We recently discussed the illegitimacy of commingling mercy with justice. I was quite surprised, therefore, when I learned this Gemara:
רבי אלעזר סבר למיזן ממטלטלי אמר לפניו רבי שמעון בן אליקים רבי יודע אני בך שאין מדת הדין אתה עושה אלא מדת רחמנות אלא שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות1
This is exactly what a Dayyan must not do!
Maharshal is apparently bothered by this question:
אלא מדת רחמנות כו’. נ”ב נראה לי פירוש שהיה כופה בדברים ודו”ק2
His resolution is that Rabbi Elazar did not actually exercise compulsion, but merely moral suasion.
Another approach to this Gemara is found in the work ליקוטי חבר בן חיים:
רבי יודע אני וכו’ לכאורה אין לומר כן משום דאין התלמיד רשאי לומר לרבו טעות אמנם אפשר לומר שהיו האחים גברי דאמידי ובידו לכופן לזון אחותם וכדי שיזונו בטוב עין אמר שינתן לה מן הדין והיינו דקאמר מדת רחמנות כלומר בתורת צדקה ומכל מקום שמא יראו התלמידים:3
He is suggesting that the basis for Rabbi Elazar’s decision was Zedakah, not Din, although to promote the brothers’ cooperation, he phrased it as Din.
Both these sources are cited in פרדס יצחק, who also references several other sources that comment on our passage4.