Free and Fair Elections

For C.S., who simply cannot contemplate any Hoshen Mishpat until Thursday evening.

Rav Yitzchok Zilberstein considers the legitimacy of the corruption-tainted election of members to a local governing body:

ועד שכונה או ועד בית שנתמנו על ידי שוחד

שאלה

מועצת עיר שחבריה נבחרו על ידי התושבים, ונודע שהמועמדים נעזרו ונבחרו בנתינת שוחד – שהם או בני משפחותיהם שלמו לתושבים כדי שיבחרו בהם, ואמנם הנבחרים הם אנשים כשרים שראויים לשמש בתור ז’ טובי העיר, אך היו מועמדים נוספים, שנמנעו מלשחד.

תשובה

יעויין חזון איש בבא בתרא סימן ד’ אות ט”ו שכתב:

ואם ז’ טובי העיר שנבררו, אינם טובים באמת, ובני העיר שבררו אותם לא היתה כוונתם לשם שמים, אלא כפי קירוב דעתם לאנשים מסויימים, אין לנבררים שום כח”. עכ”ל.

מלשונו שכתב .. משמע שאם הנבררים טובים באמת, אלא שכוונת הבוררים לא היתה לשם שמים, כי אם לקירוב דעתם לאנשים מסויימים, ברירתם ברירה.

ונראה שדבר זה נאמר רק כשגם בלי השוחד היה צריך לברור את אלו שנבחרו, אבל אם ישנם אנשים טובים מאלו, ובחרו באלו, בגלל השוחד, אין בחירתם בחירה. ואף על פי שלשון החזון איש הוא .. “אינם טובים” באמת, גם במקרה זה שיש טובים מאלו, הרי זה כאילו אינם טובים באמת כיון “שאינם טובים” שהרי יש טובים מאלו. אבל אם הם טובים וישנם עוד טובים, בכי האי גונא אין השוחד פוסל את הבחירה.

נמצא דיש ג’ מצבים:

• א. כשנבחרו ז’ טובי העיר שאינם טובים באמת, אלא שבגלל שוחד נבחרו, בכה”ג אין לנבחרים שום כח.
• כשנבחרו ז’ טובים, אך ישנם טובים מאלו, יעויין בב”ח סימן ח’ שכתב אם מינה דיין הבקיא בדינים, אינו עובר בלא תעשה, אף על פי שיש גדול ממנו בעיר. ונראה שדברי הב”ח אמורים לגבי כך שאינו עובר בלאו, אבל אם שילמו שוחד ובחרו בו, מאחר ויש טובים ממנו אין הבחירה חלה.
• אם הנבחרים ראויים להבחר אלא שגם קיבלו שוחד נראה דהבחירה חלה. ויתכן שדברי החזון איש אורחא דמלתא נקט ועד הבית.1

This analysis contains a number of debatable assumptions:

• The fundamental, tacit premise that it is generally meaningful to speak of the objective, well-defined superiority of one candidate over another, even in an election for political office, where there is no clear measure of suitability – after all, if the relative merits of the candidates were entirely self-evident, there would be no need for an election to begin with! As R. Zilberstein notes, however, it is true that the Poskim do consider relative merit when weighing the legitimacy of a problematic appointment, at least in Rabbinic and judicial contexts.
• Even if measurable, the equation of relative inferiority with absolute unfitness for the position is hardly self-evident.
• The assumption that as long as the winning candidate is not inferior to anyone else, the legitimacy of his election is unaffected by the fact of its having been accomplished through bribery.

R. Zilberstein inexplicably fail to note the most important and prominent precedent on point to this topic, a responsum of Hasam Sofer (previously noted here) dealing with a sensational case involving corruption, scandal, factionalism and the opening of mysterious secret letters, in which he flatly rules that the corruption of the selection process is in and of itself sufficient grounds for its vacation:

אשר ק”ק פלונית התאספו יחד בני הקהלה לקבל עליהם רב ומורה והי’ מסכימי’ על ד’ רבנים ליתנום אל תוך הקלפי ומי שיעלה מהם ראשון יחזרו וישאלו לאנשי הק”ק אם ירבו המתרצים בו על הממאנים הרי הוא הרב ואם לאו יקחו שני מן הקלפי ויעשו עמו כמנהג הראשון וכן בשלישי ורביעי, והנה הרוב מאנו במי שעלה ראשון וכן בשני והשלישי זכה על פי רוב הדיעות. אחר איזה ימים היה קול המון סוער כי הרבה מאנשי הק”ק קבלו שוחד ממון מקרובי הרב ההוא כדי למנותו עליהם אחר זה נמצא כתב מחותם מאחד מאנשי הק”ק ששלח לאחיו הדר בעירו של הרב ויען כי הרגישו אנשי הקהל שימצאו בו דבר סתר מהנ”ל פתחוהו ומצאו כתוב בו שזה מבקש מאחיו שבעיר הרב שקיבל עבורו חלקו המגיע משוחד קבלת הרב ושגם יהיה זהיר לשלח חלק כל אחד ואחד כפי הנאמר להם דאל”ה לא יהיה רב שם כי אדעתא דהכי הסכימו עליהם מעיקרא ואז נועדו אנשי הקהל ובאו לפני בקובלנא לומר מעתה לא יחפוצו בהרב המקובל עליהם הנ”ל כי היה הכל בפסלנות ועל ידי זה מתגבר המחלוקת ויחלק העם לחצי – ועודני עומד לשום דמי מלחמה בשלום להתפשר מפני כבוד התורה ומפני השלום:

איברא בעיקור הדין נראה בודאי אם המצא ימצאו ב’ עדים כשרים שאינם מבני הק”ק ולא מקרוביהם ולא מקרובי הרב שיעידו שמאנשי הק”ק קבלו שוחד על הנ”ל אם כן פשוט כביעי בכותחא דהקבלה ההיא שעל ידי אותו המינוי בטלה מעיקרא שהרי הי’ צריכי’ לומר דיעותם לשם שמים כמ”ש רמ”א בהגה’ ריש סימן קס”ג בחו”מ והם אמרו על ידי שוחד שהוא חד ומעוור עיניהם לא מיבעי’ בקבלת הרב ההוא אלא נמי במה שמיאנו בראשונים הי’ הכל שלא לשם שמים ורק הי’ בצעם בראש כולם ואפילו אם יהי’ מקבלי השוחד מעטים וישארו לו רוב דעות שלא קבלו שוחד מכל מקום הם יאמרו מפני שכבר מאנתם בראשונים על כרחנו היינו מתרצים בזה השלישי ועל כן בטל כל המעשה ההוא ואפילו הנוטל שכר לדון דיניו בטלים משום קנס דרבנן מכל שכן מי שלקח שוחד שבטל אפילו מן התורה וזה לשון רמ”א סוף סימן ל”ז

טובי הקהל הממונים לעסוק בצרכי רבים הרי הם כדיינים ואסור להושיב ביניהם מי שפסול לדין משום רשעה:

והנה אם יש עדים שהרב בעצמו אמר ליתן להם שוחד פסול הוא להיות רב כלל עד שישוב בתשובה על זה ואפילו אם יהיה ראוי לכך כמבואר בשו”ע חו”מ סימן ח’ סס”א ומבואר מתוספות ישנים יומא גבי יהושע בן גמלא דאפילו אם הוא גדול וצדיק אי איכא דעדיף מני’ ה”ל רשע והב”ח הפריז דאפילו ליכא דעדיף מני’ נמי נקרא רשע ואסור לעמוד לפניו ואולי נעלמו ממנו דברי תוספות ישנים דיומא הנ”ל:

אמנם אי ליכא עדים בהכי שהרב בעצמו ידע מנתינת שוחד אלא קרוביו ומיודעיו אם כן הרי הוא בחזקת תמותו עומד וכיון שהסכימו כלם בתחלה להניחו גם הוא בתוך הקלפי אם כן לא יוגרע זכותו בזה וימנה הקהל מחדש על שלש אלה ומי שירבו המתרצים על הממאנים הוא יעלה ויקום לראש:

אמנם אותם המקבלים שוחד לא יבואו לתוך האסיפה כלל אפילו אחר שהחזירו השוחד ויקבלו עליהם באלה ושבועה שלא יקבלו תו שום שוחד עבור זה מכל מקום לא יבואו אל המינוי הזה כלל ואפשר אפילו לעולם פסולים להתמניות עד שישובו בתשובה אבל למינוי זה פסולים לעולם דכיון שכבר נתקרב דעתם אצלו לא יחזרו בהם וה”ל נוגעים בדבר לעולם ועיין היטב בסימן ט’ בכל פרטיו מבואר אפילו לא קבל הדורן מכל מקום אינו ראוי להיות דיין מפני שנתקרב דעתו ולא מהני בזה סלוק ופשוט הוא. …2

1. עלינו לשבח, במדבר, שאלות ותשובות שבסוף הספר תשובה ז’, עמודים תקפ-פא [↩]
2. שו”ת חת”ם סופר חו”מ סימן ק”ס – קשר, הובא בפתחי תשובה סימן ח’ ס”ק ב [↩]