Commentary On the Cooking Of Kids

The following verse is repeated, word for word, letter for letter, ניקוד for ניקוד, and טעם for טעם, in parashiyos Mishpatim and Ki Sisa:

רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְקוָ֣ק אֱלֹקיךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃

Oddly, ArtScroll’s translation of the verse varies considerably, if not necessarily substantively, between the two instances:

The choicest first fruit of your land shall you bring to the House of Hashem, your G-d; you shall not cook a kid in the milk of its mother.1

The first of your land’s early produce you shall bring to the Temple of Hashem, your G-d. Do not cook a kid in its mother’s milk.2

[ArtScroll translates the final instance of the admonition of לא תבשל גדי בחלב אמו, in parashas Re’eh, as:

you shall not cook a kid in its mother’s milk.3]

Ibn Ezra, of course, would maintain that these sorts of trivial discrepancies do not matter, and that disregard of them is actually the way of “all scholars [writing] in all languages” (although I don’t think that ArtScroll would accept this position of Ibn Ezra):

אמר אברהם המחבר: משפט אנשי לה”ק פעם יבארו דבורם באר היטב ופעם יאמרו הצורך במלות קצרות שיוכל השומע להבין טעמם. ודע כי המלות הם כגופות והטעמים הם כנשמות והגוף לנשמה כמו כלי. ע”כ משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים ואינם חוששים משנוי המלות אחר שהם שוות בטעמן. והנה אתן לך דמיונות:

אמר ה’ לקין: ארור אתה מן האדמה. כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ. וקין אמר: הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה. ומי הוא שאין לו לב שיחשוב כי הטעם אינו שוה בעבור שנוי המלות.

והנה אמר אליעזר: הגמיאיני נא. והוא אמר: ואומר אליה השקיני נא.

אמר משה: בכור השבי אשר בבית הבור. וכתוב: בכור השפחה אשר אחר הרחים.

ומשה הזכיר התפילה במשנה תורה שהתפלל על ישראל בעבור העגל, ואינו דומה לתפילה הנזכרת בפרשת כי תשא ,למי שאין לו לב להבין והכלל כל דבר שנוי כמו חלום פרעה ונבוכדנצר. ואחרים רבים תמצא מלות שונות. רק הטעם שוה. וכאשר אמרתי לך שפעם יאחזו דרך קצרה ופעם ארוכה. כך יעשו פעמים להוסיף אות משרת או לגרוע אותו. והדבר שוה.

אמר השם: ותכלת וארגמן. ומשה אמר: תכלת וארגמן.

אמר השם: אבני שהם. ומשה אמר: ואבני שהם.

וכאלה רבים ושניהם נכונים, כי הכתוב בלא וי”ו אחז דרך קצרה ולא יזיק. גם הכתוב בוי”ו לא יזיק בעבור שהוסיף לבאר. והנה הוי”ו שהיא נראית במבטא הפה אין אדם מבקש לו טעם למה נגרע ולמה נכתב ולמה נוסף. כי זה וזה נכון. והנה על הנראה שיבוטא בו לא יבקש עליו בכתב טעם. א”כ למה נבקש טעם בנח הנעלם שלא יבוטא בו. כמו מלת לעולם למה נכתב מלא או למה חסר. והנה בני הדור יבקשו טעם למלא גם לחסר. ואילו היו מבקשים טעם לאחד מהם. או שהמנהג היה לכתוב הכל על דרך א’ הייתי מחריש.

והנה אתן לך משל: אמר לי אדם אחד כתוב לרעי וזה כתוב: אני פלוני אוהבך לעולם. וכתבתי פלני בלא וי”ו. אהבך גם כן בלא וי”ו. לעלם חסר. ובא ראובן ושאלני למה כתבת חסרים?!
ואני אין לי צורך לכתוב רק מה שאמר לי. ואין לי חפץ להיותם מלאים או חסרים אולי יבא לוי ויודיעני איך אכתוב. ולא ארצה להאריך רק המשכיל יבין ועתה אפרש לך השאלות הנזכרות.4

I discovered this curiosity while preparing my weekly halachah column for this past parashas Ki Sisa:

Parashas Ki Sisa contains one of the Torah’s three reiterations of the prohibition: “Do not cook [lo sevasheil] a kid [gedi] in its mother’s milk.” (34:26) The prohibition of cooking meat and milk together is not limited to a kid, or to the milk of an animal’s own mother (see, e.g., Chullin 114a); why, then, does the Torah say “in its mother’s milk”?

Ibn Ezra and Bechor Shor (23:19) suggest that the prohibition does refer primarily to the cooking of a kid in its own mother’s milk, since this constitutes cruelty, and is analogous to the slaughtering of an animal and its offspring on the same day (Vayikra 22:28) and the taking of the mother bird with its young (Devarim 22:6). Ibn Ezra explains that the reason the Torah forbids cooking in all milk is that since milk is commonly obtained from commercial sources, and the purchaser may be unaware of the kid’s mother’s location and may not realize that the purchased milk contains the kid’s mother’s milk, the rule that “every doubt regarding a Biblical matter is prohibited” applies.

Bechor Shor also makes the startling assertion that the simple meaning (peshat) of the prohibition is something else entirely: the words lo sevasheil here do not mean “do not cook” but rather “do not ripen”, i.e., do not allow a kid [presumably a first born one, which must be offered as a sacrifice and given to a priest] to grow and be raised on its mother’s milk, but offer it immediately. The prohibition is thus analogous to the commandment in the beginning of the verse: “The choicest first [reishis] fruit of your land shall you bring to the House of Hashem, your G-d”. [Bechor Shor seems to understand reishis not as a description of the fruit to be brought, but rather as an imperative to bring the fruit immediately upon its formation.]

Some commentators take this idea even further, and explain that the word gedi here actually means fruit, and ‘mother’ refers to the tree on which it grows, so this portion of the verse itself is an exhortation to bring the first fruit immediately to the House of Hashem, and not to allow it to ripen on the tree (Hadar Zekeinim ibid., and cf. there for yet another reading of the verse).

  1. The Chumash, the Stone Edition (eleventh edition), p. 437. []
  2. Ibid. p. 513. []
  3. Ibid. p. 1013. []
  4. אבן עזרא שמות כ:א []

Theft and Thaumaturgy III

We have previously discussed the two traditional interpretations of Rachel’s motive in stealing Lavan’s תרפים:

But what about the obvious and straightforward approach, that Rachel simply desired the תרפים for herself? Dr. Alexander Klein cites the Encyclopaedia Biblica (Israel) as suggesting this view:

לפי האנציקלופדיה המקראית, רחל האמינה שתרפים אלה יוכלו להגן עליהם:

אפשר שרחל גנבה את התרפים כדי שאלי הבית המוכרים לה, שאף שימשו להגדת עתידות יגנו עליה בדרך… רחל שיצאה את בית אביה בחשאי לא יכלה ליטול עמה ברשות את אלי הבית וגנבה אותם להיות לה למגן בדרכה.

But he objects that:

According to this explanation, Rachel believed in the magical power of the תרפים: this belief contains ingredients of idolatry, and the traditional approach refuses to attribute to our Mother Rachel such intentions.

אלא שלפי הסבר זה רחל האמינה בכוח המאגי של התרפים: באמונה כזאת יש סממנם של עבודה זרה, והגישה המסורתית מסרבת לייחס לרחל אמנו כוונות כאלה.

This objection is somewhat incoherent, however, since Dr. Klein himself has earlier cited the impeccably traditional opinion discussed in our first post in this series that Rachel stole the תרפים in order to prevent them from revealing her family’s flight to Lavan. This obviously implies that she did, indeed, believe in the power of the תרפים! A stronger objection might be made to the libelous characterization of Rachel as a common thief.

In any event, there is at least one traditional source that strongly implies that Rachel did indeed want the תרפים for herself, due to their magical powers of communication: the great פשטן, student of Rabbeinu Tam, R. Yosef Bechor Shor:

ואף רחל מצאה לגנוב את התרפים שהיו מדברים ואומרים על ידי מכשפים, ולכן חמדתן רחל, אבל, לבן היה עובד אותן, ועשה אותן עבודה זרה1

The terminology of חמדה, and the lack of any further explanation, clearly imply that the positive goal of obtaining the תרפים for herself, and not the negative goal of depriving Lavan of them, was what motivated Rachel.

  1. פירוש רבינו יוסף בכור שור על התורה, בראשית לא:יט []