The Kolomean Candlesticks

For C.S.

Rav Yitzchok Zilberstein relates a tale of Rav Hillel Lichtenstein of Kolomyia (Kolomea), in which we see another side of the “outspoken leader of the Orthodox extremists in Hungary”:

כדאי לוותר על פמוטות יקרים כדי להציל נשמה תועה

גאון אדיר היה רבי הלל מקולומאי, והתמדתו בתורה היתה לשם דבר גם בדור ההוא, דורם של גאונים מופלגים.

באחד מלילות השבת החורפיים ישב רבי הלל בביתו ועסק בתורה, תוך שהוא מתנגן בלימודו הנרגשה של מעין עולם הבא אמיתי עלי אדמות.

לפתע מרגיש הגר”ה יד המשתרבבת מעל לראשו, ומנסה להגיע אל פמוט-הכסף שהיה מונח על שלחן השבת. ר’ הלל לא איבד את עשתונותיו, הביט לאחוריו, ונתקל ביהודי שבא לגנוב את הפמוט.

‘הלא הפמוט הוא מוקצה, וכיצד הינך מעז לנגוע בו’?! צעק בעל הבית על הגנב.

והלה פרץ בצחוק … ולקח את הפמוט. הגנב לא הסתפק רק בפמוט האחד, ושלח את ידו השניה כדי ליטול את הפמוט השני.

‘לא תגנוב’! – צעק הגאון על הגנב. ‘הרי תורתנו אוסרת לגנוב, וכיצד אתה פועל נגד מצוות התורה’?!

הגנב צחק בשנית … והחל להמלט מן הבית ושני הפמוטים בידו.

‘ומה עם העגמת-נפש שתהיה לרבנית שלי? האם לא איכפת לך בכלל מהצער שייגרם לה’?! – המשיך ר’ הלל לגעור בגנב, תוך שהוא מסביר לו שהרבנית ירשה את הפמוטים הללו מאבותיה ואבות-אבותיה, וערכם רב בעיניה, ולכן תיגרם לה עגמת-נפש מרובה.

והגנב צחק בשלישית …

לאחר שנמלט מן הבית במהירות, רץ הגאון ר’ הלל מקולומאי אחריו, ואמר לו – בענוותנותו הנוראה – ‘מחול לך, מחול לך’ …

עכשיו הוא כבר לא צחק

לא הרחיק הגנב לרוץ, והנה עוצרים אותו שוטרים, והפמוטים בידיו … השוטרים הבינו שמדובר בסחורה גנובה, והניחו מיד אזיקים על ידיו ועל רגליו. הפעם, הוא כבר לא צחק. בכלל לא.

לשאלת השוטרים מהיכן גנב את הפמוטים, השיב האיש שזה-עתה נטל אותם מביתו של רב העיר.

מיהרו השוטרים לביתו של ר’ הלל, כשהגנב האזוק מדדה אחריהם, ושאלוהו האם הפמוטים הללו שלו. אנשי החוק היו בטוחים שהמרא דאתרא יגיב על לכידת בגנב ואיתור הגניבה בשמחה רבה. סוף סוף מדובר בחפץ ששוויו מגיע להון רב.

‘לא. פמוטים אלה אינם שלי’, הגיב הרב בנחרצות.

השוטרים היה המומים. ‘אבל הגנב הזה אומר שהוא לקח אותם מביתך’? – שאלו.

ור’ הלל בשלו; ‘הפמוטים אינם שלי’.

סליחה ומחילה

חשבו השוטרים שאולי בגלל השבת השיב הרב כפי שהשיב, ולכן הזמינוהו במוצאי שבת לתחנת המשטרה, כדי לקבל ממנו עדות על הגניבה.

אבל המרא דאתרא ממשיך לטעון שהפמוטים אינם שלו. הסיבה לתשובה השלילית היתה נעוצה במחילה שמחל לגנב, וכיון שכך הם באמת אינם שלו כבר …

בהעדר תביעה, לא היתה ברירה לשוטרים כל ברירה אלא לשחרר את הגנב.

אבל עכשיו צריכים לשמוע מה קרה לאחר מכן. מיד לאחר ששוחרר מתחנת המשטרה, מגיע הגנב לביתו של הרב, ומבקש ממנו … שיחזירנו בתשובה שלימה.

‘רבינו הצדיק, קרא הגנב למול ר’ הלל, ברצוני לבקש ממך סליחה ומחילה על הפגיעה הנוראה שפגעתי בכבודך, ומתחנן אליך שתכפר לי על כל מה שעשיתי. לא יכולתי שלא להתרשם מאישיותך האצילית על כי לא מסרתני בידי השוטרים. נפשי נקשרה בנפשך’.

הגנב הביא עימו, כמובן, גם את הפמוטים, וניסה לשכנע את בעל הבית שיקבל אותם בחזרה, אבל המרא דאתרא סירב אפילו לשמוע על כך, מפני שמחל עליהם.

הגנב אכן נקשר בכל מאודו אל רבי הלל, ומן היום ההוא והלאה לא זזה ידו מתוך ידו, והרב הדריכו בנתיבות התשובה, עד שהפך לבעל תשובה אמיתי, וירא שמים מרבים.

חשבון פשוט

למדנו כיצד מחזירים גנבים בתשובה, ולמדנו גם שלפעמים כדאי לוותר על פמוטות כדי לקרב נשמה של יהודי אל אלוקיה. מה שווה יותר: שני פמוטים, יהיו כבדים ויקרים ככל שיהיו, או נפש של יהודי?

הרי כל זכויותיהם של כל הצאצאים וצאצאי-הצאצאים של הגנב, שיתחנכו מעתה על ברכי התורה והמצוות, יהיו על גבו של רבי הלל מקולמאי!

ואם בדור ההוא של חכמים וסופרים, זו היתה הדרך לקרב תועים אל השי”ת, בתקופתנו על אחת כמה וכמה!

כשאר אלה שאינם שומרי מצוות מבחינים באצילות נפשו של היהודי המאמין, ורואים שכל המטרה שלו בחיים היא עשיית רצון הבורא יתברך באמת ובלב שלם, ולקרב גם אותם אל האושר הנצחי הזה, הם יתקרבו!1

The problem with this charming tale is that contrary to a perhaps common misconception that a husband has complete control over all marital property, in actuality, while he does have usufruct in his wife’s property, he has no right whatsoever to dispose of said property:

בעל שמכר קרקע בנכסי אשתו בין נכסי צאן ברזל בין נכסי מלוג לא עשה כלום

ויש מי שאומר שאפילו הוא עצמו יכול לערער על המכר

[הגה] ואפילו אם מתה בחייו הבעל יורש כחה ויכול לבטל:2

בין בנכסי מלוג לא עשה כלום. בנכסי מלוג שאין הגוף שלו כולי עלמא מודו שאין מכירתו כלום …3

ואפילו אם מתה בחייו הבעל. זה לא קאי לדעת היש מי שאומר שהוא דעת רבינו תם דסבירא ליה דהמקח בטל מיד דמהי תיתי שיחזור וינעור בשעת מיתתה .. אלא קאי לדעה הראשונה דאין המקח בטל מיד רק האשה יכולה לבטלו אם תרצה ואם שתקה ומתה הבעל יורש כחה ויכול לבטלו וזה דעת רש”י4

הנה בנכסי מלוג פשיטא בגוף הקרקע אין לו כלום ומכירתו בטל והוא בעצמו יכול לבטל מיד וכן היא יכולה לבטל מיד … ואפילו מתה היא יכול הוא לבטל המכר אף על גב דאז הוא יורש הקרקע מכל מקום בשעת המכירה לא היה לו בקרקע כלום …וכאן לכ”ע המכר בטל מיד אפילו הגוף הקרקע5

So while aspects of this sugya are fairly complex, there is no dispute that the wife’s נכסי מלוג remain her own and cannot be sold away from her without her consent, and so R. Lichtenstein’s relinquishment of his claim to his wife’s heirloom candlesticks has no effect unless his wife also acquiesces.

Furthermore, as my friend and colleague S.L. notes, even though the Halachah normally allows a husband to compel the sale of his wife’s non-productive assets in order to convert them into income generating ones, this would not apply in our case, as property that is classified as “the glory of her ancestral home” is an exception to this rule, and heirloom candlesticks seemingly fall under this category:

נכסי מלוג הבעל אוכל פירות ואם הם דבר שאינו עושה פירות ימכר וילקח בו דבר שעושה פירות …

נפלו לה עבדים אף על פי שהם זקנים לא ימכור מפני שהם שבח בית אביה …6

And of course, R. Lichtenstein’s desire (as understood by R. Zilberstein) to make a קדוש השם and create an opportunity for Kiruv does not justify an infringement on his wife’s rights, as R. Zilberstein himself notes elsewhere: בשלו יש לו לעשות קדושת השם ולא בשל אחר, and given that R. Lichtenstein clearly understood the ‘pain’ and ‘great distress’ that his wife would suffer, I am not sure how he could give away her candlesticks without her permission. Perhaps he was certain that she would agree with his calculus that giving up the precious candlesticks was preferable to causing the thief to suffer his punishment, but I’m not quite sure that one ought to make such a decision without explicitly consulting his wife.

1. ר’ יצחק זילברשטיין, ברכי נפשי, שמות (יתרו) עמודים שסט-שעא [↩]
2. שלחן ערוך אבן העזר צ:יג [↩]
3. חלקת מחוקק שם ס”ק מ”ג [↩]
4. ס”ק מ”ד [↩]
5. בית שמואל שם ס”ק מ”ז [↩]
6. שלחן ערוך שם פה:יג-יד [↩]