Panentheism

We recently discussed several versions of an aphorism declaring that God can be found everywhere. While this is merely a poetic assertion that the honest and earnest seeker will be able to see God wherever he looks, our tradition also contains various rather more fraught theological assertions, bordering on the panentheistic, that God actually is everywhere. The classic modern example is the song Hashem Is Here, Hashem Is There popularized by Uncle Moishy (Moshe Tanenbaum) and the Mitzvah Men:

Hashem is here,
Hashem is there,
Hashem is truly everywhere.

Hashem is here,
Hashem is there,
Hashem is truly everywhere.

Up, up, down, down,
right, left and all around,
here, there and everywhere,
that’s where he can be found.

A more venerable example is the medieval שיר היחוד, of unknown provenance:

אין דבר סתר ממך נכחד. עתידות ועוברות לך הם יחד:
אשר מעולם ועד העולם. הם כלם בך, ואתה בכלם:1

סובב הכל ומלא את כל. ובהיות הכל אתה בכל: …

ולפני הכל כל היתה. ובהיות הכל כל מלאת:2

דין יתיב כעתיק יומין. וצבאו על שמאל ועל ימין:3

Rav Moshe Taku finds this intolerable, declaring that “according to the opinion of the Torah, anyone who says it is thereby blaspheming”:

ויש חרוז שקורין שיר היחוד, ושמעתי שר’ בצלאל עשאו, וכן כתוב בו: “כולם בך, ואתה בכולם, סובב את הכל, ומלא את הכל, בהיות הכל, אתה בכל, לפני הכל כל היתה, ובהיות כל את כל מלאתה”, ואם כן מה שכתוב בו: “דיין יתיב כעתיק יומין וצבאו על שמאל וימין” זה רוצה לומר שהוא צורה הנבראת ולפי דעת התורה כל האומרו הרי זה מגדף.4

It is deliciously ironic that it is Rav Moshe Taku, of all people, who raises theological objections to the poem, since his own claim to contemporary fame (or notoriety) is primarily his remarkably provocative (at least to the modern sensibility) stance on God’s corporeality (see, e.g. Rabbi David Sedley and Rabbi Natan Slifkin, and the sources they cite).

In any event, Rav Moshe Taku’s opposition was echoed by Maharshal, as reported by his relative Rav Shmuel Yehudah Katzenellenbogen (son of Maharam of Padua and a distinguished scholar in his own right) in the name of Rema:

רע עלי המעשה אשר כתב לי אדוני בשם שארנו הגאון כמהר”ש י”ץ ששלח לשונו בשיר היחוד וגזר במקומו שלא לאמרו על סמך מה שמצא כתוב בספר אחד ישן נושן קרא כתב תמים כי האמור חרוז סובב את הכל ואתה בכל כו’ הרי זה מחרף ומגדף חס ושלום.5

Rav Katzenellenbogen himself dismisses the objection, and expresses surprise that even as great a scholar as Maharshal would make the common mistake of accepting an opinion merely due to its antiquity:

ראיתי מעשה ונזכרתי דברי הרמב”ם במורה הנבוכים כי זה דרכם של רוב בני אדם כשהם מוצאים דבר מה בספר ישן כפי רוב יושנו תגדל בו האמנתם אך לא חשבתי כזאת על חכם כמוהו

ואני בעניי לא מקובל ולא בן מקובל אנכי אבל יש לי פירוש על שיר היחוד על דרך הקבלה לא פירוש כולל רק ראשי פרקים בו יודע חכמת המחבר והשיר הזה קדש קדשים אצל כל בני עמנו.

ומה שכתב מכ”ת כי בחרוז זה נמשך לדעת הרמב”ם וא”ע [אבן עזרא] ושאר החכמים לא הבנתי דעת אדוני באלה ודעתי בו אחד משתים או שהיתה כוונת המחבר סובב את הכל על דרך שאמרו רז”ל הוא מקומות של עולם ואתה בכל כי כבודו מלא עולם ואין זה מה שיחייב גשמיות בחק הנבדל כאשר כתב הרמב”ם. ואפשר שלזה כוונת מעכ”ת

או היתה כוונת המחבר על דרך הקבלה וקרא לעלות העלות ית’ וית’ סובב את הכל ומלא את כל רמז למדה קראוה כל ועליה אמרו רז”ל במדרש בת היתה לאברהם אבינו וכו’ וזה ידוע אפילו למתחילים בחכמה זו

אם כן על מה יתאנה אדם חי על המחבר הזה קדוש יאמר לו כי אם חסרון [השגתינו] בדבריו הנעימים.

ושלום ממני שארך, שמואל יהודה קצנאילינבוגן:

Rav Mordechai Yaffe also mentions his teacher Maharshal’s opposition to the poem, although he is mysteriously coy about the reason:

מנהג חדש נתפשט באילו הארצות בימי שנהגו לומר מיד אחר קדיש יתום שיר היחוד …

אך כבר עמד מורינו ורבינו וגאונינו הגדול מוהר”ר שלמה לוריא ז”ל וביטל אותה בכל מקום שהיה שם אב בית דין שלא יאמרוהו מטעם לא ניתן ליכתב אבל לא השגיחו בו בכל הקהילות כי נראה להם טעם חיצון הוא …6

Rav Ya’akov Emden begins his Introduction To שיר היחוד – A Ruling On Saying שיר היחוד and Additional Praises After Prayer with this summary of the controversy:

הקדמה לשיר היחוד

פסק על אמירת שיר היחוד ושבחים נוספים אחר התפלה

ראיתי לדבר בענין אמירת שיר היחוד שנתפשט ברוב תפוצת גליות ישראל האשכנזים. ומצאנו בתשובות רבותינו שקדמונו. קצתם הרחיקו אמירתו. כמו הגאון רש”ל. … ובפרט בתשובות מהרמ”א נמצא ויכוח על זה. בין הרב ז”ל ובין הגאון החכם הגדול מוהר”ר יודא מינץ ז”ל.7 ושם מתבאר טעמו של הגאון מהרש”ל. ושאר חכמים זולתו שמאסו בו. מפני שהיו מגמגמים בענין ומשמעות לשון חרוז ידוע שבו. יעויין בתשובה הנזכרת לעיל (סימן קכ”ו) שהגאון הנזכר לעיל הפליג להמליץ בעד מחבר שיר היחוד. ושיש לו פירוש עליו על דרך הסוד. והתפאר בו שהוא אצלם קודש קדשים. ותקן כל מה שנתקשה בו הרב רש”ל:8

For comprehensive discussion of the poem, see the rest of Rav Emden’s essay, and R. Ya’akov Weingarten’s discussion in the introduction to his Mahzor for Yom Kippur (from which the sources in this post have been taken).9

Update: Eliezer Brodt, at the end of his Towards A Reappraisal of the Recent Works of Rabbi Shelomoh Luriah (Maharshal), cites a couple of other accounts of Maharshal’s opposition to שיר היחוד, and see also the sources cited in his footnote 7 there.

  1. מחזור לימים הנוראים (מהדורת גולדשמיד), כרך ב’ (יום כפור), שירי היחוד, יום שלישי עמוד 64 – קשר []
  2. שם עמוד 65 – קשר []
  3. שם (יום רביעי) עמוד 67 – קשר []
  4. כתב תמים, נדפס באוצר נחמד, מחברת שלישית (וויען תר”כ), עמוד 81 – קשר. מחברת זו של אוצר נחמד נמצא גם ב גווגל ספרים, אלא שחסר ממנה דף זה (עם עוד דפים)‏ []
  5. שו”ת רמ”א סימן קכ”ו – קשר []
  6. לבוש התכלת, סימן קל”ג אות ו’ – קשר []
  7. אין זה מובן, ואולי יש כאן איזה טעות סופר, דכבר ראינו שהתשובה אל הרמ”א הוא מהרב שמואל יהודה קצנאילינבוג, והוא היה בן נכדתו של הרב יהודה מינץ []
  8. סידור היעב”ץ שערי שמים (ירושלים תשנ”ג), חלק שני, עמודי שמים, הקדמה לשיר היחוד (פרבר – בית י”ח), עמוד תשנ”ט []
  9. המחזור המפורש, יום כפור (ירושלם תשמ”ז), מבוא, פרק ה []

Literary Arbitrage

Michael Savitz describes his business in a Slate column:

I make a living buying and selling used books. I browse the racks of thrift stores and library book sales using an electronic bar-code scanner. I push the button, a red laser hops about, and an LCD screen lights up with the resale values. It feels like being God in his own tiny recreational casino; my judgments are sure and simple, and I always win because I have foreknowledge of all bad bets. The software I use tells me the going price, on Amazon Marketplace, of the title I just scanned, along with the all-important sales rank, so I know the book’s prospects immediately. I turn a profit every time. …

My scanner lies at the end of a cartridge that is fitted into a Dell PDA—a species of technology now obsolete for nearly every purpose but this one. Anyone with a smartphone can scan barcodes on books, but these people aren’t the competition, exactly. Smartphone scanner applications, which interpret photographic images of barcodes and then look up the corresponding products on the Web, work too slowly to be tools for the professional. With the PDA and laser scanner, I work at the speed of the retail cashier. …

My PDA shows the range of prices that other Amazon sellers are asking for the book in question. Those listings offer me guidance on what price to set when I post the book myself and how much I’m likely to earn when the sale goes through. The scan happens fast and the prices are stored locally, in a database that I download onto the device from a third-party company. If, according to the settings I’ve plugged in, a book is sufficiently valuable, the program shows me a green “BUY” bar across the top. If it’s a dud, I see a red bar: “REJECT.”

When I first started this work, I would wake up every morning with fingers stiff from prying apart books in order to get a better look, and a clear shot at the barcode. On average, only one book in 30 will have a resale value that makes it a “BUY.” One man’s trash is, of course, nearly always another man’s trash. When I find a good one, I get a little feeling of violent achievement, and I hide the book away immediately. (Sometimes resellers will carry blankets around to throw over their piles of treasures.) …

If I can tell from a book’s Amazon sales rank that I’ll be able to sell it in one day, I might accept a projected profit of as little as a dollar. The more difficult a book will be to sell, the more money the sale needs to promise. You learn to let your eyes be drawn, when you go through a shelf or pile, to those superficial aspects of a book’s exterior that communicate value. Is it shiny—newish? Do the fonts feel contemporary? Is it well-designed, and therefore marketed to people with taste, and therefore expensive? You can almost always judge a book by its cover. Size also correlates with value, roughly, and so bigger books are more exciting finds. A textbook in its current edition might sell for $100 even in awful shape. You leave alone those recently popular titles whose value has evaporated—any book about George W. Bush, the various boom-time printings of Barack Obama’s two books—and you learn what sort of unknown books are low-percentage shots: pulp paperbacks, kids’ books, anything about the dietary benefits of soy. …

There is competition in the used book game because it is actually possible to make a living doing what I do. I see my adversaries packing their hauls into decent cars, sometimes with the help of family members. A good load of books found all of a sudden might be resalable for many hundreds of dollars. With diligence, someone working alone can make $1,000 per week; with a more insane commitment, or with the help of a wife or child, the business might yield more, especially once a sizable inventory has been built up.

If it’s possible to make a decent living selling books online, then why does it feel so shameful to do this work? I’m not the only one who feels this way; I see it in the mien of my fellow scanners as they whip out their PDAs next to the politely browsing normal customers. The sense that this is a dishonorable profession is confirmed by library book sales that tag their advertisements with “No electronic devices allowed,” though making this rule probably isn’t in the libraries’ financial interest. People scanning books sometimes get kicked out of thrift stores and retail shops as well, though this hasn’t happened to me yet.

This business model seems to be a wholesale, textbook violation of the Biblical prohibition against אונאה. A vendor may certainly offer his inventory at below-market prices, provided he does so knowingly, and this is commonly done for a variety of reasons: the products may be sold as loss-leaders or promotions, or the merchant may need immediate cash flow, or need to clear up warehouse or showroom space. The crucial condition, though, is that he must be aware of the market price and deliberately decide to sell for less. אונאה is, fundamentally, a protection against unintentional overpayment or underpayment, but does not apply where the injured party acts with full comprehension. But while the exact definition of “full comprehension” is quite tricky, this is irrelevant to our case, since the sellers are generally not offering the books at cheap prices for any particular reason and with an accurate knowledge of the going prices, but merely out of ignorance of the latest, most precise pricing data. This is exactly the situation in which אונאה applies: a buyer with superior knowledge who is taking advantage of a seller who knows less than he.

It may be argued that given the existence of the Internet and the ready availability of bar code scanners (Savitz uses this Socket CFSC 5P model), any bookseller who neglects to obtain good pricing data automatically forfeits a claim of אונאה, by analogy to a buyer who fails to show his purchase to a תגר within a reasonable time. I do not find this basic argument plausible, however, and moreover, the period of עד כדי שיראה לתגר only begins from the moment of the sale – a seller may in general claim אונאה even though he could have shown the item to a תגר before selling it. [Exactly why this is so is an interesting question.]

Purity, Poetry and Paradox

Some duets of the always wonderful Etti Ankri and Ehud Banai, from their recent בין מועד למועד show (at זאפה אמפי שוני):

Here’s another clip from the show, of Ankri’s famously charming banter with the audience, and a bit of her great, timeless classic והיםYouTube, and here’s a duet with Banai of her beautiful, plaintive version of Rihal’s lovely ידידי השכחת (here and here) from the זאפה תל אביב show – YouTube.

[Further reading on Ankri and Banai.]

Taking a break from Ankri and Banai, I recently listened to a few minutes of a very different religious Jewish singer – Lipa Schmeltzer. Here’s a clip from a performance with the Freilach band on the בני ברק-based Haredi radio station רדיו קול ברמהthe Jewish Music Report.

Lo and behold, the very first words out of Lipa’s mouth were:

איה אמצאך, ואיה לא אמצאך?

The song is from Lipa’s recent album מעומקא דליפא; here’s a clip of him singing it at a “Simchas Beis Hashoeva Concert” at Brooklyn College, Sep. 25, 2010YouTube.

“Everyone’s singing Rihal these days”, I said to myself, since I recalled that line as being from a Rihal poem I had once seen. But I turned out to have been mistaken, for while the sentiment is indeed Rihal’s, the wording is not. From Rihal’s beautiful קהּ, אָנָה אֶמְצָאֲךָ (here and here, and see here):

קהּ, אָנָה אֶמְצָאֲךָ? / מְקוֹמְךָ נַעֲלָה וְנֶעְלָם!
וְאָנָה לֹא אֶמְצָאֲךָ? / כְּבוֹדְךָ מָלֵא עוֹלָם!

From a serendipitously inaccurate OCR search on HebrewBooks.org, I found that the same idea appears about half a century earlier in R. Bahya ibn Paquda’s classic ethical work חובות הלבבות, where it is attributed to an anonymous “sage”:

ונאמר על קצת מן החכמים שהיה אומר בתפלתו אלקי אנה אמצאך אך אנה לא אמצאך נסתרת ולא תראה והכל ממך מלא. דומה למה שאמר יתברך (ירמיה כג) את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ד’.1

The similarity between the aphorisms has already been noted in a footnote in the nineteenth century Maskilic periodical ציון (Zion. Ephemerides hebraicae, sive collectio dissertationum, maxime theologicorum, variorumque hebraicorum scriptorum, ad ordinem mensium lunarium disposita).2

I am not well-versed in the intellectual history of the period, but in light of the above, it seems likely that Rihal was borrowing from an earlier Spanish / Arabic (Jewish or otherwise) tradition.

[A version of the saying is also mentioned by the nineteenth century Rabbinic scholar, R. Yisrael Kitover, who attributes it to an anonymous “pious man”:

ועל דרך שאמר החסיד אלוקי אנה אמצאך ואנה לא אמצאך.3]

But from whence, then, are Lipa’s lyrics drawn? Strangely enough, searching the web ultimately yielded but one source for the song: Hayim Nahman Bialik’s translation of S. Ansky’s seminal play The Dybbuk:

בטלן ג: מהראוי לנגן זמר.

סנדר: אדרבה, אדרבה.

בטלן ג: רבונו של עולם, רבנו של עולם,
הבה, בחליל לך אנגנה.
הבה בחליל לך אנגנה.
איה אמצאך ואיה לא אמצאך?
אם באשר אלכה, שם עמי אתה,
ובאשר אפנה, לנגדי אתה,
ואין דבר אם לא אתה,
אתה הכל והכל אתה,
אתה, רק אתה, אך אתה
אתה, אתה, אתה.

כל הטוב הלא מידך אתה,
וגם הרע מידך אתה,
ואם אתה לי מה אירא רע?
אתה הכל והכל אתה
אתה, רק אתה, אך אתה,
אתה, אתה, אתה, אתה.

מזרח-אתה, מערב-אתה,
צפון-אתה, דרום-אתה.
מעלה-אתה, מטה-אתה,
אתה, רק אתה, אך אתה
אתה, רק אתה, אך אתה
אתה, אתה, אתה, אתה.

Now, it is certainly unlikely that Lipa is borrowing from Ansky, but according to Wikipedia:

The play was based on years of research by S. Ansky, who travelled between Jewish shtetls in Russia and Ukraine, documenting folk beliefs and stories of the Hassidic Jews.

and so Lipa has presumably drawn on the original song which Ansky incorporated into The Dybbuk. I have been unable, however, to find any trace of this Ur-song on the Internet.

Update: A glowing write-up of בין מועד למועד by תימורה לסינגר for Ynet; an indignant reaction at Shofar, outraged at both the show and the write-up.

  1. חובות הלבבות שער היחוד פרק י’ – קשר []
  2. ציון, סיון תר”ב, עמוד 135, בהערה שבשולי הדף – קשר []
  3. ביאור מלות זרות הנדפס בתחלת ספר האמונות והדעות לרב סעדיה גאון, עמוד 25 – קשר או קשר []