Panentheism

We recently discussed several versions of an aphorism declaring that God can be found everywhere. While this is merely a poetic assertion that the honest and earnest seeker will be able to see God wherever he looks, our tradition also contains various rather more fraught theological assertions, bordering on the panentheistic, that God actually is everywhere. The classic modern example is the song Hashem Is Here, Hashem Is There popularized by Uncle Moishy (Moshe Tanenbaum) and the Mitzvah Men:

Hashem is here,
Hashem is there,
Hashem is truly everywhere.

Hashem is here,
Hashem is there,
Hashem is truly everywhere.

Up, up, down, down,
right, left and all around,
here, there and everywhere,
that’s where he can be found.

A more venerable example is the medieval שיר היחוד, of unknown provenance:

אין דבר סתר ממך נכחד. עתידות ועוברות לך הם יחד:
אשר מעולם ועד העולם. הם כלם בך, ואתה בכלם:1

סובב הכל ומלא את כל. ובהיות הכל אתה בכל: …

ולפני הכל כל היתה. ובהיות הכל כל מלאת:2

דין יתיב כעתיק יומין. וצבאו על שמאל ועל ימין:3

Rav Moshe Taku finds this intolerable, declaring that “according to the opinion of the Torah, anyone who says it is thereby blaspheming”:

ויש חרוז שקורין שיר היחוד, ושמעתי שר’ בצלאל עשאו, וכן כתוב בו: “כולם בך, ואתה בכולם, סובב את הכל, ומלא את הכל, בהיות הכל, אתה בכל, לפני הכל כל היתה, ובהיות כל את כל מלאתה”, ואם כן מה שכתוב בו: “דיין יתיב כעתיק יומין וצבאו על שמאל וימין” זה רוצה לומר שהוא צורה הנבראת ולפי דעת התורה כל האומרו הרי זה מגדף.4

It is deliciously ironic that it is Rav Moshe Taku, of all people, who raises theological objections to the poem, since his own claim to contemporary fame (or notoriety) is primarily his remarkably provocative (at least to the modern sensibility) stance on God’s corporeality (see, e.g. Rabbi David Sedley and Rabbi Natan Slifkin, and the sources they cite).

In any event, Rav Moshe Taku’s opposition was echoed by Maharshal, as reported by his relative Rav Shmuel Yehudah Katzenellenbogen (son of Maharam of Padua and a distinguished scholar in his own right) in the name of Rema:

רע עלי המעשה אשר כתב לי אדוני בשם שארנו הגאון כמהר”ש י”ץ ששלח לשונו בשיר היחוד וגזר במקומו שלא לאמרו על סמך מה שמצא כתוב בספר אחד ישן נושן קרא כתב תמים כי האמור חרוז סובב את הכל ואתה בכל כו’ הרי זה מחרף ומגדף חס ושלום.5

Rav Katzenellenbogen himself dismisses the objection, and expresses surprise that even as great a scholar as Maharshal would make the common mistake of accepting an opinion merely due to its antiquity:

ראיתי מעשה ונזכרתי דברי הרמב”ם במורה הנבוכים כי זה דרכם של רוב בני אדם כשהם מוצאים דבר מה בספר ישן כפי רוב יושנו תגדל בו האמנתם אך לא חשבתי כזאת על חכם כמוהו

ואני בעניי לא מקובל ולא בן מקובל אנכי אבל יש לי פירוש על שיר היחוד על דרך הקבלה לא פירוש כולל רק ראשי פרקים בו יודע חכמת המחבר והשיר הזה קדש קדשים אצל כל בני עמנו.

ומה שכתב מכ”ת כי בחרוז זה נמשך לדעת הרמב”ם וא”ע [אבן עזרא] ושאר החכמים לא הבנתי דעת אדוני באלה ודעתי בו אחד משתים או שהיתה כוונת המחבר סובב את הכל על דרך שאמרו רז”ל הוא מקומות של עולם ואתה בכל כי כבודו מלא עולם ואין זה מה שיחייב גשמיות בחק הנבדל כאשר כתב הרמב”ם. ואפשר שלזה כוונת מעכ”ת

או היתה כוונת המחבר על דרך הקבלה וקרא לעלות העלות ית’ וית’ סובב את הכל ומלא את כל רמז למדה קראוה כל ועליה אמרו רז”ל במדרש בת היתה לאברהם אבינו וכו’ וזה ידוע אפילו למתחילים בחכמה זו

אם כן על מה יתאנה אדם חי על המחבר הזה קדוש יאמר לו כי אם חסרון [השגתינו] בדבריו הנעימים.

ושלום ממני שארך, שמואל יהודה קצנאילינבוגן:

Rav Mordechai Yaffe also mentions his teacher Maharshal’s opposition to the poem, although he is mysteriously coy about the reason:

מנהג חדש נתפשט באילו הארצות בימי שנהגו לומר מיד אחר קדיש יתום שיר היחוד …

אך כבר עמד מורינו ורבינו וגאונינו הגדול מוהר”ר שלמה לוריא ז”ל וביטל אותה בכל מקום שהיה שם אב בית דין שלא יאמרוהו מטעם לא ניתן ליכתב אבל לא השגיחו בו בכל הקהילות כי נראה להם טעם חיצון הוא …6

Rav Ya’akov Emden begins his Introduction To שיר היחוד – A Ruling On Saying שיר היחוד and Additional Praises After Prayer with this summary of the controversy:

הקדמה לשיר היחוד

פסק על אמירת שיר היחוד ושבחים נוספים אחר התפלה

ראיתי לדבר בענין אמירת שיר היחוד שנתפשט ברוב תפוצת גליות ישראל האשכנזים. ומצאנו בתשובות רבותינו שקדמונו. קצתם הרחיקו אמירתו. כמו הגאון רש”ל. … ובפרט בתשובות מהרמ”א נמצא ויכוח על זה. בין הרב ז”ל ובין הגאון החכם הגדול מוהר”ר יודא מינץ ז”ל.7 ושם מתבאר טעמו של הגאון מהרש”ל. ושאר חכמים זולתו שמאסו בו. מפני שהיו מגמגמים בענין ומשמעות לשון חרוז ידוע שבו. יעויין בתשובה הנזכרת לעיל (סימן קכ”ו) שהגאון הנזכר לעיל הפליג להמליץ בעד מחבר שיר היחוד. ושיש לו פירוש עליו על דרך הסוד. והתפאר בו שהוא אצלם קודש קדשים. ותקן כל מה שנתקשה בו הרב רש”ל:8

For comprehensive discussion of the poem, see the rest of Rav Emden’s essay, and R. Ya’akov Weingarten’s discussion in the introduction to his Mahzor for Yom Kippur (from which the sources in this post have been taken).9

Update: Eliezer Brodt, at the end of his Towards A Reappraisal of the Recent Works of Rabbi Shelomoh Luriah (Maharshal), cites a couple of other accounts of Maharshal’s opposition to שיר היחוד, and see also the sources cited in his footnote 7 there.

1. מחזור לימים הנוראים (מהדורת גולדשמיד), כרך ב’ (יום כפור), שירי היחוד, יום שלישי עמוד 64 – קשר [↩]
2. שם עמוד 65 – קשר [↩]
3. שם (יום רביעי) עמוד 67 – קשר [↩]
4. כתב תמים, נדפס באוצר נחמד, מחברת שלישית (וויען תר”כ), עמוד 81 – קשר. מחברת זו של אוצר נחמד נמצא גם ב גווגל ספרים, אלא שחסר ממנה דף זה (עם עוד דפים)‏ [↩]
5. שו”ת רמ”א סימן קכ”ו – קשר [↩]
6. לבוש התכלת, סימן קל”ג אות ו’ – קשר [↩]
7. אין זה מובן, ואולי יש כאן איזה טעות סופר, דכבר ראינו שהתשובה אל הרמ”א הוא מהרב שמואל יהודה קצנאילינבוג, והוא היה בן נכדתו של הרב יהודה מינץ [↩]
8. סידור היעב”ץ שערי שמים (ירושלים תשנ”ג), חלק שני, עמודי שמים, הקדמה לשיר היחוד (פרבר – בית י”ח), עמוד תשנ”ט [↩]
9. המחזור המפורש, יום כפור (ירושלם תשמ”ז), מבוא, פרק ה [↩]