Our previous post discussed the opposing stances of Rav Shmuel Wosner and Rav Binyamin Zilber on the propriety of women driving; this one surveys the views of numerous other contemporary authorities.
Rav Avraham Yosef
R. Avraham Yosef was widely reported as having declared that it is generally inappropriate for a woman to drive, “especially in a Haredi city like Benei Brak”:
פסק הלכה: אשה לא צריכה לנהוג בבני ברק
את פסק ההלכה החדש הוציא הרב אברהם יוסף, בנו של הרב עובדיה, מאחר ולטענתו אישה שנוהגת זה דבר לא צנוע, במיוחד בערים חרדיות
פסק הלכה חדש קובע כי יש למנוע מנשים לנהוג ברחבי הערים בחרדיות בהן הרבנים אינם מתירים זאת. ראוי להבהיר כי פסק ההלכה של הרב אברהם יוסף, רב העיר חולון ובנו של מנהיג ש”ס, הרב עובדיה
יוסף, לא נקבע בשל יכולת הנהיגה של נשים, אלא בשל בעיות צניעות.בתשובה לשאלה באתר “מורשת”1 קובע הרב יוסף כי נהיגת נשית ברכב היא אינה מעשה צנוע, במיוחד לא בעיר חרדית דוגמת בני ברק. עוד טוען הרב כי אין לתת לאישה ללמוד נהוג בשביל מותרות אלא רק אם מדובר בהכרח גדול. …
יש לציין כי למרות פסקי ההלכה האוסרים נהיגת נשים ברכב, התופעה מאוד נפוצה בקרב המגזר החרדי ובשנים האחרונות ניתן למצוא לא מעט נשים המשמשות כמורות נהיגה, זאת על מנת לעמוד בכללי הצניעות הנדרשים.
ח”כ ציפי חוטובלי מהליכוד, המכהנת כיו”ר הוועדה לקידום מעמד האישה הביעה הסתייגות מפסק ההלכה שפרסם הרב יוסף הן כאישה והן כאדם דתי. לדבריה: “אין בכוחן של פסיקות מסוג אלה למנוע השתלבות נשים באחת הפעולות היומיומיות כדוגמת נהיגה. דווקא המגזר הדתי בו ישנן הרבה משפחות ברוכות ילדים, משתמשות ברכב ככלי חיוני למשפחה. לאמהות חלק בלתי נפרד בנטל המשותף של חיי המשפחה כדוגמת קניות בסופר-מרקט, ביקור משפחתי או הסעת הילדים”.
R. Yosef subsequently repudiated this report, however, calling it a “deliberate distortion” (and not merely an imprecise citation of his position). He actually maintains that there is no fundamental prohibition against women driving, although one should always follow the guidance of local Rabbinic authorities:
באתרי תקשורת כלליים וחרדיים פורסם בשמו של הרב אברהם יוסף, רב העיר חולון, כאילו הוא אוסר על נשים לנהוג מפאת חוסר צניעות. בשיחה עם סרוגים אומר הרב שמדובר ב”סילוף מכוון” ואילו הרב מעולם לא אמר את הדברים בשום מקום.
אתרי התקשורת התבססו על דברים שהרב כתב באתר מורשת. שם הרב נשאל האם מותר לאישה לנהוג. זו תשובת הרב יוסף המדוייקת, שמשום מה, שום אתר לא בחר לצטטה במלואה: “בכל מקום יש לנהוג כפי הוראות הרבנים במקום, ולכן בבני ברק ראוי להימנע. וככלל אין להתיר לצורך מותרות אלא במקום שיש הכרח.”
כלומר, הרב יוסף מעולם לא אמר שאסור לאישה לנהוג אלא תלוי הדבר בכל מקום ואתר לפי מנהג המקום. במאה שערים, סביר להניח, שלא מקובל שאישה תנהג ולכן “ראוי” לאסור אבל במקומות אחרים אין בעיה הלכתית שאישה תנהג.
הרב יוסף, למעשה, חוזר על הדברים במספר מקומות באתר מורשת שם אפשר לראות שמעולם הוא לא אסר באופן גורף שאישה תנהג. “אין תשובה אחת לשאלת הנהיגה, ובמקום שהורו שלא תנהג חובה לקיים את הוראת הרבנים, ובמקום שאין הוראה, פעמים הרבה שהנהיגה מונעת תקלות אחרות, לכן יש לדון כל דבר לגופו”, כותב הרב יוסף בתשובה מתאריך ט”ז חשוון תשע”א.
או בתשובה אחרת שם, שוב, חזר הרב יוסף על טענתו כי כל מקרה לגופו “לא כל המצבים שוים, ויש לדון בכל ענין לגופו. אם האשה תיסע במונית מעיר לעיר או בלילה גם בתוך העיר, יש איסור יחוד, וכדי למנוע איסור יחוד מותר ללמוד נהיגה. ויש עוד פרטים.”
בשיחה עם אתר סרוגים אומר הרב יוסף כי מדובר בסילוף מכוון. “יש הבדל בין חוסר דיוק שזה נובע מחוסר הבנה אבל כאן זה סילוף מכוון. אתרי תקשורת הם כולם מסחריים, לכן אני עונה שאלה בהלכה מי שרוצה ללמוד ילמד מי שרוצה לטעות יטעה. הדברים מבוארים וכתובים בצורה הכי ברורה.”
ולגופו של עניין מסביר הרב יוסף שבמקומות שרבני המקום, כמו בני ברק, אסרו על אישה לנהוג יש לכבד את הפסיקה, אך אין מדובר באיסור גורף ומוחלט. “כתבתי שבבני ברק יש הסכמה של הרבנים שנשים לא תנהגנה וצריך לכבד את מנהג המקום.”
לשאלה האם יש איסור במקומות אחרים בערים אחרות? הרב יוסף אומר ש”תלוי בכל מקום בדעתם של רבני המקום”.
כלומר, שאין איסור מבחינה עקרונית לאישה לנהוג?
“נכון”.
There is a claim by the “רבני בית ההוראה” of the “בית ההוראה המרכזי שעל ידי מכון ירושלים לדיינות” that R. Yosef’s venerated father, Rav Ovadya, considered it inappropriate for women to drive:
רבים מגדולי הרבנים הורו שאין ראוי לאשה לנהוג ברכב, ובראשם, בעל שבט הלוי הגרי”ש אלישיב והגר”ע יוסף. אולם, בשו”ת אז נדברו חי”ג סי’ פ תמה מאוד מה מקור מצאו לאיסור זה, וצידד להיפך, שבאופנים מסוימים אף יסייע הדבר לבעל ולילדים ללמוד תורה בהתמדה יותר וכו’. ויעוי”ש שהוסיף, שאף הגר”ש וואזנר לא סבר שיש בכך איסור גמור אלא בתורת חומרא בעלמא, והכל לפי הענין. כמו כן ידוע לי שהגרי”ש אלישיב התיר זאת לנשים הדרות בישובים מבודדים וכיוצא בזה שנצרכות לכך ביותר.
The attribution of stringency to Rav Ovadya is unsourced, however, and given his son R. Avraham’s remarks on the topic, I am skeptical of the claim’s accuracy. Indeed, there is apparently a manuscript responsum of R. Ovadya permitting women to drive:
הגר”ע יוסף זצ”ל, בתשובה כת”י שהובאה בחוברת “כי בא מועד” הלכות פסח, התיר נהיגה לנשים.
בנו, הרב אברהם יוסף, בניגוד לשמועות שהופצו בשמו בתקשורת, כתב בתשובה באתר ‘מורשת’: “אין תשובה אחת לשאלת הנהיגה, ובמקום שהורו שלא תנהג חובה לקיים את הוראת הרבנים, ובמקום שאין הוראה, פעמים הרבה שהנהיגה מונעת תקלות אחרות, לכן יש לדון כל דבר לגופו”. באופן כללי כתב ש”למותרות” אין לנהוג, ורק במקום צורך מותר (כלומר, לקחת את הילדים לגן ולא שופינג בקניון).
[האמירה שלו היא בעצם אמירה של הרמב”ם, שכתב בהלכות אישות (פרק י”ג הלכה י”א), וזה לשונו: “כל אשה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו, ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לרעותיה או לקרובותיה, כדי שיבואו הם לה, שאינה בבית הסוהר עד שלא תצא ולא תבוא. אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה. ולא יניחנה לצאת אלא פעם אחת בחודש או כמה פעמים בחודש לפי הצורך. שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה, שכך כתוב כל כבודה בת מלך פנימה”. לאו דוקא ברכב).
Rav Elyashiv
Similarly, the “רבני בית ההוראה” claim that Rav Yosef Shalom Elyashiv also maintains that it is inappropriate for women to drive, and that he permitted it (only) to “women who live in isolated settlements and similar situations who have a particularly strong need [to drive]”. Israeli Chief Rabbi R. David Lau, however, is quoted as claiming that R. Elyashiv’s stance is similar to that of R. Avraham Yosef, that women may drive insofar as this is in accordance with local mores:
הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו שליט”א, העיד בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל להתיר נהיגה בכל מקום שנהגו בכך, אף בירושלים (דלא כמו שטוענים בשמו שהתיר רק במקומות מרוחקים), והתיר גם הוא עצמו: “מפי הגרי”ש אלישיב למדתי שתלוי הדבר בחילוק המקומות. יש מקומות שבהם אישה הנוהגת חרגה מהמקובל במקומה (הוא הזכיר את שכונת מאה שערים), שבת השכונה שתנהג מגלה בהתנהגותה חריגות ביחס למנהג המקום, לעומת מקומות שבהם שכיח הדבר (הוא הזכיר את שכונת הר נוף בירושלים), שמי שאינה נוהגת הדבר חריג… אגב, רעיתי נוהגת”.
Another (similar) account of R. Elyashiv’s stance:
ובס’ אוהל יעקב (על יחוד, התרחקות מן העריות ולא ילבש), כתב הרב יעקב סקוצילס: “ושמעתי שהגרי”ש אלישיב זצ”ל פסק שאין לנשים לנהוג במקומות שלא מקובל שהנשים ינהגו ויש לדון אז משום לא ילבש, אבל במקומות שנשים רגילות לנהוג כמו אנשים אין חשש של לא ילבש, ואפילו לנהוג אין שום איסור בדבר במקומות שהנשים רגילות בזה”.
Rav Chaim Kanievsky
Rav Chaim Kanievsky is rumored to have advised an “אברך” against getting a driver’s license, since this will result in his becoming the “family driver”, and this will cause ביטול תורה:
ישנה שמועה גם בשם הגר”ח קניבסקי שליט”א, שאברך אחד שאלו, מאחר והוא מעניין לקנות רכב לצרכי המשפחה, הוא מתלבט מי עדיף שיעשה את רשיון הנהיגה הוא או אשתו, והשיב לו הגר”ח שמאחר ומי שנוהג מטבע הדברים הופך לנהג של המשפחה שלוקח/מחזיר את הילדים מהגן, קניות, הקפצות, הובלות וכו’ וכו’ וכל זה יגרום לו לביטול תורה, ולכן עדיף שאשתו תנהג, כי ממילא היא עסוקה רוב שעות היום בטיפול בבית ובילדים.
[In our previous post, we have seen R. Binyamin Zilber’s correspondent mention having heard a very similar story featuring “one of the Gedolei Ha’Dor”.]
Elsewhere, Rav Chaim is quoted as absolutely forbidding women to drive, even in difficult circumstances, due to the general prohibition against cross-dressing. R. Yisrael Pesah Feinhandler reports:
העיד העיד לפני אברך אחד שאמר לו הגאון הגדול הרב חיים קניבסקי שליט”א שאסור לאשה אף בשעת הדחק לנהוג ברכב משום האיסור של לא תלבש אשה שמלת גבר.2
R. Feinhandler himself finds this baffling, as it is clear that the modes of conduct forbidden by this prohibition are not absolute, but dependent upon the prevailing custom. Since women drive throughout Israel, as well as in every country that contains vehicles and a “modern population”, “it seems clear that the matter is permitted”:
ותמהתי מאד כי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים. … הרי מבואר שהכל תלוי במנהג המדינה, ולא קבעה התורה דברים ברורים בזה כיון שהם דברים שמשתנים בכל דור ודור ובכל מדינה ומדינה.
וכיום שאנחנו יודעים שהמציאות היא שהנשים נוהגות ברכב בכל המדינה כולה. וכן בכל מדינה ומדינה שיש שם כלי רכב והוא צבור מודרני, כך הוא המנהג שהנשים נוהגות. ונמצא שברור הדבר שמנהג המדינה הוא שאין זה מלבוש גברים רק מלבוש של כולם. ולכן לא זכיתי להבין את דברי הגאון הנ”ל שאסר, אלא נראה ברור הדבר להתיר.
We have seen above that R. Elyashiv is also cited as invoking the prohibition against cross-dressing to prohibit women driving, but only “in places where it is not accepted that women drive”. The work לבושה של תורה also invokes the prohibition agaist cross-dressing against women driving in general, and adds that “everyone will agree that if a woman drives a large vehicle like a large truck … she is engaged in something that is associated with the world of men, and this involves an aspect of the prohibition of לא תלבש, since this is the work of men”:
כל אחד יודה שאם אשה תנהג רכב גדול כמו מסעית גדולה כו’ היא עוסקת בדבר השייך לעולם הגברים, ויש בזה בחינת לאו דלא תלבש דהוי עבודת אנשים עכ”ל.
[Citation and discussion here.]
Some of the foregoing citations (of R. Elyashiv and R. Kanievsky) are taken from an interesting responsum on our topic in the “Ask the Rabbi” section of kaduri.net:
שאלה
שמעתי רב אחד אומר בדרשה שאסור לנשים לנהוג. זה נכון? אני נוהגת כבר 20 שנה, ואצלנו יש הרבה נשים חרדיות שנוהגות.
אפרת ד.
תשובת הרב שליט”א:
אמנם יש בודדים שאסרו נהיגה לנשים, כהגר”ש וואזנר והגר”מ גרוס. אולם טעם האיסור אינו ברור כלל, וכן תמה עליהם מרן הגר”ב זילבר בשו”ת אז נדברו חלק י”ג סימן פ’. ונפרט להלן את הטעמים והדחיות:
א. טוענים שהדבר מבליט את האשה וגורם משיכת תשומת לב רבה – טעם זה אינו שייך בימינו כלל, כי בכל מקום (כולל כל הערים החרדיות) פשט המנהג שנשים נוהגות, ואיזה הבלטה יש כאן? וגם בקהילות סגורות שמקובל שם שנשים אינן נוהגות, מצויות נשים מבחוץ שנוהגות ובאות עם רכבן לאותו מקום.
מה גם שהאלנטרטיבה גרועה הרבה יותר: במוניות יתכן איסור ייחוד, וגם כשאין איסור ייחוד ישנן בעיות נוספות שנגרמות כתוצאה משיחה עם נהג פטפטן; באוטובוס מצוי יותר שגברים יסתכלו עליה; בעלייתה לאוטובוס צריכה היא לטפס על מדרגות כשגברים מאחריה; עליה לדבר עם גבר זר – הנהג; ולעתים קרובות לעמוד בדוחק רב ממש מגע עם גברים זרים לזמן ממושך, כך שאין ספק שרכב פרטי עדיף.
ב. טוענים שהדבר דומה לרכיבה על סוס שנאסר לאשה – הדין לגבי סוס הוא שאם 2 רגליה בצד אחד של הסוס, מותר לה לרכוב, דהיינו שאין איסור בעצם הרכיבה, אלא רק בגלל הפישוק, מה שלא שייך כלל ברכב.
ג – טוענים שהדבר גורם סכנה של תאונות דרכים – ע”פ הסטטיסטיקה, נשים מעורבות פחות מגברים בתאונות (בנתוני הלמ”ס: נשים מעורבות ב26% מהתאונות אל אף שהם 42% מהנהגים), ובפרט בתאונות קטלניות (אז שיעור הנשים המעורבות יורד ל11% בלבד).
ד – טוענים שישנה בעיה בלימוד נהיגה עם מורה גבר – היום אין בעיה למצוא מורות ללימוד נהיגה.
רוב גדולי הרבנים התירו נהיגה לנשים
הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו שליט”א, העיד בשם הגרי”ש אלישיב …
הגר”ע יוסף זצ”ל …
בנו, הרב אברהם יוסף, בניגוד לשמועות שהופצו בשמו בתקשורת, כתב בתשובה באתר ‘מורשת’ …
ישנה שמועה גם בשם הגר”ח קניבסקי שליט”א …
הגר”מ מאזוז התיר, וכך כתב באתר האינטרנט של ישיבתו: “הרב שבט הלוי נר”ו אוסר ויש מתירין. אבל גם למתירין אין לאשה ללמוד נהיגה אצל נהג רק אצל נהגת. כי כמה מכשולות יצאו מזה. ואחר שלמדה מותר לה לנהוג בעת הצורך”.
הגר”ב זילבר זצ”ל …
אף הגר”ש מחפוד שליט”א התיר לאשה לנהוג, כך ע”פ השמועה, ובלבד שתלמד נהיגה אצל אשה, משום שבשנים האחרונות הדבר נפוץ יותר ואין בזה משום חוסר צניעות, וכן הגראי”ל שטיינמן שליט”א הורה לאחת שנוהגת וגרה בקרית ספר שהיא יכולה לנהוג שם. עוד התירו ע”פ השמועה, הרב יעקב אדלשטיין, הרב משה פיינשטיין, והרב חיים פנחס שיינברג זצ”ל.
הרב יוסף שיינין שליט”א, רב העיר אשדוד, כתב בתשובה: “לא נראה לי שיש בכך בעיות צניעות. אשה ההולכת ברחוב היא יותר נראית מאשר היא בתוך הרכב, ולכן בעיני אין בעיה.
ידוע לי שישנם רבנים ששוללים את זה, אני לא יודע למה, לא באתי איתם בדברים ולכן אינני יודע מה הנימוק להם. אולי צריך היה לשלול מנשים ללכת ברחוב. לדעתי לאשה שהולכת ברחוב יש בעיה יותר מאשר אשה הנוהגת ברכב”.
הרב מרדכי מלכה שליט”א, רב העיר אלעד, כתב: “אני כתבתי תשובה ארוכה שיש להתיר לאשה, והבאתי לכך מקורות בהלכה. כל הנקודה היא השאלה של גדר דבר שלא ילבש, וצניעות. למעשה, הנהיגה היתה גם בבהמות בזמנם – אם זו רבקה כאשר היא נעזרת כשהיא רכבה על גמלים. יש גמרות על זה שכשהאישה נוהגת היא יושבת בצורה יותר צנועה מאשר האיש.
על כל פנים, מבחינת מעשה הנהיגה אנחנו מוצאים שעצם הנהיגה לא אסורה אלא העניין שהאישה צריכה לנהוג בצניעות, עכשיו בימינו שמדובר בכורח המציאות למשק הבית שזהו קיומו של הבית – אם זה הסעת הילדים או קניות, ובמידה והאישה לא תנהג, הבעל יצטרך לעשות זאת ויהיה זה ביטול תורה, אז ודאי שנהיגת האישה היא מצווה. לכן כתבתי שבהחלט אפשר להקל”.
Rav Shlomo Aviner
Rav Shlomo Aviner also maintains that there is no fundamental objection to women driving, although he emphasizes that schools and institutions have the authority to establish their own rules, “and whoever does not wish to follow these rules, let him go somewhere else”. [It is unclear whether he also requires following local mores and Rabbinic authority outside of specific institutions and schools.]:
שאלה:
שמעתי שבחסידות בעלזא בלונדון, הרבנים אסרו לנשים לנהוג ברכב כי יש חוסר צניעות בהבאת ילדים לבית הספר, ואם הן נוהגות ,הילדים שלהן לא יתקבלו למוסדות של חינוך שלהם? האם אכן ההלכה?
תשובה:
התשובה מתחלקת לשני חלקים:
1. יש לכל בית ספר ומוסד הזכות לקבוע מה החוקים שלו, ומי שלא רוצה ללכת על פי החוקים האלה, ילך למקום אחר.
2. יש פוסקים שאכן אסרו נשים לנהוג משום חוסר צניעות, וכל כבודה בת מלך פנימה. וכן פסקו הג”ר מנשה קליין האדמו”ר מאונגוואר (שו”ת משנה הלכות יב ש) והגר”ש הלוי וואזנר (שו”ת שבט הלוי ד א).
אבל נראה שאין דבריהם מוכרחים ע”פ כמה מקורות:
כידוע רבקה אמנו ונערותיה רכבו על גמלים (בראשית כד סא), ובדיון בגמרא פסחים (ג א) על הפסוק הזה ועל רכיבת אשה על גמל, רבנו חננאל מסביר איך אשה יכולה לרכוב באופן צנוע.
וכתב בשולחן ערוך (חושן משפט שג א): “השוכר בהמה לרכוב עליה איש לא ירכיב עליה אשה”, ופירש הסמ”ע (סק”א) שיש שינוי משקל בין איש לאשה. ואין שום חשש של חוסר צניעות (וכן המפרשים על תוספתא בבא מציעא ז ו על הדין הזה לא מזכירים בעיית הצניעות).
ובשו”ת אבני ישפה …
ובס’ אוהל יעקב …
זאת ועוד, בגמרא ברכות (יז א), רב שואל: איך נשים זוכות בעולם הבא, הרי הן פטורות מלימוד תורה, והיא מצוה עצומה?! אמר לו רבי חייא, שנשים מביאות את בניהם לתלמודי תורה ללמוד ומשאירות בעליהם ללמוד תורה, ולכן הן זוכות בלימוד התורה.
וכידוע, כתוב בפרקי אבות (ב ח) על רבי יהושע: אשרי יולדתו. ומסביר התפארת ישראל שכתוב בירושלמי יבמות (ד א) שאמו הוליכה עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אוזניו בדברי תורה (תפא”י יכין ס”ק עח).
R. Aviner asserts that from the halachah of rental animals, we see that the only objection to a woman riding is based on her weight, but there is no lack modesty entailed. It should be noted, however, that while R. Aviner only cites the interpretation of the Sema, there is a dissenting opinion (cited in our first post in this series) that understands the issue to be the presumed incompetence of woman drivers. According to this view, the halachah in question may actually support one of the arguments against the propriety of women driving made by R. Wosner (cited in our previous post) – an argument rooted not in modesty, but in the danger involved.
Here is a related ruling of R. Aviner, allowing women to ride bicycles (“on condition that she does this with modesty, while dressed in clothing appropriate for this”):
אין לאסור רכיבת אשה על אופניים ממה שהגמרא אומרת שגנאי לה לרכב על סוס, משום שהדבר נעשה בפיסוק רגליים (פסחים ג א), כי יש לומר שאין הגמרא דנה אם מותר לאשה לרכב על סוס או גמל, ולא נזכר בפוסקים איסור זה, אלא שבנקיות הלשון, “לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו”, “ותבחר לשון ערומים”, שמפני זה אין להשתמש בלשון רכב לגבי אשה אלא בלשון ישב, חוץ ממקרים שלשון ישב בלתי אפשרי. וזה לשון רבנו חננאל: “ומפני מה לא הזכיר באשה מרכב שהמרכב והוא בפיסוק רגלים, והא דרך גנאי באשה הזכרת פיסוק רגלים במקום שאפשר לו להזכירו בלשון שבח אבל ברכיבת הגמל וכיוצא בה משום פחד שמתיראה לרכוב דרך ישיבה שלא תפול אי אפשר שלא להזכיר רכיבה אין עליו כלום”. ואפילו נפרש שלא כר”ח שעצם הרכיבה, אסורה, משום פיסוק רגליים (ועיין הגהות וחידושים לרא”ם הורוויץ שם, מודפס בסוף המסכת) הרי מותר במקום שאי-אפשר אלא ברכיבה, כגון על גמל, שחייבת להחזיק בידיים או ברגליים שמא תיפול, וכן אף על חמור בלילה מפחד החשיכה. וכן, אין אפשרות לשבת על אופניים מן הצד ואין דרך אחרת אלא לרכב בפיסוק רגלים. אבל כאמור לא מצאנו בפוסקים שאסור לאשה לרכוב, לכן משמע שהם סוברים, שכל הדיון הוא לגבי נקיות הלשון, כדברי הר”ח.
על-כן מותר לאשה לרכב על אופניים, בתנאי שתעשה זאת בצניעות, בלבישת בגדים מתאימים לכך.
Rav Yitzhak Ratzabi
Here’s Rav Yitzahk Ratzabi‘s typically erudite and interesting discussion of the question:
ברצוני לשאול את כב’ הרב, מה ההשקפה לגבי נהיגה לנשים באופן כללי, כי תמיד יש בכך צורך ותועלת, ובפרט למי שרגיל בזה, שהרבה יותר קשה לו בלי זה. ואפשר ממש לומר, שמי שרגיל לרכב, מרגיש מוגבל בלי. ויותר קשה למי שרגיל להשתמש באמצעי חילופי- תחבורה ציבורית וכו’..
ככל שאני אהיה יותר ניידת, זה יוריד מהעומס של בעלי האברך.
אשמח לדעת יותר מה הבעיות ההלכתיות של נהיגה.
בכבוד רב
א.מ.להלן תשובת מרן שליט”א:
מבחינה השקפתית, הצורך והתועלת והקושי וכו’ ואפילו הורדת העומס מהבעל שהוא אברך, אינם שקולים כנגד כל כבודה בת מלך פנימה, אם אכן זה פוגע בגדרי הצניעות (כדלקמן אות ט’) ואפילו ביטול תורה אינה סיבה להתיר. כי הצניעות והקדושה הן העיקר באשה, וידוע מה שכתוב בחסד לאלפים כי על זה הוא רוב שכרה בעולם הבא:
מבחינה הלכתית, קשה יותר לענות, יען כי לא כל הנשים שוות ולא כל המצבים, ואין כל הרבנים מסכימים לאיסור או להיתר, וגם יש חילוק בין הארצות והמקומות והישובים, וגם מסתבר שיש שינוי קצת לטובה בין הזמנים, כגון מאז שנפוצים הפלאפונים שאז אשה שאירעה תקלה במכוניתה או בגלגלים, אינה צריכה לצאת ממנה ולבדוק ולתקן או להיעזר בנהגים החולפים בכביש, כמו שהיה בשָׁנִים הקודמות, אלא קוראת תכף ומיד לעזרה בפלאפון מתוך הרכב לבעלה שיבוא, או לחברת גרירה, בלי לצאת כלל ועיקר מתוך הרכב (מה־גם בקיץ שיש מזגן תוך הרכב, ובחורף מפני הגשם או הצינה שבחוץ) ומתקיים שפיר כל כבודה בת מלך פנימה:
אילו זכינו והיה מתקיים בזמנינו לפי האמת לאמיתה כל כבודה בת מלך פנימה כמשמעו, היה מקום יותר ויותר לצאת חוצץ נגד נהיגת נשים, ואפילו לגדור גדרים וסייגים. אבל מאחר שהפרוץ מרובה על העומד, ואין בכוחנו למנוע, אם כן מאי שנא. וכי זה מוסיף פריצות חס ושלום, אתמהא. ואעיקרא לפי המציאות המרה בזמנינו, מה שתהיה פנימה בבית, עדיין אינו מונע ממנה מלהיות שקועה וטבועה בכל התועבות, על־ידי המכשירים־ המכשילים הטמאים הקטנים שנפוצו לדאבונינו, ואפשר להסתירם מאין רואה. אוי לנו, אהא עלינו:
ולפי מצב זמנינו שבעוה”ר נתהפך העניין בהכרח, שבמקום הכתוב בת מלך בתי”ו, מתקיים בן־מלך בנו”ן, דהיינו שכל כבודו של־בן מלך פנימה, כיון שהשווקים והרחובות מלאים נשים, והדבר בבחינת (איכה ד’, י”ח) צדו צעדינו מלכת ברחובותינו, ממילא מוכרח כל מי שנשמתו הקדושה יקרה לו לבל תיפגם ותיטמא, להסתופף בצל קורות ביתו ככל האפשר. ובדרך רמז אפשר לומר כי זהו כל כבודה בת מלך, ר”ל הנשמה הקדושה שנקראת כבוד, כמו שמצינו (תהלים ל’, י”ג) למען יזמרך כבוד ולא ידום, שהיא בתו של־מלך מלכי המלכים ברוך הוא, פנימה:
והאמת אגיד, כי בזמן שחיברתי והיכנתי לדפוס את הספר שלחן ערוך המקוצר (בשנת ה’תשס”ב) וכתבתי בס”ד בחלק אבן־העזר את הלכות מלבושי הנשים וצניעותן, סימן ר”ב, ושם סעיף י’ פירטתי דרכי הצניעות וגדריהן, לפי מצב זמנינו, הוספתי מעיקרא גם שאשה לא תנהג ברכב. כי חשבתי לסתום להלכה ולמעשה כדעת הגר”ש ואזנר שליט”א בשו”ת שבט הלוי חלק ד’ סימן א’ אות ב’ שכתב בזה”ל, מן הנסיון למדתי שהוא דבר שראוי לאסרו איסור גמור, כי עצם הלימוד [של־נהיגה] גרם כבר וגורם לפריצות, והוא ההיפך הגמור מכל כבודה בת מלך פנימה, כמו שעצם הנהיגה הוא ממש להיפך כל כבודה וגו’. האשה חושפת עצמה בזה בשווקים ורחובות לעין כל רואה, נכשלת ומכשלת את האחרים. ואין דרכה של־אשה במרכב, עיין פסחים דף ג’ ע”א. אעפ”י שהמציאות של־רכיבה על גבי בהמה אינו דומה לגמרי להא דידן, מכל־מקום בעצם אין דרכה בכך דומה בכמה דברים שקשה לפרש בכתב וכו’ עכ”ל. ועוד שם בחלק ז’ סימן י”א אות ב’, נהיגת הנשים, אי בעית אימא שגורם מכשול רוחני להן ולאחרים, ואי בעית אימא כידוע שטבע הנשים שאינן שולטות על עצמן בעת צרה ודוחק ומעורבים כמה פעמים בתאונות האלה עכ”ל. ואדיר חפצי היה להעלות זאת:
ברם חזקו עלי אז דברי אחד מחבירינו שטען לאידך גיסא, כי אדרבה הויא צניעות טפי שתנהג ברכב, מאשר באוטובוס ציבורי, או שתהלך בשווקים וברחובות וכו’. ומתוך הספק נמנעתי והשמטתי זאת סמוך לפני ההדפסה:
וכעת שמחתי לראות בספר לבושה של־תורה חלק ב’ סימן ע”ד אות י”ב שהאריך בזה, והקדים כי נהיגה על־ידי בנות ונשים, הוא דבר הכרוך בכמה חסרונות ונסיונות בענייני צניעות. ולכן כמה מגדולי התורה והיראה של־דורנו ביטאו התנגדותם לזה, כאשר אפשר בלעדה. ובתוכם בולט במיוחד בעל שבט הלוי עמוד הצניעות של־ימינו, שכבר שנים רבות הוא מודיע דעת דעת תורה שאין זה רצוי במקום דאפשר בלעדו. וכן כתב בספרו שבט הלוי. ועוד יש כמה אדמורי”ם מגדולי החסידות, שהביעו דעתם נגד נהיגה על־ידי אשה ואסרו זה לבני עדתם, אלא אם־כן יש מצב מיוחד וכו’ עכ”ל:
ומונה בפרוטרוט שם עשר חסרונות, ונביאם בקצ”ר אמיץ, בצירוף עיקר מה שיש להעיר עליהם ולפום רהטא. נקודה ראשונה, במקום שלא נהגו בנהג אשה, יש בזה בחינה של־לא תלבש, כי היא עוסקת בדבר השייך לעולם הגברים וכו’. [הדבר נראה תמוה לחדש כזאת, ולא עוד אלא לפתוח בטעם זה כאילו שהוא עיקר. גם מה שהוסיף שם, דכשם שבכל מלבושיהן מהראש ועד כף הרגל הנשים שונות מאנשים, והקב”ה עשה צורת גופן וגם קולן ותכונתן שונה מאד מזה של־אנשים, כך לדעתם נהיגה שייכת לעולם הגברים, ויש בה מעין לאו דלא תלבש, וכשם שאמרו חז”ל דאין דרך נשים לצאת למלחמה. ושוב ראיתי בשו”ת שבט הלוי חלק ד’ סימן א’ אות ב’ שכתב וז”ל, ואין דרכה של־אשה במרכב, עיין פסחים דף ג’ ע”א. אעפ”י שהמציאות של־רכיבה על גבי בהמה אינו דומה לגמרי להא דידן, מכל־מקום בעצם אין דרכה בכך דומה בכמה דברים שקשה לפרש בכתב עכ”ל. לא הבנתי כלל, כי לא רק שאינו דומה לגמרי, אלא לגמרי אינו דומה, כי מרכב הוא גנאי מצד פיסוק הרגליים כמבואר בעליל בפירוש רש”י ושאר הראשונים שם. ולא שייך לנדון דידן כלל, ואולי הוא קרוב לעניין מה שדנו על רכיבתן על גבי אופניים. וכבר כתב הגרי”ח בבן יהוידע שם, כי בערי אירופה מלמדים את הנשים לרכוב על גבי בהמה מן הצד ללא פיסוק רגליים, מה שאין כן בארצות ערב שאנו דרים ביניהם, כיון שאין דרך הנשים לרכוב לשם טיול אלא רוכבות בפיסוק רגליים יעו”ש. ולכאורה מיירי בגמלים דוקא, שבזה קא עסיק מר התם. ועיין עוד בתוספות שם ד”ה שהרי, ובחידושי שפת אמת. ועל־כל־פנים הורינו שאין צנוע שנשים תרכבנה כך אפילו על חמורים במקום שנמצאים שם גם אֲנשים, כיון דהאידנא השתא הכא בארעא דישראל אין רוכבים לצורך אלא לשם טיול ותענוג. יב”ן]:
נקודה שנייה, נהיגה מביאה רגשי גאוה, שמראית עצמה מוכשרת. [שמעתי כי זה נכון, וזה גורם לתאונות רבות רח”ל בגלל שנוסעת יותר מהר להראות שהיא מומחית, ולא נותנת זכות קדימה לאחרים וכו’. יב”ן]:
נקודה שלישית, רואים בחוש שנוהגות צעירות מחזיקות את עצמן יותר חשובות משאר נשים ובנות:
נקודה רביעית, מסתכלים בה יותר כשהיא נוהגת, מאילו הלכה ברגל, כי טבע הנוסעים במכוניות להסתכל ולהרגיש בנהג של־כמעט כל מכונית ומכונית העוברת. וכן טבען של־חלק גדול מהולכי רגל שמרגישים בנהגים. ונמצא שאשה שנוהגת רכב, מזמינה עצמה שכל העובר עליה ירגיש בה וכו’. [רבים שמעתי מכחישים זאת, כי מסתכלים במה ששייך לנהיגת עצמו, שלא יפגע בו, או שמא אותו נהג הוא עסוק בשיחה או בפלאפון וכו’. אדרבה יותר צנוע שרובה ככולה מכוסה בתוך המכונית, והוי פנימה טפי. כל־שכן אותן המעיזות להלך לעיני־כל בפאות נכריות ארוכות ומתנפנפות, ובגדים צרים וכו’. כל־שכן שבבני־ברק ובירושת”ו מצוי שהמדרכות הסמוכות לכבישים צרות, ושמעתי תלונות על שהולכות הנשים עם חברותיהן ותופסות כל רוחב המדרכה, וכל־שכן ההולכות בקבוצות, או עומדות בתחנות, ולא יזוזו ממקומן מפני האנשים וכו’ ולא יתרחקו, כי בעוה”ר אינן מחונכות לכך מקטנותן. יב”ן]:
נקודה חמישית, יש שנכשלות בנסיונות בנוגע לסוג ליופי או לצבע של־המכונית. [זה שייך בעיקר אצל עשירים ובעלי יכולת. יב”ן]:
נקודה ששית, על־ידי נהיגת מכונית, יותר קל להיות יצאנית שגינו חז”ל:
נקודה שביעית, לימוד נהיגה יכול לגרום בעיות חמורות בצניעות. לימוד נהיגה הוא דבר שבקל מביא לידי חסרון בצניעות, דקשה בהרבה מקומות להשיג מחנכת אשה ללמד מלאכת הנהיגה לבת או לאשה. וכל שהמחנך גבר, קרוב הוא לפריצות, לא רק בזה שיושבים קרובים מאד זה אצל זה, אלא בזה שהוא מתעסק בה ומסתכל בכל תנועה ותנועה שהיא עושה, ואגב העסק מתעניין בה וכו’. [שמעתי שזה היה אמת לשעבר, ולא עוד אלא שמצוי שיגע בה בידים כדי להעביר הילוכים, בהגה וכו’. אבל כיום זה אוטומטי, ואין צורך, וגם יש הרבה נשים מלמדות נהיגה. יב”ן]:
נקודה שמינית, שכיח ששוכחת להיזהר ממכשולים בכניסה ויציאה ממכונית. [זה לאו דוקא בנהגת, אלא גם בכל נוסעת. יב”ן]:
נקודה תשיעית, לפעמים נהיגה על־ידי צעירים וצעירות הוי אופן של־ תערובת. כי בדור פרוץ שלנו, יש צורך להדגיש שנהיגה במכונית על־ידי צעירים וצעירות, נעשה למקור נוסף של־ערבוב וקלות ראש. למשל, דבר מצוי הוא שבחור רחוק מרוח התורה הנוסע ומרגיש שמתקרבת אליו מכונית מונהגת על־ידי בת צעירה, יעפעף אורות של־ המכונית שלו, או יצפצף, כדי להראות לה שהוא הרגיש בה ושולח לה דרישת שלום רח”ל, ודברים כיוצא באלו. ועל־ידי שאנו נשמור בנותינו מלהנהיג מכונית כשאין צורך בדבר, אנו מצילין אותן מצרות ורדיפות מפחותי העם המבלים ימיהם ברדיפת ההבל. ומעניין לעניין יש לציין שבת הנוהגת מכונית, בקל תעפעף אורותיה כלפי בת שנייה שהיא מכירה שהיא פוגשת, או במכונית שנייה או שהולכת ברחוב, וזה גופא גם־כן מעורר הסתכלות עליה וכו’. [במקומות דשייך זאת רח”ל, הרי זה אפילו שלא בנהיגה, אלא גם בהילוך רגיל ברחובות קריה. יב”ן]:
והנקודה העשירית, קשה לאשה להיזהר מסכנת דרכים, כפי שאפשר לאיש להיזהר. תגובת ונסיגת אשה, אינה מהירה כתגובת האיש, ובפרט כאשר האשה אינה צעירה כל־כך. ולכן בתוך ציבור הנוסעים במהירות רבה (וכפי שהוא לצערנו המצב בארץ ישראל) ויש כמה פעמים צורך לעצור פתאום כדי למנוע תאונה רח”ל, יש קצת סכנה בנהיגת נשים (מול נהיגת אנשים). ואם אפשר בלעדה, הוי בכלל ונשמרתם מאד לנפשותיכם וכו’ עכת”ד, בצירוף הערותינו תוך היקף חצאי לבינה, שכתבתי כחותה על הגחלים. אבל גם מה ששתקנו, אינה הודאה וכל־שכן שלא הסכמה, אלא שאכמ”ל:
ומלבד הצידודים בכל האמור, יש לעורר ולהזכיר כי לפעמים אדרבה נהיגת האשה עצמה, מונעת מנסיעה קבועה עם אותו נהג, אשר בודאי לא זו דרך הצניעות. כמו־כן מצוי בשעות עומס, שהאוטובוסים צפופים מאד נדחפים ונדבקים רח”ל. ואף אם בתחילה האוטובוס כמעט ריק, מתמלא לפתע בנוסעים ונוסעות באחת מן החנות, ואז אפילו איש או אשה שירצו לרדת, אינם יכולים מרוב הדוחק:
ולטענה שביעית הנזכרת לעיל, וכן בשו”ת שבט הלוי המובא לעיל ד”ה והאמת, שעצם לימוד ממורה איש, גורם לפריצות וכו’, מובן דזה לא שייך לבעלות תשובה שכבר למדו לנהוג בעבר. ואולי לכן נתרבו בזמן האחרון נשים נוהגות, ומתוכן אפילו צנועות ביותר, כאשר שמעתי:
ולא עוד אלא שמלשון ספר לבושה של־תורה עצמו דנקט כי כמה גדולים ביטאו התנגדותם וכו’ ועוד יש כמה אדמורי”ם וכו’ כנזכר לעיל ד”ה וכעת, מובן כי לנגדם רבים וטובים שמו מחסום לפיהם, מסתמא מפני שלדעתם לכל־הפחות הדברים שקולים, ולכן קשה בעיניהם לאסור איסר בפרהסיא. מה־גם שלאידך גיסא, מדברי בעל שו”ת אז נדברו (שעסק וחיזק טובא גם את גדרי הצניעות, וחיבר ספר מיוחד בשם תורת ההסתכלות וכו’) בחלק י”ב סימן נ”ו אות א’ מתבאר שדעתו כי רק בתחבורה ציבורית אין זה מדרכי הצניעות שתהיינה הנשים נוהגות יעוש”ב. וכיוצא בזה הבנתי מתוך דברי כמה מחכמי דורנו שליט”א שאינם מונעים זאת:
הנה כי כן מובן שקשה להכריע הדבר בפה־מלא, רק העלינו את הצדדים והשיקולים לכאן ולכאן. הלכך מובן כי צריך בכל אופן שאלת חכם, והיה י”י עם השופט, והוא יתברך יגדור כל פרצותינו, ובדרך ישרה ינחנו, ובקרוב יצמיח ישועתו לנו, אכי”ר:
Update: See also here.
- The only responsum on the מורשת website on this topic by R. Avraham Yosef that I have been able to locate is this one: האם יש איסור לבת ללמוד נהיגה אצל מורה – גבר כשיש יותר סיכוי לקבל רשיון בלי להתעכב. תודה רבה! התשובה: [מאת: הרב אברהם יוסף] אסור. אלא אם כן המורה הגבר ירא שמים. [↩]
- שו”ת אבני ישפה חלק ו’ יו”ד סימן קי”ח ענף ב’. ועיין להלן שגם רב יצחק רצאבי תמה על סברא זו: “הדבר נראה תמוה לחדש כזאת …”. [↩]