כל עוף למינו ישכון ובני אדם לדומה לו

May a ממזר marry a ממזרות? This is apparently an open and shut case; after all, Maran rules succinctly and unequivocally that he may, and no dissenting opinion is found in the major commentators:

ממזר נושא ממזרת.1

But of course, nothing is ever that simple; the issue here stems from a comment of בית שמואל on an earlier ruling of Maran:

גר ועבד משוחרר מותרים בממזרת, וכן ממזר מותר בגיורת ובמשוחררת משום דקהל גרים לא אקרי קהל, והולד ממזר.2

מותרים בממזרת. … ונראה לי מותרים היינו מצד ממזרת אין איסור, אבל מכל מקום אסור להרבות ממזרים כי בניו הם ממזרים.3

Does this injunction of בית שמואל apply to the marriage between a ממזר and a ממזרת as well? The only source on this question cited in אוצר הפוסקים is פני משה (קלעוואן)‏, who initially argues that it does not, but then cites a Yerushalmi that apparently prohibits such a union:

הנה מלשון הש”ע שכתב לעיל סעיף כ”ב גר ועבד משוחרר מותרים בממזירים וכאן בסעיף כ”ד כתב ממזר נושא ממזירת ולא כתב לשון מותר בממזירת כמו לעיל על כרחך צריך לומר דהוא מהאי טעמא דשם גבי גר ועבד משוחרר אף על גב דמותר היינו מצד ממזירות אין איסור אבל מכל מקום אסור להרבות ממזירם כי בניו הם ממזירים ולכך לא כתב לשון נושא לכתחילה מה שאין כן בממזר בממזירות כתב לשון נושא משום דבזה יש לומר כיון דשניהם ממזירם הם מותר אפילו לכתחילה

וכן משמע מלשון הבית שמואל שכתב בס”ק ל”ה גבי גר ועבד משוחרר דאסור לכתחילה בממזרות וכאן גבי ממזר בממזירות לא כתב הבית שמואל כלום דאסור לכתחילה

אמנם במראה כ”ב כתבתי בשם הירושלמי דאפילו ממזר בממזירות אסור כדי שיתכלו ממזירים מן העולם4

I recently saw an interesting discussion of this question in the pages of הפרדס, in the context of the commotion over the Langer affair. It began with a brief comment in passing in an eloquent essay by Rav Shlomo Wolbe, defending the law of ממזרות and insisting on the primacy of the Halachah and its integrity:

ואל יטיפו מוסר לתורת אלקינו לאמר: מה פשע הממזר כי ריחקתו התורה ללא עוול בכפו! שאלה זו שכל תינוק שואל אותה לא היתה זרה גם לחז”ל (ראה ויקרא רבה סוף פ’ אמור), ומסתמא עלתה גם על דעת אלוקים, והאלקים שגזר ששיכרות וזיפיליס ישפיעו לרעה על בריאות הילדים הוא שגזר גם על בנים מניאוף שיהיו ממזרים, וכלל גדול הוא בתורה: “אלקיהם של אלו שונא זימה!” (סנהדרין קו).

אולם – יתכן בהחלט שפעם אדם הנולד מהורים כשרים על ידי סיבות טראגיות נולד ונקבע ממזר. כיצד הוא יסבול ממזרותו, כשהוא שומר תורה ומצוות? האם גם הוא ירגיש כאילו התורה עשתה לו עוול? לא ולא. הוא יקבל זאת כרצון השם, ישא אשה המותרת לו (ממזרת או גיורת) ויעמידו דור ישרים יבורך וידעו כי בזה הם עושים רצון השם, לא פחות מכל יהודי כשר, ובטוחים בהשם יתברך כי יהיה בעזרתם ככל אדם המשתדל לקיים רצון הבורא.5

One would think that this is pretty unexceptionable, but a subsequent issue of הפרדס contained a reply by a רב אהרן שוחאטאוויץ, of New Haven, Connecticut, expressing amazement that Rav Wolbe could have written the words that I have emphasized, and that the editor could have published them:

היתכן שכת”ר בעינו החדה לא ראה המאמר קודם שנדפס? הלא ידוע ההלכה מחז”ל ובשו”ע שאין נחיצות להאריך בזה, שאף על פי שממזר אסור לבא בקהל מותר לישא ממזרת (כמו כן שפחה או גיורת) מצא מין את מינו – אבל מבואר, בבית שמואל .. שההיתר רק מצד ממזרות אבל מכל מקום אסור להרבות ממזרים, וזה אפילו בגר שנשא ממזרת על אחת כמה וכמה בממזר שנשא ממזרת. אם כן איך כתב הרב הנ”ל שיעמידו דור ישרים יבורך – לא פחות מכל אדם כשר. ד’ יציל בני ישראל מדור ישר כזה! הלא בכל אופן הילד ממזר, לא דור ישרים.6

The very next issue of הפרדס contained a lengthy and vehement rebuttal of this view:

באמת יש לתמוה על הרב שוחאטאוויץ שנחפז להחליט לאיסור כאילו הדבר מוסכם בין הפוסקים שממזר לא ישא ממזרת. ולפע”ד שגה מאד במה שכתב “אפילו בגר שנושא ממזרת ועל אחת כמה וכמה בממזר שנושא ממזרת”. כי הסברא נותנת לחלק בין גר וממזרת (או ממזר וגיורת) לבין ממזר וממזרת, כדלהלן.

דברי בית שמואל שהרב שוחאטאוויץ תומך בהם את יתידותיו נכתבו על דברי המחבר בשו”ע אה”ע סימן ד’ סעיף כ”ב “גר ועבד משוחחר מותרים בממזרת וכן ממזר מותר בגיורת ובמשוחררת”, … דברי בית שמואל אלו אמנם מובאים בבאר היטב, אולם עדיין צריכים אנו למודעי שהדברים שנאמרו בלשון “נראה לי” נתקבלו להלכה על ידי הפוסקים. יעויין בבית מאיר שם וז”ל “כן הוכיחו תוספות גיטין מ”א, ובקושייתם סברו דמותר אך מכח קושיא תירצו הכי, ולהפוסקים שהביא (בבית שמואל) ס”ק ל”ב דממזרת אסורה בעבד אינו מוכרח, ואפשר דלהכי כתב ונראה לי”.

ואפילו אם נאמר שיש לחוש לדברי בית שמואל ולאסור גר בממזרת כדי שלא להרבות ממזרים, יש טעם ונימוק לחלק ולומר שאינו כן בממזר לממזרת, כי בגר וממזרת נתערב זרע כשר בפסול ונטמע בו מה שאין כן בממזר וממזרת שכבר שניהם פסולים. ועוד יש לחלק דגר אפשר לו לישא כשרה אבל ממזר אסור בכשרה. [ועיין שם שהביא את דברי הפני משה.]

ולולא דמסתפינא הייתי אומר שמעיקרא דדינא פירכא, היינו שאפילו בגר וממזרת קשה ודחוק להעמיס בדברי המחבר את דעת בית שמואל שרק מצד ממזרות מתיר המחבר ושנשאר עוד האיסור כדי שלא להרבות וכו’. הלא המחבר כתב את דבריו להלכה למעשה, וכשהוא כותב שגר ועבד משוחרר מותרים בממזרת איך נגיד שלא התכוון רק מצד ממזרות ושבאמת למעשה יש איסור כדי שלא להרבות וכו’. …

[ועיין שם שהאריך, והעלה:] ויש עוד להוסיף בנדון זה שלפי הסוברים שממזר חייב במצות פריה ורביה (יעויין בפרי מגדים משבצות זהב באו”ח סימן ר”מ ובמנחת חינוך סימן א’) לא יתכן לאסור לממזר לישא ממזרת כדי שלא להרבות וכו’ כי איך יקיים את מצות פריה ורביה. ואי תימא שיכול לקיים את המצוה על ידי שישא שפחה ויטהר את בניו כדאיתא בסימן ד’ סעיף כ’ ולא ירבה על ידי כך ממזרים – זה אינו כי באם ישא שפחה בניו אינם נחשבים כשלו ולא קיים בזה את מצות פריה ורביה, כמוזכר שם במנחת חינוך.

ועל כל פנים יש להסיק מכל האמור לעיל שאין לתמוה על הכותב, הרב ש. וולבה שליט”א, במאמרו בהפרדס .. ולא על העורך שהדפיס את הדברים הללו.7

For some reason, a slightly different version of the above article appeared five months later in הפרדס, with the last paragraph this time reading as follows:

וכשאני לעצמי איני מן המתמיהים על הרב שלמה וולבה שכתב את הדברים … וכלפי דברי הרב אהרן שוחאטאוויץ הכותב “הלא בכל אופן הילד ממזר, לא דור ישרים”, נאמרו דברי המשנה במסכת הוריות ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ.8

  1. שו”ע אה”ע סימן ד’ סעיף כ”ד []
  2. שם סעיף כ”ב []
  3. בית שמואל שם ס”ק ל”ה []
  4. פני משה (עם מראה הפנים) על שו”ע אה”ע (קארעץ תקע”ח), שם ס”ק כ”ד – קשר []
  5. הפרדס, שנת מ”ו חוברת ג’ (כסלו תשל”ב), עמוד 22 – קשר []
  6. שם, חוברת ז’ (ניסן תשל”ב), עמוד 38 – קשר []
  7. שם, חוברת ח’ (אייר תשל”ב), עמוד 24 – קשר []
  8. שם, שנה מ”ז חוברת א’ (תשרי תשל”ג), עמוד 12 – קשר []

Epigenetics and Race

אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ; בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ-בִי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת-הַכְּרָמִים–כַּרְמִי שֶׁלִּי, לֹא נָטָרְתִּי.1

A friend recently showed me this passage by the Gaon:

בהרת עזה נראית בגרמוני כהה, והכהה בכושי עזה. רבי ישמעאל אומר, בני ישראל, אני כפרתן, הרי הן כאשכרוע, לא שחורים ולא לבנים, אלא בינוניים.2

בגרמוני. זה איש מבני גומר כדאמרינן ביומא גומר זה גרממיא וגרסינן גרמניא3 וכ”ה בילקוט. והוא שבני נח דרים בג’ רוחות העולם שם במזרח יפת בצפון חם בדרום ומפני שהחמה בדרום נמוך הוא מאד בני אדם הדרים שם שחורים וכוש הוא מבני חם ודר בסוף דרום הלכך הם שחורים ביותר מחמת השמש ובני יפת הם דרים בצפון ורחוקים הם מהשמש הלכך הם לבנים וגומר דר בסוף צפון הלכך הם לבנים ביותר. ובכושי שהוא שחור ביותר כהה נראית עזה ובגרמוני שהוא לבן ביותר עזה נראית כהה.4

As far as I know, global sunlight patterns, all else being equal, are symmetric about the equator, and the generalization that the sun is less intense in the north than in the south only makes sense insofar as we are limiting our discussion to the northern hemisphere. To the extent that the Gaon is correct, it would seem that peoples as far south of the equator as the northern Europeans are north should be equally as light-skinned.

In any event, the Gaon is apparently identifying the descendants of יפת with the Europeans, and גומר / גרמניא with the northern Europeans, i.e. Scandinavians / Aryans / Germans. As I discuss here, Rav Meshullam Roth actually suggests, at least in part based upon this identification, that Germans are descendants of Amalek, and that we therefore do not accept them as converts:

ולפי זה יש לדון גם כן שלא לקבל גר מגרמניא, עיין מגילה דף ו’. “אל תתן לעשיו הרשע תאות לבו זו גרמניא של אדום” וכו’, בגמרא שלנו הגירסא גרממיא ורש”י פירש “שם מלכות והיא מאדום” ועל זה כתב בהגהת מהריעב”ץ שבש”ס דפוס ווילנא “ר”ל גרמניא והיא אשכנז שלנו” וכן הגיה הגר”א ביומא י’ א’ גרמניא תחת גרממיא. והלא ידוע כי הגרמנים הקדמונים היו שכירי מלחמה אצל הרומיים, ובעת חורבן ירושלים הגלו יהודים רבים לגרמניא, ולכן כתב הרא”ש בתשובה כלל כ’ דין כ’ והובא בבית יוסף יו”ד סימן פ”ב “שחכמי אשכנז התורה ירושה בידם מאבותיהם מימות החורבן”, ורבים מהגרמנים נתערבו ברומיים ואדומיים, וגם הם נחשבים לאויבי ישראל מאז ומעולם כמו אדום ועמלק כי גם הם לגזע עשיו יחשבו, בפרט לפי שיבואר להלן כי אדום ועמלק נתערבו. ועיין בפירוש הראב”ע ורד”ק לספר עובדיה א’ כ’ כי הכנענים בימי יהושע ברחו לאלמניא שהיא גרמניא, וגם מהם ירשו הגרמנים את השנאה לישראל. ודבר מענין הוא כי אלו הגרמנים המתימרים בתור “גזע האדונים” הם באמת “גזע העבדים” מזרע כנען המקולל בתור “עבד עבדים” לשם ויפת, ובזמן הגאולה השלימה תתקיים בהם מחיית עמלק, ולא יהיה שריד לבית עשיו.5

I cannot judge the overall accuracy of his historical assertions (although the fact that the ancient Germans fought on behalf of the Romans as early as Julius Caesar is apparently well established), but his suggestion that die Herrenrasse is actually the “Slave Race”, and is descended from כנען, accursed as “עבד עבדים” to his brethren, is certainly amusing.

I also note there that Rav Shmuel Ha’Levi Wosner rejects, as a matter of practical Halachah, a tradition attributed to the Gaon that Germans are descended from Amalek:

ובעצם שאלתו על קבלת הגר”א דהגרמנים הם משורש עמלק, אם כי לפי מעשיהם הרעים בודאי הם קרוב להם, אבל לדון בזמן הזה כן קשה דהא כה”ג לענין גר עמוני ומואבי קיימא לן פרק ג’ דידים וברכות כ”ח דכבר עלה סנחריב ובלבל כל העולם ומתירים אותם לבא בקהל, ולענין מצרי יש מחלוקת עיין ברמב”ם ורא”ש וטור אה”ע סימן ד’ בזה, ואם כן לענין עמלקי פשוט דאינו ידוע.6

Here’s Rudyard Kipling’s classic account of the matter, from his How the Leopard Got His Spots:

They let the Zebra and the Giraffe get up; and Zebra moved away to some little thorn-bushes where the sunlight fell all stripy, and Giraffe moved off to some tallish trees where the shadows fell all blotchy.

‘Now watch,’ said the Zebra and the Giraffe. ‘This is the way it’s done. One — two — three! And where’s your breakfast?’

Leopard stared, and Ethiopian stared, but all they could see were stripy shadows and blotched shadows in the forest, but never a sign of Zebra and Giraffe. They had just walked off and hidden themselves in the shadowy forest.

‘Hi! Hi!’ said the Ethiopian. ‘That’s a trick worth learning. Take a lesson by it, Leopard. You show up in this dark place like a bar of soap in a coal-scuttle.’

‘Ho! Ho!’ said the Leopard. ‘Would it surprise you very much to know that you show up in this dark place like a mustard-plaster on a sack of coals?’

‘Well, calling names won’t catch dinner, said the Ethiopian. ‘The long and the little of it is that we don’t match our backgrounds. I’m going to take Baviaan’s advice. He told me I ought to change; and as I’ve nothing to change except my skin I’m going to change that.’

‘What to?’ said the Leopard, tremendously excited.

‘To a nice working blackish-brownish colour, with a little purple in it, and touches of slaty-blue. It will be the very thing for hiding in hollows and behind trees.’

So he changed his skin then and there, and the Leopard was more excited than ever; he had never seen a man change his skin before.

The Leopard and the Ethiopian

Kipling’s Commentary: THIS is the picture of the Leopard and the Ethiopian after they had taken Wise Baviaan’s advice and the Leopard had gone into other spots, and the Ethiopian had changed his skin. The Ethiopian was really a negro, and so his name was Sambo. The Leopard was called Spots, and he has been called Spots ever since. They are out hunting in the spickly-speckly forest, and they are looking for Mr. One- Two-Three-Where’s-your-Breakfast. If you look a little you will see Mr. One-Two-Three not far away. The Ethiopian has hidden behind a splotchy-blotchy tree because it matches his skin, and the Leopard is lying beside a spickly- speckly bank of stones because it matches his spots. Mr. One-Two-Three-Where’s-your-Breakfast is standing up eating leaves from a tall tree. This is really a puzzle-picture like ‘Find-the-Cat.’ [p. 48]

[The above image and commentary are taken from The Victorian Web.]

The story is a charming bit of whimsy obviously rooted in this famous passage from Yirmiyahu:

Can the Ethiopian change his skin, or the leopard his spots? then may ye also do good, that are accustomed to do evil.7

  1. שיר השירים א:ו – קשר []
  2. נגעים ריש פרק ב – קשר []
  3. וכן איתא בהגהות הגר”א ליומא י.‏ []
  4. אליהו רבה שם []
  5. שו”ת קול מבשר ב:מב []
  6. שו”ת שבט הלוי (ה’תשסב) ה:קמט []
  7. Jeremiah 13:23: Hebrew, English. []