Improving God's Handiwork, With Scalpel and Ether

Tzofia Hirschfeld reports for Ynet (h/t: Hirhurim):

Yes, today’s woman of valor wants grace and beauty, and during the International Plastics and Aesthetics Surgery Conference held in Jerusalem, the halacha’s different approaches towards plastic surgery were discussed, as well as the growing demand for such surgeries amongst the ultra-Orthodox sector.

“Man was created in the image of God, and Judaism puts great emphasis on respecting one’s body. This raises the question whether man is allowed to meddle with it,” explains Dr. Moshe Fried, one of the only religious plastic surgeons in Israel. “There is a consensus when it comes to health issues that the physician has the authority to heal according to the halacha. Anything having to do with illnesses, traumas, and birth defects – that’s not even a question.

“The problem starts when a healthy person sees a doctor and asks him to alter his body for aesthetic reasons. Is a doctor allowed to alter a creature made by God? And is a man permitted to risk his life, go under general anesthesia and then get surgery in order to improve his looks? When we hear the reaction from our patients today, we understand things we didn’t understand before – sometimes a person feels he’s ugly on the outside, even though others don’t see it. He feels he is flawed, and a physical alteration affects his metal status.”

“Surgery has developed a lot around the world. The levels of sophistication and capabilities have grown; surgeries are becoming less and less dangerous. Rabbi Eliezer Yehuda Waldenberg and Rabbi Moshe Feinstein viewed these surgeries as a danger to the patient, and since the Torah forbids man from putting himself at risk for no reason – they prohibited those who didn’t need such surgeries from having them. However, there are some rabbis, including Rabbi Ovadia Yosef, who took the fact that medicine is advancing all the time under consideration into account. They also understood that an aesthetic flaw is no less important than any other physical flaw, like a scar from an accident. Today, one can no longer ignore the fact that how a person feels about himself is very significant, because it affects him deeply.”

Rav Waldenberg does, indeed, forbid plastic surgery for cosmetic reasons (“לשם יופי”)‎,1 but the reference to Rav Moshe seems erroneous; on the contrary, Rav Moshe’s published responsum on the topic explicitly permits such surgery:

אם נערה מותרת ליפות עצמה על ידי נתוח שהוא חבלה בגופה

כ’ אדר תשכד,

נשאלתי בנערה שרוצה ליפות עצמה כדי שיקפצו עליה לקדשה על ידי מה שהמציאו עתה הרופאים על ידי נתוח שהוא חבלה בגופה אם מותרת מצד האיסור לחבול בעצמה.

והנה בתוספות בבא קמא דף צא: ד”ה אלא איתא דאסור לחבול בעצמו אפילו לצורך כהא דאשה שטפחה על ראשה להרויח כאיסר שמן. ואם כן אף שכאן הוא צורך גדול הא יש לכאורה לאסור דדוחק לחלק בין צורך קטן לצורך גדול כל זמן שלא מצינו בפירוש. …

אבל הרמב”ם הא כתב בריש פרק ה’ מחובל באיסור הכאה לאדם כשר מישראל שהוא במכה דרך נציון ולחד גירסא דרך בזיון עיי”ש, ואם כן בעובדא זו שהחבלה היא ליפותה הרי אינו דרך נציון ובזיון שלא שייך האיסור ואם במכה חברו הוא רק דרך נציון ובזיון גם במכה בעצמו אין לאסור כשהוא ליפות שאינו דרך נציון ובזיון. …

[ועיין שם שהאריך להוכיח כדעת הרמב”ם, והעלה:] ולכן נראה מזה שיש להתיר להנערה ליפות עצמה אף שהוא על ידי חבלה כיון שאינו דרך נציון ובזיון אלא אדרבה לטובתה. …

[ועיין שם שהאריך עוד בזה, וחידש שאף להחולקים על הרמב”ם ואוסרים בכל אופן, מכל מקום היינו דוקא כשהוא נגד רצון חבירו, ולכן העלה:] אבל ברצון חברו לכולי עלמא מותר … אף אם לא נסבור כהרמב”ם ונאסור חובל בכל אופן כיון שהוא לטובתו וברצונו … ואם כן בנערה ליפות עצמה שהוא לטובתה וברצונה יש להתיר בפשיטות אף אם לא נסבור כהרמב”ם בחדושו דבעינן שיהיה דרך נציון ובזיון.

וקצת ראיה יש עוד להביא מבכורות מה. שתנן היתה בה יתרת וחתכה, ואם היה אסור לחותכה הו”ל למיתני אף על פי שאינו רשאי, … אלא צריך לומר דכיון שהוא לנוי שלכן הוא לטובתו שרוצה בזה ליכא איסור דחובל והוי מזה ראיה ממש לעובדא דידן שכל שכן בנערה שהיפוי יותר צורך וטובה לה מלאיש דהא איתא בכתובות נט: תני ר”ח אין אשה אלא ליופי שודאי יש להחשיב שהוא לטובתה ומותרת לחבול בשביל להתיפות.

משה פיינשטיין2

Although Rav Moshe was asked about a girl whose marriage prospects would be improved by the surgery, it seems that he would have ruled leniently regardless of this consideration, as per the arguments that he adduces, and given that he explicitly rejects the distinction between a “great need” and a “small need”, as we have seen.

R. Chaim Jachter, however, is unsure about this:

An important question, though, emerges from this Teshuvah of Rav Moshe. Does this Teshuvah constitute a sweeping endorsement of the propriety of cosmetic surgery provided that it benefits the patient and is performed with his/her consent? Or perhaps Rav Moshe’s permissible ruling applies only in a situation where the surgery is of great need, such as in the specific case that Rav Moshe adjudicated? Would Rav Moshe permit one to undergo LASIK eye surgery in order to avoid the inconvenience of wearing eyeglasses or contact lenses? I am unsure how to resolve this question.

For other sources on the general topic of cosmetic surgery, see the rest of R. Jachter’s typically lucid and useful discussion: Part I: Rav Moshe and Rav Breisch, Part II: Rav Waldenberg and Rav Weisz, and see the various sources cited in the ספר המפתח הגדול3.

  1. שו”ת ציץ אליעזר חלק י”א סימן מ”א מאות ח’ והלאה, ועיין חלק י”ב סימן י”ח []
  2. שו”ת אגרות משה חו”מ חלק ב’ סימן ס”ו – קשר []
  3. חלק ב’, ערך ניתוח פלסטי, עמוד א’לו []

Women In Ski Pants and Fashionable Yeshivah Students

It is often observed that Yeshivah students in antebellum Europe could be very sharp and stylish dressers. Apparently, not everyone was pleased with this; the always interesting Rav Yehoshua Menahem Ehrenberg relates that he had once challenged the Hafez Haim, during a visit to the latter’s Yeshivah, on seeing that his students were “מגדלי בלורית ולובשים בגדי שחץ וגאוה”, which they justified as “the custom of the men of their countries, even the Israelites”. Rav Ehrenberg tells us that the discussion ended inconclusively: “and the Halachah was not clarified before us”.

The context of Rav Ehrenberg remarks is a discussion of the permissibility of the wearing of ski pants by Swiss women. His correspondent had argued that this should not violate the prohibition against cross-dressing, since in places where it is customary for women to wear a certain garment normally worn by men, the prohibition does not apply, “and here in Switzerland, all the women who go skiing wear these sorts of pants”. Rav Ehrenberg, however, was reluctant to accept this argument:

הנה בזה אני נבוך מאד דמה גדר וגבול תתן בזה שתוכל לומר שבאותו מקום הנשים מתקשטות כמו האנשים דאטו משום דאיזה פרוצות יצאו ועברו על האיסור דלא יהיה כלי גבר שוב נאמר דאותו המקום הותר הדבר.1

Rav Ehrenberg then segues into his criticism of the Hafez Haim’s students’ habits of dress and grooming:

וכבר דנתי בכיוצא בזה לפני הגאון הצדיק בעל חפץ חיים זצ”ל בהיותי אצלו וביקרתי בני ישיבתו וראיתי התלמידים מגדלי בלורית ולובשים בגדי שחץ וגאוה באמרם שכך מנהג בני מדינתם גם הישראלים וממילא אינו בכלל בחוקותיהם לא תלכו

ודנתי בזה עד כמה הוא הגבול שנאמר שנשתנה המנהג משום שבאו בה פריצים וחללוהו דהא זה פשיטא דמנהג שנהגו בו אבותינו איסור בדבר אין בידינו לשנות אפילו אם עברו ושנו לא נעשה הדבר כהיתר אלא איסורו במקומו עומד ואף שיש לחלק בין מנהג שנהגו לאסור לנדון דידן שאינו מנהג לאסור אלא מחמת המנהג יוצא לנו איסור מכל מקום לא מסתבר דבשביל שפרצו בו פרצות יפול האיסור מיניה וכל שכן כשלא פרצו עדיין כולם רק מקצתם ולא נתבררה אז הלכה לפנינו

ואם כן הוא הדין בנדון דידן נמי לא נוכל להשים את המקום כמי שנהגו בו מעולם ללבוש כלי גבר ובפרט שאינן לובשות אותם אפילו הפרוצות רק בשעה שהולכות לסקי ובכה”ג לא נאבד שם כלי גבר מיניה …

I think it is safe to say that Rav Ehrenberg would have been very unhappy with Rav Yosef Messas’s argument that women need not cover their hair in contemporary times.

  1. שו”ת דבר יהושע, חלק ה’ ענינים שונים, סימן ל”ד ד”ה ועל דבר אשר שאל במכנסים של סקי []

A Letter To the Yated

I have sent the following letter to the Yated:

To whom it may concern,

In the Chinuch Roundtable of 12 Kislev 5771, a panelist wrote:

[A]t the risk of sounding old-fashioned, I feel that our children must understand that we feed and clothe them and give them all the necessities of life. Therefore, monies they may earn really belong to the parents. Unfortunately, the present generation does not understand this concept. A teenager who works for a sum of money which, in the end, does not really belong to him, may find it difficult to understand that he should offer to contribute to the family budget if he is aware that his parents are struggling financially.

About two years ago, a different Roundtable panelist took exactly the opposite view, about money that the questioner’s children “have accumulated from gifts and jobs”:

[Y]ou should not feel that you have the right to the money because you take care of all your child’s needs and this is a form of payment. I am not aware of such a basis in halacha and in human behavior. The money belongs to your children and you must seek their permission to use it.

Both these confident assertions are simply wrong; the question of a father’s right to the earnings of, and gifts received by, his dependent child is the subject of considerable dispute among the Poskim, Rishonim and Aharonim. See Rema (Hoshen Mishpat 270:2), Kenesses Ha’Gedolah (ibid. Hagahos Tur 2 and Beis Yosef 5), Gilyon R. Akiva Eger (ibid.) and Aruch Ha’Shulhan (ibid. 6), and see my survey of the topic here.