The Villainous Valet

I recently heard of the following case (minor details have been changed):

A patron of a certain establishment gave his car into the care of the establishment’s valet parking service. The establishment’s employee negligently parked the car illegally, and it was consequently ticketed. [When the car was returned to the patron, there was no ticket present; he only learned of the violation several weeks later. The employee had apparently removed the ticket, and neglected to notify the owner.] Is the establishment liable for the cost of the ticket?

My colleagues and I have previously considered, at some length, the issues raised by this story. While one can argue that in modern society there are Minhagim or Umdenos that govern, I believe that there are two reasons why the establishment is not liable Me’Ikar Ha’Din.

The Liability, Or Lack Thereof, Of An Employer For His Employee

First, as far as I know, Halachah does not generally hold an employer liable for the malfeasance of his employee, so even if the employee had deliberately, physically destroyed the vehicle, the only recourse available to the patron would be to sue the employee, not the employer. Even if the employer has been negligent in the training of his employee, and even if he had known of his maliciousness or incompetence, there would still be no basis to hold the employer liable for damage caused by the employee, unless the employer had expressed or implied confidence in the employee’s reliability, in which case there might be liability1.

Grama and Garmi

Second, in our case, where the employee has not actually damaged the vehicle, but merely caused it to be ticketed, even the employee himself would probably not be liable. There are two Halachic perspectives on the injury represented by the ticket: damage to the owner of the vehicle, and damage to the vehicle itself. We shall first consider the former, and subsequently the latter.

The Opinion Of Rosh

The damage to the owner, i.e. his personal liability to the government for the fine, is probably considered Grama, at least according to the classic criteria given by the Rosh for the elevation of indirect Hezekim to the status of Garmi:

ומיהו קיימא לן דגרמי חייב כרבי מאיר … וצריך ליתן חילוק בין כל הני דמחייבין [משום דינא דגרמי] ובין דבר הנקרא גרמא בנזקין דפטור … ויש לחלק דכל היכא דהוא בעצמו עושה ההיזק לממון חבירו וברי היזיקא מיקרי דינא דגרמי וחייב. … ועוד יש לחלק דכל היכא דההיזק נעשה מיד בשעת מעשה נקרא דיני דגרמי …2

It seems to me that none of these criteria apply in our case, since it is unlikely that the vehicle was parked in a location where being ticketed was a certainty, the damage was not caused by the employee himself, and it did not occur immediate to the parking. It is difficult to assert this with absolute conviction, however, since the Rosh discusses numerous cases and attempts to explain how the Halachah in each one follows from these principles. The arguments are not all obvious, and the conceptual reasoning involved is quite tricky.

The Opinion Of Rizva

Another approach, considerably more pragmatic, to the reconciliation of the welter of apparently contradictory Talmudic dicta in the area of Grama and Garmi is given by Rizva:

ונראה לריצב”א דדינא דגרמי הוי מטעם קנס כדמוכח בירושלמי ולכך כל היזק המצוי ורגיל לבא קנסו חכמים וטעם דקנסו שלא יהא כל אחד הולך ומזיק לחבירו בעין והיינו טעמא דמאן דמחייב בהיזק שאינו ניכר ואפשר דבשוגג נמי קניס רבי מאיר כי היכי דקניס במטמא ומדמע אחד שוגג ואחד מזיד:3

There is a fundamental disagreement between Rema and Shach over the generality of this principle of Rizva; Rema (and Sema) apparently understand that any indirect damage may generate liability if it is שכיח ורגיל, while Shach insists that Rizva is merely giving an explanation for Hazal’s decision to institute liability for a fixed set of cases given in the Talmud.


יש אומרים דבכל גרמא בניזקין אם הוא דבר שכיח ורגיל חייב לשלם משום קנס …4


לשון הרב אינו נכון בעיני שלא מצאתי מי שאומר בכל גרמא בניזקין אם הוא שכיח שחייב לשלם משום קנס ומי מפיס איזו שכיח ואיזהו לא שכיח

אבל בעל סברא זו הוא ריצב”א … ושאר פוסקים שכתבו לתרץ דהא שבכמה עניינים איתא בש”ס דחייב משום דינא דגרמי ובכמה עניינים פטור ותירץ דדינא דגרמי אינו אלא משום קנס ואותן שהיו נראה להם לחכמי הש”ס שהוא שכיח ורגיל לבוא קנסו וע”ש.

וגם בסמ”ע ס”ק (ז’) [צ”ל ח’] [מבואר כרמ”א] ולא נהירא לי דדוקא מילתא דמצינן בש”ס דקנסו אמרינן משום שהיה נראה להם דשכיח קנסו אבל בהא מאן לימא לן דשכיח הוא וכיון דדינא דגרמי אינו אלא קנסא דרבנן הבו דלא לוסיף עלה ואין לך אלא מה שאמרו הם כן נראה לי:5

The tortfeasor in our case would certainly not be subject in the K’nas according to Shach, and I would argue that even Rema and Sema would agree, since saddling someone with the liability of a ticket does not seem particularly שכיח ורגיל, although it certainly does occur.

Other Opinions

There are other opinions on the issue of Grama and Garmi, notably that of Rambam (and Maran), and Rashi, as explained by Ramban. A full discussion of their views is beyond the scope of this post, but we must concede that there may be some who would hold the employee liable on the grounds of Garmi. The interested reader is directed to Shulhan Aruch6, Sema7, Shach8, Kezos9 and Pis’hei Hoshen10.

L’Halachah, I believe that our case would be considered Grama, since the defendant could plead “Kim Li” like the opinions of Rosh and Rizva, particularly since Shach11 accepts the view of Rizva.

Damage To the Car Itself

We have heretofore considered the damage resulting to the owner of the vehicle. It is also possible to view the vehicle itself as having been damaged, insofar as the fine generates a lien against the vehicle, which can then be seized in the event of its owner’s default. [I do not know the relevant law, and whether such a lien is indeed created; the remainder of this discussion assumes, for argument’s sake, that it is.] The previous discussion of Grama and Garmi may not be relevant, since we are now viewing the employee as a negligent bailee, and not as a mere tortfeasor. In other words, when the damage is merely to the owner of the property, then there is no liability as a bailee, and we are only analyzing his culpability as a tortfeasor, but if the damage is to the property itself, then his responsibility as a bailee comes into play. [The question of the applicability of the categories of Grama and Garmi to a bailee is well beyond the scope of this discussion; we will merely note that bailees are generally held liable for damage to the property entrusted to their care even if they have not directly caused the damage, even though such damage would ordinarily be considered Grama.]

The Halachic background for the possibility of holding a bailee liable for negligently allowing the attachment of a lien to the property in his care is this Sugya:

תנו רבנן שור שהמית עד שלא נגמר דינו … החזירו שומר לבית בעליו מוחזר

משנגמר דינו … החזירו שומר לבית בעליו אינו מוחזר ר’ יעקב אומר אף משנגמר דינו החזירו שומר לבעליו מוחזר

לימא בהא קמיפלגי דרבן סברי אין אומרין באיסורי הנאה הרי שלך לפניך ורבי יעקב סבר אומרין באיסורי הנאה הרי שלך לפניך

אמר רבה דכולי עלמא אומרין באיסורי הנאה הרי שלך לפניך דאם כן נפלוג לענין חמץ בפסח אלא הכא בגומרין דינו של שור שלא בפניו קמיפלגי דרבנן סברי אין גומרין דינו של שור אלא בפניו דאמר ליה אי אהדרתיה ניהלי הוה מערקנא ליה לאגמא השתא אתפשתיה לתוראי בידא דלא יכלנא לאשתועיי דינא בהדיה ור’ יעקב סבר גומרין דינו של שור שלא בפניו דאמר ליה סוף סוף מיגמר הוו גמרי ליה לדינא …12

Rashi explains that the difference between Hamez and the ox is that in the latter case, the bailee has actively (בידים) transferred the ox to the custody of Bais Din:

דכולי עלמא אמרינן באיסורי הנאה הרי שלך לפניך היכא דאיסורא ממילא אתא כגון חמץ בפסח ולא מצי אמר ליה האי לאו מידי הוא אבל הכא משום הכי אמרי רבנן אינו מוחזר דאמר ליה אתפסתיה לתוראי כו’ והזיקא דבידים הוא שהביאו לבי דינא.

והאי דנקט אי אהדרתיה ניהליה לאו משום דחיובא דלא אהדריה הוא דאם כן חמץ בפסח נמי לימא ליה אי אהדרתיה ניהלי הוה שחיטנא ליה אלא אדלא אהדריה לא מחייבי ליה רבנן דהא קמהדר ליה השתא ואמרינן באיסורי הנאה הרי שלך לפניך אלא חיובא משום דהוליכו לבית דין בידים והכי קאמר ליה לא היה לך להוליכו לבית דין דאי הוה בידי הוה מערקנא ליה מינייהו:13

Tosfos reject Rashi’s interpretation:

וקשה לפירושו דאם זה ההיזק לא הוי היזק ניכר אפילו אתפסיה בידים לא יתחייב ואם הוא ניכר אפילו תפסו בית דין מאליהן למה יפטר וכי לא היה לו לשומרו שלא יבא לידי כך

ועוד דאם הוא פטור כשתופסים אותו מאליהן כשתופסים אותו בידים נמי פטור דסוף סוף אפילו לא היה מתפיסו בידים היו תופסים אותו מאליהן ולא הפסידו בעלים בהתפסתו כלום14

Ri therefore proposes an alternative explanation:

ונראה לר”י דבתפסוהו מאליהן נמי חייב דמה שנופל ליד בית דין חשוב היזק ניכר וכיון דעל ידי פשיעה נפל ליד בית דין חייב ולא יכול לומר הרי שלך לפניך כמו בחמץ ועבר עליו הפסח שהוא היזק שאינו ניכר הלכך יכול לומר שם הרי שלך לפניך ור’ יעקב לא חשיב היזק ניכר מה שנופל ליד בית דין וגמרו את דינו כיון שאפילו לא בא לידם היו גומרין את דינו ונמצא שאינו מפסיד על ידי שבא לידם אלא כאילו גמרו דינו שלא בפניו חשיב לפי שגם אז היה נאסר והוי היזק שאין ניכר ולכך יכול לומר לו הרי שלך לפניך כמו בחמץ ועבר עליו הפסח ואי אהדרתיה לאו נתינת טעם הוא שהיה יכול להצילו על ידי כך שאין תלוי בזה כמו שפירש הקונטרוס אלא כלומר לא היו גומרין דינו שלא בפניו ועכשיו גרמת שנתפס בידם וגומרין דינו על ידי מה שנפל בידם וכיון שנפסד על ידי מה שנפל בידם חשיב היזק ניכר ולא תוכל לומר הרי שלך לפניך

וכן משמע בהניזקין (גיטין דף נ”ג ע”ב) דבהיזק ניכר אין יכול לומר הרי שלך לפניך … ושור תם דמזיק ברשות שומר אפילו קודם גמר דין אם יחזירנו שומר לבעלים לא יפטר בכך כיון דמזיק על ידי פשיעת שומר ונפל ברשות ניזק להחליט לו מיד לרבי עקיבא להשתעבד בו ולרבי ישמעאל לגבות מגופו והוה ליה היזק ניכר שהוא מופסד שנפל ברשות אחרים ולא יכול לומר הרי שלך לפניך כמו שיכול לומר בשור שהרג אפילו לאחר גמר דין לר’ יעקב ולרבנן קודם גמר דין ובחמץ לכולי עלמא:15

Ri clearly holds that insofar as the damage to the property for which a bailee is responsible is Hezek She’aino Nikar, he may say “Harei Shelcha L’Fanecha”. This point is the subject of considerable dispute between the Aharonim, and well beyond the scope of this post; the interested reader is directed to Maharshal16, Shach17, Nesivos18, Magen Avraham19, Sha’ar Ha’Melech20, Mahaneh Efrayim21, Sha’ar Mishpat22, Resp. Yad Eliyahu (Lublin)23, Resp. Hasam Sofer (Orah Haim 105)), Resp. Sefer Yehoshua24, Erech Shai25, Divrei Geonim26, Resp. Zekan Aharon (Walkin)27, Resp. Shoel U’Meshiv28, Orhos Ha’Mishpatim29, Divrei Yehezkel30, Resp. Oneg Yom Tov31, Resp. Maharshag32, Resp. Ahiezer (III:82)), and Resp. Meishiv Davar33.

It would seem, then, that at least according to Ri, any damage to the car would be considered Hezek She’aino Nikar, and the employee, although certainly a bailee, would be able to say “Harei Shelcha L’fanecha”. On the other hand, Tosfos do conclude with the assertion that a Shor Tam that damages property while under the responsibility of the bailee and is thereby considered, at least to some extent, to have been נפל ברשות אחרים, is considered Hezek Nikar, and our case is perhaps analogous, insofar as we are assuming the creation of a lien on the vehicle. The necssity of further thought, and knowledge of the actual law, is indicated. See also Meshiv Davar34 for a discussion of this Sugya and its implications for the laws of bailees, and note that we have previously discussed Hezek She’aino Nikar in more depth here.


L’Halachah, I believe that Me’Ikar HaDin the establishment could not be held liable for the fine incurred by the patron due to the negligence of its employee, since:

  • An employer is not generally liable for the negligence of his employee.

  • The damage would likely be considered Grama.

We have noted, though, that the latter point might not be relevant, if it is possible to view the car itself (as opposed to its owner) as having been damaged , but this is not clear.

  1. See Shulhan Aruch Hoshen Mishpat 129:2 []
  2. רא”ש בבא בתרא פרק לא יחפור אות י”ז, ועיין בבא קמא פרק הגוזל עצים אות י”ג []
  3. תוספות בבא בתרא דף כ”ב ע”ב ד”ה זאת אומרת []
  4. הגה לשולחן ערוך ח”מ סימן שפ”ו סעיף ג []
  5. ש”ך שם ס”ק כ”ד []
  6. Hoshen Mishpat 386:1 – 3 []
  7. ibid. 1 []
  8. ibid. 4 and 418:4 []
  9. 386:2 []
  10. Nizakin Ch. 3 n. 3. especially p. 73 []
  11. 386:1 []
  12. בבא קמא דף מ”ד ע”ב – מ”ה ע”א []
  13. שם ד”ה ליפלגו []
  14. שם ד”ה השתא []
  15. תוספות שם []
  16. Yam Shel Shelomoh, Bava Kama 9:20 []
  17. Hoshen Mishpat 363:7 []
  18. ibid. 3), Ulam Ha’Mishpat ((ibid. []
  19. 443:5 []
  20. Hovel 7:3 []
  21. Shomrim 35 []
  22. 66:34 and 176:4 []
  23. 19 []
  24. 118 []
  25. Hoshen Mishpat 185:1 and 344:2 and Resp. Teshuras Shai I:592 []
  26. 15:17 []
  27. I:113 []
  28. II:1:42 and II:4:180 []
  29. 15:11 []
  30. 37:6 []
  31. 118 []
  32. 3:106:2 []
  33. end of 3:16 and 3:18 []
  34. 3:18 []

9 thoughts on “The Villainous Valet”

  1. First of all, I do very much appreciate this blog and its many insights. I do have some questions about this post:

    #1 I don’t understand why this is called hezek to the vehicle. The employee violated a law involving a motor vehicle- either he is a shaliach l’davar aveirah or a poel for the car’s owner. I would argue he is a shaliach- whether you use his service or not, he is available to help. You opt to use his service and send him on a mission to park your car. He should be liable the moment he parks the car illegally.

    #2 He is more likely a gazlan for parking your car in a spot for which he was not instructed. The owner would never have given him his car for this purpose, so he has effectively taken the car “away” from the owner publicly. I am not sure of this but wouldn’t parking illegally be “gezel rabim” for using a place designated by the city as off-limits. The “gezel” carries with it a fine which should be applied the instant the car is “parked” and not when the gazlan is caught.

    #3 Imagine the same employee going on a joy-ride in the same vehicle. Would he not be liable as a gazlan for the illegal use of the car? How is parking illegally any different? He didn’t act as instructed.

    Thank you again for your many wonderful insights.

    Kol Tuv,

    Gedalia Walls

  2. Thanks for the kind words (and extra credit for reading the long, technical posts)!

    I don’t fully understand your #!; he may be a sheliah or a poel, but neither of those categories are relevant to the determination of his liability to the car’s owner.

    In #2, you discuss two types of gezailah; illegal use of the public’s property, and illegal use of the car. The former might very well constitute gezailah, but that is not relevant to our analysis, since it is an issue between the valet and the public, and it does not generate any liability between the valet and the car’s owner. The latter, illegal use of the car, would indeed constitute either shlihus yad or she’ailah shelo mi’da’as (see Shulhan Aruch HM 292:1) had the valet made personal use of it, but I don’t think that merely parking it improperly would qualify

    Incidentally, there is generally no fine for gezailah; a ganav under certain circumstances pays kefel, but in general, thieves are merely responsible for the return of the property, or its value if it has been damaged or destroyed.

    Taking another’s car for a joy ride is governed by the Halachos in Shulhan Aruch HM 363:5, and see also the preceding Halachos in 363 on this general topic.

    Thanks again for your kind words and encouragement!

  3. First of all, by analogy, if I am a bank owner and you give your valuables to an employee of mine who burns them rather than storing them as instructed in the safety deposit box, am I not liable since it is grama?
    I think that employees in these sorts of situations act as proxies to the business owner, and you need to figure out how. It is not as if the employee acted separately, and his nezek does not connect to me as the owner.

    If I own a business, not only do I provide an implicit guarantee regarding the employees discharge of their duties, but payment obligates me to a shmira that implicitly covers things such as damage (caused by the employee) to the car or malfeseance such as parking in the wrong spot.

    You are very long on sources but I’m afraid short on analysis.

    Please let me know your thoughts.

  4. Israel: thanks. I intend to write a follow up to this post, in which I shall address several of the points you make, בג”ה.

  5. Yitzhak,
    You are quite welcome. I look forward to the post, but I still find it a bit baffling that your conclusion l’halacha seems to ignore these basic assumptions. Your discussion is interesting, but it does not seem to apply to the case described, perhaps a different hypothetical would have been more appropriate to your discussion.

  6. Does halacha recognize a corporation as an entity separate from its shareholders as created by statute law and thus governed by the requirements of that law? **IF** so would the corporation then be governed by the dina de-malchusa?

    1. That’s an excellent and critical question, but one which does not have a simple answer. Some sources are:

      • שו”ת מהר”ם שיק יו”ד סימן קנ”ח
      • שו”ת מהרי”א הלוי חלק ב’ סימן קכ”ד
      • משנה הלכות חלק ו’ סימן רע”ז
      • ברית יהודה פרק אות כ”ה ופרק ל’ אות ט”ז
      • פתחי חושן שותפין פרק א’ הערה ל”ג
      • דיני ממונות חלק ב’ עמודים שי”ד – שכ”א
      • פסקי דין רבניים חלק י’ עמוד רפ”ה וחלק י”ט עמודים ט”ו – ט”ז
      • שו”ת חלקת יעקב חלק ג’ סימן קצ”א
      • שו”ת מנחת יצחק חלק ג’ סימן א
      • שו”ת שבט הלוי חלק ה’ סימן קע”ב ד”ה וגם פשוט
      • מועדים וזמנים חלק ג’ רס”ט,א

      Additionally, I see that there’s what appears to be an extremely well sourced and comprehensive treatment of the subject by Broyde and Resnicoff, available at Jlaw. While I have not had a chance to read it, these are authors whose work that I have read on the intersection of Hoshen Mishpat and law has been first rate.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *