There is a major dispute among the Poskim of the last half-century or so over the proper location for the lighting of the נרות חנוכה in modern day Israel, as well as the more liberal and religiously tolerant regions of the Diaspora. Some maintain that the Halachah reverts back to its original prescription of the entrance to the house or courtyard, while others argue that the alternative rule of lighting inside the home remains in force.
One of the most vigorous proponents of the latter view is the always interesting Rav Yehoshua Menahem Ehrenberg, who debated the matter with various other scholars, including Rav Yosef Shalom Elyashiv (whom he addresses as “חבר ביה”ד הגדול בירושלים”). Rav Ehrenberg’s best known discussion of the topic appears in Vol. I of his responsa,1 and Rav Elyashiv apparently was perceptive enough to infer from it that Rav Ehrenberg was intractable on the question. As the latter subsequently wrote to the former:
לכבוד ידידי הרב הגאון הגדול המפורסם מו”ה יוסף שלום אלישיב שליט”א, חבר ביה”ד הגדול בירושלים.
על דבר אשר השיג עלי במה שכתבתי בחלק א’ בסימן מ’ בענין הדלקת נר חנוכה בחוץ בזמן הזה והנה בסוף דבריו סיים
והנה כבר אמרו חז”ל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו’ מכל מקום לא נמנעתי עכ”ל2
Back at you, says the feisty Rav Ehrenberg:
ואני אומר יפה ניבא וידע מה ניבא כי באמת הם דברים שלא נשמעים שאי אפשר לשמוע ואין סופן להשמע.
He then proceeds with a lengthy defense of his stance; much of the discussion is technical and legalistic, but he begins by patronizingly correcting what he considers a basic historical misunderstanding of Rav Elyashiv (who had previously been rather condescending toward Rav Ehrenberg and his immigrant brethren) concerning Jewish religious life in the Diaspora, :
וקודם אני צריך להעמידו על האמת שכפי הנראה כת”ר שליט”א לא ראה חיינו בהגלות כשכתב בזה הלשון
חשבתי מכיון דהני אחנא בני גלוותא אשר נהגו בכל השנים בהיותם בגלות וחיו באימה ויראה מחמת המציק ונאלצו להדליק נר חנוכה בתוך הבית אף גם כשעלו לארץ ממשיכים בנוהג זה כי קשה להם להגמל ממה שהורגלו עד כה ולכן חתר למצוא אחיזה לקיים את מנהגם וכו’ עכ”ל
אבל האמת היא להיפך שבהיותינו בגלות אם לא הי’ גזירת המלכות להעביר על הדת מה שלא הי’ במאות שנים אחרונות היינו יכולים לקיים כל המצות בריש גלי בשווקים וברחובות באין מפריע ובלי שום אימה ופחד לא מיבעיא בזמנים הקדמונים שישבו ישראל באיזור מיוחד הנקרא “געטו” ואף לא מיבעיא אף בזמן האחרון שדרו רוב ישראל ברחובות מיוחדים “יודישע גאסען” ששם לא היו נכרים רק אותן הנכרים שהיו משועבדים לישראל שהיו עובדין אצלם ומתפרנסין רק מישראל וכמעט כל הבתים היו של ישראל אלא אפילו במקומות שהיו ישראל דרים בין הגוים לא היו הגוים מפריעין לישראל להדליק נר חנוכה אפילו אם היו רוצים להדליק על פתח ביתם מבחוץ ואפילו סוכות היו נוהגין להעמיד ברחובות כמובא במגן אברהם סימן תרל”ז ותר”מ ס”ק ז’ ואף על פי שהיו לעכו”ם חלק בהם ורק בעיירות הגדולות היו מפריעין שלטון העיריה להעמיד סוכות ברחובות משום שמקלקל יופי העיר לפי דעתם אבל הדלקת נר חנוכה לשעה קטנה לא היה שום טעם שלא להדליק בחוץ ואפילו הכי היו כל גדולי הדורות מדליקין בפנים אף על פי שבודאי ידעו מדינא דגמרא ובודאי לא היו פחות יראי ד’ מאותן חכמי ירושלים.
R. Yehudah Zoldan has published a valuable, lengthy and well documented, survey of our topic נדידת החנוכיה3, available here, in the course of which he cites Rav Ehrenberg’s earlier responsum, and comments:
סברה זו נדחתה ע”י הרב משה רוזנטאל, שהוכיח ממקורות רבים שחז”ל לא עקרו את התקנה הראשונה, אלא קבעו שאם יש סכנה מדליק בפנים, אך אם אין סכנה, מדליק בחוץ, ובמיוחד כאן בא”י, וכך כתב: “וכן נהגו גאוני עולם גדולי הדור ורבני ירושלים מקדמא דנא להדליק בחוץ ואין שום ספק כי כך היא המצוה מן המובחר להראות ולפרסם הנס, וכן עתה המנהג הוא בירושלים ובאה”ק”.
[בהערה על קטע זה, בסוף המאמר:] קובץ המועדים (חנוכה עמ’ קכא – קכד, “בבירור מדליק על פתח הסמוך לר”ה”). הרב יצחק דיזי, שבות יצחק (הלכות חנוכה עמ’ מו – נב), מביא מכתב של הרב יוסף שלום אלישיב, שנשלח לרב אהרנברג, בו הוא דן במשמעות “שעת הסכנה”, בסוגיות שונות, ובסיומו קורא הוא לרב אהרנברג לשקול שוב את תפיסתו באשר להדלקה בחוץ בזה”ז. גם הרב עובדיה יוסף, ילקוט יוסף (מועדים עמ’ 231-232), כותב על דברי הרב אהרנברג: “ובאמת שהפריז על המדה, ונוראות נפלאתי עליו…בשו”ע נאמר שרק בשעת סכנה מדליק בפנים, ואטו קא משמע לן הלכתא למשיחא?”. ראה עוד בדברי הרב יוסף כהן, בספרו של הרב צבי פסח פרנק, מקראי קודש, (חנוכה עמ’ לד – לה), הכותב שאין לדמות עניין זה לביטול האיסור של גידול בהמה דקה בא”י, שם הותר הדבר, אף שזכינו לישוב ישראל בא”י, מפני ששם זו גזרה ורק בי”ד יכול לבטלה, ואילו בנ”ח תקנו מלכתחילה שלוש דרגות להדלקה זו למעלה מזו לפי האפשרות והיכולת.
R. Zoldan does not mention Rav Ehrenberg’s follow-up responsum to Rav Elyashiv, although it had already been published at least five years before his article. Even more seriously, while R. Zoldan claims that Rav Ehrenberg’s position has been refuted by R. Moshe Rosenthal, he neglects to mention Rav Ehrenberg’s rebuttal to R. Rosenthal – R. Rosenthal’s critique appears in Moriah,4 and Rav Ehrenberg’s response was published in the same journal, several months later.5