Sukkos, Sihon, and Subversiveness

A year ago, while studying a Beth Medrash Govoha – Shivti unit on the commandment of Sukkah, I encountered this passage from the ספר רוקח:

בסכות תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. … ויש מפרשים כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסכות כמו שכתוב הארון וישראל ויהודה ישבים בסכות כי בשדה היה מסכך עליהן עד שכבשו רבת בני עמון כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען זהו כי בסכות הושבתי את בני ישראל כשצרים על האומות. וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים כמו שכתב אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם ממצרים. והיא שנת הארבעים וזה למען ידעו דורותיכם כי בסוכות. שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל …1

The supercommentators do not know the source of this exegesis, with the גן הרוקח going so far as to claim that it is not found in any other source and is unique to the רוקח:

ברכת שמעון

לא ידעתי כרגע מקור הדברים.

גן הרוקח

לא נמצא פירוש זה במקור אחר ורבינו היחידי שמביאו

Actually, the רוקח is not the only one to offer this exegesis, and it is pretty clear who his source is: his great teacher, רב יהודה החסיד (citing his father):

למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. זכור אני שמורי אבי פירש לנו כי בסוכות בשנת הארבעים נאמר פסוק זה כשחנו בערבות מואב, והיו חונים בסוכות ומכבשים כרכים. והקב”ה ציוה במדבר סיני, ונתינת טעם כתב משה בשנת הארבעים, מה שצוה סוכות בעבור שהיה דעת הקב”ה להושיב אתכם בסוכות ולכבוש לכם כרכים, ושנת ארבעים קרוייה בטוב בהוציאי אותם מארץ מצרים, וראייה מסיחון ועוג כתיב אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם מארץ מצרים, ולא היה כי אם בשנת ארבעים.2

R. Yehuda Ha’Hassid’s version, while briefer and less elaborate than his student’s, articulates one crucial point that his student glosses over: the commandment of בסכות תשבו was given decades before the military campaigns of סיחון ועוג, so how can it contain a reference to the סוכות provided for us by G-d during those campaigns? R. Yehuda Ha’Hassid’s terse explanation of this anachronism: “G-d commanded in the Sinai desert, and the rationale was written by Moshe in the fortieth year”.

This is a relatively mild instance of R. Yehudah Ha’Hassid’s signature historical-critical approach to Biblical exegesis – his willingness to explain certain Biblical passages as constituting later additions or emendations to the original text. While this particular case is not particularly controversial, since it is still Moshe Rabbeinu himself who updated the original text, other examples have famously engendered great controversy.3

And so with regard to the passage in the רוקח, in light of the general provocativeness of R. Yehuda Ha’Hassid’s incorporation of higher critical methodology into his Biblical exegesis, one has to wonder whether his student’s subtle omission of this aspect of his teacher’s interpretation in an otherwise detailed and involved discussion of the basic idea is pointed and deliberate.

1. ספר הרוקח הלכות סוכות ד”ה בסכות תשבו, הובא באליה רבה או”ח ריש סימן תרכ”ה ובשו”ת חת”ם סופר או”ח סימן קפ”ה ד”ה ומידי עברי [↩]
2. פירוש רבי יהודה החסיד, ויקרא כג:מג. לא ראיתי דבריו במקורם, והעתקתי מפה ומחומש אוצר הראשונים.‏ [↩]
3. עיין שו”ת אגרות משה יו”ד חלק ג’ סימנים קי”ד-ט”ו; שו”ת משנה הלכות מדור התשובות מהדורא תנינא חלק ב’ סימן רי”ד וחלק ט”ז סימן ק”ב [עיין בפרט בסוף התשובה ד”ה אבל דע ידידי]; ספרים וסופרים, פירוש התורה המיוחס לר”י החסיד;‏ Dr. Shnayer Leiman, Torah from Heaven: Conventional and Unconventional Views [summarized here]; Prof. Marc B. Shapiro, Forgery and the Halakhic Process, Part 2. [↩]