A Man Hath No Preeminence Above A Beast

Rav Aharon Lichtenstein relates:

Before leaving for summer vacation, members of the [Harvard] department of philosophy once selected Protagoras’ “Man is the measure of all things” as the inscription for a new building. Upon their return, they discovered that President Eliot had substituted “What is man that Thou art mindful of him?”1

I recently encountered a curious halachic dispute over whether the principle of ביטול ברוב, which the Talmud applies to animals, applies equally to human beings:

כרתי ופלתי

אבל אדם באדם לא שייך ביטול2

הגר”י מהמבורג

גם מה שכתב לחלק בין אדם חי לבהמה זה אין סברא לומר ולחלק בין אדם לבהמה לענין ביטול3

  1. R. Aharon Lichtenstein, “Mah Enosh”: Reflections on the Relation between Judaism and Humanism”, The Torah U’Madda Journal (14/2006-07), p. 8 []
  2. פלתי סימן ק”י ס”ק י”ב ד”ה אף לפי זה []
  3. הגר”י מהמבורג, הובא בדעת יהונתן על הפלתי שם (מהדורת זכרון אהרן, ירושלים תשס”ו) הערה 38 []

Moshe Rabbeinu: A Life

R. Yitzchok Adlerstein writes:

One of the meforshim of the Hagadah comments on מתחילה עובדי ע”ז היו אבותינו, תרח Was Terach one of the avos? Well, yes! From Terach, Avraham learned that there was a higher power, even if Terach got it completely wrong.

R. Adlerstein unfortunately does not name the commentator in question, but the idea presented is strikingly similar to a remarkably provocative one of Ralbag that has long fascinated me: G-d engineered the raising of Moses in Pharaoh’s household since that was the intellectual center of Egypt, and this eventually led to his acquisition of natural philosophy and [consequently] the achievement of prophecy, “for the doctrines of the Egyptian scholars, even though they were erroneous, inspired him to find the truth”:

התועלת השני הוא בדעות, והוא להודיע עוצם השגחת השם יתעלה במושגחים ממנו, שהוא סיבב שתמצאהו בת פרעה ותחמול עליו להצילו, והיה זה סיבה אל שגדל בבית פרעה והתחכם שם עם חכמי מצרים, והיה זה כלי לו אל שהשיג חכמת הנמצאות והיה נביא; וזה כי דעות חכמי מצרים, ואם היו משובשות, הנה העירוהו למצוא האמת.1

In the same vein, Ralbag explains Moses’s curiosity about the anomaly of the burning bush (which he apparently understands to have occurred within a prophetic vision)2 as illustrative of his customary scientific curiosity – “he would yearn to know the causes of things to the extent possible” – which was the key to his achievement of his wondrous spiritual level:

התועלת הששי הוא בדעות, והוא שראוי לאדם לחקור בסיבות הדברים הנמצאים לפי מה שאפשר לו, ולא יקצר מזה. כי בזה האופן יעמוד על חכמת השם יתעלה בשומו הנמצאות על האופן שהם עליו, לפי מה שאפשר לו מזה, ויהיה זה סיבה אל שישיג השם יתעלה לפי מה שאפשר; כי אנחנו נשיג מה שנשיג מהשם יתעלה – בהשגתנו מה שנשיג מנימוס אלו הנמצאות המסובבות ממנו יתעלה, וסדרם וישרם, כמו שביארנו במאמר הראשון מספר מלחמות השם ובחלק השלישי מהמאמר החמישי ממנו. הלא תראה כי משה רבינו ע”ה, תכף שראה זה הענין הזר – והוא היות הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל – התעורר לסור ולראות, כדי שיעמוד על סיבת זה הענין. וזה ממה שיורה שכן היה מנהגו, רוצה לומר שכבר היה משתוקק לדעת סיבות הדברים לפי מה שאפשר, ולזה הגיע אל זאת המדרגה הנפלאה אשר הגיע אליה.3

I discuss these sources, among others, several years ago in my lectures for parashas Shemos, available, along with accompanying handout, at the Internet Archive.

  1. רלב”ג על התורה, פרשת שמות (וילך איש מבית לוי) תועלת ב’ []
  2. (אמר שבזה העת הרב) שם באור דברי הפרשה []
  3. שם תועלת ו’ []

Justice Denied Revisited

Around this time last year, we discussed the controversy over the theological correctness of the phrase “ולוקח נפשות במשפט” added to ברכת המזון in a house of mourning, in light of the Biblical phrase “וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט” and the Talmudic assertion that “יש מיתה בלא חטא”. I have long had a vague sense of perplexity about this controversy: are there not other similar liturgical assertions that all deaths are the working of Divine justice? I never came up with a concrete example, but I recently discovered that Rav Refael Yosef Hazan does discuss one:

כתב הטור בסימן רכ”ד וז”ל

הרואה קברי ישראל [אומר ברוך אתה ד’ אלקינו מלך העולם אשר יצר אתכם בדין וזן אתכם בדין וכלכל אתכם בדין] והמית אתכם בדין

[ו]כך היא הגירסא בהרי”ף והרמב”ם ע”כ וברבינו יונה הביא דבריו מרן הבית יוסף דאף על גב דיש מיתה בלא חטא אפילו הכי דינו דין אמת יע”ש

וקשיא טובא שהרי הרי”ף בפרק שלשה שאכלו גבי ברכת האבל כתב כבה”ג דלא אמרינן לוקח נפשות במשפט וכתבו רבינו יונה והרא”ש שהטעם שלהם דקיימא לן יש מיתה בלא חטא והם ז”ל חלקו עליהם דאף על פי כן כל דרכיו משפט יע”ש. ואם כן קשה להרי”ף איך כתב בברכה זו והמית אתכם בדין הפך מה שכתב בברכת האבל. וגם לרבינו יונה והרא”ש קשה איך לא הקשו מדבריו בברכה זו וכן קשה להרמב”ם דגבי ברכת האבל כתב כהרי”ף וכאן כתב הנוסח והמית אתכם בדין. וכן קשה להבית יוסף דבסימן קפ”ט כתב דנקטינן כהרי”ף והרמ[ב”ם] ובסימן זה כתב דברי רבינו יונה בסתם והם תרי דסתרי וגם נוסחתינו בברכת האבל שלא לומר במשפט ובברכה זו אנו אומרים והמית אתכם בדין וצ”ע.

ואחר החיפוש ראיתי בסדר רב עמרם גאון כת”י שהביא נוסח ברכה זו ואין בה והמית אתכם בדין כנוסח גירסת הרי”ף ושאר פוסקים יע”ש וצ”ע לדין1

Here is my weekly halachah column for this week:

Parashas Haazinu (32:4) contains the declaration: “The Rock! – perfect is His work, for all His paths are justice; a G-d of faith without iniquity, righteous and fair is He.”

We have previously discussed (this column, parashas Haazinu 5777) the debate over the language “[He] takes souls with justice … for all His paths are justice” added to the Blessing after Meals in the home of a mourner: some authorities reject this phrase, due to the Talmudic declaration that “there is death without error [cheit]”, while others defend it based on our parashah’s assertion that “all His paths are justice”.

Another liturgical context in which this tension is manifest is the blessing recited upon seeing graves of Jews. Here the normative, virtually unanimously accepted phrasing is: “Blessed are You, Hashem, … who formed you with justice … and killed you with justice [ba’din] …” (Berachos 58b and rishonim there, Tur and Shulchan Aruch OC end of siman 224). R. Refael Yosef Chazan is quite perplexed by the fact that even those authorities who object to the phrase “[He] takes souls with justice” on the grounds that it is theologically incorrect, apparently have no problem with the phrase “and killed you with justice” (Chikrei Lev OC 1:49).

As noted in our previous column, an additional argument against the claim that all deaths can be considered just is from the declaration in Mishlei that “some are consumed without justice”, and the Talmud’s support thereof with a remarkable anecdote of the underling of the Angel of Death confusing his master’s description of his target and taking the life of the wrong woman by mistake. This same argument is advanced by Maharil in his halachic analysis of a question with much higher stakes than mere liturgical correctness: is flight from a plague-infested area prudent, or actually prohibited? Maharil strongly endorses flight, and in response to his correspondent’s apparent concern that this is an attempt to thwart Hashem’s will, he counters that death is not always a result of His will, since “some are consumed without justice”, and infers from the aforementioned Talmudic account that “sometimes the agent errs” (Shut. Maharil #41)!

  1. שו”ת חקרי לב חלק א’ (או”ח) סימן מ”ט []