A classic example of desuetude in Halachah, in the Ittur:
תשובה לחנניה בן יהודה נ”ע היום כמה שנים בטלה כתובת בנין דכרין מי שינתנו ולמה בטלה לפי שצריך דקדוק (בנשים) [בנכסים] שיש להן אחריות ובראוי ובמוחזק ובמותר דינר ואם אמרו יתומין הרי אנו מעלין על נכסי אבינו יתר דינר אין שומעין להן וצריך חקירת בית דין ושומת זקנים שלא להוסיף על הדמים.
ועוד עיקר התקנה שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו והיום ולואי שיתן לבנו כבתו וכמה פעמים הוצרך הדבר לנדות כל מי שירבה למתנת בתו וכיון שהוא כך בטלו כתובת בנין דכרין
ומר רב דוסא אמר לא חזינא רבוותא דהוו מקמן דדייני להו כתובת דכרין ומשני נפישתא לא דייני להו בתרתי מתיבתא וכיון דעבדי להו כמה שני לכתחילה אנן לא דיינינן לכון בה כן
אלא דמר רב האיי אמר היכי כי מבטלי רבנן כתובת בנין דכרין.
ומר רב שמואל אמר הרבה חכמים הודו שכבר בטלה כתובת בנין דכרין בזמן הזה ומסתברא טעמא דמר רב חנניא זצ”ל …1
[Emphasis added.]
Another notorious instance of desuetude is the tradition of ignoring the laws of Shemitas Kesafim, which so greatly troubled Rosh:
על אשר שאלת שרגילין בארץ הזאת להוציא שטרות שעברו עליהם ששים ושבעים שנה ובית דין מגבין בהם אותם ואין חוששין לשמטת כספים, מאי הרגלים. הוי יודע שתמהתי על זה מיום באתי לארץ הזאת וצוחתי כי כרוכיא וליכא דמשגח בי, ואמרו כי כבר נהגו כן בארץ הזאת ואי אפשר לשנות מנהגן. ואמרתי מנהג כזה שהוא לעבור על דברי תורה ולהוציא ממון שלא כדין אין הולכין אחריו כל זמן שאין טעם למנהג.
[ועיין שם שפלפל ליישב המנהג, ואין ולאו ורפיא בידיה, וסיים:] הילכך מיום בואי לכאן איני דן שלא תשמט שביעית וגם איני סותר מנהגם אלא מניחם לדון כמנהגם.2
Elsewhere, Rosh proposes a justification for the custom which has broad ranging applicability to other cases of desuetude in the context of contracts, including the law of כתובת בנין דכרין cited earlier:
על דבר השמטה, שמטתי ידי לכתוב בענין שמטה מיום באי לארץ הזאת, כי דברים רבים היו לי עם גדולי העיר מדוע אינם משמיטים כספים ואמרו שכבר נהגו כל הארץ הזאת שלא להשמיט ואי אפשר לבטל המנהג שנהגו בו ימים רבים, כי הרבה מלוות [ישנות] ישנן בארץ הזאת. … ומצאתי התנצלות לעצמי על שמטת ידי שאינני מתעורר לבטל מנהגם ואומר אני [דאפשר] כיון שפשט המנהג שלא להשמיט והכל יודעין זה הוה ליה כאלו התנה המלוה על מנת שלא תשמיטנו שביעית.3
Incidentally, Rosh repeatedly states that this custom was specific to “this land” to which he had emigrated, by which he presumably means Spain. It follows, therefore, that in Germany, his original homeland, Shemitas Kesafim was practiced. It is ironic, therefore, that Rema, who is generally associated with Minhag Ashkenaz, rules, following Rosh (and various other prominent Ashkenazi Poskim who also follow Rosh), that Shemitas Kesafim does not necessarily apply today (although the custom is still to write a Pruzbal), while Maran, who is generally associated with Minhag Sephard, rules, following Rambam, that Shemitas Kesafim definitely does apply:
[מדברי] סופרים שתהא שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה בכל מקום: הגה כן הוא הסכמת כל הפוסקים אבל יש אומרים דאין שמטה נוהגת בזמן הזה ונראה שעליהם סמכו במדינות אלו שאין נוהגין דין שמטה כלל בזמן הזה והמנהג היו נוהגין עדיין בזמן הרא”ש … וכבר כתבו גם כן האחרונים ז”ל טעם למנהג שאין נוהגין שמטה כמבואר בדברי מהרי”ק שורש צ”ב ומהר”ר איסרלן בתרומת הדשן סימן ש”ד ובמהרי”ל ואין לדקדק אחריהם4
R’ Yitzhak-
Fantastic job on the blog!
I was just reminded that there were “dead letters” or desuetede in Halacha this past Shabbos by my Rav. He taught a shiur in Gittin 7 and mentioned that several “churban bayis” related halachos are just not kept.
For example, Shulchan Aruch mentions that one item from a seudah should be left out at a meal to remember our loss. Further, a zecher le’mikdash at the pesach to one’s home should be made/left dalet by dalet. Do people keep these laws? Shouldn’t they? It’s codified.
In New York State Law, dead letters exist. For example, Adultery (Penal Law 255.17) is classified as a B misdemeanor (maximum jail time is 90 days). Yet there is no case law in New York (it was written into law in 1965) that prosecuted criminally an adulterer. Do people break these laws? Shouldn’t they be enforced? It’s codified.
Keep up your strength,
Yerachmiel
I have heard, that according to the current market value for silver the entire Kesubah would be 30 cents or less so Benin Dichrin is in any event not much (although there is one opinion that adjusts for inflation).
In any event, that a man should have two wives, sons from each of them is itself uncommon. But your main point of course stands as per Ittur
From the classic analysis of Rabbis Broyde and Reiss The Ketubah in America, originally published in Journal of Halacha and Contemporary Society (2004) 47:101-124, and currently available from Jlaw:
Since the edict of כתובת בנין דכרין applies to כתובה, תוספת ונדוניא (see Shulhan Aruch Even Ha’Ezer 111:1, and Helkas Mehokek, Beis Shmuel and Gra there), the relevant figures are those that include the Zekukim. Since the price of silver is currently about $10 an ounce, the values in today’s dollars would be roughly double the above, or many orders of magnitude larger than the $.30 figure that you provide. The referenced paper is, of course, not the last word on the subject, but it is an excellent summary of various contemporary issues related to the Kesuvah.
It is also not all that uncommon for a man to have two wives and sons from both of them. Say a woman dies after several years of marriage, perhaps in an auto accident, and leaves one son. The still young widower remarries, and subsequently has two or more sons from his second wife. This is the classic כתובת בנין דכרין scenario.