Buying Jewish and עבודה עברית

My weekly halachah column for this past parashas Behar:

In parashas Behar (25:14), the Torah commands: “When you make a sale to your fellow or make a purchase from the hand of your fellow, do not aggrieve one another.” While this translation is the plain meaning of the verse, which constitutes a prohibition against certain types of fraudulent or improper pricing (ona’ah), there is also a midrashic interpretation that punctuates it differently: “When you make a sale: to your fellow. Or make a purchase: from the hand of your fellow”. According to this reading, the Torah is instructing us to prefer Jews to non-Jews when buying or selling real or personal property (Sifra). This extends to hiring employees (Ahavas Chesed 1:5:6, Shut. Mishpetei Uziel 3:44).

Some early authorities rule that this injunction applies even where the Jewish seller is more expensive than the non-Jewish one (Shut. Tashbatz 3:151, Shut. Rema #10), although other later decisors find this stance problematic (Shut. Chikrei Lev Choshen Mishpat 1:139, Shut. Toafos Re’em (Taubes) Orach Chaim #22, Mishpat Shalom beginning of #189). Many adopt a compromise position and distinguish between minor and major price differentials (Ahavas Chesed ibid. Nesiv Ha’Chesed #12), although the precise definition of “major” is unclear. One suggestion is that the Jewish seller should be preferred unless he is charging a sixth more than the non-Jew. Another is that a subjective standard applies, and we consider the economic impact on the purchaser relative to his financial means (see Shut. Minchas Yitzchak 3:129:3-5, Shut. Shraga Ha’Meir 5:31:2).

Beyond the question of price differential, it is also unclear what sorts of other concessions one is expected to make in order to buy Jewish. Some maintain that the obligation holds even when it entails “inconvenience” (tircha – Shut. Maharam Shik choshen mishpat #31), although this, too, presumably has some limit (see Shut. Teshuvos Ve’Hanhagos 1:805 and 2:724).

My lectures on the same topic, along with accompanying handouts, are available at the Internet Archive, and see also our previous post on this topic.

My friend R. Moshe Walter brought to my attention some sources compiled by R. Zvi Shechter documenting a fascinating relatively modern dispute over whether the preference for Jews applies to the non-observant. The context was an attempt in the summer of 5694 [1934] by some Jewish workers, supported by members of Poalei Agudat Yisrael, to prevent Jewish landowners from engaging non-Jewish labor.

Rav Elchonon Wasserman took for granted that the preference is limited to observant Jews:

כי הרשות לכל אדם לעשות בשלו כרצונו, אלא שמצוה לבכר יהודים על עכו”ם אם אין ההבדל אלא בדבר מועט, ולא בדבר מרובה, לפי הערך, (הדברים אמורים פה רק ע”ד יהודים שהן בכלל עמיתך, ולא באותן שיצאו מכלל עמיתך)1

R. Avrohom Yeshaya Karelitz (the Chazon Ish), however, reportedly disagreed vehemently, on the grounds of a communal duty toward the (as yet blameless) children of the non-observant:

אולם החזון-איש התקומם נגד דעה זו במלוא התקיפות, בקבעו שגם פועל חילוני יש להעדיפו על-פני פועל ערבי. ונימוקו עמו: יהודי שיש לו בנים, מחוייבים בית-דין שבעיר או במדינה לדאוג שיתפרנסו – אם משל אב, ואם אין לאב אזי משל צדקה – ואפילו אם ברי לבית-דין שהקטנים האלו לכשיגדלו יהיו מחללי שבת! מכאן, שהחיוב לדאוג לפרנסת כל נפש מישראל נובע מדיני צדקה, ולא מצינו בצדקה מעולם אפליה כלשהי בין נפש לנפש.2

In other contexts, however, R. Moishe Sternbuch reports that the Chazon Ish did not seem particularly concerned with the children of non-observant breadwinners (at least when balanced against the children of observant ones):

ושמעתי מעד נאמן שרבינו החזון איש זצ”ל הקפיד מאד לקנות דוקא אצל שומר שבת, וכששלח להביא לו תרופות מבית מרקחת הזהיר לקנות אצל שומר שבת, אף שהיתה החנות רחוקה יותר ובלבד לא לקנות אצל מחלל שבת, מחמת הדין ד”כי תקנה מיד עמיתך” – כשתקנה לא תקנה אלא מעמיתך.3

The concern for the children of the non-observant previously attributed to the Chazon Ish closely parallels that attributed to Rav Dov Berish Weidenfeld (the Tchebiner Rav) by R. Sternbuch (no friend of the Zionists, he!) in this lovely vignette:

אין אני בא לבאר כאן בדברי הפוסקים על מחללי שבת שבזמננו אם דינם כתינוקות שנשבו וראוי לקרבם או לא, רק מסברא אחרת חייבין לפרנסם שהרי יש להם בנים קטנים ואם הם חטאו בניהם מה חטאו, עיין בבא קמא קיט., וכן שמעתי הלכה למעשה מרבינו החזון איש זצ”ל שצריך לתת להם צדקה מטעם זה, אף שכמובן בכל שאלה של צדקה יש דיני קדימה.
ועובדא ידענא שהייתי נוכח אצל הגאון מטשעבין רבי בעריש ווידנפלד זצ”ל ובא תעשיין לשאלו שיש לו בית חרושת בנתניה, אם מותר לו להעביר את המפעל לבני ברק כדי שיתפרנסו עובדים חרדים, והגאון מטשעבין זצ”ל ענה לו “אם הם חטאו בניהם לא חטאו. ופרנסת יהודי פיקוח נפש, ואין אני מוכן ליקח מילדי ישראל שלא חטאו כדי צרכם כדי שיתפרנסו אחרים החרדים”.4

[In this account, the Tchebiner Rav invoked the concern for the blameless children of the non-observant to neutralize a preference for the observant over the non-observant. This is apparently contrary to the latter position attributed to the Chazon Ish above. Perhaps the Tchebiner Rav’s case is different, since we are contemplating altering the status quo, whereas in the Chazon Ish’s situation there is no status quo to consider.]

Returning to the debate over עבודה עברית, R. Elchonon’s illustrious brother-in-law R. Chaim Ozer Grodzinsky was also displeased with what he considered R. Elchonon’s overly simplistic stance. While he did not express a definitive position on the underlying issue, he asserted that matters relating to the Yishuv in Eretz Yisrael are different, for many reasons, from private matters in the Diaspora. Furthermore, on such a major and important issue it is impossible to rule from a distance, without knowledge of the details, and the decision should be made by a distinguished local court, that understands all the details from all the angles:

גם הפריז על המדה, ואין עניני הישוב באה”ק דומים לענינים פרטיים בגולה מכמה טעמים ונימוקים, ובכלל ענין גדול ונכבד כזה אי אפשר להורות מרחוק מבלי דעת הפרטים, ורק על בית דין חשוב במקומם אשר לא אלמן ישראל באה”ק מגדולי תורה ויראה, היודעים על אתר כל הפרטים מכל הצדדים, ועליהם להגיד דעתם דעת תורה את הדין ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון.5

  1. ר’ אלחנן בונם ווסרמן, ‘מכתב גלוי לראשי “פועלי אגודת ישראל”‘, קובץ מאמרים ואגרות עמוד קלג []
  2. פאר הדור, עמוד עו []
  3. שו”ת תשובות והנהגות א:תתה ד”ה ויש להצטער []
  4. שו”ת תשובות והנהגות ב:תסז []
  5. אחיעזר – קובץ אגרות, סימן קפד עמוד רצט, ועיין שם עמודים ש-שא. עיין עוד שו”ת משפטי עוזיאל חלק שלישי חו”מ סימן מ”ד. []

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *