Eclipse Misconceptions
Humans have watched eclipses since before the dawn of written history, and during this long span of time our scientific understanding of the physical world has grown enormously. As a consequence, many of the older ideas we had about the causes and effects of total solar eclipses have been replaced by detailed physical explanations. Nevertheless, some older ideas seem remarkably resistant to replacement by the more scientifically-correct explanations. Here are a few of the most popular ones! …
Eclipses are harbingers of something very bad about to happen.
A classic case of what psychologists call Confirmation Bias is that we tend to remember all the occasions when two things happened together, but forget all of the other times when they did not. This gives us a biased view of causes and effects that we remember easily, because the human brain is predisposed to looking for, and remembering, patterns that can be used as survival rules-of-thumb. Total solar eclipses are not often recorded in the historical record, but they do tend to be recorded when they coincide with other historical events. For example in 763 B.C., early Assyrian records mention an eclipse in the same passage as an insurrection in the city of Ashur, now known as Qal’at Sherqat in Iraq, suggesting that the ancient people linked the two in their minds. Or when King Henry I of England, the son of William the Conqueror, died in A.D. 1133, the event coincided with a total solar eclipse. With a little work you can also find numerous cases when something good happened!
While Hazal do seem to believe this ‘misconception’:
תניא רבי מאיר אומר כל זמן שמאורות לוקין סימן רע לשונאיהם של ישראל מפני שמלומדין במכותיהן משל לסופר שבא לבית הספר ורצועה בידו מי דואג מי שרגיל ללקות בכל יום ויום הוא דואג
תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל מפני שישראל מונין ללבנה ועובדי כוכבים לחמהלוקה במזרח סימן רע ליושבי מזרח במערב סימן רע ליושבי מערב באמצע הרקיע סימן רע לכל העולם כולו פניו דומין לדם חרב בא לעולם לשק חיצי רעב באין לעולם לזו ולזו חרב וחיצי רעב באין לעולם לקה בכניסתו פורענות שוהה לבא ביציאתו ממהרת לבא וי”א חילוף הדברים ואין לך כל אומה ואומה שלוקה שאין אלהיה לוקה עמה שנאמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין מתיראין מכל אלו שנאמר כה אמר ד’ אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה עובדי כוכבים יחתו ואין ישראל יחתו
ת”ר בשביל ארבעה דברים חמה לוקה על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה ועל משכב זכור ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד ובשביל ארבעה דברים מאורות לוקין על כותבי (פלסתר) ועל מעידי עדות שקר ועל מגדלי בהמה דקה בא”י ועל קוצצי אילנות טובות …1
we have previously discussed Rav Yitzhak Arama’s remarkably modern, categorical rejection of this understanding of their views:
[אמרו חז”ל] בגמרא סוכה (כ”ט.) על ד’ דברים מאורות לוקים … כי פשוטו מבואר הביטול. ורש”י כתב שם בסמוך על מאמר הדומה לו אשר אזכרנו עוד. לא שמעתי טעם הדבר. ואמר זה לפי שפשוטו שקר מבואר. שהרי הלקיות הם מחוייבים שיחולו ברגע היום ההוא או הלילה היוצא על פי חשבון תנועת גלגלי המאורות הידוע משערי החכמה ההוא. ואינן נתלים בחטאת האדם וזכיותיו. ואין מתנאי התורני לקבל שקרים מפורסמים ולהעמיד דמיונות לקיים פשט דברי הנביאים או החכמים. וזה הענין בעצמו כתבו החכם אל”גזלי בתחלת ספר הפלת הפלוסופים על מה שטענו על מאמר נמצא מפי מניח דת הישמעאלים. וזה נוסחו.
השמש והירח הם שני אותות מאותות הקל יתברך שאינן לוקין רק בסבת מות אחר חיותו. וכאשר תראו אותו גורו לכם והחזיקו בתפלה וזכרון הקל
עד כאן. וכבר היה זה המאמר לסבה שאמרנו לשמצה בקמיהם. אמר זה לשונו.
ומי שחשב שהויכוח בבטל את זה הוא מן האמונה כבר נשתגע באמונה ונחלש ענינו. לפי שאלו הענינים כבר עמדו עליהם המופתים ההנדסיים המספריים וכו’: ואמר מי שיפקפק בהם לומר שהוא כנגד התורה לא יפקפק רק בתורה. וההזק הנמשך לתורה במי שעיין בה שלא כדרכה יהיה רב מההזק הנמשך ממי שיטעון ויחלוק עליה כדרכה: והנה זה הוא כמי שיאמר שהאויב המשכיל הוא טוב מהאוהב הכסיל
עד כאן דבריו: ואנו צריכין לקבל האמת ממי שאמרו ולדעת שאין כוונת הדברים האלה למניחיהן כפשוטן. רק להורות בהם ענינים נכבדים על דרך הרמז יושגו למעיינים בהם בדברים יש קצת יחס להם עם נגליהם:2
We also cited R. Pinhas Eliyahu Horowitz of Vilna’s vivid and picturesque account of the predictability of eclipses and Captain James Cook’s first voyage to Tahiti in “a mighty ship” (the celebrated bark HMS Endeavour) to observe the Transit of Venus of 1769:
ואני ראיתי אשר נעשה תחת השמים לקוי [השמש] על ידי הלבנה ב’ פעמים א’ בק”ק האג אשר במדינת (האלאנד) ואחד בק”ק ווילנא אשר במדינת (ליטא) עיר מולדתי,
גם היה בימי לקוי שמש פעם אחת על ידי כוכב נוגה הנקרא (פענוס) שעבר לפני השמש כנקודה קטנה שחורה ועגולה, כי כמו הירח לא יאיר אלא כשהוא לנוכח השמש אבל כשהוא תחת השמש הוא חשוך כן מראה הנוגה חשוך כשהיא תחת השמש אף על פי שהוא יפה מאד כשהוא לנגד השמש,
וזה הלקוי היה מפורסם בעולם בטרם היותה זמן רב. כי חכמי התכונה בבית מדרש החכמה הנקרא (אוניווערזיטעט) אשר (בענגלאנד) חקרו וחשבו מהלכי כוכבי לכת ומצאו שעתיד לבא עת ידוע אשר יעבור נוגה את פני חמה וכתבו זה בספר כמה שנים קודם שכך יקרה בעת ההיא ויהיה נראה במדינה זו בזו השעה, ובמדינה זו בזו השעה וכאשר כתבו כן נראה בכל מדינה ומדינה באותה שעה ממש,
ולכן בשנה שלפניה נסעו הרבה בני שרים וחורי ארץ ממדינת (ענגלאנד) למדינה רחוקה מאוד מעבר לים בצי אדיר מהלך שנה תמימה היא אי אחת מאיי הים הנקרא (אטעהייטע) אשר במדינת (אמעריקא) לראות שם הנהיה הדבר הזה באותה מדינה כשאר כתבו ואיש כלי מחזה בידו וכלים המגדלים את הראות אשר כל אדם חזו בו היטב, הן המה כלי ההבטה הנקראים (פערען גלעזער) אשר המציאו חכמי (דיאפטיקא), ויהי כאשר באו שמה יום אחד לפני היום המוגבל הכינו את אשר הביאו מאותן הכלים במקום ידוע למען יעמדו ויהיו נכונים ליום מחר לראות על ידם הלקוי ההוא, ובלילה ההוא גנבו אנשי הארץ ההיא הכלים ההם מן המקום ההוא גנבו וגם כחשו, וכמעט היה בחנם כל נסיעתם וטרחתם, ועל ידי השתדלות רב החזירו להם, וכאשר פתרו כן היה נראה שמה גם כן לקוי חמה מנוגה נגדו ובאותה שעה אשר כתבו לא נפל דבר מכל אשר כתבו: …
As we noted there, R. Arama also invokes Al-Ghazali’s maxim asserting that greater harm is caused to religion by an illegitimate defense than by a legitimate critique thereof in support of Ramban’s endorsement of the position of the “Greek scholars” that rainbows are purely naturalistic, optical phenomena and not, therefore, some sort of postdiluvian, supernatural manifestation of G-d’s attitude toward His creation:
הנה הרמב”ן ז”ל נתפרסם מגדולי המאמינים וכתב על ברית הקשת ז”ל.
ואנחנו על כרחנו נאמין לדברי היונים שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדת כי בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת וכאשר נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כך. כי יאמר את קשתי נתתי בענן ולא אמר אני נותן כאשר אמר זאת אות הברית אשר אני נותן. ומלת קשתי תורה שהיתה לו הקשת תחלה. עכ”ל.
הנה הודה בהכרח על האמת המפורסם מהנסיון וגם אשר יאמתהו הנביא באומרו כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם (יחזקאל א’) כמו שאמרנו בספקות
והוא המוסר הישר אשר כתבנו בפתיחה מפי החכם בספר ההפלה שכתב על ענין הלקיות מהנזק המגיע אל התורה מהליץ בעדה שלא כדרכה ממה שיחלוק עליה כדרכה.3
My weekly lecture for this past פרשת נח (available at the Internet Archive) discussed the theology and halachah of the rainbow. The theology portion focused on the aforementioned tension between the naturalistic and theological perspectives on rainbow formation, while the halachah portion considered, inter alia, the question of whether one who sees a rainbow should relate its presence to others. The חיי אדם, citing “a work whose name escapes him”, writes that one should not:
חיי אדם
ומצאתי בספר אחד שמו נעלם ממני שאין להגיד לחבירו שיש קשת מטעם מוציא דבה4
R. Moshe Calfon Ha’Cohen, however, relates that the widespread custom in his native Djerba is that “anyone who sees a rainbow tells his friend or friends that they should make the blessing on it”. He rejects the position of the חיי אדם and endorses the local custom:
ברית כהונה
המנהג פשוט פה [קהילת ג’רבא] דכל מי שרואה הקשת אומר לחבירו או לחביריו לברך על זה, ומה שכתב .. החיי אדם … לע״ד אינו נראה דאדרבא אנחנו שמחים ונותנים תודה וברכה לה׳ אשר בחסדו כרת הברית הזאת שלא להשחית את עולמו עוד… ועוד דאדרבא טפי עדיף להגיד לזולתו כדי שכל אחד הרואה ואחד השומע ישימו לב לשוב אל ה’… לכן לענ”ד יפה נהגו פה להגיד
- סוכה כט. [↩]
- עקידת יצחק, מבוא שערים בשם ד’, עמודים י”ט: – כ. [↩]
- עקידת יצחק, שער ארבעה עשר (פרשת נח), עמוד קכו: [↩]
- חיי אדם כלל ס”ג סעיף ד’, הובא במשנה ברורה סימן רכ”ט ס”ק א’ [↩]