I was recently reviewing Rav Efraim Zalman Margolis’s important, classic analysis of the topic of יורד לאומנות חבירו. I have perused the responsum in question many times before, but I had never noticed this charming little anecdote of R. Yosef Shlomo Delmedigo (Yashar of Candia), buried deep within Rav Margolis’s highly technical Halachic discussion:
ואמרו עליו על החכם ר’ ישר מקנדיאה שהיה ממהר בהליכה באמרו כי אין לאבד הזמן היקר שבנמצאות בהילוך לאט1
An acquaintance with this remarkably versatile and prolific scholar, a student of R. Yehudah Aryeh (Leon) Modena, explains why he was always in such a hurry. Hida:
ספר אלים. להרב הגדול הפילוסוף מהר”ר יש”ר מקאנדיא. והרב הנזכר היה חכם בכל החכמות ומופלג בכל חכמה מספר תשבורת פילוסופיא תכונה הגיון רפואה וחכם בתורה בפלפול הש”ס ופוסקים ודרשן מופלא ודעתו רחבה.
וחיבר ספרים הרבה בכל החכמות ולא נדפסו רק ספר אלים וספר מצרף לחכמה נובלות חכמה שבר יוסף כח ד’. וכל אלו חוץ מספר אלים הכל הוא בקובץ אחד. ושם במצרף לחכמה וכו’ ובספר אלים תלמידיו מזכירים שבחיו. והרב לא היה מחשיב שום אחד מחבוריו והיו מושלכים בקצה אוצרותיו, זולת שני חבורים נשא את שמותם על שפתיו ספר גדול הערך נצרך כחבור הרמב”ם ושם השני אשר ישא את שמו בשמת בת שלמה ונאבד הכל, (ועיין שמע שלמה).
Hida then notes that Rav Moshe Zacuto (Ramaz) criticized Yashar’s Kabbalistic output:
אולם במה שדיבר בענין הקבלה במה שכתב בנובלות חכמה ושבר יוסף, הגאון החסיד הרמ”ז דחה דבריו וסילק ההשגחה מספריו כאשר תראה באגרות הרמ”ז בסופן דף מב., ובין תבין רמז הרומז ודי בזה.
Here are Ramaz’s remarks:
ומובטחני בעזרת הבורא. כי רוח אחרת עליך תשרה. אם תשמור ולא תמרה. מאשר מזהיר ומתרה. בהקדמת א”ח להרח”ו דמזהיר הקורא. שלא יהיה אדם לומד וקורא. את כל דברי האחרונים מהרמב”ן עד האר”י הוא הרב המורה.
ועל אחת כמה וכמה. על דבר ספר שחיבר חכם אחד. שתשגיח בכל עוז ועצמה. כי חי העבודה התמימה. נבלה ממנה ונעלמה. אמתות החכמה הרוממה. ובכמה דברים טעה ושנה במאמרו. ולא אור ישר מאורו. כי אם עור חוזר לסורו. יארך הזמן אם אבא להזכירו.
ודי לי במה שכתב בדף קי”ג מספרו. שהאצילות הוא קדמון כיוצרו. ואם תזכור לסוד האר”י במקור. בין תבין די מחסורו.
ועתה דע לך כי בספר שברו. לא היה לו רב מעיקרו. רק מה שהעתיק והוסיף מדעת סברו. ומאז הייתי מכירו. שהכל רק בחיצוניות היה דברו. וחכמת התכונה היא אוצרו.2
Hida alerts us to decipher Ramaz’s hints; I have emphasized what I believe are the allusions Hida had in mind, to the two works in question (נובלות חכמה and שבר יוסף) and their author (ישר).
ומאז הייתי מכירו. שהכל רק בחיצוניות היה דברו
Fascinating. There is a huge discussion if Yashar really believed in Kabbalah or not (Eliezer Brodt has a nice footnote on the subject in his Bein Keseh..)
It sounds like the Remaz knew him personally (?) and he weigh’s in on the side of those who would say that Yashar was not in fact a true adherent of Kabbalah.
I know next to nothing about the controversy, although I did notice that his Jewish Encyclopedia article has a section on it. I understood Ramaz to merely mean that Yashar’s understanding of Kabbalah was superficial, and that he did not grasp the discipline’s true depths, but you may be correct.