Month: May 2008

We recently considered, from the Halachic perspective, the question of Mr. Castignoli’s liability for his burial of a Red Sox jersey under two feet of concrete in what will be the new Yankee stadium. In that post we discussed some basic questions about the definition of Hezek and the requirement of compensation; we will now consider the issue of Hezek She’aino Nikar.

Hezek She’aino Nikar

The basic Sugya of Hezek She’aino Nikar is in Gittin:

מתניתין. המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב:

גמרא. … אמר חזקיה דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד חייב מאי טעמא היזק שאינו ניכר שמיה היזק ומה טעם אמרו בשוגג פטור כדי שיודיעו אי הכי אפילו במזיד נמי השתא לאוזוקי קמכוין אודועי לא מודע ליה

ור’ יוחנן אמר דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד פטור מאי טעמא היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ומה טעם אמרו במזיד חייב שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני …¹

The Halacha is like Rav Yohanan². It therefore follows that when analyzing a particular Hezek, we must consider two questions: the classification of the Hezek as Nikar or Aino Nikar, and the applicability of the Knas. Our discussion will focus primarily on the former issue.

The Generation of Kilayim

There is an apparent exception to the exemption of Hezek She’aino Nikar:

מחיצת הכרם שנפרצה אומר לו גדור חזרה ונפרצה אומר לו גדור נתיאש הימנה ולא גדרה הרי זה קידש וחייב באחריותה³

Why is one liable for the generation of Kilayim? Is it not Hezek She’aino Nikar? Ri (the Tosafist) explains:

וחייב באחריותו. אף על גב דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק נראה לר”י דהאי חשיב היזק ניכר שהרי ניכר הוא שהוא כלאים כשרואה הגפנים בשדה ומטמא אף על פי שרואין השרץ על הטהרות לא חשיב היזק ניכר דמי יודע אם הוכשרו

אבל אין לומר דה”נ הוי היזק שאינו ניכר וקנסוהו כמו במטמא שלא יהא כל אחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו דהכא ליכא למיחש להכי שבעל הכרם נמי מפסיד ועוד אי קנס הוא במזיד דוקא היה לו להתחייב: ⁴

Ramban understands the matter somewhat differently:

הוי יודע שרבי מאיר סבור שהגורם היזק אף על פי שלא עשה מעשה בידים חייב והיינו דינא דגרמי, אבל מי שלא גרם היזק לא חייב רבי מאיר, לפיכך המטמא והמדמע והמנסך וכל היזק שאינו ניכר פטור מן הדין, לפי שאין היזק לא מחמת גרמתו ולא מחמת מעשיו, אבל במחיצת הכרם שנפרצה הרי יש מחמת יאושו שהוא הגורם ערבוב, שהוא מבטל השורה ואוסר תבואתו של זה, והיזק נכר הוא, שמאחר שנתיאש הערבוב אוסרו ואיסורו ניכר לכל, ואף על פי שאתה יכול לעקור הגפנים ולא יהא האיסור נכר שם, שנוי החוזר לברייתו בכגון זו שנוי הוא, והרי נעשה בו מעשה נכר בגרמתו של זה, ולא דמי למטמא דאגע בהו שרץ שהערבוב שנוי הוא עד שאתה מחזירו לברייתו.

ויש לומר דהאי נמי היזק שאינו נכר הוא, ומשום קנסא מחייב ליה רבי מאיר, שכל הגורם לממונו של חברו שיאסר חייב דומיא דמטמא ומדמע מנסך ומפגל. …⁵

Sha’ar Mishpat maintains that there is significant daylight between the explanations of Ri and Ramban, and he inclines toward the view of the latter, as we shall presently see.

Property Thrown Onto A Corpse

Maharam of Rottenberg rules:

ואפילו ההיא דפרק נגמר הדין דאמרינן היו אביו ואמו מזרקים בו כלים מצוה לאחרים להצילם היינו משום השבת אבידה כי מטו ליד שמצילין חייבין בשמירתן כדין שומר אבידה ואם החזירום לאביו ולאמו וזרקו על המת ונאסרו קרוב בעיני דחייבים המצילין מכיון דמטו לידייהו מחייבו בשמירתן וכיון דהחזירם לאביו ולאמו כאלו השליכם למקום גדודי חיות ולסטים⁶

This Halachah is codified by Rema⁷. Sha’ar Mishpat suggests that Maharam is following Ri in considering this Hezek Nikar:

והנראה בזה דמהר”ם והמרדכי אזלי בשיטת התוספות [הנ”ל] גבי מחיצת הכרם שנפרצה … ולפי זה יש לומר דמהר”ם סבירא ליה דכלים שנזרקו על המת מיחשב היזק ניכר ואף על גב דבעינן שיהיה בדעתו על מנת לקברן עמו כדאיתא ביו”ד שם מכל מקום הא בכלאים בעינן נמי יאוש בעלים דוקא ואפילו הכי מיחשב היזק ניכר, אלא מטמא לא חשיב היזק ניכר כיון דבעינן מעשה בטהרות שיוכשרו דוקא ואינו ידוע אם נעשה כן.

אך זה ניחא לתירוץ התוספות אך הרמב”ן בחידושין בסוף בבא בתרא בדינא דגרמי שלו כתב לתרץ האי דינא דמחיצת הכרם באופן אחר … ואם כן לפי סברתו הכלים שנגעו במת הוי היזק שאינו ניכר כמו מטמא ואם המציל החזירו לאביו ולאמו פטור מלשלם.

[ועיין שם שהביא ראיות לשיטת הרמב”ן, והעלה:] ואם כן דין זה שכתב הרב רמ”א ביו”ד סימן שמ”ט והוא מדברי המרדכי בשם מהר”ם במחלוקת שנויה דהרמב”ן פליג עלויה ומסתבר טעמיה וקשה להוציא ממון על פי פסק זה ויכול המציל לומר הרי שלך לפניך. ⁸

Unlike Ri, who maintains that Metamei would also be considered Hezek Nikar if not for the fact that the Hechsher Le’Tumah status of the food is unknown, Ramban and Sha’ar Mishpat apparently understand that Metamei is fundamentally Hezek She’aino Nikar, and the case of Kilayim is different because the ‘Irvuv’, which is certainly Nikar, generates the prohibition. The Sha’ar Mispat therefore concludes that one who throws property onto a corpse would be exempt from liability, like the Metamei.

Rendering Comestibles Or Utensils Ritually Prohibited

The Sha’ar Ha’Melech rules that one who inadvertently generates a prohibition of Basar B’Halav is not liable for the damage, since it is considered Hezek She’aino Nikar:

הוה עובדא נשאלה אשה משכנתה קדרת בשר של חרס כדי לבשל בה ובעודה מבשלת שכחה ותחבה כף חולבת ולא היה במאכל ס’ באופן שנאסרה הקדרה והמאכל והן עתה נפשה לשאול הגיעה אם היא חייבת לשלם לה הקדרה או לא …

[ועיין שם שהאריך, ובתוך דבריו האריך בדין טענת הרי שלך לפניך, והעלה:] ואיך שיהיה לדאתאן עלה היה נראה דיכולה היא שתאמר הרי שלך לפניך ואינה חייבת לשלם לה את הקדרה כיון דהוה היזק שאינו ניכר … בנדון דידן כיון שהזיקה בשוגג כי היתה חושבת שהכף היתה של בשר הא ודאי לא יהא אלא מזיק הא משנה שלימה שנינו המטמא והמדמע כו’ בשוגג פטורין⁹

Rav Eliyahu Ragoler, discussing an almost identical case, also considers the damage Aino Nikar:

בנידון שאלה שנשאלתי, אם שאל קדירה של חרס חלב ותחב בו כף של בשר, בענין שאסרו בשוגג אם חייב לשלם, לכאורה דהוי היזק שאינו ניכר, [ועיין שם שהאריך בדין שומר אם יכול לומר הרי שלך לפניך, אבל אינו חוזר מעיקר הנחתו דהוי היזק שאינו ניכר] …¹⁰

The Pri Megadim, however, distinguishes between Min B’Mino and Min B’She’aino Mino:

התוחב כף איסור לתוך היתר חבירו שוגג פטור מזיד חייב לשלם היזק שאין ניכר גיטין נ”ג ובהל”ת שם הארכתי באין מינו יש לומר נרגש הטעם הוה היזק ניכר וצ”ע:¹¹

התוחב כף חולב לבשר שוגג יש לומר היזק שאינו ניכר פטור ויש לומר נשתנה טעמו אבל במינו יש לומר כן¹²

He seems to be suggesting that as long as the taste of the prohibited substance is discernible, it would be considered Nikar, presumably based on a theory like that of the Ri; since the physical state of affairs that gives rise to the Halachic status is perceptible, the damage is considered Nikar¹³.

Rav Shlomo Zalman Auerbach is certain that Min B’She’aino Mino constitutes Hezek Nikar; he does not understand the position of the Sha’ar Ha’Melech:

ואם הכניס כף חולבת לתוך קדירה של בשר עיין בשער המלך סוף חובל ומזיק ובפתחי תשובה חו”מ סימן שפ”ה אות א’ שהביא מהפרי מגדים שמסתפק בכך, ולענ”ד נראה דאם מרגישים בתוך הבשר טעם של חלב חשיב ודאי היזק היכר, ולא ידעתי מה טעם סובר שם השער המלך שגם בפחות מששים הוה ליה היזק שאינו ניכר¹⁴

The Ksav Sofer, although initially proposing the same distinction between Min B’Mino and Min B’She’aino Mino, ultimately arrives at an entirely different perspective:

על דבר אחד שהפיל דבר איסור בקדירת חבירו כשהיתה שפותה על גבי האש ולא הי’ ס’ במה שיש מן התבשיל בו ונאסר המאכל והקדירה ובעל הקדירה תובעו בדין שישלם לו מה שהפסידו …

הנה אם נדון היזק זה כניכר או אינו ניכר נראה לפום ריהטא אם האיסור שהשליך לתוך הקדירה הוא אינו מינו וניכר בטעמו הוא היזק ניכר כיון דאפשר למטעמיה וחיך אוכל יטעם טעם האיסור שבו והתבשיל צריך לשלם מדין מזיק אפילו היה שוגג, וקדירה הנאסר דאי אפשר לברר אם יש בו טעם היזק שאינו ניכר הוא ובשוגג פטור ובמזיד לכל היותר אינו חייב רק מקנס חכמים

אבל כשהאיסור מינו עם התבשיל דאי אפשר למיקם עלה דמלתא אחר שנסתלק האיסור או נימוח בתוכו אלא שידוע שלא הי’ בו ס’ גם התבשיל היזק שאינו ניכר הוא, כן היה נראה לי.

אמנם כן מתוספות בבא בתרא ב’ ע”ב נראה כל שניכר לשעתו שאוסר של חבירו הגם כששל חבירו בפני עצמו אין ניכר בו שאסרו והפסידו הוי היזק ניכר דכתבו שם בכלאים להכי מחויב מה דניכר שאוסר של חבירו על ידי שרואה הגפנים בשדה והה”נ כיון שניכר בשעה שמשליך האיסור לתוך התבשיל שאין ס’ נגדו דאוסר הגם דאינו נרגש דהוא מין במינו מכל מקום מקרי היזק ניכר אלא לפי מה שכתבו תוספות עוד שם הא דמטמא היזק שאינו ניכר הוא אף על פי שרואים השרץ על הטהרות אינו ניכר דמי יודע אם הוכשרו, כוונתו הגם שיש שיודעים שהוכשרו ואפילו נודע לכל זה מכל מקום זה דבר דתליא בידיעה אבל אינו ניכר ונראה לעין אפילו בשעה שעושה המעשה, לפי זה אם הפיל בשר טרפה או נבילה אפילו באינו מינו שנרגש הטעם מכל מקום אינו ניכר הוא דאין נראה ונרגש שאסרו שאין ניכר שבשר זה טריפה וכדומה לו, אבל אם הפיל בו איסור שידוע וניכר בעצמותו שהוא של איסור כמו חלב [בחמש נקודות] ודבר אחר וכדומה לו הוי היזק ניכר אפילו הוא מינו באופן שאין להכיר טעם האיסור מכל מקום כיון בשעה שמשליך האיסור לתוכו ניכר שאוסרו דומה למסכך גפנו ומאי שנא אם ניכר בשעת מעשה לבד או שניכר זמן זמנים סוף כל סוף כשנפרדו זה מזה לא ניכר בשל חבירו לבד מידי כנ”ל וכן הקדירה היזק ניכר הוא מהאי טעמא כנלפע”ד.

[ועיין שם שהאריך הרבה לדון אם עשה כן במזיד אם חייב מדין קנס.]¹⁵

On the one hand, he goes further than Pri Megadim and Rav Auerbach in arguing that even Min B’Mino is Hezek Nikar where the contaminant is a self-evidently prohibited substance, such as Helev, while on the other hand, he considers even Min B’She’aino Mino to be Hezek She’aino Nikar where the contaminant’s ritual status depends on its history, e.g. Neveilah. The former distinction can be rephrased thus: in contradistinction to Pri Megadim and Rav Auerbach who understand ‘Nikar’ to mean that the problem remains permanently discernible, for Ksav Sofer the key consideration is the ability of a witness to the initial contamination to infer the generation of the prohibition.

We have, then, three perspectives on whether Min B’She’aino Mino constitutes Hezek Nikar: Sha’ar Ha’Melech holds that it does not, Rav Auerbach holds that it does, and Ksav Sofer holds that it depends on whether the substance that causes the prohibition is self evidently, i.e. without knowledge of its history, problematic.

Rav Auerbach is perplexed by the Sha’ar Ha’Melech’s classification of (even) Aino Mino as Aino Nikar. Perhaps we can suggest that the latter understands that generally, when we say that the Ta’am of something is discernible in a mixture, we mean merely that we can perceive an alteration of the normal taste of the original substance, but not that we can actually determine the identity of the addition, and the Hezek is therefore not Nikar. I don’t know if this is factually or Halachically correct, but if we explain the Sha’ar Hamelech this way, it would follow that he would agree with the other Aharonim where the actual identity of the contaminant is discernible.

On this general topic, see also K’sones Yosef¹⁶ and Kovez Meshiv B’Halachah¹⁷.

The Burial of the Jersey

We return once again to Yankee Stadium. The Hezek in question is either the actual creation of a jinx, if one believes in jinxes in general and in this one in particular, or the mere unpleasantness of the awareness of the subterranean presence of a hated Red Sox jersey.

The application to our case of the various principles we have discussed is rather tricky, and is therefore left as an exercise for the reader.

1. גיטין דף נ”ב ע”ב – נ”ג ע”א [↩]
2. שו”ע חו”מ סימן שפ”ה סעיף ה [↩]
3. בבא בתרא דף ב’ ע”א [↩]
4. בבא בתרא ב’ ע”ב ד”ה וחייב, וכן כתבו התוספות בשמו בבבא קמא דף ק’ ע”ב ד”ה חייב [↩]
5. קונטרוס דינא דגרמי, עמוד קי”ט במהדורת הרשלר [↩]
6. הובא במרדכי בבא בתרא פרק הספינה רמז תקס”ד [↩]
7. הגהת שו”ע יו”ד סימן שמ”ט סעיף ג [↩]
8. סימן ס”ו ס”ק ל”ד ד”ה והנראה בזה [↩]
9. הלכות חובל ומזיק, השמטה לפרק ז’ הלכה ג [↩]
10. שו”ת יד אליהו חלק א’ פסקים סימן קט”ז [↩]
11. סדר והנהגות הנשאל עם השואל באו”ה, סוף סדר שני אות נ”ד, הובא בפתחי תשובה חו”מ שם [↩]
12. או”ח אשל אברהם סוף סימן תמ”א [↩]
13. Maharsham (Responsa, 6:239) cites these comments of Pri Megadim and seems to accept them, but his point there is that Min B’Mino is Aino Nikar, not that Min B’She’aino Mino is Nikar [↩]
14. שו”ת מנחת שלמה חלק א’ סימן פ”ח ד”ה ואם הכניס כף חולבת [↩]
15. שו”ת כתב סופר חו”מ סימן כ”ו [↩]
16. ה, ט”ז, א [↩]
17. גליון ז, עמוד מ”ג [↩]

Tuptim sings:

			[Spoken]
			The King is pleased!

			[Sung]
			He is pleased with me!
			My Lord and Master
			Declares he's pleased with me-
			What does he mean?
			What does he know of me
			This lord and master?
			When he has looked at me what has he seen?
			Something young
			Soft and slim,
			Painted cheek,
			Tap'ring limb,
			Smiling lips
			All for him,
			Eyes that shine
			Just for him-
			So he thinks...
			Just for him!
			Though the man may be
			My Lord and Master,
			Though he may study me
			As hard as he can,
			The smile beneath my smile
			He'll never see
			He'll never know
			I love another man
			He'll never know,
			I love another man.


		

Tuptim is the King’s slave-girl, not his wife, and anyway, her thoughts are unacceptably subversive, at least from the sort of patriarchal perspective the King would have were he but aware of these secret thoughts of hers. And so we ask, ought a wife to refer to her husband as “my lord and master”?

A son must not refer to his father by his name, but rather as “my father, my master”:

צריך ליזהר מאד בכבוד אביו ואמו ובמוראם:

איזו מורא … ולא יקראנו בשמו לא בחייו ולא במותו אלא אומר אבא מארי²

Since the obligation is a component of Morah, it would seem that its application to a wife vis a vis her husband should depend on the existence and nature of a Morah requirement upon her toward him, so we shall cite first some statements of the Poskim on the general topic of a wife’s obligations in various aspects of Morah for her husband, and then some opinions on the specific question of the propriety of a wife’s use of her husband’s name, as opposed to the more respectful “my lord and master”.

Kavod and Morah Toward One’s Husband

I recently learned the following passage in the Rosh; the context is the Halachic opinion that a woman who takes a vow “שלא תטעום אחד מכל הפירות” forfeits her Kesuvah:

ואף על גב דאמרינן לעיל המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות למאן דאמר היא נתנה אצבע בין שיניה תצא שלא בכתובה היינו דוקא בנדרה כשהיא תתתיו שהבעל רוצה שתהא מוראו עליה ולא תדור תחתיו³

Rosh apparently feels that a husband has a legitimate expectation of his wife’s being in awe of him.

Kavod

Although I know of no Talmudic Halachic injunction on a woman to have Morah toward her husband, the Gemara is explicit about her obligation to honor him:

שאל בן אלמנה אחת את ר’ אליעזר אבא אומר השקיני מים ואימא אומרת השקיני מים איזה מהם קודם אמר
ליה הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך⁴

It therefore follows that when Rambam rules that a husband must honor his wife:

וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו⁵

‘honor’ in this context must mean something other than the performance of services such as the provision of food and drink, for if the spouses’ mutual obligations here are symmetrical, then the aforementioned ruling of R. Eliezer is incomprehensible.

Morah

My Havrusa notes that Ozar Ha’Poskim⁶ cites various sources on the existence and nature of a Morah obligation upon a woman toward her husband, beginning with Rambam:

וכן צוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה לו עליה מורא ותעשה כל מעשיה על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או מלך מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל שישנא⁷

and ending with Rav Yehudai Gaon:

כשנכנס בעלה מן החוץ חייבת האשה לעמוד על רגליה, ואין לה רשות לשבת עד שישב בעלה.

but also citing some sources that modern, emancipated women may find more palatable, such as Rav Pinhas Ha’Levi Horowitz:

ונראה דזה [הא דאמו חייבת בכבוד אביו] דוקא גבי כיבוד אבל גבי מורא דאמר לקמן איזהו מורא לא ישב במקומו וכו’ בכל הני לא מצינו גבי אשה מורא בעלה … ואף לפמ”ש לקמן דבכלל מורא שלא יסתור את דבריו אפילו בדבר שאין הנאה לאביו מכל מקום גם זה לא מצינו באשה שתהא מחוייבת לציית אותו בדבר שאין נוגע להנאתו בשימושה דאף שאמרו בנדרים אין לך אשה כשירה בנשים אלא שעושה רצון בעלה אבל חיובא ליכא …⁸

and various others who are lenient or at least unsure about a wife’s responsibility to rise for her husband and to refrain from contradicting him.

“My Lord and Master”

Should a wife address her husband as “my lord and master”? Rav Rahamim Nissim Yitzhak Falaggi is in favor:

ובאבות דרבי נתן פרק א’ איתא אמרה חוה בדעתה כל הדברים שהפקדני רבי וכו’ לפי שאין חוה קורא לאדם הראשון מתחילה אלא רבי ר”ל אדוני כמו שכתוב בספר הקדוש אבות הראש חלק א’ דס”ד ע”א יע”ש

וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן לקרוא ל’ו אדוני שמעני כמו שקרא אימא רישא לבעלה אבינו הראשון אדם המעלה ולא יקראנו בשמו

כדין אביו ורבו וכאשר ראיתי כמה נשים יקרות שנוהגין לקרות לבעליהן בתואר אדון סתם כדרך שקורא הבן לאביו⁹

גם לאה אמנו הוא אמרה הפעם ילוה אישי הוא אדוני כדפירש רש”י בפרק קמא דיומא דף י”ח ע”ב ד”ה אישי וכן פירש הרב ז”ל שם ודוק¹⁰

עיין מה שכתבתי [במקומות הנ”ל] וכן שרה אע”ה קראה לבעלה אברהם אע”ה אדוני סתם כדכתיב בפרשת וירא ותצחק שרה בקרבה לאמר גו’ ואדוני זקן וכן השונמית היותה אשה גדולה היה קורא לבעלה אדוני בפר”א פל”ג כשאמרה לה אלישע למועד הזה כעת חיה את חובקת בן אמרה לו אדוני זקן מאוד וחדלה ממני אורח נשים ואי אפשר לעשות הדבר הזה אל אדוני איש האלקים אל תכזב בשפחתך כו’ יע”ש …¹¹

Rav Bezalel Stern cites Radak who considers it inappropriate for one who is ‘below’ another, such as a son, student, servant or wife vis a vis his father, teacher, master or husband, to refer to his superior by name, and requires the use of honorifics. Rav Stern disagrees in the case of the wife, bringing proof to the permissibility of her addressing him by name, and claiming, contra Rav Falaggi, that absolutely no one is particular about this:

והנה הרד”ק בפירושו לספר בראשית (י”ז, ט”ו) כתב לא תקרא את שמה שרי, כי האיש הוא הקורא לאשתו בשמה ולא האשה לאישה, אלא דרך כבוד בלשון אדנות קוראה לו, לא בשמו, כי כל מי שיש לו מעלה על אחר אין ראוי לאשר למטה הימנו לקרוא בשמו כמו אביו או רבו או אדוניו. וכן אמר על ירבעם זה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את המלוא (מלכים א’ י”א, כ”ז), קרא אותו מורד במלך לפי שקרא שלמה בשמו, ואמר שלמה בנה ולא אמר אדני המלך, וכן אמרו רז”ל סנהדרין (ק”ט) הקורא לרבו בשמו גורם לשכינה שתסתלק מישראל, וכן האשה לבעלה כי אדוניה הוא כמו כמו שאמר והוא ימשול בך, וכן אמרה שרה ואדני זקן ולא אמרה ואברהם זקן. ואברהם אמר “ואם שרה” גו’ וכן אמר הכתוב דרך סיפור (שופטים י”ט), פתח בית האיש אשר אדוניה שם, לפיכך אמר לא תקרא את שמה שרי ולא אמר כן לשרה על אברהם אלא אמר ולא יקרא ר”ל בפי האנשים הקוראים בשמו עכ”ל

לפי דבריו מוכחי קראי טובא כי אשה חייבת בכבוד בעלה, ומהאי טעמא אסור לה לקראו בשמו. אמנם גם אחר החיפוש לא מצאתי בכל ספרי הפוסקים שתחת ידי שיהא אסור לאשה לקרוא לבעלה בשמו, ומה שלא אמר הקב”ה לשרה שלא תקרא לאברם עוד אברם כי אם אברהם, אין ראיה כלל שיהא אסור לה לקראו בשמו, שהרי בתוספת תואר מותר להזכיר אפילו רבו בשמו … והוא הדין להזכיר שם אביו בתוספת תואר מותר … ומעתה פשיטא דהוא הדין באשה כשתאמר אדוני תוכל להזכיר גם שם בעלה. ולדעתי העניה ראיה מוכרחת לזה מדכתיב (מלכים א, א’ ל”א) ותקד בת שבע גו’ ותאמר יחי אדוני המלך דוד לעולם ע”כ ע”ש. הרי בת שבע שהיתה אשת דוד הזכירה שמו בפניו, אלא ודאי שבתוספת תואר מותר לאשה להזכיר שם בעלה אפילו בפניו. ומעתה לפי דברי הרד”ק, שאין לאשה לקרא לבעלה בשמו אכתי היה יכול הקב”ה לומר לשרה שלא תקרא לאברם עוד אברם כי אברהם יהיה שמו. [ועיין שם שפירש בענין אחר למה לא אמר כן ד’ לשרה, וגם דחה הראיה ממה שאמרה שרה “ואדני זקן”.]

ומצאתי ראיה מפורשת להתיר, במדרש רות רבה (פרק ג’ אות ד’), שאשת רבי שמעון בן חלפתא אמרה לבעלה “שמעון” בפניו והזכירה שמו בלי כל תואר, ומלומדת היתה כמבואר שם שפלפלה עם רבי וכיונה לדעת ר”ל דבעלמא דאתא יש לכל צדיק וצדיק מדור בפני עצמו ורבי הודה לדבריה ע”ש. הרי לך בהדיא שמותר לאשה לקרא לבעלה בשמו אף בלי כל תואר. ואין לומר דאין למידין הלכה מן המדרש ואפילו כשלא נמצא לה סתירה מן הש”ס כמבואר בנודע ביהודה תנינא (חלק יו”ד סימן קס”א ד”ה ומה) ע”ש, דכל שהמדרש מספר לנו איזה מעשה שהיה, בודאי שלמידין הלכה ממנה דאטו שקר הנחילנו ח”ו, וכך כתב בהדיא בברכי יוסף (או”ח סימן רי”ח בשיו”ב אות א’) ובהגהת חכמת שלמה מהגאון מהרש”ק (או”ח סימן שי”א) ע”ש ובשאר אחרונים. וכן עמא דבר שאין נזהרין בזה כלל וכלל לא.¹²

1. Richard Rodgers and Oscar Hammerstein II. The King and I, 1951. Lyrics taken from here. [↩]
2. שו”ע יו”ד ריש סימן ר”מ [↩]
3. כתובות המדיר סוף אות י’ [↩]
4. קידושין דף ל”א ע”א [↩]
5. אישות פרק ט”ו הלכה י”ט [↩]
6. אה”ע סימן ס”ט סעיף ז’ ס”ק ל’ אות ג [↩]
7. אישות פרק ט”ו הלכה כ’ [↩]
8. ספר המקנה דף ל’ ע”ב ד”ה תניא [↩]
9. יפה ללב אה”ע חלק ד’ סימן ס”ט אות ב’ ד”ה ובאבות [↩]
10. שם קונטרוס אחרון [↩]
11. שם חלק ה’ אות א’. הובאו קטעים אלו באוצר הפוסקים שם אות ה’ [↩]
12. שו”ת בצל החכמה חלק א’ סימן ע’ אותיות ב’ – ג’, הובא באוצר הפוסקים שם [↩]

A recent bit of skullduggery:

NEW YORK (AP) — A construction worker’s bid to curse the New York Yankees by planting a Boston Red Sox jersey in their new stadium was foiled when the home team removed the offending shirt from its burial spot.

After locating the shirt in a service corridor behind what will be a restaurant in the new Yankee Stadium, construction workers jackhammered through the concrete Sunday and pulled it out. …

It took about five hours of drilling Saturday to locate the shirt under 2 feet of concrete, he said.

[Yankees CEO Lonn] Trost said the Yankees had discussed possible criminal charges against Castignoli with the district attorney’s office.

“We will take appropriate action since fortunately we do know the name of the individual,” he said.

A spokesman for Bronx District Attorney Robert Johnson said Sunday he did not know whether any criminal charges might apply.

“It’s typical Yankees,” Castignoli [the burier of the jersey] told the Boston Herald on Monday. “It’s not like I snuck in there. It didn’t do any structural damage. I didn’t put anyone in harm’s way.”¹

The jersey’s subsequent fate:

BOSTON (AP)—The Boston Red Sox jersey secretly buried under the new Yankee Stadium in a failed curse attempt sold Thursday for $175,100 in a charity auction. …

The Yankees jackhammered the jersey out from under two feet of concrete earlier this month, then donated it to the Jimmy Fund, the Red Sox’s official charity that is affiliated with Boston’s Dana-Farber Cancer Institute.

Meehan [the auction winner] plans to eventually display the jersey from his favorite Red Sox player in one of his car dealerships. He said he has no intention of selling it.²

What interests us, of course, are the theoretical Halachic ramifications of what the Yankees and their president Randy Levine are pleased to call Castignoli’s “very, very bad” and “dastardly” act. Could the Yankees demand compensation from Castignoli for the cost of undoing his malfeasance? We must consider at least three questions:

• Is the burial of the jersey considered Hezek,
• Is it Hezek Nikar and
• Is one liable for reversible Hezek

The remainder of this post will be about the first point; we shall discuss the latter issues in subsequent posts, בג”ה.

The Theory of Compensatory Damages

Making Whole Or Compensation?

The standard principle of compensation for Hezek is the requirement to pay the assessed value of the depreciation:

שמין למזיק בידו כדרך ששמין לו אם הזיק ממונו כיצד הרי שהרג בהמת חבירו או שבר כליו שמין כמה היתה הבהמה שוה וכמה הנבילה שוה וכמה היתה הכלי שוה והוא שלם וכמה שוה עתה ומשלם הפחת לניזק עם הנבילה או הכלי השבור כדרך שנתבאר בשורו שהוזק בסימן ת”ג:³

The Shach, however, claims that this is only where rectification of the damage is impossible; otherwise, the primary obligation is to do so:

ועיין לעיל ס”ס צ”ה כתבתי דנראה דהיינו כשאין אפשר לתקן הכלי אבל אם אפשר לתקנו מחויב המזיק לתקנו ע”ש:⁴

There is considerable dispute about this point, which is beyond the scope of this post; the interested reader is directed to the cross referenced comments of the Shach⁵, Mishneh L’Melech⁶, Trumos Ha’Cri⁷, Hagahos Imrei Baruch⁸, Aruch Ha’Shulhan⁹, Hazon Ish¹⁰ and Pis’hei Hoshen¹¹.

Depreciation Or Cost of Repair?

A related question is the liability of the tortfeasor where the depreciation he has caused is less than the cost of repairing the item, or even zero. One common example of this is the case where the damage is small relative to the overall value of the item, such as a broken window of a house or car; the damaged item may retain its previous market value, even though the repair cost may be substantial. This question, too, is beyond the scope of this post; we shall merely note here that there is (perhaps rather surprisingly) apparently very little discussion of this in the major Halachic literature, and almost none of which I am aware older than about a century; the interested reader should see Rav Shlomoh Zafrani’s analysis of the issue in his Mishpat Shlomoh¹².

Owner-Specific Value

A third closely related question concerns the liability for damage to an object whose value is specific to its owner, but is worth less or even nothing to anyone else. This point is heavily discussed by the Aharonim of the last couple of centuries, beginning with the Nesivos¹³. While this discussion, too, is well beyond the scope of this post, here are the sources I know on this topic:

• Rav Akiva Eiger¹⁴
• Rav Yitzhak Shmelkes¹⁵
• Rav Shlomoh Yehudah Tabak¹⁶
• Maharsham¹⁷
• Even Shesiyah¹⁸
• Rav Yoav Yehoshua Weingarten¹⁹
• Rav Avraham Dov-Ber Kahana-Shapiro²⁰
• Hazon Ish²¹
• Rav Elazar Preil²²
• Rav Ben Zion Abba Shaul²³
• Rav Avraham Yaffah-Schlesinger²⁴
• Responsa Din Emes²⁵
• Ve’Darashta Ve’Hakarta²⁶
• Rav Masood Ben-Shimon²⁷
• Rav Zalman Nehemiah Goldberg²⁸
• Rav Shlomoh Zalman Auerbach²⁹
• Rabbi Zvi Shpitz³⁰
• Kovetz Meishiv B’Halachah³¹
• Rabbi Yitzhak Meir Blahson³²
• Piskei Din (Yerushalayim)³³
• Am Ha’Torah³⁴
• Imrei Ya’akov (ריש נזקי ממון ביאורים ד”ה על מנת לשלם))

The Hexed Stadium

Returning to Yankee stadium, Castigloni’s liability would seem to depend on the aforementioned questions, since the value of the property has presumably not fallen as a result of his action, but there is nevertheless a cost to undo the interment. Moreover, it can be argued that the damage is specific to the stadium owner, since other ball teams would probably not particularly care about a subterranean Red Sox jersey. Additionally, we note that all the sources cited above are dealing with objective damage, where there is no question that the functionality of the item has been diminished. In our case, however, unless one believes that jinxes in general, and this one in particular, are actually effective, there has been no damage whatsoever, and so even if most stadium owners in this situation would feel the need to disinter the jersey, perhaps that alone is insufficient grounds to consider the burial Hezek.

Even if we consider the burial Hezek, we must still determine whether the exemption of Hezek She’aino Nikar applies, and whether a tortfeasor is liable for reversible damage, as mentioned above. We shall analyze these questions in future posts, בג”ה.

UPDATE: Note that I originally mistakenly wrote ‘internment’ above, which I have now corrected to ‘interment’.

1. Karen Mattews for the Associated Press, Apr 14, 2008. Retrieved May 13, 2008. [↩]
2. Melissa Trujillo for the Associated Press, Apr 24, 2008. Retrieved May 13, 2008. [↩]
3. שו”ע חו”מ סימן שפ”ז [↩]
4. ש”ך שם [↩]
5. סימן צ”ה ס”ק י”ח [↩]
6. טו”ן פרק ה’ הלכה ב [↩]
7. סימן שפ”ז [↩]
8. על הש”ך בסימן צ”ה [↩]
9. סוף סימן שפ” ז [↩]
10. בבא קמא סימן ו’ ס”ק ג [↩]
11. נזיקין פרק י’ הערה י”ח [↩]
12. נזיקין, סימן ו [↩]
13. סימן קמ”ח ס”ק א [↩]
14. שו”ת רע”א תנינא סוף סימן פ”ג [↩]
15. שו”ת בית יצחק אה”ע סימן ע”ג אות ט [↩]
16. ערך ש”י חו”מ סימן שפ”ו ד”ה ונתיבות סימן קמ”ח [↩]
17. שו”ת מהרש”ם חלק ו’ סימן ר”ט [↩]
18. שו”ת אבן שתיה סימן פ”ד [↩]
19. חלקת יואב חלק ב’ סימן צ”א ד”ה ואף דדעת הנתיבות [↩]
20. שו”ת דבר אברהם חלק א’ סימן ט’ אותיות ד – ה [↩]
21. שם [↩]
22. שו”ת המאור סימן מ”ט ד”ה ולכאורה י”ל, וסימן כ”ה ד”ה ובענין הבטחת [↩]
23. שו”ת אור לציון חלק א’ סימן ד [↩]
24. שו”ת באר שרים חלק ב’ סימן נ”ט [↩]
25. סימן ט”ז [↩]
26. סימן ו [↩]
27. שומרי משפט חלק התשובות סימן ע”א, ועיין דבריו על השו”ע סימן שס”ג ס”ק ח [↩]
28. שם חלק התשובות סימן צ’ אות א [↩]
29. שו”ת מנחת שלמה חלק ג’ סימן ק”ד, או תנינא סימן קל”ה [↩]
30. משפטי התורה נזקי ממון סימן כ”ד [↩]
31. גליון ז’ עמוד ע”ט [↩]
32. קובץ עומקא דדינא, נזיקין עמוד רס”ו [↩]
33. חלק ו’ עמוד קע”ג אות ב [↩]
34. ג, י”ד (תשנ”ז) עמוד פ”ה [↩]