Fair and Balanced

My father draws our attention to this post of Professor Ilya Somin:

Thomas Porteous, the Louisiana District judge who is being investigated by the House Judiciary Committee is accused of, among other things, taking money from lawyers on opposing sides of a case he was presiding over:

Two lawyers, Robert Creely and Jacob Amato, both friends of Porteous, admitted they had been making cash payments to him for more than a decade…

Yet it was a poorly timed proposition while hearing a case over the ownership of a Kenner hospital that led to what the [Fifth Circuit] Judicial Council called Porteous’ most egregious actions.

During a fishing trip in May or June 1999, Porteous broke down, pleading with Amato for money to finance his son’s wedding, documents show. Creely and Amato agreed to help, funneling a few thousand dollars to the judge. Porteous also had been receiving gifts, money, and expensive meals from other lawyers, including Don Gardner, Leonard Levenson and Warren “Chip” Forstall, the report says.

In May 1999, the judge took Creely and Gardner to Tim Porteous’ bachelor party in Las Vegas. Forstall paid for the flight, and Creely paid for Porteous’ hotel room at Caesar’s Palace.

All this took place while Porteous was presiding over the hospital case. Amato, Creely’s partner, was attorney for one party, and Gardner was representing the other side.

This reminds me of George Orwell’s fictional description in Burmese Days, of U Po Kyin, a corrupt Burmese magistrate who takes bribes from both parties in a case and then issues rulings based solely on the legal merits:

As a magistrate his methods were simple. Even for the vastest bribe he would never sell the decision of a case, because he knew that a magistrate who gives wrong judgments is caught sooner or later. His practice, a much safer one, was to take bribes from both sides and then decide the case on strictly legal grounds. This won him a useful reputation for impartiality.

Of course, U Po Kyin’s strategy might not be sustainable over the long run. Eventually, litigants would realize that bribing him doesn’t improve their chances of winning a case. Thus, the truly sophisticated corrupt judge would allow bribes to influence the outcome at least occasionally, in order to keep the money coming. Perhaps that is what Judge Porteous did. Unlike Orwell’s fictional magistrate, however, Porteous wasn’t smart enough to avoid getting caught.

The Gemara clearly states that a judge may not accept bribes even if he is careful to take equal amounts from both litigants1:

קרנא הוה שקיל איסתירא מזכאי ואיסתירא מחייב ודאין להו דינא

והיכי עביד הכי והכתיב ושוחד לא תקח

וכי תימא הני מילי היכא דלא שקיל מתרוייהו דלמא אתי לאצלויי דינא קרנא כיון דשקיל מתרוייהו לא אתי לאצלויי דינא

וכי לא אתי לאצלויי דינא מי שרי והתניא ושוחד לא תקח מה תלמוד לומר אם ללמד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי הרי כבר נאמר לא תטה משפט אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אמרה תורה ושוחד לא תקח

הני מילי היכא דשקיל בתורת שוחד קרנא בתורת אגרא הוה שקיל

ובתורת אגרא מי שרי והתנן הנוטל שכר לדון דיניו בטלין

הני מילי אגר דינא קרנא אגר בטילא הוה שקיל

ואגר בטילא מי שרי והתניא מכוער הדיין שנוטל שכר לדון אלא שדינו דין היכי דמי אילימא אגר דינא דינו דין והתניא הנוטל שכר לדון דיניו בטילין אלא אגר בטילא וקתני מכוער הדיין

הני מילי בטילא דלא מוכחא קרנא בטילא דמוכחא הוה שקיל דהוה תהי באמברא דחמרא ויהבי ליה זוזא כי הא דרב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה אמר להו הבו לי גברא דדלי לי בחריקאי ואידון לכו דינא2

While Maran does bring the prohibition against accepting a bribe even לזכות את הזכאי, for some reason he omits the Gemara’s explicit ban on accepting bribes from both litigants3. Sema, though, does cite it4, as does Rav Meir of Eisenstat5.

Why, indeed, is accepting bribes from both litigants prohibited? After all, the Gemara explains the prohibition against accepting bribes thus:

אמר רבא מאי טעמא דשוחדא כיון דקביל ליה שוחדא מיניה אקרבא ליה דעתיה לגביה והוי כגופיה ואין אדם רואה חובה לעצמו מאי שוחד שהוא חד6

Since the rationale for the prohibition is a concern against the judge developing a partiality toward the payer, should not these two potential partialities cancel each other out, as with U Po Kyin?

Various thinkers explain that we are nevertheless concerned about a perversion of justice; a judge who is partial to both sides, they argue, may experience an illegitimate tendency to split the disputed sum, to avoid ruling outright against either party, even where the Halachah indicates a clear decision in favor of one of them. Meiri:

עקר טעם מה שאסרה תורה בקבלת השחד הוא מחשד הטיית הדין … ואף כשמקבלו משני צדדין מכל מקום לבו נוטה לזה ולזה עד שנוטה להכריע ביניהם ושלא לדונם בדין גמור …7

Rav Pinhas Ha’Levi Horowitz8:

שם אמר רבא מאי טעמא דשוחדא וכו’ אף על גב דקיימא לן לעיל דאפילו ליקח משניהם אסור ומשמע בברייתא דלעיל דבהכי מיירי קרא יש לומר דאפילו הכי סבירא ליה לרבא דאיכא חשש הטיה כשאחד מתחייב בדין לגמרי מכל מקום כיון שקיבל משניהם אינו רואה לו חוב לגמרי כיון שקיבל גם ממנו וניחא ליה לצאת ידי שניהם והיינו דקאמר רבא אין אדם רואה חוב לעצמו ולא קאמר אין אדם רואה זכות לעצמו אלא ענינו דהוה ליה כגופו דאף על גב דאדם קרוב לכל איבריו אין אדם רוצה בקיום אבר אחד שעל ידו יגיע הפסד אבר א’ לגמרי וכמו שכתב הפסוק עור בעד עור וגו’ והכא נמי אף על גב דשניהם הם כגופו לא ניחא ליה שיתחייב אחד לגמרי דאין אדם רואה חוב לעצמו

ויש לפרש מה דכתיב (שמואל א’ סימן ח’) בבני שמואל ויטו אחרי הבצע ויקחו שחד וגו’ ואיתא פלוגתא בשבת דף נ”ו אם חטאו יש לפרש לשון אחר הבצע שהוא לשון פשרה כדאיתא בסנהדרין דף י’ ע”ב שקיבלו משניהם מתוך כך הוצרכו לפסוק דרך פשרה לשניהם שלא ראו חובה לשניהם גם יש לומר לפי מה שכתב הב”ח דשכר פשרה שרי ליקח יש לומר שנטו אחר הפשרה למען יקחו שכר ולא רצו לפסוק דין תורה מיהו הני מילי בתורת שכר אבל הם קיבלו דרך שחד והטו משפט וק”ל:9

Rav Haim Yosef David Azulai (Hida) mentions a similar concern, in addition to the basic possibility that the Torah may have simply declined to make an exception for the case of dual bribery:

אבל טעמא דשחד אפילו לזכות הזכאי היינו שלא יטה לבו לזכותו שלא כדין אלא דאף דשקיל מתרוייהו לא חילקה התורה וכמו שכתב הרב דרישה בריש סימן זה

ועוד אפשר דהגם דשקיל מתרוייהו יש מציאות שיבקש זכות לזה ולזה כל אחד בפרט אחד מפרטי הדין10

Penei Yehoshua understands that the ban on dual bribery is essentially a Gezeirah; the Torah worried that one would progress from that to standard bribery:

[מדאיצטריך] לא תקח שוחד על כרחך היינו שנוטל משניהם דלא אתי לידי הטיית משפט ואפילו הכי אסריה רחמנא … דסופו ליטול מאחד מהם11

1. I am indebted to R. K. for pointing out to me this Gemara and Meiri’s interpretation of it [↩]
2. כתובות דף ק”ה ע”א [↩]
3. שולחן ערוך חו”מ סימן ט’ סעיף א [↩]
4. סמ”ע שם ס”ק ב [↩]
5. שו”ת פנים מאירות חלק ב’ סימן קנ”ט ד”ה האחד [↩]
6. כתובות שם ע”ב [↩]
7. בית הבחירה כתובות שם ע”ב ד”ה עקר טעם [↩]
8. I am not that familiar with Rav Horowitz’s biography, but I note that his entry in אנציקלופדיה יהדות is subtitled “מגדולי רבני החסידות”, and it claims that “הגיע לחצר המגיד במזריטש ודבק בתנועה החסידית”, and that “פירושו על התורה “פנים יפות” כתוב ברוח החסידות ומורגשת בו השפעת רבו המגיד ממזריטש”; his entry in Hebrew Wikipedia makes no mention at all of any direct connection to Hasidus (other than the fact of his brother’s being a major figure in the movement and a studend of the Maggid); and English Wikipedia contents itself with noting that “he was a follower of Rabbi Dov Ber of Mezeritch, the Maggid of Mezeritch”. [All three retrieved on Feb. 12, 2009.] This highlights the general principle applicable to internet sources: caveat emptor! [↩]
9. ספר כתובה – הפלאה, דף ק”ה ע”ב ד”ה שם אמר רבא [↩]
10. ברכי יוסף חו”מ שם אות ט’ בא”ד עוד הקשה [↩]
11. פני יהושע כתובות דף ק”ה ע”א ד”ה שם הרי כבר נאמר לא תטה משפט [↩]