ones. And women have become accustomed to buying only on sale. …

In order to increase sales, stores would price each other out by competing to go on sale first.

To avoid competition and ensure profitability, the retailers and manufacturers agreed in an August meeting to stave off sales until January 1, allowing them more time to sell at full price and avoid competition. …

In addition, the group agreed to increase the markup on the garments gradually to “secure a healthy margin.” A 65% markup was initiated for the 2007 holiday season. Next Pessah, they plan to increase the markup again by a percentage still to be determined. …

Jewish law allows price-setting by associations of manufacturers and suppliers, but says such price-fixing must be approved by a communal authority, according to an article on MyJewishLearning.com by Prof. Nahum Rakover².

A far-reaching opinion on consumer protection can be found in the writings of Rabbi Menahem Ha-me’iri, the 13th-century Provencal Talmud commentator. Ha-me’iri holds that artisans do not have the authority to stipulate prices, even with the approval of a distinguished man, since such practices cause a loss to the townspeople: “It appears to me that the members of a particular trade are not permitted to set prices for their work without permission of the townspeople, since the townspeople would otherwise be forced to take an unfair loss” (Bet Ha-behira on Bava Batra 9a).

Is industry collusion such as described above Halachically permissible?

I am not sure that the Meiri (cited by Rakover in his article) is really relevant to the question of the permissibility of collusion to fix prices. The Meiri is writing in the context of a Talmudic discussion of the authority inhering in the municipal citizenry and the membership of a specific profession to enact binding legislation and consequent financial and even corporal sanctions, including excommunication, against the offenders thereof, which he qualifies by the aformentioned restriction:

ומכל מקום יראה לי שאין בני אומנות אחת רשאין לעשות קיצת שער בעניני אמנותם בלא רשות בני העיר שהרי מפסידין בני העיר בכך שלא כדין

He may merely be saying that the authority that the Gemara ascribes to the members of a specific profession does not extend to the enactment of legislation which is against the interest of the general citizenry; I do not know if we can extend this to an injunction against the voluntary, or even contractual, cooperation of willing individuals, והדבר צריך עיון.

Aside from the Meiri, I know of no Halachic objection to the sort of collusion under discussion here. [A discussion of the applicability of Dina D’malchusa Dina to our issue is beyond the scope of this post, and also against this blog’s general policy.] On the contrary, there’s actually extensive discussion in the Halachic literature of the possibility that a merchant can demand that a competitor refrain from undercutting the market price even in the absence of any agreement between them, as we shall see, בג”ה, in subsequent posts.

1. December 30, 2007. Updated December 31. [↩]
2. available here. [↩]

From a recent Reuters article:

NEW YORK, Dec 26 (Reuters) – U.S. hotel heiress Paris Hilton’s potential inheritance dramatically diminished after her grandfather Barron Hilton announced plans on Wednesday to donate 97 percent of his $2.3 billion fortune to charity. …

That money will be placed in a charitable trust that will eventually benefit the Conrad N. Hilton Foundation, raising its total value to about $4.5 billion, the foundation said in a statement.

Barron Hilton, chairman of the foundation, intends “to contribute 97 percent of his entire net worth, estimated today at $2.3 billion, including the created trusts, at whatever value it is at the time of his passing,” the foundation said. …

Jerry Oppenheimer, who profiled the Hilton family in his 2006 book “House of Hilton,” has said Barron Hilton is embarrassed by the behavior of his socialite granddaughter Paris and believes it has sullied the family name.

Barron Hilton, who is 80, has not commented on Oppenheimer’s remarks.

The foundation supports projects that provide clean water in Africa, education for blind children, and housing for the mentally ill. Its aims, based on Conrad Hilton’s will, are “to relieve the suffering, the distressed and the destitute.”

Is Barron Hilton’s disinheritance of his granddaughter Halachically appropriate? Halachah generally disapproves of the disinheritance of one’s heirs (or at least sons, as we shall see)¹:

כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים אף על פי שאין היורשים נוהגים בו כשורה אין רוח חכמים נוחה הימנו וזכו האחרים בכל מה שנתן להם ומדת חסידות שלא להעיד בצואה שמעבירים בו הירושה מהיורש אפילו מבן שאינו נוהג כשורה לאחיו חכם ונוהג כשורה

There are, however, a number of reasons why Mr. Hilton’s plans may not violate this precept:

• Although Maran, quoting Rambam², writes היורשים, the Mishnah that is the source of this Din³ reads והניח את בניו, and the Aharonim cite a passage in the Ittur that seems to indicate that the issue is specific to sons; see Hagahos Ya’avetz⁴, Hikre Lev⁵, Hasam Sofer⁶, Aruch Ha’shulhan⁷, Igros Moshe⁸, Minhas Yitzhak⁹ and Be’er Sarim¹⁰.
• Maran writes¹¹
  

  כל הנותן נכסיו לאחרין והניח היורשים

  While the Gemara seems to clearly indicate that even disposing of merely a portion of one’s estate and not its entirety is still problematic¹², there is considerable debate over this point in the Aharonim; see Tashbaz¹³, Shulhan Aruch Ha’rav¹⁴, Hasam Sofer¹⁵, Pis’he T’shuvah¹⁶, Rashash¹⁷, S’de Hemed¹⁸, Aruch Ha’shulhan¹⁹, Imre Cohen²⁰, Igros Moshe²¹, Minhas Yitzhak²², Shut Rav Eliyahu Gutmacher²³ and Pis’he Hoshen²⁴.

• While the Gemara seems to clearly indicate that even a bequest to Hekdesh is improper, there is some discussion about this, too, in the Aharonim; see Hasam Sofer²⁵, Pis’he T’shuvah²⁶, Shulhan Aruch Ha’rav²⁷, Igros Moshe²⁸ and K’sones Yosef (Bordugo)²⁹.

Incidentally, I just recently stumbled serendipitously upon an excellent article on this topic by Rabbi Chaim Jachter.

1. שו”ע חו”מ סימן רפ”ב סעיף א [↩]
2. נחלות פרק ו’ הלכה י”א [↩]
3. בבא בתרא דף קל”ג ע”ב [↩]
4. כתובות דף נ”ג ע”א [↩]
5. חו”מ חלק ב’ סימן נ”ד [↩]
6. שו”ת חו”מ סימן קנ”א, הו”ד בפתחי תשובה שם [↩]
7. שם סעיף ג [↩]
8. חו”מ חלק ב’ סימן מ”ט ד”ה אבל [↩]
9. חלק ג’ סימן קלה [↩]
10. חלק א’ סימן ע [↩]
11. following the aforementioned Mishnah and Rambam [↩]
12. כתובות דף נ”ג ע”ב [↩]
13. חלק ג’ סימן קמ”ז, הו”ד בקצות החושן שם ס”ק ב’ ובפתחי תשובה שם [↩]
14. הלכות מכירה הלכה ח [↩]
15. שם [↩]
16. שם [↩]
17. בבא בתרא שם [↩]
18. מערכת ל’ כלל ג’ אות י”ד [↩]
19. שם [↩]
20. סימן ל”ב ד”ה והנה [↩]
21. שם [↩]
22. שם [↩]
23. סימן י”א ד”ה ויען [↩]
24. ירושה פרק ד’ הערה ט [↩]
25. שם [↩]
26. שם [↩]
27. שם ועיין בפירוש אמרי יעקב שם ביאורים ד”ה מותר [↩]
28. שם סימן נ’ אות ב [↩]
29. תשובה סוף מ’ ב’ ד”ה זאת ועוד [↩]