From last week’s parshah
כִּי אִם-זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי, חָסֶד; וְהִזְכַּרְתַּנִי, אֶל-פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי, מִן-הַבַּיִת הַזֶּה. … וְלֹא-זָכַר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף, וַיִּשְׁכָּחֵהוּ.1
But think on me when it shall be well with thee, and shew kindness, I pray thee, unto me, and make mention of me unto Pharaoh, and bring me out of this house: … Yet did not the chief butler remember Joseph, but forgat him.2
From this week’s parshah:
וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים, אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר: אֶת-חֲטָאַי, אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם.3
Then spake the chief butler unto Pharaoh, saying, I do remember my faults this day:4
Rav Yitzhak Arama explains that Yosef requested the Chief Butler to do the equivalent of tying the proverbial string around his finger to ensure that he remember Yosef’s commission, but he neglected to do so, and indeed consequently forgot his charge:
ונתת כוס פרעה וכו’ כי אם זכרתני אתך וכו’. ירצה הטעם למה שראיתי לגזור על אמתת זה הענין כי ידעתיך איש חיל שר וחשוב בעיני המלך עד שידעתי שאם זכרתני אתך בתורת סימן ורושם זכרון באחד מהדברים שייטב לך לעשות אותו אות זכרון בחותמך או בלבושך אז תוכל לעשות עמי חסד שתזכירני אל פרעה והוצאתני וכו’. ואמר זה לפי שהזכרון הוא מהכחות הטבעיים אשר אין אדם שליט עליו. ואם ישכח מה יש לו לעשות ולזה יש לו להעזר בתחבולה כמו שיבא זכרונו בשער נ’ ב”ה.
ואמר הכתוב ולא זכר שר המשקים את יוסף. ירצה שלא שם לו סימן לזכרון כמו שאמר לו כי אם זכרתני אתך. ולזה וישכחהו כי לא נמשך מה שאמר והזכרתני אל פרעה והוא מה שהודה על חטאו אחר כך באומרו את חטאי אני מזכיר היום חטא פרעה וחטא יוסף שלא עשה התחבולה שבקש ממנו. …5
This mnemonic technique had earlier been mentioned by the Tur in his explanation of the rationale for the commandment of Tzitzis:
אף על פי שאין אדם חייב לקנות טלית בת ארבע כנפות כדי שיתחייב בציצית אלא דוקא אם רוצה להתכסות בטלית בת ארבע כנפות חייב להטיל בה ציצית מכל מקום טוב ונכון להיות כל אדם זהיר וזריז במצות ציצית שיהיה לו בגד קטן מצוייץ שילבש אותו כל היום כי עיקר מצותה על זכירת המצות ובכל שעה ובכל רגע צריך לכך דוגמא לדבר כאדם המזהיר לחבירו על ענין אחד שקושר קשר באזורו כדי שיזכרנו …6
Returning to R. Yitzhak Arama, his exegesis comprises an interesting dichotomy on culpability for forgetting a duty: on the one hand, one cannot be responsible for the actual forgetting, as “memory is one of the natural faculties that a person does not control, and if he forgets, what is he supposed to do?”, but on the other hand, it is precisely due to the foreseeability of this problem that one ought to preempt it by the proverbial string-tying.
There is extensive halachic literature on the question of liability for a tort committed out of forgetfulness, particularly in the context of a bailee whose excuse for his negligence is his forgetfulness. While it might generally be assumed that forgetting to lock a safe containing valuable property entrusted to one for safekeeping constitutes classic negligence, this is by no means clear; in fact, Rav Baruch Kalai takes for granted that it does not:
שאלה ראובן הלוה לשמעון תשעה אלפים לבנים ומשכן לו בשעת הלואתו כ”כ משכונות כסף וזהב שוים י”א אלפים ושלשלת זהב בתוכם והמשכונות הנזכרים נתנם ראובן בארגז סוגרת ומסוגרת במקום שהוא משים חפציו
ויהי היום כהגיע זמן הפרעון פתח הארגז לבקש המשכונות של שמעון ומצא הכסף ושלשלת אחת של זהב משקלה שלשים מיטיקאליש איננה ואינו יודע ראובן אם נגנבה מתוך הארגז או אם הוא פעמים שהיה רוצה להוציא איזה דבר מהארגז הוציא השלשלת לחוץ לבקש מבוקשו שכחה בחוץ ומשם נגנבה יורנו מורנו אם חייב ראובן לשלם דמי השלשלת כולה …
[ועיין שם שדן בשאלה, ובתוך דבריו כתב:] ונהי דאם טען שעתה נזכר ששכחו בחוץ או שהניח הארגז פתוח שלא בפשיעה אלא שנשכח ואחר שנזכר בא ומצאו חסר דלא הוי פשיעה השכחה דאנוס הוא וכן כתב הר”ש הכהן …7
The reference to the position of Rav Shlomo Cohen (Maharshach) is to his ruling in what I call the affair of the Harried Harborman. In brief, the harborman, an mercantile agent, was tasked with oversight of the unloading of merchandise from incoming ships and its loading onto overland transport. During one typically chaotic episode, some merchandise was lost, and the harborman was blamed for making an erroneous tally of the merchandise, which may have prevented its recovery. We have rulings on the case8 from four preeminent contemporary Ottoman poskim: Maharshach ruled that the harborman’s error is not considered negligence (פשיעה), but something beyond his control (אונס), for “his heart compelled him” (ליביה אנסיה); whereas Rav Shmuel di Medina (Maharashdam), Rav Avraham di Boton (a student of Maharashdam, whom he invariably refers to as “מורי הרב”, and an admirer of Maharshach, whom he invariably refers to as “הרב הכהן הגדול”) and Rav Ya’akov Castro all insist that it certainly is negligence, with Maharashdam even pronouncing that “there is certainly no greater negligence than this”:9
מהרשד”ם
ראובן היה פקיד של סוחרים שמינוהו בנמל בכפר אחת לקבל נכסיהם הבאים מויניציאה, ולשלחם בכל מקום שימצאו הבעלים, ומנהג אנשי הכפר שבזמן היריד יקפצו אנשי הכפר החמרים ויחטפו המשאות בלתי שיבררם ויפרטם הפקיד הנזכר ולראותם של מי ומי הם, והולכים להם ביריד תכף ומיד ואין בידו למחות, וצעק על זה הפקיד הנזכר ודיבר לנאמן קשות, והשיב לו הנאמן שכן מנהג אנשי הכפר בכל זמן ובכל פעם שבאים נכסים בזמן היריד ואין יכולת בידו לשנות מנהגם, וגם לסוחרים דבר הפקיד הנזכר והתרה להם על זה שיעשו איזה סדר פן יאבד דבר, ולא הטו אזן לדברי הפקיד,
ויהי היום ובאו נכסים מויניציאה בנמל הנזכר בכפר הנזכר, וחטפו אותם אנשי הכפר החמרים כמנהגם בזמן היריד, והפקיד הנזכר לא היה יכול למחות בידם והלכו החמרים ביריד ונאבדה באלה [חבילה] אחת מנכסים,
ועתה הסוחר בעל הנכסים הנזכר שנאבדו טוען ואומר שראובן הפקיד חייב בפשיעה, שפשע שהיה לו להשגיח לברר ולפרט המשאות של מי ומי הם, ומי ומי מהחמרים לוקח אותם. עוד טוען הסוחר הנזכר שפשע הפקיד הנזכר, לפי שכתב במקום ט”ו משאות, כתב ששולח לו י”ג משאות, ולכן לא השגיח הסוחר הנזכר לבקש לבד י”ג משאות (התם) [הגם] שמצא י”ד, אחר הט”ו לא ביקש, לפי שלא כתב לו לבד י”ג ולא ט”ו.
וראובן הפקיד משיב ואומר שמנהג אנשי הכפר החמרים שלא להניח לבררם ולפרטם ולראות מי ומי הוא מהחמרים הלוקח המשא של כל סוחר וסוחר, ועל זה הדבר טען לפני הנאמן והשיב לו שכך מנהג החמרים ההם ואין יכול לשנות מנהגם, וגם על זה הדבר דבר הפקיד הנזכר לסוחרים והתרה בהם לבל יבא נזק והפסד להם ולא אבו לשמוע. ועל הטעות שכתב י”ג במקום ט”ו, דרך הסוחרים לטעות, ועל הכל בזמן היריד שצריך לכתוב בחפזון ויש לו עסק רב מנכסי הסוחרים, והוי כמו סופר שטעה וכתב ק’ במקום ר’ דפטור.
יורנו מורנו הדין עם מי. …
[ועיין שם שדן בשאלה, ובתוך דבריו כתב:] אבל במה שפשע וטעה שבמקום שהיה לו לכתוב ט”ו משאות כתב י”ג, הא ודאי אין לך פשיעה גדולה מזו, שמסתמא כל יסוד ועיקר הסוחרים האלו בכתבים, וכמו שנראה ברור מדברי הרי”ף ז”ל (בבא קמא לז:), הביאו הטור חו”מ סימן קכ”א, וז”ל, כתב רב אלפס היכא דשדר ליה לחבריה כתב ואמר ליה כל מידי דאית לי גבך שדרינהו נהלי, לא מחייב באחריותו, והכי נהגי תגרי. הרי משמע שדרך התגרים לסמוך על מה שכותבים. ואם כן מצד זה הפקיד פשע פשיעה גדולה, ומתחייב.10
רב אברהם די בוטון
בנדון דידן ודאי שראובן זה הפקיד פשע במה שכתב י”ג במקם ט”ו ואף על גב שטעה איבעי ליה למידק דהא בההיא דכשותא שהבאתי לעיל דלא טעה כל כך במה שלא אמר מהא לא תרמי מחייבינן ליה היכא דהוי שומר שכר משום דאיבעי ליה למידק כל שכן כאן דלא היה לו לכתוב י”ג וכיון שכתב י”ג הרי פשע ואם נאבדו המשאות חייב באחריות דלא היה לו לתת מקום לסוחר לטעות שלא ישתדל לבקש הבאלה אם כן ודאי דמהך טעמא חייב הפקיד11
מהרש”ך
אמנם בנידון דידן זה הפקיד חשב שכתב שהיה שולח ט”ו באלש וטעה שלא במתכוין ליביה אנסיה שחשב שכתב ט”ו ומחמת דפקת הבהלה כתב (י”ד) [י”ג] במקום ט”ו דאפילו לענין שבועה איכא למימר דכה”ג מקרי האדם בשבועה פרט לאנוס
באופן שמכל הצדדים יראה דאין מקום לחייב לפקיד הנזכר כאשר פסק החכם השלם נר”ו:12
רב יעקב קשטרו
ואני למדתי מכאן לפקיד ששלח ט”ו משאות לבעל הנכסים וטעה וכתב בכתבו י”ג, שחייב בדמי השתים, ולא אמרינן דליביה אנסיה ושכח, ודברי הרש”ך בחלק ב’ סימן ק”ק לא נתחוורו לי, אחר כך מצאתי כדברי [ב]רשד”ם13
I have recorded a lecture, and compiled a comprehensive collection of sources and citations, on the Harried Harborman case in particular and the question of liability for forgetfulness and error in general; they are available at the Internet Archive.
- בראשית מ:יד;כג – קשר [↩]
- Link. [↩]
- שם מא:ט – קשר [↩]
- Link. [↩]
- עקידת יצחק בראשית (וישב – מקץ) שער תשעה ועשרים עמוד רנא: – קשר [↩]
- טור או”ח סימן כ”ד, הובא פה [↩]
- שו”ת מקור ברוך סימן נ”ב – קשר [↩]
- Maharashdam, Maharshach, and Rav Avraham di Boton penned formal responsa, while Rav Ya’akov Castro has a brief comment on the case in his glosses to Hoshen Mishpat, and it is unclear whether he actually issued a formal ruling. [↩]
- R. Avraham di Boton nevertheless rules in favor of the harborman, as the loss of the merchandise cannot be attributed to his error. [↩]
- שו”ת מהרשד”ם (מהדורת זכרון אהרן: ירושלים תשס”ח) חו”מ סימן ק”כ – קשר [לבוב תרכ”ב]. [↩]
- שו”ת לחם רב סימן ק”פ – קשר [↩]
- שו”ת מהרש”ך חלק ב’ סימן ר’ [ק”ק] –קשר [↩]
- ערך לחם חו”מ רצא:ז – קשר [↩]