Parashas Kedoshim: A Man’s Word Is His Bond

My weekly halachah column:

In parashas Kedoshim (19:36), the Torah commands: “Just balances, just weights, a just ephah, and a just hin, shall ye have”. The plain meaning of hin is a particular measure of volume, but the Talmud (Bava Metzia 49) interprets the word hermeneutically in the sense of hen (“yes”), and thereby derives the exhortation that “your ‘yes’ shall be just, and your ‘no’ shall be just”, which it further explicates to mean that one should honor one’s commitment (even when not formalized by a contract or any other civil ritual), or at least that one should not make a promise in bad faith.

The halachah is that both these types of faithlessness are unacceptable. Some authorities apparently understand that honoring one’s commitment is a bona fide Biblical commandment, and the Minchas Chinuch (#259) assumes that according to this view, a Beis Din will actually compel one to keep his word. The Minchas Pitim (204:11, and see 183:4), however, rejects out of hand the possibility that a mere promise is be enforceable by Beis Din. It is generally agreed, however, that one who fails to keep his word is considered a sinner, and may be publicly declared to be such (Shut. Maharam b. Baruch [Prague] #949, Shut. Maharam Mintz #101).

There is a major unresolved dispute over whether the obligation to keep one’s word applies even when circumstances have changed significantly from the time of the promise (see Rema Choshen Mishpat 204:11, Minchas Pitim Shiarei Minchah end of 204:11). There is also some debate over whether the obligation applies to a commitment made not in the presence of the beneficiary, or to a minor (see Minchas Pitim 204:8), or in various situations where a formal, contractual agreement would not be binding, such as a commitment regarding property that one does not yet own (davar she’lo ba le’olam or she’aino be’reshuso – Shut. Pri Yitzchak 49-50) or conditional or penalty obligations (asmachta – Erech Shai Choshen Mishpat 14:5).

My weekly lectures, on the same topic: Y version, K version.

[I generally deliver two versions of the same basic lecture. The Y version takes place first, and is less formal and delivered in a noisier environment than the K version. The K version includes handouts, usually benefits from additional preparation, and sometimes has some of the rougher edges of the Y version ironed out.]

A Man's Word Is His Bond

From Fortune Magazine’s “adapted excerpt” of David Kirkpatrick’s new book, The Facebook Effect: the Inside Story of the Company That Is Connecting the World (h/t: Keach Hagey, at Politico):

As soon as word got out that Facebook was contemplating an investment, the Silicon Valley greed machine kicked into high gear. By February, 12 venture capital firms, four major tech companies, and the Post company were pursuing an investing deal. Viacom suddenly expressed interest in buying the company outright for $75 million, which would have put about $35 million in Zuckerberg’s pocket for a year’s work. But he had no interest in selling. The Post offer came in at $6 million for 10% ownership, valuing the company at $60 million. Ron Conway, a veteran investor who was advising Parker, told him, “My God! Take it! Close that sucker!” After a bit more haggling, a deal seemed to be done. Until another party entered the picture.

The Accel Partners VC firm was looking for a bigger score. After making its mark in the 1990s with a series of software and telecom investments, the Palo Alto firm had missed out on social-media opportunities. Kevin Efrusy, a junior member of the Accel team, had heard about Facebook from a Stanford University grad student interning at Accel and started making overtures. Parker declined to return his phone calls at first, thinking the VC firm had lost its mojo. Finally, on April Fool’s Day, 2005, Efrusy decided to just walk over to Facebook’s office. The two executives he encountered, Moskovitz and Matt Cohler (a recruit from LinkedIn), were struggling to assemble office furniture from Ikea. Moskovitz’s head was bleeding from hitting a piece of furniture, and Cohler’s pants were torn after getting caught on a nail. But their presentation of the business was brilliant, Efrusy recalls. Four days later Efrusy again walked down University Avenue to Facebook’s office, barged into a meeting, and slapped a term sheet on the table. It topped the Washington Post terms by far, a $10 million investment valuing Facebook at $80 million. (The deal eventually reached $12.7 million and a valuation of just under $98 million.) After Efrusy left, the young entrepreneurs looked at one another in jubilation. Eighty million? Amazing! “But what about the Post?” Zuckerberg asked. Nobody had a good answer.

That night Accel’s co-managing partner, Jim Breyer, a Silicon Valley heavyweight who’s also a director of Wal-Mart (WMT, Fortune 500), hosted a dinner for Facebook’s leaders at the elegant Village Pub near Palo Alto. The Pub is known for its wine list, and Breyer, a connoisseur, ordered a $400 bottle of Quilceda Creek Cabernet. Zuckerberg, still only 20, ordered a Sprite. Breyer was doing everything he could to loosen Zuckerberg up. But Zuckerberg remained uncomfortable about something. Then he started to tune out, Matt Cohler noticed.

Zuckerberg went to the bathroom and didn’t return for a surprisingly long time. Cohler got up to see if everything was okay. There, on the floor of the men’s room with his head down, was Zuckerberg. And he was crying. “Through his tears he was saying, ‘This is wrong. I can’t do this. I gave my word!’ ” recalls Cohler. “He was just crying his eyes out, bawling. So I said, ‘Why don’t you just call Don up and ask him what he thinks?’ ” Zuckerberg took a while to compose himself and returned to the table.

The next morning he did call Graham. “Don, I haven’t talked to you since we agreed on terms, and since then I’ve had a much higher offer from a venture capital firm out here. And I feel I have a moral dilemma,” Zuckerberg began.

Graham was disappointed, but he was also impressed. “I just thought to myself, ‘Wow, for 20 years old, that is impressive — he’s not calling to tell me he’s taking the other guy’s money. He’s calling me to talk it out.’ ” Graham knew that even his first offer was very high for a company so tiny and so young. “Mark, does the money matter to you?” Graham asked. Zuckerberg said it did. It could, he went on, be the one thing that could prevent Facebook from going into the red or having to borrow money. “Mark, I’ll release you from your moral dilemma,” said Graham. “Go ahead and take their money and develop the company, and all the best.” For Zuckerberg it was a huge relief. And it further increased his respect and admiration for Graham. (Zuckerberg eventually asked the publisher to take a seat on the Facebook board.)

The controlling Halachic category here is, of course, מחוסר אמנה. Maran:

הנושא ונותן בדברים בלבד הרי זה ראוי לו לעמוד בדבורו אף על פי שלא לקח מהדמים כלום ולא רשם ולא הניח משכון וכל החוזר בו בין לוקח בין מוכר אף על פי שאינו חייב לקבל מי שפרע הרי זה ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו:1

The Mapah:

אף על פי שבדברים בלא מעות יכול לחזור בו ואין צריך לקבל עליו מי שפרע מכל מקום ראוי לאדם לעמוד בדיבורו אף על פי שלא רשם שום קנין רק דברים בעלמא וכל החוזר בו בין לוקח בין מוכר אין רוח חכמים נוחה הימנו

והני מילי בחד תרעי אבל בתרי תרעי אין זה ממחוסרי אמנה … ויש אומרים דאפילו בתרי תרעי אסור לחזור ואם חזר בו יש בו משום מחוסרי אמנה וכן נראה עיקר:2

Although Rema rules stringently that מחוסר אמנה applies even in the case of תרי תרעי, there is considerable debate about this in the Aharonim.3 The key question, then, is whether the introduction of Accel’s higher offer constitutes תרי תרעי. The classic case of תרי תרעי is a general rise in an item’s (classically, a commodity’s) price; does the concept include our situation of the receipt of a higher offer for the item for sale, without a general movement in the item’s price? Although this question is not squarely addressed by the earlier Poskim, there is some contemporary discussion of the matter, revolving around a passage in the Sema:

השוכר את הפועלים והטעו את בעל הבית או בעל הבית הטעה אותם אין להם זה על זה אלא תרעומות:4

אלא תרעומות לשון הטור … וכתבתי בפרישה דמכל מקום הרשות בידו לחזור משמע דלית ביה אפילו משום מחוסרי אמנה דסבירא ליה דלא אמרו כן אלא כשחוזר מדבריו בדבר שאין בו תועלת וכמו שכתב הטור ומור”ם ז”ל לעיל סוף סימן ר”ד דכשנשתנה השער לית ביה משום מחוסרי אמנה והכא נמי כשחוזר בעל הבית משום שאין צריך להם או שנמצאו פועלים בזול יותר

ולפי זה החולקים שם וכמו שכתב מור”ם ז”ל שיש חולקין בזה חולקים גם כאן ומה שכתב אין להם אלא תרעומות ר”ל לאפוקי תביעת ממון אבל ממחוסרי אמנה גם כן נינהו5

Sema seems to imply that a new offer qualifies as תרי תרעי. R. Yehudah Itah, however, rejects this, and proposes an alternate understanding of Sema:

והנה מצוי מאד שמסכמים עם פועל על עבודה או מסכמים על הובלה ואחרי כן מוצאים יותר בזול ונראה דאסור לבטל מצד מחוסרי אמנה ולא מבעיא למסקנת הרמ”א והב”י דגם בתרי תרעי יש מחוסרי אמנה דאסור לחזור אף כשמצא בזול אלא גם לאומרים דבתרי תרעא אין מחוסרי אמנה נראה דזה רק כשהיה שינוי בשער בין שעת ההסכם לביצוע העבודה או בין ההסכם על המקח לשעת קנין על המקח כה”ג סבירא להו דאין מחוסרי אמנה דכאילו על מצב זה שנתחדש לא היה בדעתו לגמור את ההסכם אבל אם בשעה שעושה את ההסכם אינו בודק מחירים למצא יותר זול וסיכם עם פועל או על מקח ובסוף מצא יותר זול כה”ג לא נחשב תרי תרעא שהיה בידו לבדוק קודם ולמצא יותר זול ואם היה בודק היה מוצא יותר זול והוא לא עשה כן והגיע להסכם עם אחד הרי זה מראה שקיבל עליו את ההסכם עם זה גם על צד שאצל אחר אפשר שיהיה יותר זול ואם חוזר מחמת שמצא זול לכולי עלמא יש מחוסרי אמנה,

ויש סמך ליסוד זה שרק בשינוי השער (יש) [לכאורה צ”ל אין] מחוסרי אמנה מעובדא דאיתא התם בבבא מציעא שממנה מקור הדין דאיתא התם לבסוף אייקר מלחא ורצה לחזור משמע דטעם חזרתו היה מצד שינוי השער

ואף שיש מקום לומר דהסמ”ע לא סבירא ליה חילוק הנ”ל דהרי כתב הסמ”ע אם חזר בעל הבית מפני שנמצאו פועלים יותר בזול וכתב דאם חוזר כה”ג תלוי במחלוקת הנ”ל אם בתרי תרעא יש מחוסרי אמנה שמע מינה שגם בנמצא בזול זה כתרי תרעי, נראה לבאר כוונת הסמ”ע דנמצאו פועלים בזול מפני שנשתנה השער והוזלו הפועלים ולא שהיה יכול למצא גם קודם פועלים בזול.6

R. Yosef Rosner endorses this position:

ובספר נתיבות שכיר כתב … ויש בדברים משום נותן טעם, ועיי”ש שהביא גם ראיה לדבריו.7

It would seem, however, that even according to this view, if due diligence was exercised and no better offers were available at the time that the initial one was accepted, there is no מחוסר אמנה, since the basis for Rabbis Itah and Rosner’s stringency is that the failure to seek out a better offer constitutes a decision to accept the proffered one regardless of the possible existence of superior ones; this argument does not apply where the best offer currently available was accepted, and only subsequently was another offer extended.

In our case, it is not entirely clear to me from the narrative whether the Accel offer would have been forthcoming at the time that Zuckerberg originally accepted Graham’s offer, or whether Accel’s decision to bid was only arrived at subsequently. The former scenario might not qualify as תרי תרעי according to Rabbis Itah and Rosner, while the latter presumably would.

  1. שלחן ערוך חו”מ סימן ר”ד סעיף ז []
  2. הגהת רמ”א שם סעיף י”א []
  3. עיין שם בב”ח וש”ך (ס”ק ה), מנחת פתים ושיורי מנחה, וערוך השלחן (סוף סעיף ח’), של”ה חולין פרק נר מצוה ענין מקח וממכר, שו”ת חת”ם סופר יו”ד סימן רמ”ו (אבל עיין בפתחי חושן קנינים פרק א’ הערה ה’ שדייק מדברי החת”ס במקום אחר שמיקל להלכה בתרי תרעי), שו”ת שבט הלוי חלק ד’ סימן ר”ו ד”ה אבל, דיני ממונות ב:א:א:ב הערה 2, ועיין בספר נתיבות שכיר (ירושלים תשנ”ז) פרק כ”ב הערה ט’ שדייק מסתימת לשון מרן דדעתו לאסור בכל גוונא []
  4. שלחן ערוך שם ריש סימן של”ג []
  5. סמ”ע שם []
  6. נתיבות שכיר שם []
  7. משפט הפועלים (מהדורה שניה – תשס”ז) פרק ט”ו הערה ח []