A couple of years ago, we discussed a responsum of Rav Avraham Borenstein, addressed to his father, regarding Corfian citrons. The אבני נזר has several responsa on this issue, including another one addressed to his father, in which he asserts that even if there are grounds to allow the use of the Corfian citron (based on an application of the principle of ספק ספיקא), it is nevertheless preferable to use an Israeli citron that is definitely kosher1 albeit not beautiful, than a Corfian one that is beautiful but of dubious kashrus, since “there is no הידור greater than this, that it definitely be an אתרוג”:
והנה סיימת בתשובתך כי לא באת להכריע רק שלא יהיה ראיה לפסול [אפילו אתרוג שודאי מורכב]. ואם כן בספק מורכב יש ספק ספיקא להתיר. וטוב יותר ליקח קארפיר שהם מהודרים יותר והדר כתיב בתורה ומחוייבין ליקח הקארפיר עד כאן דבריך. והנה דבר זה אם במצוות עשה מועיל ספק ספיקא אינו ברור …
ואפילו נודה לדבריך להכשיר מספק ספיקא. מכל מקום אינו בדין ליקח הקארפור מחמת שנאה יותר כשיש כאן אתרוג מארץ ישראל שאין בו הפסולים השנויים במשנה רק שאינו נאה כל כך ויש בו משום ואנוהו. וזה ברור ליקח האתרוג הודאי. ואין לך הידור גדול מזה שיהיה אתרוג ודאי. ובשבת ציצין שאין מעכבין המילה צריך להסירם משום ואנוהו אף שאין נאה יותר בגשמיות. רק שניכר המצוה טפי. ובפרק ערבי פסחים כשאוכל לתיאבון הוי הידור מצוה:
ובתשו’ הר”ן הובא בריב”ש בענין מגילה הכתובה בלשון לעז כתב הר”ן שיש לדון ולהתיר. אך זה אם לא היה באפשרי להוציאם בלשון אחר. אבל מאחר שיש בידינו להוציאם בלשון הקודש איך נכניס עצמינו במשעול הכרמים שאפילו בעניני העולם כל משכיל בוחר לנפשו הדרך היותר בטוח ומשומר. כל שכן בענייני המצוות שהן כבשונו של עולם עד כאן דברי קדשו של הר”ן היקרים מפנינים. והנה מבואר שמצוה יותר ללועזים לצאת בכתובה בלשון לעז כהלכתו כמו שכתב הר”ן בעצמו בפרק ב’ דמגילה דזה הטעם שהכשירו בלשון לעז מפני שראו חכמים שיותר איכא פירסום הנס כשמבינים הענין. ואם כן מאחר שיש לדון ולהכשיר הלא טוב לנו להוציאם בלשון לעז. ואם היתה הלכה בספק אצל הר”ן ז”ל לא היה צריך למשלים האלה שאפילו בעניני העולם. אלא ודאי לצאת המצוה לכל הדיעות אף שאינו מן המובחר טוב יותר משנכנס במשעול הכרמים בלא טעם ברור במצוה מן המובחר. כן אני אומר בנידון זה:2
The אבני נזר proceeds with further arguments for preferring Israeli citrons, including the remarkable principle that “the Torah is the law of the G-d of the Land, and the Torah did not obligate [us] to bring citrons from the land of the nations”:
בשגם כי הספק השני שמא אינו מורכב. יש לדון בו. כי יש בזה כמה ספיקי להחמיר שמא זנתה אמם או אם אמם סוף כל הדורות.
בפרט שהתורה משפט אלקי הארץ ולא חייבה התורה להביא אתרוגים מארץ העמים. …
ואין בזה משום הוצאת לעז חס ושלום או זלזול חלילה וחס בכבודן של ראשונים כי הזמן פעל כל זאת. שבתחלה לא היה באפשרי להביא אתרוגים מארץ ישראל. בשגם שלא היה מספיק. וכעין שכתב החכם צבי בענין הדסם שבזמן בזה אין לצאת באותם הדסים שהכשיר הרמ”א ז”ל מאחר שעכשיו יש לנו תלתא בחד קינא. בפרט שאין לנו טעם להכשיר המורכבים. וידוע שמעשה שהובא בשבות יעקב שהרב הש”ך היה בחג הסוכות בפראג ולא היה שם אתרוג רק אחד שהיה מורכב והפרנסים בקשו מהרב הש”ך לעיין בהא מילתא והתיר מחמת שהוא שעת הדחק לברך עליו נגד הוראת הרב דשם שלא רצה להתיר. וקודם שבירך עליו הש”ץ נפל מידו ונפסל לכל הדיעות והיה לאות. והרב הש”ך ז”ל נפטר בשנה ההוא. וכתב לבנו שיסע לפראג לבקש מטו מהרב
יותר אין לכתוב בענין הזה רק לדעתי מצוה גדולה לתקן ענין זה. כי לדעתי אם ישגיחו היטב באתרוגי ארץ ישראל יהיו נקיים כמו אתרוגי קרפיר. ואם אולי אחר כל זה יהיו הקרפיר נאים יותר. מי יודע אם זה נוי אתרוג. אולי זה מין אחר מורכב בו.
אולם אם אתרוגי ארץ ישראל יהיו פסולים מדין חזזית וכהאי גוונא ודאי ניקח הקרפיר. וזה שדקדקתי להרב מקאליש במקום שאתרוגי ארץ ישראל “הכשרים” מצויים:3
The reference in the final line is to another of the author’s responsa on the topic, this one addressed to Rav Chaim Elazar Wachs of Kalish, which had concluded:
ובעיקר נידון האתרוגים גם דעתי הקלושה נוטה שבמקום שאתרוגי ארץ ישראל הכשרים מצויים אין לברך לכתחילה על אתרוגי קארפי כי אין לסמוך כלל על הכשרים הבאים משם כנודע. והרינון על אתרוגי קארפי מצוי בכל תשובות האחרונים:4
My most recent Reading Responsa lecture discussed these responsa of R. Borenstein; the audio is currently unavailable, but I intend to post it when it becomes available.
- As we have previously discussed, R. Borenstein’s contemporary Rav Shlomo Eliezer Alfandari, who actually spent his whole life in the Middle East, was much more skeptical about the genealogical purity of Israeli citrons. [↩]
- שו”ת אבני נזר או”ח סימן תפ”ד אותיות י”ב-ט”ו [↩]
- שם אות ט”ז [↩]
- שם סוף סימן תפ”ג אות י”ד [↩]